נגד

נתבעות שכנגד 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ומקבלות הודעת צד ג' 2. עיריית חיפה

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 2.5.2013. בין הצדדים הושג הסכם פשרה בנוגע לחלוקת האחריות ביניהם. המחלוקת שנותרה היא בשאלת תוקף הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 1, נוכח התליית רישיונו של הנהג מטעמה.

הרקע העובדתי וגדר המחלוקת

1. ביום 2.5.2013 ארעה תאונה בין רכב התובעת לבין משאית השייכת לנתבעת 1 – הובלות באר יעקב בע"מ – שהינה גם התובעת שכנגד ושולחת ההודעה לצדדי ג' (להלן: הנתבעת).
2. ביום 10.12.2015 הושגה הסכמה בין כל הצדדים המעורבים בדבר חלוקת האחריות ביניהם בתביעה ובתביעה שכנגד. בהתאם להסכמה זו נקבע כי התובעת תישא באחריות בשיעור 30% לקרות התאונה, הנתבעת ב- 53% וצד ג' 2 (עיריית חיפה) ב- 17%. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.
3. בעקבות התאונה, הודיעה הנתבעת על התאונה למבטחת המשאית, נתבעת 2 – חברת הפניקס בע"מ – שהינה גם הנתבעת שכנגד ומקבלת ההודעה לצד ג' 1 (להלן: המבטחת).
4. ביום 2.9.2013 דחתה המבטחת את התביעה. נטען כי מבירור שנערך במשרד הרישוי עלה כי רישיונו של נהג הנתבעת, מר רבייב אסואיל (להלן: הנהג או נהג המשאית), נשלל עובר לתאונה עקב נקודות ומשכך לא היה בידיו רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. הנתבעת חולקת על קביעה זו.
5. לאור האמור, נותר להכריע במחלוקת שבין הנתבעת לבין המבטחת, הנסבה אודות שאלת כיסויו הביטוחי של נהג המשאית. המבטחת טוענת לשלילת הכיסוי הביטוחי מכיוון שנהג המשאית נהג ברכב בזמן שרישיונו הוּתלה. הנתבעת מצדה טוענת כי דבר ההתליה לא הובא לידיעת הנהג.

התשתית הראייתית

1. לבית המשפט הוגשו מספר תעודות עובד ציבור, כמפורט להלן:

במ/1(1) – תעודת עובד ציבור מטעם משרד הרישוי באשר לרישיון הנהיגה של נהג המשאית. בתעודה נרשם כי "רישיון הנהיגה חודש מיום 27.2.11 עד 15.10.15". עוד נרשם כי רישיון הנהיגה בוטל לפי חוק ההוצאה לפועל וכי נכון לתאריך 2.5.2013 (מועד התאונה), רישיון הנהיגה נשלל על ידי משרד הרישוי מטעמי שיטת הניקוד, מיום 25.2.2013. בנוסף, נרשם כי רישיון הנהיגה לא הופקד.

במ/1(2) – תדפיס הודעת זימון מיום 18.1.2012 לקורס הדרכה בנהיגה נכונה – שיטת הניקוד (להלן: הודעת הזימון לקורס). ההודעה נשלחה בדואר רשום. בתדפיס נרשם כי הנהג סיים את ההדרכה בתאריך 9.7.2013.

במ/1(3) – תדפיס בהתאם לרישומי משרד התחבורה בדבר הודעות התליה/תזכורת לפני התליה לפי שיטת הניקוד, אשר נשלחו לנהג המשאית:

תזכורת לפני התליית רישיון – נשלחה ביום 10.10.2012 בדואר רגיל (להלן: התזכורת לפני התליה).

הודעה על התליית הרישיון – נשלחה ביום 25.2.2013 בדואר רשום (להלן: הודעת ההתליה).

במ/2 – תעודת עובד ציבור לפיה מכתבי ההתראה וההתליה נשלחו לכתובת הנהג בדואר רשום בהתאם לנתונים שהיו מעודכנים במערכות המחשוב של משרד התחבורה ולפיכך, בהתאם לפרשות הלשכה המשפטית במשרד התחבורה, קמה חזקה בדבר מסירתם.

במ/3 – הודעת נהג המשאית תחת אזהרה בחקירתו במשטרה, מיום 6.5.2013.

