העובדות וטענות הצדדים

1. ביום 10.1.13 שרר מזג אויר סוער וירד שלג בירושלים. רכב המבוטח על ידי התובעת שחנה ברח' הטייסים בבירה נפגע מענף עץ שנפל עליו. הקף הנזקים שנגרמו לרכב הוערכו על ידי התובעת בסכום של 32,573, מתוכם פיצתה את בעל הרכב בהתאם לפוליסה שרכש ממנה, בסכום של 29,152 ₪ הוא הסכום הנתבע על ידה בתביעה זו.

לטענתה, הנתבעת בהיותה רשות מוניציפלית לא תחזקה ו/או לא גזמה את ענפי העץ, לא בדקה את תקינות ובטיחות העץ וענפיו, לא התריעה מפני הסכנה הקיימת בעץ ומייחסת לה אחריות מלאה לקרות התאונה.

2. הנתבעת הכחישה את אחריותה לקרות התאונה וטענה כי עובר לחורף של שנת 2012-2013 פעלה ונערכה לרוחות ולסערות, אולם הסופה בה קרתה התאונה הייתה קשה וחריגה. הנתבעת טענה כי לא ניתן היה לצפות איזה עץ מבין אלפי העצים ברחבי העיר לא יעמוד בפגעי מזג האוויר ויקרוס ולא התקבלה כל תלונה ביחס לעץ ספציפי זה. לתמיכה בהגנתה צרפה הנתבעת את תצהירו של מר אשרף נסראללה, מנהל אזור קטמון במחלקת הגננות, אגף שפ"ע, וזה הצהיר כי אינו מכיר תלונה מוקדמת על העץ וכי לא ניתן לדעת מראש איזה עץ או איזה ענף ייפול במיוחד כאשר יורד שלג. עוד הצהיר מר נסראללה כי אזור קטמון משופע בגנים ציבוריים ושטחי גננות המכילים אלפי עצים ולא ניתן להשגיח על כל עץ. לשיטתו נעשות פעולות יזומות בכל שנה, אך עדיין בהיקף כוח האדם שברשותו לא ניתן למנוע לחלוטין קריסת עצים ו/או ענפים.

3. בדיון ביום 27.5.14 העידה ונחקרה בעלת הרכב המבוטח על ידי התובע, הגב' נעמה למברט. זו העידה כי הרכב חנה מתחת לעץ (עמ' 1 ש. 26) וכי זה מקום החנייה הקבוע שלהם.

בדיון השני ביום 19.6.14 נחקר המצהיר מטעם הנתבעת, מר אשרף נסראללה, שתיאר כי בצוותו תשעה עובדים, ותחת אחריותם כ- 110 רחובות בערך שכולם מלאים בעצים מבוגרים וצעירים וגיזום מתבצע על פי דרישה, ובהתאם לסוג העץ וגילו (עמ' 2 לפרוטוקול).

4. לאחר חקירת שני עדים אלו, סיכמו ב"כ הצדדים. התובעת טענה כי העירייה לא הוכיחה כי פעלה באותו מתחם ספציפי ברח' הטייסים, העובדה כי הנתבעת מפעילה צוות אחד בלבד למניעה אינה סבירה ומאפשרת את הסיכון של קריסת העץ, וטענה להחלת סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), הקובע כי לגבי דברים מסוכנים, מוטלת על הנתבע החובה להראות שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה, ומכאן שיש להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בתחזוק העץ. כמו כן טענה התובעת להחלת סעיף ו-41 לפקודת הנזיקין. לטענתה, מזג אויר סוער בירושלים הוא דבר צפוי שצריך היה להילקח על ידה בחשבון.

מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה שניתן היה לצפות את נפילת הענף או העץ, כי פעלה בסבירות ואין מוטלת עליה החובה ל"עשות הכול" למניעת קריסת עץ. הנתבעת טענה כי העד מטעמה הוכיח כי נעשו על ידה פעולות יזומות לפחות פעמיים בשנה. שני הצדדים הפנו לפסיקה רלבנטית.

דיון והכרעה

5. דין התביעה להידחות משהוכרעה סוגיה זו זה מכבר בפסיקה.

בע"א 15084-02-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ, נדונה תביעה כמעט זהה בעובדותיה. במהלך לילה בו היה מזג אוויר סוער וקר, נשבו רוחות ואף ירד גשם (סעיף 2 לפסק דינה של סגנית הנשיאה הש' וסרקרוג מיום 30.10.11) נפגע רכב שחנה מתחת לעץ מענף אשר קרס על גבי הרכב והסב לו נזקים, ואין לי אלא לחזור על קביעותיו:

"9. עיון חוזר בתיק ובטיעוני הצדדים מורה כי התביעה מבוססת על עילת רשלנות.

