1. לפני שתי בקשות למתן צו מניעה זמני. האחת, למתן צו שיאסור על המשיבים, או מי מטעמם, להיכנס לחלקה צפונית בגודל 300 מטרים הצמודה לבית המבקש, והידועה כחלק מספר 75 גוש 30055 בירושלים (להלן: "השטח") והמורה להם לפנות את כלי הרכב החונים בשטח. השנייה, למתן צו שיאסור על המבקש או מי מטעמו להיכנס לשטח או להפריע למשיבים לעשות בו שימוש.

1. להחלטה זו קדמה החלטה מיום 22.9.13, בה הוריתי למשיב 1 לפנות את כלי הרכב מן השטח (וכן קונטיינר) (להלן: "ההחלטה המקורית"). ההחלטה המקורית ניתנה קודם צירופו של המשיב 2 (על ידי המשיב 1) כנתבע בהליך העיקרי. בהסכמת הצדדים, ההחלטה המקורית בוטלה. לנסיבות ביטול ההחלטה המקורית, אתייחס בהמשך, בעת פסיקת ההוצאות.
2. המבקש טוען, כי הוא מחזיק בשטח מכוח זיקת הנאה והתיישנות, וכי משפחתו מחזיקה בשטח עשרות שנים. עוד הוא טוען, כי השטח משמש מעבר לאחת הכניסות לביתו, וכן כי הוא משמש כגינה. המבקש טוען, כי ביום 22.7.13 הרס המשיב 1 את הקיר שהיה קיים בגבול השטח, והחל להחנות כלי רכב תוך שהוא קובע עובדות בשטח ,ללא זכות שבדין.
3. המשיב 1 טוען כי הוא שכר את השטח מהמשיב 2 החל מחודש פברואר 2013, וכי מיד לאחר מכן פנה לעירייה על מנת לקבל אישור לפנות פסולת מן השטח. כמו-כן, הוא טוען כי השטח לא משמש כניסה לבית המבקש, וכי קודם לפינוי הפסולת על ידו לא היתה גינה אלא שטח טרשים ופסולת.
4. להוכחת טענותיו בדבר זכויותיו על השטח, הגיש המבקש תצהירים של שכנים, ואולם, הוא לא טרח להביאם לדיון לשם חקירתם. נציג עיריית ירושלים, מר יצחק ביאזי, שביקר במקום קודם לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, העיד כי מדובר בשטח מוזנח שלא נראה כי הוא נמצא בשימוש. מר ביאזי הציג תמונות שסומנו נ/2, מהן אכן עולה כי מדובר בשטח מוזנח ביותר (ראו עמ' 17 שו' 13 בפרוטוקול הדיון מיום 22.10.13).
5. המשיב 1 הציג הסכם שכירות בינו ובין המשיב 2 וטען, כי המשיב 2 הוא הבעלים של השטח. במהלך ניהול ההליך, המשיב 1 לא טרח להגיש תצהיר של המשיב 2, על אף שגרסתו לעניין הבעלות על השטח נדרשה לשם בחינת המחלוקת, ועל אף שבית המשפט העיר על כך במהלך שני הדיונים הראשונים שהתקיימו בענייננו. רק בתאריך 1.10.13, לאחר מתן ההחלטה המקורית, נזכר המשיב 1 לצרף את המשיב 2 להליך. כפי שאראה בהמשך, בצירוף גרסתו של המשיב 2 יש כדי לשנות באופן משמעותי את הניתוח של הזכות לכאורה ומאזן הנוחות, וכפועל יוצא, גם את תוצאות ההחלטה.
6. המשיב 2 הגיש תצהיר אליו צרף רישום מפנקס השטרות, ממנו עולה לטענתו כי משפחתו היא בעלים של 4.5% מתוך חלקה 75 בגוש 30055 (להלן: "הקרקע"). כמו-כן, צרף הסכמי רכישה וכן את הסכם השכירות בינו ובין המשיב 1.
7. בתדפיס פנקס השטרות שצרף המשיב 2 , מצוינים בעלים שונים ממשפחת אלחסני, וכן כי מרבית השטח הוא בבעלות מועצת נאמני ירושלים, לימים עיריית ירושלים.
8. בהליך המתנהל בין המשיב 2 ובין עיריית ירושלים בתיק 24803-10-13, הגיעו הצדדים להסכם לפיו הם יפעלו לפירוק השיתוף בקרקע.
9. המבקש טוען, כי גם אם נקבל את הרישום בפנקס השטרות, מדובר באחוזים בודדים שאינם מקנים זכות בשטח של כ- 300 מטר. כמו-כן, הוא טוען כי הסכמי הרכישה מזויפים וכי החתומים עליהם נפטרו קודם למועד חתימת ההסכמים. להוכחת טענת הזיוף צרף המבקש (לאחר הדיון האחרון) מסמך מאת אדם בשם באסל עלי מוחי אדין חוסייני המאשר כי החותמים נפטרו קודם מועד החתימה על המסמכים. לעניין ההליך המתנהל בין עיריית ירושלים למשיב 2, טוען המבקש, כי אין בו כדי להעיד על זכויות המשיב 2 בקרקע וכי גם העירייה הוטעתה לעניין זה.
10. נסיבות אחזקתו של המבקש בשטח והזכויות שיש לו בשטח, טעונות בחינה במיוחד לאור העובדה שהמבקש מאשר כי אין לו זכויות רשומות, ולאור העובדה כי מן הראיות שהוצגו עד כה עולה לכאורה כי השטח היה מוזנח ולא טופחה בו גינה כנטען על ידו. יחד עם זאת, נחה דעתי כי בשלב זה קמה תשתית ראייתית לכאורה לטענת המבקש לפיה, הוא נהג לעבור בשטח על מנת להגיע לאחת הכניסות של ביתו.
11. מנגד, הראיות בנוגע לזכויות המשיבים בשטח, על אף שהינן אך ורק ראיות לכאורה ועל אף שיידרש לבחון במסגרת התיק העיקרי, את טענת הזיוף של הסכמי הרכישה ולהמציא ראיות עצמאיות מעבר לראיות הנסיבתיות העולות מן המו"מ המתנהל בין העירייה לבין המשיב 2, מקימות, בזהירות המתבקשת, תשתית לכאורית משמעותית יותר מזו שהוצגה על ידי המבקש.
12. בכל הנוגע לשימוש בשטח, מן הראיות עולה לכאורה כי גם המבקש וגם המשיבים לא עשו שימוש בשטח עובר לפרוץ הסכסוך, למעט בשטח שסומן במב/1 על ידי המשיב 2 כשטח חניה (ראו עדות המשיב 2 בעמ' 18 שו' 4 -7 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.13). באשר לשימוש במעבר על ידי המבקש, שסומן במב/1 על ידי המבקש, לא הוצגה בשלב זה ראיה הסותרת שימוש במעבר זה.
13. באשר למאזן הנוחות, כפי שצוין לעיל, מן הראיות עולה לכאורה, כי שני הצדדים לא עשו שימוש בשטח עובר לפרוץ הסכסוך. יחד עם זאת, לנוכח מסקנתי לפיה, התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה על ידי המשיבים בדבר זכויותיהם בשטח, משמעותית יותר משל המבקש, החלטה לפיה יוקפא המצב עד להכרעה בתיק העיקרי בחינת "גם לי גם לך לא יהיה", פוגעת באופן לא מידתי בזכויות הבעלות לכאורה, של המשיבים.
14. כידוע, קיימת "מקבילית כוחות" באשר ליחס בין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. ישנם יחסי גומלין בין השניים, כך שככל שאחד מהם נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומו של השני מתמתנת. (ראו רע"א 6994/00 בנק דיסקונט בע"מ נ' אמר, (30.4.2001) וכן רע"א 10066/04 נ.ר ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ ספיר אנטרפרייז (11.1.2005).
15. בנסיבות אלו, המאזן בכללותו נוטה לעבר מתן צו המניעה כנגד המבקש, תוך מתן זכות מעבר כמפורט להלן, וקביעת ערבויות מתאימות להבטחת נזקי המבקש. יצויין כי בטענות המבקש בקשר לפריצת הקיר על ידי המשיב 1 וקביעת עובדות בשטח (תרתי משמע), אין כדי לשנות מהחלטה זו משקבעתי כי התשתית הראייתית שהונחה על ידי המשיבים משמעותית משל המבקש. ברי כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מטענות אפשריות על פי כל דין לרבות על פי דני התכנון והבניה או דיני רישוי עסקים.
16. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבים נדחית והבקשה למתן צו מניעה כנגד המבקש מתקבלת בתנאים שיפורטו.
17. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המבקש או מי מטעמו להיכנס לשטח או להפריע לשימוש בו, למעט בשטח המסומן במב/1, כזכות המעבר הנטענת של המבקש. זכות המעבר תהיה אך ורק להולכי רגל ותהיה ברוחב של שני מטרים. המעבר יסומן בשני קווי צבע לבנים על גבי הקרקע. זאת, בכפוף לכך שהמשיבים ימציאו את כל הערבויות הבאות:
18. התחייבות עצמית של המשיבים להבטחת פיצוי לכל נזק שייגרם ממתן הצו לכל מי שאליו הוא מפנה אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מכל סיבה אחרת.
19. ערבות צד ג' על סך של 30,000 ₪ להבטחת פיצוי לכל נזק שייגרם ממתן הצו לכל מי שאליו הוא מפנה, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת.
20. הפקדת ערבון כספי בסך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט, בין במזומן ובין בערבות בנקאית אוטונומית שאינה מוגבלת בזמן, להבטחת פיצוי לכל נזק שייגרם ממתן הצו לכל מי שאליו הוא מפנה אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת.
21. ההחלטה המקורית בוטלה בהסכמה, לאחר שניתנה מבלי להמתין להגשת הסיכומים מטעם המשיב 1. לא הייתה כל הצדקה לאי הגשת הסיכומים בזמן שהוקצב. כמו-כן, לא הייתה כל הצדקה להצגת גרסת המשיב 2, רק בדיון השלישי שהתקיים בתיק זה. לנוכח התנהלות זו, ולמרות שבסופו של יום בקשת המבקש נדחתה, המשיבים ישלמו למבקש, יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים.
22. בהתאם לתקנות סדרי הדין, אם לא תוגש תובענה על ידי המשיבים בתוך 7 ימים, יפקע הצו.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.