1. לדיון שנערך זומנה לעדות גב' אירית בן עמרם, החתומה על תעודות עובד הציבור מטעם משרד התחבורה. בנוסף, נחקר נהג המשאית עצמו.

טענות הצדדים

1. המבטחת טוענת כי נהג המשאית ידע על התליית רישיון נהיגתו בהתאם לשיטת הניקוד עובר לתאונה ולפיכך לא הייתה נהיגתו מכוסה בפוליסה שהוצאה. טענת המבטחת נסמכת על שני ראשים.

ראשית, טוענת המבטחת כי בהתאם לתקנה 550 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1960, קמה חזקת מסירה לפיה די במשלוח מכתב בדואר רשום על מנת להוכיח כי הגיע למענו. בהסתמך על חזקה זו, נטען כי המכתב הרשום שנשלח לנהג בנוגע להתליית רישיונו הגיע ליעדו. הנהג לא הוכיח כי לא קיבל לידיו את המכתב ממשרד הרישוי ולא עלה בידיו לסתור את חזקת המסירה.

שנית, מדגישה המבטחת כי הנהג אישר שקיבל את הודעת הזימון לקורס הנהיגה שנשלחה אליו בדואר רשום ביום 18.1.2012. הנהג סיים את הקורס ביום 9.7.2013, מועד שהינו מאוחר לתאונה. לשיטת המבטחת, ניתן ללמוד מעצם קבלת מכתב הזימון לקורס כי הכתובת אליה נשלחו המכתבים היא כתובת נכונה וראויה. עוד טוענת המבטחת כי מאז שנשלח מכתב הזימון לקורס ועד שהנהג סיים את הקורס חלפו שנה ומחצה. נתון זה, כך נטען, אינו מתיישב עם ההיגיון, וניתן להסבירו רק בכך שהנהג לא טיפל במכתב שקיבל ולא ניגש לבצע את הקורס. רק לאחר שהתברר לו שרישיונו הותלה, כך נטען, ניגש הנהג לעשות את הקורס שנדרש ממנו כבר שנה וחצי קודם לכן. מכאן, כך לטענת המבטחת, שהנהג ידע על התליית רישיונו.

1. הנתבעת מצדה דוחה את טענות המבטחת מכל וכל. נטען כי הודעת ההתליה לא הגיעה לידי הנהג וכי הלה קיבל את הזימון לקורס הנהיגה, הא ותו לא. בהעדר הודעה מפורשת על התליית רישיון הנהיגה, לא עמדה המבטחת בנטל להוכיח העדר כיסוי ביטוחי. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי רישיון הנהיגה של נהג המשאית היה בתוקף במועד התאונה, כעולה מבדיקת רישיון הנהיגה שביצעה המשטרה במועד התאונה. לבסוף, מדגישה הנתבעת כי הזכות להחזיק ברישיון נהיגה היא זכות חוקתית ומעלה טענות חילופיות גם נגד הנורמה המשפטית של שיטת הניקוד ונגד השימוש במושג "התליה" להבדיל מ"שלילה".

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע התשתית הראייתית שהונחה בפני, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המבטחת להרים את הנטל ולהוכיח כי ביום התאונה ידע הנהג על התליית רישיון נהיגתו בשל שיטת הניקוד. להלן אפרט את טעמי החלטתי.
2. כידוע, על המבטחת, הטוענת לשלילת הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה, מוטל הנטל להוכיח כי בעת התאונה נשלל הכיסוי הביטוחי בשל התליית רישיון הנהיגה (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184 (1989); ע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ג(1) 450, 452 (1999)).
3. מעיון באישור משרד הרישוי ומעדותה של נציגת משרד הרישוי, הגב' בן עמרם, עולה כי רישיונו של נהג המשאית נשלל על ידי משרד הרישוי החל מיום 25.2.2013 על פי שיטת הניקוד. (במ/1(1); עדות הגב' בן עמרם בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 15-14).

נתתי דעתי לתהיות שהעלתה הנתבעת לעניין זה. כך, נרשם בראש המסמך במ/1(1) כי רישיון הנהיגה חודש בתאריך 27.2.2011 עד ה- 17.10.2015. בנוסף, נהג המשאית נחקר לאחר התאונה במשטרה תחת אזהרה, תוך שרישיון הנהיגה שלו נבדק על ידי השוטר שחקר אותו (במ/1(3)). אין חולק כי לא הוגש כנגד הנהג כתב אישום על נהיגה ללא רישיון. אף תמיהה זו נותרה ללא מענה.

