שלמה הרפנס המבקש

-

המוסד לביטוח לאומי המשיב

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; ב"ל 3033-07-12), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.5.2012 (להלן- הוועדה), אשר קבעה לו 5% נכות.
2. המבקש נפגע ביום 28.8.2005 בעמוד השדרה הצווארי בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים מיום 5.10.2011 קבעה לו נכות זמנית, וכן נכות יציבה בשיעור של 5% לפי פריט הליקוי 37(5)(א) במחצית, בגין הגבלה קלה מאד בתנועות עמ"ש צווארי. המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי (ב"ל 48684-11-11), אשר החזיר את עניינו לוועדה, על פי הסכמת הצדדים, על מנת ש"תנמק מדוע לא תעניק למערער נכות לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) לתקנות לאור לשון הסעיף ונוכח ממצאיה כי נמצאה אצל המערער הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שדרה צווארי. תשומת לב הוועדה כי אין הסעיף מדבר על הגבלה קלה מאוד אלא על הגבלה בלבד".
3. הוועדה דנה בתיק ללא נוכחות המבקש או בא כוחו, לפי בקשתם. הוועדה עיינה בפרוטוקול הדיון הקודם, ובמיוחד בממצאי בדיקתה הקלינית מאותו מועד, וקבעה כזאת: "מבדיקתו הקלינית עולה, כי טווחי התנועה שנמצאו בעמ"ש צווארי הם בגבול התחתון של הנורמה, ובדיקתו אינה תואמת את סעיף 37(5)(א) שהוא מחוץ לנורמה". נוכח האמור חזרה הוועדה על קביעתה הקודמת, ודחתה את הערר.
4. המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, בטענה כי הוועדה לא פעלה כמתחייב על פי פסק הדין, ואף סתרה את קביעתה הקודמת לפיה המבקש סובל מהגבלה קלה מאד בתנועות.
5. בית הדין האזורי קבע, כי בהתאם לממצאיה, יכלה הוועדה לקבוע למבקש 0% נכות, שכן המבקש אינו עומד בתנאי פריט הליקוי 37(5)(א). עם זאת, פעלה הוועדה בגמישות והעניקה למבקש 5% נכות לאחר שהפעילה את פריט הליקוי 37(5)(א) במחצית. קביעה זו היא חלק משיקול דעתה המקצועי של הוועדה, בהתאם לממצאים הקליניים שמצאה, ואין מקום להתערב בהחלטתה. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.
6. בבקשת רשות הערעור שלפניי חזר המבקש על טענותיו בבית הדין האזורי, והוסיף, כי משעה שמצאה הוועדה הגבלה בתנועות, היה עליה להעניק את הנכות המינימלית האפשרית בהתאם לתקנות, בשיעור של 10% נכות, וכי בתקנות אין אפשרות להעניק אחוזי נכות פחותים, בשונה מתקנות הנכים, למשל.
7. לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. על האמור בפסק הדין האזורי אוסיף, כי הוועדה פעלה על פי סמכותה בהתאם לתקנה 14(ב) לתקנות. משמצאה הוועדה על סמך בדיקתה הקלינית כי המבקש סובל מהגבלה קלה מאד בתנועות עמ"ש צווארי, ולא מהגבלה קלה כפי שקבוע בפריט הליקוי 37(5)(א), אין פסול בכך שקבעה למבקש את מחצית הנכות הקבועה בפריט ליקוי זה. עוד ייאמר, כפי שהסביר גם בית הדין האזורי, כי משמצאה הוועדה כי טווחי התנועה שנמצאו בעמ"ש הצווארי של המבקש הם בגבול התחתון של הנורמה, יכלה להעניק לו נכות בשיעור של 0%. משכך, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה להעניק למבקש 5% נכות בהתאם לממצאיה הקליניים כאמור, ובהתאם לשיקול דעתה הרפואי בו בית הדין לא יתערב. אשר על כן, אין מקום למתן רשות הערעור.
8. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תשרי התשע"ד (30 ספטמבר 2013), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.