עניינה של תביעה זו הוא בדרישת התובע להשבת שכר הטרחה ששילם לנתבעים ולפיצוי בגין נזקיו.

טענות התובע

1. בחודש נובמבר 2012 פנה התובע לנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), על מנת שייצגו בהליכים משפטיים כנגד אנשים שהשתלטו על בית המגורים שבבעלותו. התובע מציין כי יחד עמו היה חברו בשם עזאת וועארי. בנוסף נכח בפגישה מי שהמליץ לתובע על הנתבע, מר מוחמד סלאמה.
2. בפגישה בין הצדדים, ביקש הנתבע לקבל מן התובע הבהרות ואמר לתובע, כי הואיל וכנגד התובע ניתן פסק דין בנוגע לבית המגורים, ואשר לגביו הוגש ערעור על ידי עורך דין גנאים, הרי שבינתיים אין בידיו לעשות דבר, ויש להמתין לתוצאות הערעור על מנת שניתן יהיה להגיש תביעת בעלות ופינוי כנגד הפולשים.
3. באותו מעמד ביקש הנתבע מקדמה על סך של 2,000 דולר. התובע שילם לנתבע את סכום המקדמה. כנגד סך של 1,000 דולר נתן הנתבע לתובע חשבונית מס ואילו כנגד היתרה בסך של 1,000 דולר נתן חשבונית מס של שותפו - הנתבע 2, בטענה שאין לכך משמעות ומדובר בעניין פנימי של המשרד.
4. הערעור שהוגש על פסק הדין בבית המשפט המחוזי התקבל, והתובע הודיע על כך לנתבע וביקש ממנו כי יטפל בעניינו. אז הודיע הנתבע לתובע, כי אינו יכול לעשות כן משום שהוא מכיר את הפולשים וייצג אותם בעניין אחר. במעמד זה, דרש התובע מן הנתבע להשיב לו את סכום המקדמה, אך הנתבע סירב.
5. התובע טוען כי הנתבע הפר את כללי לשכת עורכי הדין וגזל את כספו של התובע, שכן היה בניגוד עניינים, כי נאסר עליו לקבל את הייצוג מלכתחילה, והיה עליו להודיע על כך לתובע. כן טוען התובע, כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפי התובע, משלא גילה לו את עובדת ניגוד העניינים מיד כאשר פנה אליו.
6. אשר לנתבע 2, נטען כי התביעה הוגשה גם כנגדו משום שהוצאה חשבונית על שמו בנוגע למחצית הסכום ששילם התובע.
7. מכאן הדרישה להשבת הסכום ששולם לנתבעים בסך של 2,000 דולר וכן לפיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 5,000 ₪.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים טוענים כי אדם בשם עזאת וואערי (להלן: "עזאת") פנה אל הנתבע וביקשו לייצגו כנגד פולשים לדירה הצמודה לדירתו.
2. עזאת אמר לנתבע כי מי שעומד מאחורי הפלישה הוא אדם בשם שרחביל עלי (להלן: "שרחביל"). עזאת שאל את הנתבע האם יש לו מניעה לפעול כנגד שרחביל והנתבע השיב בשלילה. הנתבע מציין כי הכיר את שרחביל עלי ופעל נגדו בעבר הרחוק בתחום ההשתלטות הבלתי חוקית על קרקעות.
3. לאחר תחקור נוסף של עזאת, אמר האחרון לנתבע כי הוא הגיש תביעה נגד שרחביל באמצעות עו"ד חוסין גנאיים. הנתבע ניסה להבין מדוע עזאת מבקש את שירותיו, אם הוא מיוצג, וזה טען כי אינו מרוצה מעוד גנאיים.
4. בהמשך, ולאחר מספר ישיבות ארוכות במשרדי הנתבעים, הצליח הנתבע להבין כי עזאת אינו בעל הדין הנכון וכי הוא פועל בשם התובע. הנתבע ביקש לפגוש את התובע, לקבל ממנו את הפרטים וכן ייפוי כוח. בתחילה טען עזאת, כי התובע חולה מאוד וביקש להתחיל בטיפול ללא הסכמת התובע, אך הנתבע סירב. בסופו של יום הגיע התובע למשרדו של הנתבע יחד עם עזאת ומר שבאנה.
5. בפגישה זו חתם התובע על ייפוי כוח, והנתבע הבהיר כי יש צורך בקבלת מסמכים מהותיים מהתביעה שעו"ד ג'אניים הגיש נגד שרחביל. בשלב זה, נאמר לנתבע כי התובע הוא בעל הזכויות בדירה אליה פלש שרחביל.
6. בהמשך החלו עזאת והתובע להופיע במשרדו של הנתבע ובין הצדדים התנהלו ישיבות ארוכות וממושכות, שלאחריהן דרש הנתבע שכ"ט מהתובע בסכום של 10,000 דולר, והוסכם על תשלום מקדמה בסכום של 2,000 דולר.
7. באחד הימים, הביאו עזאת או התובע את החומר הנדרש למשרדו של הנתבע. לאחר קריאת המסמכים התברר לנתבע, שלא התובע הוא שהגיש תביעה נגד שרחביל, כי אם שרחביל הגיש תביעה כנגד לסילוק יד כנגד סמיח נור אלדין ועאידה ג'מאל (להלן: "עאידה"), שנטען כי הינה דודתו של התובע. במסגרת תביעה זו, ניתנו צווי מניעה הדדיים המונעים מכל צד לעשות דיספוזיציה בדירה.
8. הנתבע דרש מהתובע ועזאת כי יגיעו למשרדו, הבהיר להם את שעולה מן המסמכים, ודרש לדעת מי היא עאידה. הובהר לתובע כי עאידה הינה דודתו של התובע הנמצאת מזה שנים בארה"ב, וכי ייפתה את כוחו של התובע לייצגה בקשר לדירה. הנתבע ביקש העתק מייפוי הכוח והובטח לו כי זה יומצא לו בהמשך.
9. התובע או עזאת לא המציאו את ייפוי הכוח, אך המציאו מסמכים נוספים, ובאחת הפגישות שנערכה לאחריהם, הבהיר הנתבע לתובע ועזאת כי שרחביל יכול למשוך את תביעתו, למכור את הזכויות לאחרים ובכך לסכל כל נסיון לקבל בחזרה את הזכויות בדירה. כן הבהיר הנתבע לתובע ולעזאת, כי הדרך היחידה היא בהגשת תביעה. התובע ועזאת לא הבהירו את רצונם.
10. לאחר שקיבל הנתבע מסמכים נוספים, למד כי כתב ההגנה בתביעה שהגיש שרחביל נמחק בשל אי קיום צווים בעניין הליכים מקדמיים. הנתבע זימן את התובע ועזאת ושוחח עמם על בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי עו"ד גנאיים. בשיחה זו ביקשו התובע ועזאת מהנתבע להתייצב לדיון בבקשה למתן צו מניעה, וזאת לצדו של עו"ד ג'נאיים. לאחר הפצרות, הסכים הנתבע והופיע לדיון שנערך בפני כב' השופט כרמל. בדיון זה הסתבר לנתבע כי כי מי שמייצג את שרחביל הוא עו"ד שוקרי, וכי שרחביל העביר את הזכויות בדירה לאחר. הנתבע ביקש מבית המשפט לצרף את אותו רוכש חדש לבקשת צו המניעה. בכך הצליח הנתבע להבטיח את זכויות התובע ודודתו, עד שיואילו להגיש את תביעתם.