על אף האמור, נוכח תשובותיה החד-משמעיות של הגב' בן עמרם, נקודת המוצא לדיון היא כי לנהג המשאית לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה. על רקע זה, יש להוסיף ולבחון אם במועד התאונה, ביום 2.5.2013, ידע הנהג על התליית רישיונו.

מסקנתי היא, כאמור, כי לא הוכחה ידיעה כזו.

1. נהג המשאית ובא-כוחו אישרו בדיון כי הנהג קיבל את הודעת הזימון לקורס הנהיגה (במ/1(2). וראו את הערת בית משפט בעמוד 19, שורה 30). עם זאת, גרסתה העקבית של ההגנה הייתה כי הנהג לא קיבל את הודעת ההתליה עצמה (במ/1(3)). כך, נרשם בסעיף 19 לכתב התביעה שכנגד המתוקן (מיום 24.1.2016) כי "לא נשלחה לנהג כל הודעה רשמית מאת המוסדות הרלוונטיים על שלילת רישיונו והנהג גם לא ידע על הליך שכזה אם בכלל היה קיים". באופן דומה, הבהיר בא-כוח הנתבעת בדיון מיום 11.4.2016 כי "אין מסמך שאומר שללנו את הרישיון, זימנו אותו לקורס נהיגה מונעת והוא הלך, ובזה זה נגמר מבחינתנו" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 7-6).

הנהג חזר על הדברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים בעדותו. הנהג הבהיר כי ידע מה משמעותה של שלילה שכן בעבר, בתקופת שירותו הצבאי, היה בשלילה והפקיד את רישיון הנהיגה (עמוד 18, שורות 9-7, 24). ואולם, ביחס למקרה דנן, העיד הנהג באופן ברור כי הוא לא קיבל את הודעת ההתליה ואליבא דידו, לא היה בשלילה. מפאת חשיבות הדברים, לא למותר להביא את דברי הנהג בחקירתו במלואם:

"ש. אתה הלכת לעשות קורס נהיגה מונעת?

ת. נכון.

ת. מתי?

ת. לא זוכר.

ש. למה?

ת. כנראה צבירת נקודות. שלחו לי זימון, הלכתי, עשיתי. ברחובות, בבית חולים קפלן.

ש. כששלחו לך את המכתב מי ששלח את המכתב זה משרד הרישוי?

ת. כן.

ש. לאן שלחו?

ת. לבית של ההורים ברחוב תמוז 14/16 אשדוד.

ש. כשאתה מקבל מכתב כזה, אתה מבין עברית?

ת. כן, פחות או יותר.

ש. הבנת מיד שאתה צריך ללכת לעשות קורס?

ת. לא, אני התקשרתי למשרד הרישוי, שאלתי מה זה המכתב הזה.

ש. לפני המכתב הזה, שהתקבל אצלך, שהתקבל אצלך מכתב שאתה צריך לעשות קורס, לפני המכתב הזה, שלחו לך מכתב שאתה לא יכול לנהוג אם אתה לא עושה את הקורס הזה?

ת. את זה אני לא קיבלתי, לא קיבלתי מכתב כזה. כל מכתב שאני מקבל ממשרד הרישוי, אני דואג ומוודא שהכול בסדר, כי בסופו של דבר זה הפרנסה שלי" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 19-18).

הנהג חזר על הדברים בהמשך חקירתו. לדבריו:

"אם הייתי מקבל את המכתב הזה, הייתי פונה למשרד התחבורה לאן שצריך, הייתי מטפל בעניין, ברגע שקיבלתי מכתב כזה, פניתי וטיפלתי במה שצריך" (עמוד 20, שורות 4-1).

1. אל מול גרסתו הברורה של נהג המשאית, לא עלה בידי המבטחת להציג לבית המשפט אישור בדבר מסירת הודעת ההתליה וזהות מקבל ההודעה או כל אישור אחר ממנו ניתן ללמוד מה עלה בגורל הודעת ההתליה שנשלחה לנהג. כל שהוצג הוא אישור על משלוח הודעת ההתליה בדואר רשום (ראו את חקירת הגב' בן עמרם: "ש. אין לך אישור שקיבל? ת. אני יכולה לאשר ששלחנו" עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 20-19)).

