ובענין:

1. ביום 28.6.12 התרחשה תאונת דרכים במסגרתה נגרם נזק לרכב המבוטח על ידי התובעת.

2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, שהיתה הנהגת ברכב הפוגע וכנגד נתבע 2 שהיה בעליו של הרכב.

3. הואיל ולרכב בו נהגה הנתבעת 1 היה ביטוח צד ג' המכסה נהגים מגיל 50 ומעלה ואינו חל על הנתבעת 1, היא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד נתבע 2 בטענות אלה:

א. כל החבות והאחריות המשפטית כלפיה מתוקף פוליסת החובה וכלפי צדדי ג' מתוקף פוליסת ביטוח מקיף/צד ג' – חלה על הנתבע 2 (ס' 16 להודעה).

ב. הנתבע 2, כבעל הרכב, מחויב בביטוח חובה ובביטוח כלפי צדדים שלישיים לכל הנהגים המקבלים ממנו את הרכב החלופי (ס' 17 להודעה).

ג. גם אם לא היה ביטוח צד ג' לרכב – היה על הנתבע 2 להתריע על כך או לחייב את מקבל הרכב לערוך ביטוח מתאים (ס' 18 להודעה).

4. ביום 16.9.14 ניתן פסק דין בתביעה ובו נקבעה אחריותה של נתבעת 1 לתאונה בשיעור של 80% ונדחתה התביעה כנגד נתבע 2. בהתאם, חויבה הנתבעת 1 בתשלום סך של 25,481 ₪ בתוספת אגרת בית משפט, שכר עד ושכ"ט עו"ד.

5. כעת נותר לפסוק בהודעה לצד ג'.

6. כבר עתה יצויין, כי דין טענות הנתבעת 1, לפיהן הנתבע 2 חייב כלפיה או כלפי צדדים שלישיים מכוח פוליסות הביטוח – להידחות. זאת לנוכח העובדה הפשוטה, שלא קיימות פוליסות ביטוח מקיף או אחריות כלפי צד ג' המכסות את הנתבעת 1 כנהגת אלא נהגים מגיל 50 ומעלה בלבד.

7. השאלה בה נדרשת הכרעה היא: האם היה על הנתבע 2 לערוך לרכבו פוליסת ביטוח מקיף או צד ג'? ובהיעדר פוליסות כאמור – האם היה עליו להתריע בפני הנתבעת 1 על כך?

8. על מנת להשיב על השאלות הנ"ל, יש להבהיר את מערכת היחסים בין הצדדים:

א. הנתבע 2 היה סוכן הביטוח של אמה של נתבעת 1.

ב. הנתבע 2 מסר את רכבו לשימושה של נתבעת 1 לאחר שרכבה של אמה היה במוסך לצורך תיקונים (ס' 5 להודעה).

ג. הנתבעת 1 לא הציגה את פוליסת הביטוח של רכבה של אמה ולא הוכיחה, כי הרכב נמסר כרכב חלופי בהתאם לחוזה ביטוח.

ד. בסיכומיה, הנתבעת 1 מסכימה, כי הרכב נמסר לידיה שלא במסגרת הסדר רכב חלופי אלא באופן פרטי על ידי הנתבע 2 (ס' 5 לסיכומיה).

ה. הנתבעת 1, בחקירתה הנגדית, לא שללה את האפשרות כי הנתבע 2 ציין בפניה כי ביטוח החובה נמצא במגן השמש ולדבריה:

"ש. יכול להיות שזה מה שהוא אמר לך?

ת. יכול להיות".

(עמ' 7 ש' 6-7 לפרוטוקול).

ו. לפיכך, את חובת עריכת הביטוח וחובת הגילוי לבחון לפי אמות מידה שבין אדם לחברו ולא במסגרת יחסים של מבטח - מבוטח.

9. החובה לבטח רכב מנועי היא בפוליסת ביטוח חובה בלבד. אין כל חובה שבדין לבטח רכב בביטוח מקיף או ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים.

10. בהתאם, אדם המקבל לידיו את רכבו של חברו, לא יכול לצאת מנקודת הנחה כי הרכב מבוטח בביטוח צד ג'. עליו לבדוק זאת ולוודא קיומו של ביטוח מתאים ואם לא עשה זאת, לקח על עצמו סיכון כי במידה ויימצא אחראי לנזק של צד ג' – יאלץ לשלמו מכיסו.

11. זה המצב גם במקרה שלפנינו.

הנתבע 2, אשר מסר את רכבו לידי הנתבעת 1 במסגרת אישית, לא היה מחויב לבטח את רכבו בביטוח צד ג' ועל הנתבעת 1 היה לוודא קיומו של ביטוח כאמור, אם הייתה מעוניינת בביטוח זה.

12. הנתבעת 1 טוענת כי על הנתבע 2 היה להדגיש בפניה כי אינה מכוסה בפוליסת צד ג' וזו הנורמה הנדרשת מכל אדם המוסר את רכבו לאחר.

אין בידי לקבל טענה זו.

כאמור לעיל, החובה לוודא קיומו של ביטוח מוטלת על הנוהג ברכב ולא ברור מהו המקור הנורמטיבי מכוחו טוענת הנתבעת 1 כי קיימת חובה של בעל הרכב לוודא שהנהג מודע לכך שאין ביטוח צד ג'.

ויובהר, אין המצב דומה למצב בו הרכב אינו מבוטח בביטוח חובה. ביטוח חובה הינו ביטוח אשר על בעל הרכב חובה לקיימו. הפרת חובה זו, כרוכה בסנקציה ובחשיפה של בעל הרכב לתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ביטוח מקיף וביטוח צד ג' הינם ביטוחים וולונטריים, אשר אין כל חובה לרכוש אותם. לפיכך, אין חובה על בעל הרכב להדגיש בפני מי שנמסר לו הרכב בדבר היעדר ביטוחים אלה.

13. מסקנתי היא, כי הנתבע 2 הוא הצד השלישי, לא הפר כל חובה כלפי הנתבעת 1, היא המודיעה ולפיכך דין ההודעה לצד ג' להידחות.

משנפסקו הוצאות לטובת הנתבע 2 בתביעה והצדדים לא נדרשו לדיונים נוספים בהודעה לצד ג' – אין צו להוצאות בהודעה.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.