בפניי תביעה בעקבות נזק רכוש שנגרם לרכב התובע והנתבע כתוצאה מתאונת דרכים.

בתיק זה הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתובענה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בית המשפט (נוסח משולב), התשמד-1984, ללא הנימוקים.

בפני הוצגו שתי גרסאות למסכת העובדתית נושא התובענה:

1. התובעת טוענת כי לאחר שנכנסה לצומת רכב הנתבע פגע ברכבה בחלקו הימני קדמי.

1. הנתבע טוען כי לאחר שנסע בנתיב נסיעתו לאחר שעבר את הצומת פגעה בו התובעת תוך בזמן שפונה שמואל בשביל להיכנס לצומת.
2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעות ובתמונות הנזק ברכב התובע, אני מעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת.
3. בעדותה לראשונה הועלתה הטענה כי לאחר שנכנסה לצומת ועצרה את רכבה, רכב הנתבע פגע בה. דברי אלו לא נאמרו בטופס הודאה ולא בכתב התביעה.
4. גרסת הנתבע לא נסתרה בחקירתו ואף היא מיושבת עם השכל הישר על עצם קרות התאונה. התובע בעודו נוסע לאחר הורדת נוסעים בכיוון נסיעתו הנתבעת פרצה לצומת.

יתרה על כן בעדותה אישרה כי רכב האוטובוס ניזוק באזור הימני אחורי וכן מעיון בתמונות נזקי רכב מאשש זאת, מצב מעין זה מחזק כי הנתבעת לא ציית לתמרור המוצב בצומת ומימלא ניזוק רכבה.

1. לאור האמור לעיל התביעה נדחית.
2. התובעת תישא בשכר העד מטעם הנתב.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.