המבטחת מבקשת להיבנות לעניין זה מ"חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, המורה כי הודעה שנשלחה בדואר רשום, כאמור בתקנת משנה (א): "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

בענייננו, אין בחזקת המסירה האמורה כדי לסייע למבטחת.

1. פסיקת בית המשפט העליון מורה באופן ברור כי אין די ב"ידיעה קונסטרוקטיבית" אלא נדרשת הודעה-ממש למשולל רישיון (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל (20.6.07)). בע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (11.10.11) חזר בית המשפט על הצורך במודעותו של הנהג לכך שרישיונו הוּתלה, כתנאי לאי-תחולת הכיסוי הביטוחי. כב' השופט ח' מלצר עמד באותו עניין על הטעם בהחלת חובת היידוע בפועל בדבר פסילת הרישיון אף בהקשר האזרחי-נזיקי. לדבריו: "מדובר בעיצום חריף: מי שהחליט כי חרף פסילת רישיונו הוא ימשיך לנהוג, וגרם לתאונה, חשוף כאמור לכך שהוא ייאלץ לשאת מכיסו – בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים. טרם השתת הוצאה שכזו, מובן שהנהג חייב להיות ער לכך שהתיישבותו בכיסא הנהג עלולה להיות בעלת השלכות כה דרמטיות" (שם, פסקה 28). חובת היידוע של בעל הרישיון אודות ההחלטה המנהלית להתלות את רישיונו, כך הוטעם, היא אף פועל יוצא של חובת הרשות המנהלית לפעול בהגינות כלפי האזרח, בשים לב לפגיעה הקשה שיש בהתליה של רישיון בכלל ושל רישיון נהיגה בפרט (שם, בפסקה 29). "הדגש" – כך הוטעם – "... צריך להיות לא על משלוח טכני של ההודעה, כי אם על הבאתה בפועל לידיעתו של בעל הרישיון" (שם, בפסקה 33. הדגשה במקור). בעניין חאדג'ג' דן בית המשפט בהרחבה בדרך האפקטיבית למשלוח הודעת התלייה – באמצעות דואר רשום. הודגש כי יתרונה של דרך זו הוא בכך ש"מאפשרת לרשות הרישוי לעקוב אחר הדואר, ולדעת האם התקבל בידי הנמען. אם לא הגיע הדואר ליעדו – ניתן לדעת ככלל מדוע לא הגיע (הימנעות מאיסוף, סירוב לחתום וכיוצא באלה, או שמא כתובת שאיננה עדכנית). במקרה של אי הגעת ההחלטה לידי הנמען – רשות הרישוי יכולה לפעול בהתאם: לוודא שהכתובת שבידה היא מעודכנת, ולהחליט אם לנקוט דרכי יידוע חלופיות. חשוב לא פחות: דרך משלוח זו יעילה אף במניעת התדיינויות משפטיות מיותרות, שכן רשות הרישוי אוחזת אז בראייה כבדת משקל באשר לנתון שהודעה כזו אכן נשלחה לבעל הרישיון (זאת – בהנחה שרשות הרישוי עורכת מצדה רשימה סדורה ומפורטת ביחס לדואר הרשום ששלחה) ובאשר למה שעלה בגורלה של ההודעה" (שם, בפסקה 33).
2. בהתאם להלכות שנפסקו בעניין ממו ובעניין חאדג'ג', עמדו בתי המשפט בשורה של מקרים על כך שאין די במשלוח ההודעה בדואר רשום, אלא שיש צורך להראות אף מה עלה בגורל ההודעה. כך למשל, בעפ"א (מחוזי חי') 277/08 מנסור נ' פרקליטות מחוז חיפה-פלילי (18.12.08), נדונה פרשנות הוראת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, המקימה חזקה דומה לזו הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה. בית המשפט קבע כי אין די באישור על משלוח דבר הדואר כדי להוכיח שהנאשם זומן לדיון. מקום בו "המאשימה לא מראה כל מסמך בדמות אישור מסירה או אישור אחר שמראה שהנאשם נמנע מלקבל את דברי הדואר... יהא זה מרחיק לכת לקבוע שהנאשם זומן כדין ולשופטו בהעדרו על כל המשתמע מכך". באופן דומה, נקבע בעפ"א (מחוזי ת"א) 8329/05 גל נ' עיריית תל אביב (29.10.2006) כי "'רשימת דברי הדואר שנמסרו למשלוח' מוכיחה את אמיתות תוכנה לאמור שדברי דואר מסוימים נמסרו למשלוח אך אין היא מוכיחה את שליחתם... חוות דעתי נשענת על רשומות מוסדיות... שתוכנן אינו מוכיח רק 'מסירה למשלוח' אלא גם מוכיח "משלוח" ו"החזרת המשלוח בהעדר דרישה".