11. בפגישות נוספות שהתקיימו בין הצדדים, חזר הנתבע והדגיש בפני התובע ועזאת כי חובה על התובע להגיש תביעה נגד שרחביל ונגד הרוכש חדש. הנתבע דרש מהתובע ועזאת להעביר לידיו ייפוי כוח מאת עאידה, והבהיר כי עליה לחתום על ייפוי כוח בפני קונסול ארה"ב, אך הדבר לא נעשה. לבקשת התובע ועזאת, הכין הנתבע מכתב לעאידה בו הוא מבקש ממנה לחתום על ייפוי הכוח, אך התובע ועזאת לא היו יכולים למסור לנתבע את כתובתה של עאידה. בסופו של יום, לא הועבר לנתבע ייפוי כוח מאת עאידה.
12. בינתיים ביקשו השניים מהנתבע להכין כתב תביעה, אך הנתבע הבהיר כי לא ניתן להכין כתב תביעה ללא ייפוי כוח מעאידה.
13. לאחר שהנתבע ביטל שתי פגישות שנקבעו בין הצדדים, החליטו התובע ועזאת לנצל זאת, על מנת לבטל את ההתקשרות, הודיעו לו על הפסקת הייצוג ודרשו את הכסף מהנתבע.
14. הנתבע טוען כי הסכום שקיבל מהתובע שולם עבור לימוד התיק וכי השקיע שעות עבודה רבות בטיפול בעניין, ומכחיש את טענת התובע כי הודיע לו שאינו יכול לייצגו בשל ניגוד עניינים.

דיון והכרעה

1. השאלות שבמחלוקת הן: האם קיבל הנתבע על עצמו את ייצוגו של התובע חרף קיומו של ניגוד עניינים שבגינו היה מנוע מלייצג את התובע, והאם הודיע לתובע על הפסקת הייצוג בשל אותו ניגוד עניינים. כן עולה השאלה, האם יש לחייב את הנתבע בהשבת המקדמה בסך של 2,000 דולר ששולמה על ידי התובע.
2. התובע בתצהירו חזר על גרסתו בכתב התביעה, ובעדותו חזר וטען כי ביקש מהנתבע להגיש תביעה בשמו לפינוי מדירה שבבעלותו כנגד שרחביל עלי אשר השתלט על דירתו. לדבריו, הנתבע לא עשה דבר ועל כן ביקש את כספו חזרה.
3. כן העיד מטעם התובע חברו עזאת. בתצהירו טען עזאת, כי בחודש נובמבר 2012 פנה יחד עם מר מוחמד סלאמה שבאנה אל הנתבע, סיפר לו על הפלישה לבית המגורים של התובע והנוכחים ביקשו מהנתבע לבדוק האם הוא מעוניין לקבל את ייצוגו של התובע בעניין ולהגיש תביעה לפינוי הפולשים. במעמד זה, דרש הנתבע כי התובע יגיע למשרדו ויחתום על ייפוי כוח על מנת להגיש תביעת פינוי כנגד הפולשים. לאחר מספר ימים הגיעו עזאת ומר שבאנה בלוויית התובע, והתובע חתם על ייפוי כוח כאמור. בפגישה זו הוצג העניין בפני הנתבע, הומצאו לידיו המסמכים, והוסכם כי הנתבע יחל בהכנת תביעת הפינוי. במעמד זה שולמה לנתבע מקדמה על סך של 2,000 דולר. כן טען עזאת עזאת, כי לאחר שהנתבע קיבל את מלוא המידע והמסמכים, הודיע לו כי בשלב זה יש להמתין לפסק הדין בערעור, טרם הגשת תביעה נגד הפולשים. לאחר שניתן פסק הדין בערעור, שוב פנו התובע ועזאת אל הנתבע. רק בשלב זה הודיע הנתבע כי הוא מכיר את הצד שכנגד, ייצג אותו בהליכים קודמים, ועל כן אינו יכול להגיש את התביעה. התובע ועזאת ביקשו מהנתבע להשיב לידיהם את סכום המקדמה, אך הוא סירב.