יש לדחות את הטענה בדבר היות עץ "דבר מסוכן" כהגדרתו בסעיף 38 בפקודת הנזיקין וכן יש לדחות את הטענה כי במקרה דנן מתקיימים התנאים להחלת הכלל בדבר הדבר מעיד על עצמו לפי סעיף 41 לפקודה. מכאן שנטל ההוכחה, במיוחד בנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית, מוטל היה על המשיבה.

לא הייתה כל מניעה, במיוחד לאור המועד בו הודע למשיבה על האירוע, לברר מה סוג העץ שקרס, מצב שורשיו, אם ניטע בקרקע לא מתאימה, אם נתקף במחלה כלשהי, מה היה מצב צמיחתו קודם לאירוע ונתונים נוספים שהיה בהם כדי להצביע על הגורם לתאונה, כמו גם השוואה לעצים מאותו סוג הנטועים, אם נטועים, לאורך אותו רחוב או בתחום המועצה במקומות אחרים.

בנושא זה, יש מקום לאמץ את המסקנה אליה הגיע בית משפט השלום בת"א 5455/03 ביטוח ישיר נ' פשטיין מרים [11/2/05] (השופטת ריבי צוק), וכן את האמור בסעיף 15לפסק הדין בת"א (שלום-ת"א) 44949/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית נווה מונוסון [16/2/06] (השופטת חנה פלינר). כמו כן יש להפנות לצורך השוואה לע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ד בע"מ נ' רחל הינדלי, פ"ד מט(1) 45 ,58; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539).

6. כך גם בענייננו: התובעת לא הראתה כיצד היה עץ ספציפי זה מסוכן באופן מיוחד, ובוודאי שאין בידי לקבל הטענה, שאף לא נטענה בפה מלא, כי כל עץ בירושלים מהווה דבר מסוכן. ודוק. התובעת לא פרטה את סוג העץ שענפו קרס והאם מדובר בעץ המועד לקריסה/נשירה באופן כללי, לא כל שכן תמכה טענותיה בחוות דעת אגרונומית ו/או מומחה אחר בתחום.

העדה מטעם התובעת העידה כי היא חונה במקום חנייה זה באופן קבוע וכי מעולם לא פנתה לנתבעת לגבי העץ נשוא התביעה, ומכך ניתן להסיק שאף היא, שרואה את העץ תכופות לא ראתה סיכון מיוחד בעץ, על אף תנאי מזג האוויר.

עדותו של מר נסראללה הייתה אמינה, מקצועית והראתה כי הנתבעת נוקטת בפעולות יזומות אך לא ניתן לבחון כל עץ ועץ וכל ענף וענף, ודוק. בענייננו, לא דובר על עץ שקרס אלא על ענף אחד ויחיד. לא ניתן לדרוש מעיריית ירושלים לבחון כל ענף וענף בעיר, במובן זה אף אם היה מקום להעביר את הנטל לכתפי הנתבעת הרי שעמדה בנטל הנדרש.

התובעת הפנתה לת.א. 20666-09-11 נכסי כלל חב' לביטוח נ' עיריית כפר סבא (פס"ד מיום 4.4.12) בה נדונה תביעה דומה, אולם עיון בפסק הדין מלמד כי קריסת הענף ארעה בחודש אוגוסט קייצי ולא בימות החורף הסוערים וכב' השופטת נאוה ברוורמן מתייחסת להבדל זה בצורה ברורה: "לא זו אף זו, עסקינן בתקופת הקיץ, ובתקופה זו מזג האויר לא היה סוער" (עמ' 3 לפסק הדין).

פסק הדין הנ"ל שונה משמעותית מעניינו אף נוכח עדותו של עד ההגנה בתביעה הנ"ל, מר אורן, שהעיד כי העץ נזקק לגיזום בעבר ומדובר בעץ בעייתי שנוטה לצבור משקל עקב תרמיליו (עמ' 3 לפסק הדין) ועל כן בצדק נקבע ספציפית לגבי אותו העץ כי הסכנה בו היתה צפויה, מזג האוויר לא היה סוער וחריג וכי ניתן היה למנוע את נפילת העץ על ידי נקיטת אמצעי זהירות סבירים. אין הדבר כך בענייננו, בו מזג האוויר היה סוער וחריג, לא הוכח בשום צורה שהיא כי העץ ו/או ענפיו היו מועדים לקריסה בצורה כלשהי ולא נטען כלל מהם האמצעים שהיה בהם למנוע את קריסת הענף הבודד של העץ, כך שלא ניתן אף לדון בסבירותם.

התוצאה הינה כי לא הוכח כי הנתבעת התרשלה או כי פעלה בחוסר סבירות ומשכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 2,500 ₪ +מע"מ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאחרת יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.