יצוין כי בתי המשפט אף הגדילו וקבעו, בשורה של מקרים, כי לא הוכחה ידיעה קונקרטית של המבוטח או כי עלה בידי המבוטח לסתור את חזקת ההמצאה בדואר רשום, אף כשהוצג אישור לפיו דבר הדואר "לא נדרש" או הוחזר לשולחו. כך, בתא"מ (שלום ביש"א) 35833-02-14 אבו עומר נ' בטאש (7.5.2015) נקבע כי מאחר שהודעות משרד הרישוי שנשלחו בדואר רשום הוחזרו לשולח, ומשלא הוצגה כל אסמכתא כי הודעות אלו התקבלו אצל המבוטח, לא הוכח כי המבוטח ידע ביום התאונה על התליית רישיון נהיגתו; בתא"מ (שלום נצ') 54362-09-14 אלסחוב נ' אטדגי (31.12.2015) נפסק כי מקום בו אישור המסירה של דואר רשום מטעם אגף הרישוי ובו הודעת התלייה חוזר עם כיתוב "לא נדרש", אין המדובר ביידוע הנהג אודות השלילה ולפיכך יש לראותו כבעל רישיון נהיגה בתוקף (וראו גם האסמכתאות הנזכרות שם בסעיפים 9 ו-14 לפסק הדין ואת תא"מ (שלום עכו) 13702-09-14 עטאריה נ' סייף (28.4.2015)).

1. בענייננו, כאמור, חזר הנהג וטען שלא קיבל את דבר הדואר הרשום עם הודעת ההתליה. המבטחת מצידה, לא הציגה כל מסמך בדמות אישור מסירה או אישור אחר המוכיח שהנהג נמנע מלקבל את הדואר. לו הייתה המבטחת מציגה אישור בדבר התוצאות האופרטיביות של המשלוח – למשל: כי דבר הדואר "לא נדרש", הנמען "סירב לקבל", "עזב" וכיוצא באלה – כי אז נטל ההוכחה היה מועבר אל כתפי הנהג והנתבעת להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר. בענייננו, מסמך כזה לא הוצג.
2. למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי אף בהינתן החזקה הקבועה בתקנה 550(א), דומה כי עלה בידי הנהג להוכיח כי הייתה בעיה בשירותי הדואר באזור מגוריו בתקופה הרלבנטית, באופן הנותן הסבר לכך שדבר הדואר לא נמסר לו. לעניין זה, הסביר הנהג כי "יש בעיות עם הדואר כי הבניין שלנו היה פעם מס' 16 והבניין ליד היה 14. עכשיו הבניין שלנו 14 והבניין שלידינו הפך להיות רחוב הדר 2, שינו את שם הרחוב, זו גם הסיבה שלא קיבלתי את רישיון האמבולנס עדיין. ש. זו בעיה ידועה במקום? ת. כן" (עמוד 20, שורות 11-5).

בנסיבות אלה, בהעדר אישור על מסירת הודעת ההתליה לידי הנהג, בהעדר אינדיקציה לגורלה של הודעת ההתליה שנשלחה ונוכח ההסבר האפשרי שניתן על ידי הנהג לאי קבלת ההודעה – לא עלה בידי המבטחת להוכיח במידה הדרושה כי הנהג קיבל את דבר הדואר וידע על התליית רישיונו.