4. מנגד העיד הנתבע, כי הפסקת הטיפול בעניינו של התובע לא נבעה מניגוד עניינים, אלא לאחר שהנתבע ביטל שתי פגישות עם התובע, הודיע התובע לנתבע על סיום הפסקת הייצוג ודרש את הכסף ששולם חזרה.
5. הנתבע טען בחקירתו, כי מעולם לא ייצג את שרחביל עלי, אלא נהפוך הוא הנתבע ייצג אך ורק בתביעות כנגד שרחביל (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 8 - 15). כן העיד הנתבע כי ייצג לקוחות שונים בתביעות לבעלות, אך לא היה ידוע לו כי יש להם קשר לשרחביל. עוד העיד הנתבע, כי אף לא ייצג את אחיו של שרחביל עדבאלה עלקם, אלא ייצג בתביעה נגדו. הנתבע ציין בעדותו כי בנו של עבדאלה ביקש ייצוג בניין תאונת דרכים אותה עבר, אך הדבר אינו מונע ממנו לייצג כנגד שרחביל.
6. מבין שתי גרסאות אלה, אני מעדיפה את גרסת הנתבע. גרסתם של התובע ועזאת כי הנתבע הודיע על הפסקת ייצוג בשל ניגוד עניינים לא הוכחה ואף עומדת בסתירה לאמור בתלונה הראשונה שהגיש התובע ללשכת עורך הדין כנגד הנתבע. כך בתלונה זו (נספח י"א לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע), לא נזכרת כלל טענת ניגוד העניינים, וכל שנטען הוא כי הנתבע לא עשה דבר בטיפול בעניינו של התובע.
7. אף בתלונה הנוספת שהגיש התובע כנגד הנתבע ללשכת עורכי הדין ביום 18.7.13 (נספח י"ב לתצהיר הנתבע), לא נאמר כי הנתבע הוא שהעלה את טענת ניגוד העניינים, אלא שהתובע טען כנגד הנתבע, כי סירב להגיש את התביעה בשמו ודרש להגיש בשמה של עאידה בלבד. לאחר שעאידה סירבה להגיש את התביעה בשמה, הודיע התובע לנתבע על כך, ודרש כי יגיש את התביעה בשמו. משסירב הנתבע, הודיע לו התובע כי אם הוא מסרב להגיש תביעה בשמו, עליו להשיב את הסכום ששולם. בתלונה זו טען התובע כי הואיל ושכ"ט היה עבור הגשת תביעה, על הנתבע להשיב לו את הסכום ששולם. בתלונה זו צוין, כי בהמשך התברר לתובע כי הנתבע אינו רוצה להגיש את התביעה, שכן הוא מכיר את הפולשים לדירה.
8. אף במכתב ב"כ התובע שנשלח לנתבעים ביום 24.6.13, ובה דרישה להשבת הסכום ששולם, לא נזכרת טענת ניגוד העניינים המתוארת בכתב התביעה, וכל שנטען הוא כי הנתבע לא עשה דבר עבור התובע.
9. יוצא אפוא, כי גרסת התובע ועזאת, לפיה הנתבע הוא מיוזמתו הודיע לתובע כי אינו יכול להמשיך את הטיפול בתיק בשל ניגוד עניינים, עומדת בסתירה לאמור בתלונות שהוגשו ללשכת עורכי הדין כנגד הנתבע, מהן עולה מפורשות כי הפסקת הייצוג נעשתה על רקע חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע להגשת התביעה, ולא בשל ניגוד עניינים.
10. ב"כ התובע משליך יהבו על פסק דין שניתן בת.א. 5083/03 בו ייצג הנתבע פולשים למקרקעין. ואולם, שרחביל עלי אינו צד להליך זה ואף לא עולה מפסק הדין הנ"ל כי אותם לקוחות שייצג הנתבע רכשו את הזכויות ישירות משרחביל עלי, כפי שטוען ב"כ התובע. מפסק הדין עולה כי הזכויות נרכשו מאדם בשם פריתך והנתבע העיד כי לא ידע כי הזכויות נרכשו משרחביל עלי.
