<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת – עו"ד אשר ארבל

ב"כ המשיבה – עו"ד רוית צאלח-מימון

המערערת הופיעה

פרוטוקול

ב"כ המערערת: ראשית, יצאה שגגה תחת ידי בית משפט קמא, כאשר בגזר הדין, עמ' 6, נכתב "לאור ההסדר, אותו אני מכבד...". לא היה הסדר. התביעה עתרה לפסילה בת שישה חודשים וההגנה ביקשה להפחית מעונש המינימום. איני יודע מה פשר טעותו של בית משפט קמא, אשר גזר על המערערת חמישה חודשים. מבלי שנתבקש על-ידי התביעה ומבלי שניתנה להגנה זכות להגיב על כך, השופט קמא פסק פיצוי לאותה נפגעת, שאגב פוצתה על-ידי המבטחים וצירפתי את המסמכים להודעת הערעור. מבלי שלצדדים הייתה הזדמנות לטעון לעניין זה, אסור היה להשית. התביעה לא ביקשה זאת.

בקשתנו היא, למרות שהפסילה מסתיימת בעוד כשבועיים מפני שהמערערת הפקידה רישיונה כנטילת אחריות עוד לפני תאריך גזר הדין, להעמיד את הפסילה עד היום ולבטל את אותו רכיב פיצוי.

ב"כ המשיבה: אנו מבקשים לדחות את הערעור.

<#3#>

פסק דין

בית משפט קמא הרשיע את המערערת על-פי הודאתה בכך שביום גרם התאונה, 17.08.11, פגעה בהולכת רגל עת חצתה את הכביש במעבר חציה, מבצרו של הולך הרגל על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון.

בית משפט קמא, תוך שהוא מביא את כלל השיקולים הצריכים לעניין, אם כי בפסק דין קצר למדי, תוך שהוא נותן דגש למצבה הרפואי של המתלוננת, גזר באופן מידתי למערערת עונש פסילה בפועל של חמישה חודשים, מקום בו הפסילה המינימאלית, על-פי הפקודה, הינה שלושה חודשים. כן הגם שהצדדים לא ביקשו זאת ולא התייחסו לעניין, גזר פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ₪.

בערעור נטען הן כנגד אורך הפסילה בפועל והן כלפי הטלת הפיצוי.

יאמר בראשיתו של דבר, שהעונש שהטיל בית משפט קמא איננו עונש בלתי-מידתי ולכן אין הצדקה להתערב בו. פסיקתו של בית המשפט העליון רצופה בקביעות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר דין שהטילה הערכאה הדיונית, אלא כאשר גזר הדין סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה.

בוודאי שלא זה המצב הנוכחי.

באשר לפיצוי, ההלכה היא, ראה למשל מפס"ד לאחרונה .... נ' מדינת ישראל, ע"פ 3116/13, (מיום 15.10.13) שאין בעובדה שלנפגע אפשרות להגיש תביעה אזרחית כדי לקבל הערעור על חיוב בפיצוי "...אכן הוראת סעיף 77 נועדה בעיקרה להציע לנפגע מעין אפנדריה, לזכותו מפיצוי על נזק וסבל שנעשה בהן בשל עבירה שעבר הנאשם בלא שנאלצו לכתת רגליים להגשתה של תביעה אזרחית...".

בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לכאורה להתערב בהטלת הפיצוי. במקרה הנוכחי, בית משפט קמא, כאמור, לא נדרש על-ידי התביעה ולא התבקש על ידה להטיל פיצוי. ב"כ המערערת לא הייתה לו הזדמנות להתייחס לעניין ולהביע דעתו. משכך, במידה ובית משפט קמא סבר שמוצדק לעשות שימוש בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, צריך היה לומר את הדברים טרם גזר הדין.

המזכירות אמנם לא זימנה לדיון דהיום את הגב' גורדסקי חנה, מקום שב"כ המערערת צירף אותה כמשיבה, אך נערכה שיחה טלפונית עם הגב' גורדסקי והודע לה על הדיון, משלא התייצבה מצאתי שראוי, בנסיבות, לקבל את הערעור בחלקו זה ולבטל את הפיצוי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשע"ד, 21/11/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי