1. כללי
2. עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 121,137 ₪, בהקשר לנזקים לרכב עקב תאונת דרכים.
3. עדויות התביעה כללו תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וחוות דעת מקצועית של שמאי הרכב מר ויקטור עידן (להלן – השמאי עידן). מטעם הנתבעת 1 הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר איתן גבעוני, מי שבזמנים הרלבנטיים לתביעה שימש כמנהל תביעות רכב ורכוש בנתבעת 1 (להלן – גבעוני) וכן של מר שלמה נתן, שמאי ראשי אצל הנתבעת 1 (להלן – נתן). מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של השמאי אסרף, מי שבסמוך לקרות התאונה בדק את הרכב ונתן את חוות דעתו באשר לנזק לרכב (להלן – השמאי אסרף).
4. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.
5. רקע עובדתי
6. התובעים הינם הבעלים של כלי רכב מסוג פיג'ו 3008, שנת ייצור 2010, מ.ר. 45-725-73 (להלן – הרכב, עותק מרישיון הרכב צורף כנספח א' לתצהיר התובעת).
7. מספר 112-2-17-395312 (להלן ובהתאמה – חברת הביטוח; הפוליסה, צורפה כנספח ב' לתצהיר התובעת).
8. הנתבעת 2 הינה חברת אסרף שמאים בע"מ, אשר עוסקת במתן שירותי שמאות רכב ומי שנתנה, באמצעות השמאי אסרף, את חוות דעתה לעניין שווי הנזק אשר נגרם לרכב בעקבות התאונה נשוא ההליך (עותק תדפיס רשם החברות ביחס לנתבעת 2 צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת).
9. ביום 10.1.13 היה מעורב רכבם של התובעים בתאונת דרכים בסמוך למושב איתן. בסמוך לאחר התאונה, נגרר הרכב למוסך המרכזי של יבואנית הרכב בבני ברק. בשלב זה, בחרו התובעים שלא לפנות לחברת הביטוח שלהם.
10. ביום 11.1.13 בדק השמאי אסרף את הרכב וערך אומדן נזק ראשוני בעקבות התאונה אשר כלל רשימת תיקונים נדרשים ברכב (נספח ה' לתצהיר התובעת).
11. אומדן ראשוני זה של השמאי אסרף ניתן בטרם פירוק הרכב וטיפול בו ולא כלל פירוט מחירים אלא התייחסות למרכיבי התיקון הנדרשים ברכב לאור מצבו כפי שנצפה אותה עת.
12. עם זאת, בימים 17.1.13 ו- 20.1.13 שוחחה התובעת, ביוזמתה, עם השמאי אסרף והוא מסר לה הערכה ראשונית בדבר היקף הנזק. לטענתה, באותן שיחות נמסר לה סדר גודל כספי של 20,000 – 30,000 ₪ (השמאי טען, כי הערכתו באותן שיחות נמסרה תוך ציון שיעור הנזק באחוזים – 25% משווי הרכב).
13. לאחר בדיקתו הנ"ל של השמאי אסרף, פעל המוסך לתיקון הרכב במהלך חודש ינואר. ביום 30.1.13 הסתיים הטיפול ברכב, הוא נמסר לידי התובעים והונפקה על ידי המוסך חשבונית בגין עלויות הטיפול הכולל ברכב בסך כולל של 51,896.20 ₪ (נספח ח' לתצהיר התובעת).
14. לאחר סיום הטיפול ברכב, ניתנה ביום 13.2.13 חוות דעתו הסופית של אסרף (נספח א' לתצהירו). חוות דעת זו התייחסה לעלות הטיפול במוסך וכן למרכיב ירידת הערך והסתכמה בסך של 59,644 ₪.
15. בשלב זה, לאחר סיום הטיפול ברכב וקבלת חוות דעתו של השמאי אסרף, פנו התובעים, לחברת הביטוח בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לחוות דעתו של השמאי אסרף. חברת הביטוח נענתה לדרישה ושילמה בהתאם.
16. בהמשך להשתלשלות העניינים הנ"ל ונוכח סימני שאלה שהתעוררו אצל התובעים, הם פנו לשמאי מטעמם, מר עידן, לקבלת חוות דעתו ובהמשך לכך, הוגש ההליך שלפני.
17. טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים - לטענת התובעים, השמאי אסרף התרשל בתפקידו לאורך כל הדרך ובמספר מישורים – בעת הבדיקה הראשונית של הרכב, באי העברת דוח בדיקה זה לידיהם עובר לתיקון הרכב, באי עדכונם בדבר ההתפתחויות לאורך תקופת הטיפול ברכב והגידול בהיקף הטיפול הנדרש ובקביעות נשוא חוות הדעת הסופית אשר ניתנה לאחר הטיפול ברכב.

לטענתם של התובעים, התנהלותו הרשלנית של השמאי אסרף גרמה לכך, שהרכב תוקן במקום שיוכרז כאובדן להלכה, על כל המשתמע מכך לעניין זכויותיהם מול חברת הביטוח.

בהקשר לטענות אלו טענו התובעים, כי השמאי אסרף לא בדק את הרכב כפי שמצופה משמאי סביר בנסיבות העניין ואף הכשיל את חברת הביטוח אשר סמכה ידה על מסקנותיו ופיצתה אותם בחסר נוכח קביעותיו בחוות דעתו. לטענתם, מאחר ושירותיו של השמאי אסרף הוזמנו דרך המוסך בו תוקן הרכב, הרי שיש לראות בו כמי שדאג לאינטרסים של המוסך.

ביחס לאחריותה של חברת הביטוח טענו התובעים, כי חברת הביטוח חייבת להשיב את מצבם לקדמותו ולקיים את ההסכם ביניהם, כפי שקבוע בפוליסה. לטענתם, מאחר שהסתבר, כי הנזק אשר נגרם להם הינו מסוג של אובדן להלכה, הרי שהם זכאים כיום, מכוח הפוליסה, לקבל את שוויו של הרכב ובמצב דברים זה, חברת הביטוח אינה יכולה להתגונן בטענת הסתמכות על חוות דעתו של השמאי אסרף.

משכך עתרו התובעים לחיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסך של 121,137 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

סך של 103,848 ₪ בגין שוויו של הרכב ביום האירוע. ביחס למרכיב תביעה זה עתרו התובעים לחילופין בבקשה להורות, כי ירידת הערך שנגרמה לרכב התובעים הינה בשיעור של 45% ולא בשיעור של 6% כפי שנקבע על ידי השמאי אסרף, ובהתאם לכך לחייב את חברת הביטוח בתשלום פיצוי נוסף בסך של 40,305 ₪.

כן עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסכומים הבאים: שכ"ט השמאי עידן בסך 6,084 ₪, סך של 761 ₪ בגין עלות מכון הבדיקה, סך של 444 ₪ בגין ההפרש בין הסכום שנקבע בחוות דעתו של השמאי אסרף אל מול הסכום אותו נדרשו לשלם בפועל בגין תיקון הרכב וסך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש.

ביחס לתביעתם לתשלום סך של 444 ₪ בגין ההפרש בין הסכום שנקבע בחוות דעתו של השמאי אסרף אל מול הסכום אותו נדרשו לשלם בפועל בגין תיקון הרכב, וכן לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש יצוין, כי בגין מרכיבי תביעה אלה עתרו התובעים לחיוב הנתבעת 2 בלבד.

1. תמצית טענות הנתבעת 1 - חברת הביטוח - חברת הביטוח טענה, כי היא מעולם לא קיבלה הודעה כלשהי אודות קרות התאונה בזמן אמת, לא התבקשה לשלוח שמאי לאמוד את הנזק, ולא הייתה מעורבת באופן כלשהו במערך השיקולים של התובעים ביחס לתיקון הרכב. רק לאחר שהרכב כבר תוקן, פנו אליה התובעים בדרישה להפעלת הפוליסה ולתשלום תגמולי ביטוח, ובשלב זה, היא מצידה שילמה לתובעים את סכום דרישתם, מבלי שהייתה שותפה בקבלת ההחלטות באופן כלשהו.

בעניין זה טענה חברת הביטוח, כי שילמה את עלות תיקון הרכב כפי שנדרשה על ידי התובעים ובהתאם למסמכים אשר הוצגו לה על ידם, מבלי שניתנה לה האפשרות לבחון את הכדאיות הכלכלית ולבחור בין תשלום תיקון הרכב וירידת הערך או תשלום מלוא השווי של תיקון הרכב.

משכך טענה חברת הביטוח, כי יש לדחות כל תביעה או דרישה כלפיה מאת התובעים כיום.

עוד טענה חברת הביטוח בהקשר לטענותיה הנ"ל, כי לא ניתן להכריז על רכב שתוקן כרכב באובדן גמור להלכה, וכי הכרזה כאמור יכולה להיעשות אך ורק בטרם ביצוע התיקון, מה שלא התאפשר נוכח התנהלות התובעים, השתלשלות העניינים ועיתוי הפניה אליה.

באשר לחוות דעתו של אסרף טענה חברת הביטוח, כי מדובר בחוות דעת פרטית אשר נערכה לבקשת התובעים וללא ידיעתה, וממילא אין להפנות אליה כל טענה ביחס אליה. כן טענה בעניין זה, כי על פי הוראת משרד התחבורה, חישוב נזק גולמי חייב להיעשות על פי שוויו של הרכב בהתאם למחירון הקובע של יצחק לוי, ללא הפחתות או תוספות הנוגעות למצבו הספציפי של הרכב.

נוכח כל אלה טענה חברת הביטוח, כי אין לתובעים כל עילת תביעה תקפה כנגדה וכי דרישתם לקבלת תמורה נוספת כעת מהווה ניסיון להתעשר על חשבונה שלא כדין.

1. תמצית טענות הנתבעת 2 – נתבעת זו טענה, כי השמאי אסרף מטעמה פעל במסירות, במיומנות ובמקצועיות וכפי שכל שמאי סביר היה נוהג בנסיבות בעניין. לטענתה, חוות הדעת הייתה מנומקת, כללה פירוט של העבודות והחלפים הנדרשים ופירוט חישוב ירידת ערך הרכב, וכל טענות התובעים כנגד עבודתו ומקצועיותו הועלו בדיעבד, כחוכמה לאחר מעשה ותוך ניסיון בלתי כשר להתעשר על חשבונה.

אף הנתבעת 2 הצטרפה לעמדת חברת הביטוח וטענה, כי התובעים מנועים מלהעלות טענות ביחס להכרזה על הרכב כאובדן גמור להלכה לאחר תיקונו.

באשר לטענת התובעים, לפיה השמאי אסרף אישר למוסך לתקן את הרכב טענה הנתבעת 2, כי המוסך יכול להתחיל בתיקון רכב רק באישור בעליו של הרכב ובמסמך אומדן הנזק שנערך על ידי השמאי אסרף צוין מפורשות, כי אין לבצע כל פעולה או תיקון ברכב מבלי לקבל את אישור בעל הרכב.

כן דחתה הנתבעת 2 את טענת התובעים לפיה מאחר וחוות דעתו של השמאי אסרף הוזמנה על ידי המוסך, הרי שיש לראות בו כמי שדאג לאינטרסים של המוסך דווקא. לטענתה, בניגוד לטענת התובעים בעניין זה, שירותיו של השמאי אסרף לא הוזמנו על ידי המוסך אלא הוזמנו על ידי התובעים עצמם, בהמלצת המוסך, הם אף היו אלו אשר שילמו את שכרו וחוות הדעת נערכה עבורם ולא עבור המוסך. מכל מקום, לשמאי אסרף ואף לה עצמה אין ולא היה אינטרס כלשהו בקביעת שיעור נזק כזה או אחר ושכרו אף אינו מושפע משיעור הנזק הנקבע.

באשר לטענות התובעים ביחס לתיקון הרכב עצמו טענה הנתבעת 2, כי עליהם להפנות טענות בעניין זה, אם בכלל, כנגד המוסך עצמו, שאינו צד להליך.

באשר לקביעת שווי הרכב טענה הנתבעת 2, כי השווי נקבע בהתאם להוראות משרד התחבורה וכי שיעור ירידת הערך אשר נקבע בחוות דעתו של השמאי עידן הינו מופרך ומוגזם.

1. דיון והכרעה

אחריות הנתבעת 2

1. כאמור, בלב התביעה ניצבת טענת התובעים, כי השמאי אסרף התרשל בתפקידו כשמאי, לא בדק את הרכב ולא התנהל מולם כפי שניתן היה לצפות כי יתנהל שמאי סביר בנסיבות העניין. זאת, הן נוכח קביעותיו בחוות הדעת ביחס לשווי הרכב וביחס להיקף הנזק והן נוכח התנהלותו מולם לאורך הדרך, באשר לא העמיד את טובת התובעים לנגד עיניו ולא יידע אותם בהתפתחויות הנוגעות להערכת הנזקים והיקף הטיפול הנדרש ברכבם.
2. ראשית יובהר, כי איני מקבלת את טענת התובעים לפיה מאחר ושירותיו של השמאי אסרף הוזמנו דרך המוסך המטפל, הרי שיש לראות בו כמי שדאג לאינטרסים של המוסך ולא שלהם. אמנם, בעניין זה העידה התובעת, כי השמאי אסרף שוחח עמה לראשונה רק לאחר שהגיע למוסך ובדק את הרכב (סעיף 11 לתצהירה). ואולם, אין חולק, כי חוות דעתו של השמאי אסרף נערכה עבור התובעים, שכרו שולם על ידם ואין לפני ראיה כלשהי כי שירותיו נשכרו על ידי המוסך או כי פעל למענו של המוסך באופן כלשהו. לפיכך, גם אם היה זה המוסך אשר מסר לתובעים את פרטי השמאי, אין בכך כדי להטיל בשמאי (או במוסך) פסול כלשהו ובוודאי שלא די בכך כדי לקבוע כי השמאי אסרף היטה את חוות דעתו באופן כלשהו לטובת המוסך. למעשה, עמדת התובעים בעניין זה עולה לכדי טענה בדבר קנוניה או התנהלות בלתי מקצועית מכוונת מצידו של השמאי. כאמור, מעבר להצגת חשדות בעלמא בעניין זה, לא הוכח לפני דבר ממשי ביחס לטענה זו והיא נדחית על ידי לחלוטין.
3. עם זאת, אני סבורה, כי יש ממש בטענות התובעים בעניין כשל אשר נפל בהתנהלות השמאי אסרף מול התובעים והמידע אשר נמסר להם על ידו לאורך טיפולו ומעורבותו בעניין הטיפול ברכבם במוסך לאחר התאונה. טעמי בעניין זה יפורטו להלן.
4. אני מקבלת את טענת התובעים, כי היה על השמאי אסרף למסור לידי התובעים בזמן אמת, בטרם טופל הרכב, את דוח הערכתו הראשונית בדבר הנזקים לרכב (נספח ה' לתצהיר התובעת). אני סבורה, כי היה על השמאי אסרף ליזום העברה של עותק מטופס הבדיקה הראשונית שערך לרכב לידי התובעים, על מנת שיבחנו את המסמך אשר יאפשר להם לקבל את ההחלטה הטובה להם בקשר עם תיקון הרכב באופן עצמאי או באמצעות חברת הביטוח. בעניין זה מקובלת עלי עמדת התובעת לפיה לתובעים עמדה הזכות לקבל אומדן ראשוני של הנזק אשר נגרם לרכבם ולגבש על בסיסו החלטה מושכלת, ללא כל קשר לבחירתם לתבוע את חברת הביטוח או את הצד המזיק (סעיף 16 לתצהיר התובעת), וכי אין זה תקין כי התובעים הועמדו בפני עובדה מוגמרת בדיעבד, לאחר תיקון הרכב (סעיף 14 לתצהיר התובעת).
5. בעניין זה איני סבורה כי מועילה לנתבעת 2 טענתה, כי התובעים יכולים היו לפנות מיוזמתם אל השמאי אסרף בכל עת לשם קבלת מידע (סעיף 10 לתצהיר השמאי אסרף). השמאי אסרף, ולא התובעים, היה איש המקצוע בסיטואציה הנתונה, הוא זה אשר מכיר את התנהלות שלבי הבדיקה והטיפול ברכב במצב הדברים הנתון ואני סבורה, כי היה עליו ליזום את מסירת המידע ביחס לתוצאות בדיקתו והדוח אשר הופק על ידו, על מנת שהתובעים יוכלו להפעיל שיקול דעת מושכל ביחס לאפשרויות הפתוחות בפניהם לעניין תיקון הרכב, פניה לחברת הביטוח, תביעת צד ג' המזיק וכו'.
6. יש לזכור בעניין זה, כי אין מדובר בשמאי אשר נשלח לבדוק את הרכב מטעם חברת הביטוח של התובעים לאחר הפעלת פוליסת הביטוח על ידם, אלא בשמאי אשר הוזמן על ידי התובעים עצמם ועבורם, גם אם באמצעות המוסך, בשלב הראשוני והמידי שלאחר התאונה. אף הוא עצמו טוען, כי הוא אכן הוזמן ופעל עבור התובעים בלבד. היינו, מדובר בבעלי רכב אשר להם עניין כלכלי ישיר בהיקף הנזק והטיפול הנדרש ולא במבוטחים אשר כבר בחרו להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף ומכאן שהם "אדישים" לשאלת היקף הנזק ושיעורו.
7. יתרה מכך: במסמך אומדן הנזק הנדון (אשר הגיע לידי התובעים רק בדיעבד, לאחר תיקון הרכב – סעיף 17 לתצהיר התובעת), נכללים מעבר לרשימת הנזקים עצמה אשר בכתב ידו של השמאי אסרף, אף סייגים שונים המהווים חלק מובנה מטופס האומדן. כך, למשל, מצוין בסעיף 1 בשולי טופס אומדן זה, כי "אומדן נזק זה איננו סופי". בסעיף 5 לטופס נאמר כי "כל תיקון נוסף חייב באישור שמאי החתום מטה". בסעיף 8 לטופס נאמר כי "אין לבצע כל פעולה או תיקון ברכב מבלי לקבל קודם לכן את אישור בעלי הרכב".
8. לו טופס אומדן זה היה נמסר בזמן אמת לתובעים, תמונת הדברים הייתה ברורה להם יותר. הם יכולים היו לדעת, ולקחת בחשבון במסגרת שיקוליהם, כי היקף הנזק והטיפול, על העלויות הכרוכות בכך, אינם סופיים והם יכולים להשתנות ולגדול במהלך הטיפול עצמו. כמו כן היו יכולים לדעת, כי המוסך המטפל אמור לקבל הן את אישורם והן את אישורו של השמאי לכל תיקון נוסף מעבר לאמור בטופס האומדן, ולעמוד על זכויותיהם בעניין זה, הן מול המוסך והן מול השמאי, וכל זאת בזמן אמת ולא בדיעבד בלבד.
9. משכך, ולו טופס האומדן הראשוני אכן היה נמסר על ידי השמאי אסרף לתובעים, ניתן היה לייחס להם כיום ידיעה ממשית בדבר אותו אומדן וזכויותיהם בקשר עם הטיפול ברכב, על כל המשתמע מכך לעניין אחריותם ביחס להשתלשלות העניינים אשר אירעה.
10. בנוסף לכך יצוין, כי התובעת אכן יצרה קשר טלפוני עם השמאי אסרף, פעמיים לפחות, וביקשה להתעדכן באשר לבדיקתו ומצב הדברים ביחס לרכב. התובעת העידה, כי ביום 17.1.13 היא יצרה קשר טלפוני עם השמאי אסרף אשר הודיע לה, כי הנזק צפוי לעלות כ- 20,000 ₪ וכי ביום 20.1.13 פנתה שוב אל השמאי אסרף טלפונית אשר עדכן אותה, כי הנזק אמור לעמוד על סך של 30,000 ₪.
11. התובעת אף העידה, ועדותה מקובלת עלי, כי על בסיס המידע הראשוני הנ"ל אשר ניתן להם, בחרו התובעים שלא להפעיל את הביטוח אלא לתקן את הרכב ולפנות בהמשך לתביעת הנהג הפוגע בתאונה (סעיף 16 לתצהיר התובעת).

התובעת חזרה על גרסתה הנ"ל בחקירתה הנגדית כדלקמן:

"ש. איך קידמת את התביעה מול אליהו?

ת. הכנסתי את הרכב למוסך, חיכיתי לשמוע. המוסכניק אמר לי שהעלות התיקון הוא בסביבות 16,000 שח.

ש. לגבי ההתנהלות מול חברת הביטוח – האם נכון שביקשת את אישור הגשת התביעה ?

ת. נכון. הגשתי טופס תביעה. ולא ביקשתי אישור. אני חשבתי שמאחר והנזק הוא 16,000 שח, כפי שנמסר לי במוסך, אז אנחנו תובעים את צד ג' את הפוגע. לא תכננתי להפעיל פוליסה. ולכן ביקשתי את טופס אי הגשת תביעה, מה שקרה עם זה, שהרכב היה במוסך אך כל יומיים התקשרתי לראות מה קורה. במוסך הפנו אותי לשמאי. התקשרתי לשמאי, והוא אמר כן הנזק עלה ל-20,000 שח. אמרתי לו אוקי מתי הרכב יהיה מוכן הוא השיב שזה בטיפול. עברו עוד כמה ימים, התקשרתי שוב למוסך, שאלתי מה קורה עם תיקון הרכב, הפנו אותי שוב לשמאי. אמרו לי תשאלי את השמאי. השמאי נתן לנו הוראת תיקון ואנו מתקנים לפי הוראותיו. אז פניתי לשמאי, קיבלתי א ת הטלפון של השמאי מהמוסך, כי לא הכרתי אותו ולא ידעתי מי הוא. התקשרתי אליו שוב, הוא אמר הנזק עלה ל-30,000 שח בסביבות, אמרתי לו שלמה כבר מתחיל להיות קצת מוגזם, אז הוא אמר זה לא הגיע ל-50 אחוז. עברו עוד כמה ימים התקשרתי שוב למוסך, מה קורה עם הרכב הפנו אותי שוב לשמאי אמר לי שהנזק הגיע ליותר מ-35,000 שח. הוא אמר שכל רגע הוא מגלה דברים חדשים שלא ראה קודם. אמרתי לו אני כבר חושבת שזה מתחיל להיות מוגזם אולי כדאי לעצור ולראות מה קורה. הוא אמר אל תדאגי כי עוד לא הגענו ל-50 אחוז. ב30.1. קיבלנו טלפון מהמוסך הרכב מוכן בואו לקבל אותו. הגענו שמחים לקבל את הרכב, מגישים לנו חשבון של 53,661 ₪. כמו כל אדם נורמלי היינו בהלם. התקשרתי מיד לשמאי, אמרתי לו איך הגעת לסכום הזה, בלי ליידע אותנו, בלי לשאול אותנו, בלי להסביר לנו הוא אמר זה התיקון ולא הגענו ל-60 אחוז. באותו רגע התקשרתי לאליהו למנהל מחלקת תביעות שלמה נתן, עוד לפני שהוצאתי את הרכב מהמוסך, סיפרתי לו את המקרה, הוא הבין. השתתף בצערי ואמר שהרבה כרגע אין מה לעשות כי הרכב כבר תוקן. תשלמו למוסך ואחרי זה תפעלו לתבוע את מי שאתם מבינים.