11. מנגד, עדותו של הנתבע היתה מהימנה עלי ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. הנתבע חזר והבהיר בעדותו כי מעולם לא ייצג את שרחביל עלי והוא אינו מנוע מלהגיש תביעות נגדו, כפי עשה בעבר. לדבריו, מעולם לא אמר לתובע ועזאת כי הוא מבקש להפסיק את הייצוג בשל ניגוד עניינים. התובע ועזאת הם שהודיעו על הפסקת הייצוג, לאחר שביטל שתי פגישות עמם.
12. לפיכך, אני קובעת כי לא הובאה ראיה להוכחת טענת התובע כי הנתבע היה מצוי בניגוד עניינים ולפיכך היה מנוע מלקבל את הטיפול בעניינו, ואף לא הוכחה הגרסה כי הנתבע הוא שהודיע על הפסקת הייצוג בשל ניגוד עניינים. בעניין זה, אני מקבלת את גרסת הנתבע כי התובע ועזאת הם שביקשו ממנו להפסיק את הטיפול בעניינם, לאחר שביטל שתי פגישות עמם, וזאת ככל הנראה משום שבדק את העניין לעומק וביקש מהם להמציא לו מסמכים נוספים.
13. כעת עולה השאלה האם זכאי הנתבע לסכום ששילם לו התובע, או שמא משלא הגיש תביעה כנגד שרחביל, הרי שעליו להשיב את המקדמה ששילם לו התובע.
14. הנתבע טוען כי הסכום ששולם לו היה מקדמה עבור לימוד התיק ולא עבור הגשת התביעה. כך העיד הנתבע, כי השקיע שעות עבודה רבות בקריאת המסמכים שמסר לו התובע וכי נפגש פעמים רבות עם עזאת והתובע על מנת לסכם על המשך טיפול העניינים בתיק. עוד העיד הנתבע, כי לבקשת התובע ועזאת, התייצב בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בעניין בקשת בקשת רשוצ הערעור וצו המניעה הזמני שהתבקש בנוגע לדירה, ולאור התערבותו הוחל צו המניעה על מי שרכש את הזכויות בדירה משרחביל עלי, וזאת על מנת לאפשר הגשת תביעה נגד אותו רוכש. גרסתו של הנתבע היתה מהימנה עלי, ונתמכת במסמכים שצירף מהם עולה, כי הנתבע היה נוכח בדיון מיום 13.11.12 בבית המשפט המחוזי (נספח ז' לתצהיר הנתבע). כן עולה מהמסמכים, כי ביום 12.11.12 הכין הנתבע מכתב המופנה לגב' עאידה, בו הוא מבקש ממנה לחתום על ייפוי כוח (נספח ט' לתצהיר הנתבע).
15. גרסתו של הנתבע נתמכה אף בעדותו של הנתבע 2, שותפו של הנתבע למשרד, אשר העיד כי התובע ועזאת הגיעו פעמים רבות למשרדם, לכל הפחות שבע עד שמונה פעמים, גרסה העומדת בסתירה לעדותם של התובע ועזאת, כי התקיימו שתי פגישות בלבד.
16. לנוכח העובדה שהפסקת הייצוג היתה פרי יוזמתם של התובע ועזאת, הרי שהנתבע זכאי לקבלת שכר טרחה בגין עבודתו הכוללת פגישות רבות עם התובע ועזאת, קריאת ולימוד המסמכים שהועברו אליו וכן הופעה בדיון בבית המשפט המחוזי. התובע ועזאת הם שבחרו להודיע לנתבע על הפסקת הייצוג, ועל כן אין מקום לחייב את הנתבע בהשבת שכר הטרחה בסך של 2,000 דולר ששולם לו עבור עבודתו.
17. לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 6,000 ₪.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ה, 02 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.