1. במאמר מוסגר יצוין כי הדברים יפים מקל וחומר ביחס לתזכורת לפני התלייה, שנשלחה לנהג בדואר רגיל. לעניין זה כבר נפסק כי "הבחירה של רשות הרישוי... לשלוח את הודעת ההתלייה בדואר רגיל... היא בעייתית מאד. משלוח של דואר רגיל איננו מאפשר לדעת האם המכתב כלל נשלח... הוא איננו מאפשר לדעת האם המכתב נשלח לתעודתו הנכונה, או שמא חלה שגגה ברישום הכתובת. לא ניתן לדעת לרוב מעצם שיחת המכתב האם הגיע ליעדו, ואם לא – מדוע. אפילו הגיע המכתב למען הנכון, לא ניתן לדעת האם הנמען הוא שקיבלו לידיו. לבסוף, כאשר מגיעים הדברים כדי מחלוקת משפטית, אין בידי רשות הרישוי ראיה טובה לכך שהודעת ההתלייה נשלחה, ודאי לא לכך שהגיעה לידיעת בעל הרישיון" (הלכת חאדג'ג', סעיף 33 לפסק הדין). מכאן שלא ניתן להסיק כי התזכורת לפני התלייה הגיעה לידי הנהג ולידיעתו.
2. המבטחת מוסיפה ומבקשת להסיק על ידיעתו של הנהג על התליית רישיונו מעצם העובדה שקיבל את הודעת הזימון לקורס הנהיגה ומכך שביצע את הקורס לאחר התאונה. אין בידי לקבל טענה זו. תוכנה המדויק של הודעת הזימון לקורס הנהיגה לא הובא לידיעת בית המשפט. משכך, אין להניח, כפי שמבקשת המבטחת, כי עצם קבלת ההודעה על הקורס או אי ביצוע הקורס לפני התאונה, מלמדים על ידיעה פוזיטיבית של הנהג כי רישיונו הותלה. מעדותו של הנהג בפני עולה דווקא תמונה הפוכה. הנהג עמד בחקירתו על כך שבעת התאונה היה רישיונו בתוקף. לדבריו: "באותה תקופה כן היה לי רישיון, נכון להיום אני עדיין נהג משאית, לפני שנה עשיתי רישיון לרכב חירום אמבולנס... בזמן התאונה היה לי רישיון, הצגתי את הרישיון לשוטר, הוא בדק את זה, עשה רישומים משלו והחזיר. זה במשטרה, עשו לי זימון יום למחרת התאונה שאגיע. וגם בעת התאונה בדקו את הרישיון. אני מציג לבית המשפט את הרישיון. בו רשום שזה מפברואר 2011 עד אוקטובר 2015" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 21-16). נוכח האמור, לא שוכנעתי כלל כי הנהג הבין או ידע, מעצם קבלת הזימון לקורס, כי אי ביצועו של הקורס יביא להתליית רישיונו. לאור הפסיקה שפורטה, ברי כי לא ניתן להניח קיומה של ידיעה פוזיטיבית על התליית הרישיון מקום בו לא הוכחה מסירה של הודעת ההתליה עצמה.
3. מן המקובץ עולה כי המבטחת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנהג ידע על התליית רישיונו במועד התאונה. הנתבעת הציגה אישור על משלוח הודעת ההתליה, אך לא הוצג מסמך המעיד באופן פוזיטיבי על מסירת ההודעה לידי הנהג או על גורלה של הודעת ההתליה שנשלחה. מנגד, העיד הנהג באופן ברור ובהיר כי לא ידע על ההתליה ולא קיבל את ההודעה עליה. הנהג אף סיפק הסבר אפשרי לכך שהודעת ההתליה לא הגיעה לידיו. נוכח הפסיקה שהובאה, לא שוכנעתי כי יש להניח שהנהג ידע על הודעת ההתליה מן הטעם שקיבל את ההודעה על קורס הנהיגה ואף לא מן הטעם שביצע את הקורס לאחר התאונה. לאור כל אלה, לא מצאתי מקום לשלול מהנתבעת את הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה המבטחת.

סוף דבר

1. התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות בהתאם לחלוקת האחריות המוסכמת בין הצדדים.

אני קובעת כי פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי המבטחת הייתה בתוקף במועד התאונה ולפיכך תחוב המבטחת בפיצוי נזקי הנתבעת בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה.

הצדדים יגישו פסיקתה לחתימה תוך 21 יום.

המבטחת תישא בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.