עסקינן בתביעה לפיצוי כספי עקב נזק גוף שנגרם לתובעת בגין תאונה מיום 30.10.11.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בהליך זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד -1984.

התובעת ילידת 26.8.72. נשואה ואינה עובדת. מקבלת קצבת הבטחת הכנסה.

על פי הנטען בתביעה, ביום 30.10.11 בשעות הבוקר ערכה קניות אצל הנתבעת 1 והחליקה על רצפה רטובה ממים וסבון. כתוצאה מכך נגרמה לה חבלה בגב.

התובעת מציגה מסמך רפואי מהמרכז הרפואי "כרמל" בחיפה אליו התקבלה בסמוך לשעה 14:26 ושם נרשם בפרק התלונה "לדבריה היום הסתחררה, נפלה ונחבלה בצוואר, ישבן". מתחת לכיתוב המודפס נרשמה שורה נוספת בכתב יד מיום 24.11.11 "תיקון- לדברי החולה היא החליקה וקיבלה סחרחורת". בבדיקה אובחנה רגישות בעצם הזנב, ללא קיפוח נוירווסקולרי וללא שבר בע"ש צווארי.

בנוסף, הוצגו מסמכים רפואיים מתיק קופת החולים לפיהם התובעת מתלוננת על החמרה בכאבי צוואר וגב תחתון עם הקרנה לרגל ונימול בידיים. מיפוי עצם מיום 9.7.12 מדגים קליטה קלה בסקרום ובעצם הזנב, קליטה מוגברת בכתפיים ובברכיים. התובעת טופלה באופן שמרני, פיזיוטרפיה וטפול תרופתי נגד דלקת וכאב.

התובעת מצרפת חוות דעת מטעם ד"ר קליגמן אשר בדק אותה ביום 4.6.13 ומצא רגישות יתר ניכרת מעל עצם הזנב באופן המקנה לה נכות בשיעור 10% לצמיתות.

התובעת הציגה תצהיר מטעמה ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, מסמכים רפואיים, אישורי מחלה וחוות דעת המומחה מטעמה.

הנתבעות סבורות כי דין התביעה להידחות משום שלא הוכחה גרסת התובעת בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה. הנתבעות מפנות לגרסתה הראשונית של התובעת בתעודת חדר המיון, גרסה שאין בה זכר לטענות בדבר החלקה אצל הנתבעת 1 (נ/1). בנוסף, מפנות לעברה הרפואי של התובעת המעיד על כך שבעברה סבלה מתופעת ורטיגו וכן מתלונות מתמשכות על כאבי גב ורדימות בגפיים זמן רב עובר לתאונה הנדונה כאשר התלונה האחרונה מתועדת בסמוך למועד התרחשות התאונה הנטענת (נ/2).

בנוסף, טוענות הנתבעות כי ככל ותתקבל גרסת התובעת לנסיבות התרחשות התאונה, יש להשית לפתחה אשם תורם מכריע שכן אמורה היתה להבחין בעבודת ניקיון המתבצעות בחנות אליה נכנסה ולהיזהר בהתאם.

לעניין הנזק, מצרפות הנתבעות חוות דעת של ד"ר פריימן אשר בדק את התובעת ביום 9.7.14 וקבע כי בבדיקתה לא נמצאו הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני למרות חוסר שתוף פעולה מצידה. ד"ר פריימן סבור כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.

הנתבעות סבורות כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר ליאור מרום, תומכת בממצאיו של ד"ר פריימן, לתובעת לא נותרה כל נכות ומשכך אף אם תתקבל התביעה, אזי מדובר בערכי מטרד לכל היותר.

בהליך זה מונה ד"ר ליאור מרום כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובעת ועיין בכל החומר הרפואי והבדיקות בעניינה. המומחה מציין כי קיים תעוד רפואי עובר לתאונה בדבר כאבי צוואר וגב תחתון. המומחה לא מצא הגבלת תנועת צוואר בבדיקה קלינית וכן לא מצא מגבלות בטווחי תנועה של עמוד שדרה מותני או קיפוח תחושתי או מוטורי לגפיים. המומחה סבור כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בצוואר ובגב התחתון, אם כי סבור כי לא ניתן להתעלם ממצאי בדיקת הדימות אשר הדגימו קליטה בסקרום ועצם הזנב שבעה חודשים לאחר התאונה. המומחה אינו סבור כי נגרם שבר בעצם הזנב אלא שמדובר בקונטוזיה שאינה מקנה נכות. לדידו, הטיפולים שעברה התובעת מתייחסים לגב תחתון ולצוואר ולא לעצם הזנב. המומחה מתייחס לנכות זמנית על יסוד אישורי המחלה שהציגה התובעת - 20% למשך 3 חודשים, 10% למשך 6 חודשים ו- 5% למשך 3 חודשים נוספים.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי, בחוות דעת המומחים הרפואיים, בתצהיר התובעת אודות נסיבות התרחשות התאונה, באזכור לאופן התרחשות התאונה במסמכים הרפואיים, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

נוכח ההסכמה הדיונית, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה. מעבר לכך יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ו, 18 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.