ש. אני מייצגת את אליהו – את ביקשת מאליהו אישור על אי הגשת תביעה

ת. ביקשתי את האישור על אי הגשת תביעה כשנמסר לי על תיקון של 16,000 שח ולא ביחס לסכום הסופי של 53,661 שח".

(עמ' 9, ש' 7 – עמ' 10, ש' 5 לפרוטוקול)

1. עדותה זו של התובעת עולה בקנה אחד אף עם עדותו של נתן, שמאי מטעם חברת הביטוח אשר העיד, כי בנסיבות המקרה דנן, אכן סביר להניח, כי חברת הביטוח הייתה מעדיפה להכריז על הרכב כאובדן להלכה ולשפות את התובעים בהתאם מאשר לפצותם בגין עלות תיקון הרכב (סעיף 11 לתצהירו).
2. אף העד גבעוני מטעם חברת הביטוח העיד בחקירתו הנגדית בעניין זה כדלקמן:

"ש. התובעים שלחו את החומר לחברת הביטוח אחרי השתלשלות העניינים של תיקון וקבלת חוות הדעת. חברת הביטוח דחתה את טענתם האם אתה מסכים איתי שאם הם היו פונים מיד בסמוך לאחר הוצאת הרכב מהמוסך, קל וחומר שתביעתם היתה נדחית, מאחר ואז היא לא היתה נתמכת בחוות דעת.

ת. אני מסביר, אנו לא שולטים על לוחות הזמנים של המבוטחים. מה שאני יודע זה מתי שקיבלתי את הדרישה. מה קרה לפני לא בשליטה שלי ואני קיבלתי את זה לאחר שזה הסתיים. אני אסביר אם התובע היה פונה אלינו לפני תיקון הרכב, ומודיע שהוא מבקש לתבוע את הפוליסה, והנושא היה נבדק על ידי שמאי, לפני התיקון סביר להניח שהתביעה היתה עוברת למסלול ל"אובדן להלכה" באחוזי נזק כאלה. הרכב לא היה נכנס לתיקון. אלא נמכר במסלול של אובדן להלכה".

(עמ' 32, ש' 6-15 לפרוטוקול)

1. משכך הם פני הדברים, הרי שאף אין לקבל את טענת הנתבעת 2, לפיה מאחר והתובעים לא פנו לחברת הביטוח עם קרות התאונה, אלא בחרו לתקן את הרכב, הרי שאין כל רלבנטיות למושג אובדן להלכה, אלא רק אובדן גמור שהוא מעל ל- 60% (סעיפים 7 ו- 21 לתצהיר השמאי אסרף). שהרי, בחירתם של התובעים להישאר במסלול של תיקון הרכב הושפעה מהערכותיו הנמוכות, הן בראשית הדרך והן לאורך תקופת הטיפול ברכב.
2. יצוין, כי השמאי אסרף העיד בחקירתו הנגדית, כי מאחר והתובעים לא הביעו את רצונם לערב את חברת הביטוח, הרי שמבחינתו לא הייתה משמעות לגובה הנזק אשר נגרם לרכב, כל עוד לא נגרם לרכב נזק בטיחותי או נזק של למעלה מ- 60% (עמ' 43, ש' 23 – עמ' 44, ש' 2 לפרוטוקול). כאמור, אין בידי לקבל טענה זו. שהרי, לתובעים יכולים להיות שיקולים שונים אשר מדריכים אותם ואינם קשורים אך ורק לנזקים בטיחותיים, ומכל מקום, בסופו של דבר, השתלשלות העניינים הייתה כי למרות אומדן הנזק הראשוני הנמוך של השמאי אסרף, היקף הנזק והטיפול ברכב התכנסו לשיעור של אובדן להלכה או לפחות קרוב לכך. כאמור לעיל, גם עדי חברת הביטוח העידו, כי בשיעור הנתון, הם היו נוטים לקבוע כי מדובר באובדן להלכה, על כל המשתמע מכך הן מבחינת התובעים והן מבחינת חברת הביטוח.
3. כאשר נשאל השמאי אסרף בעניין זה בחקירתו הנגדית השיב כדלקמן:

"ש. אני מפנה לסעיף 64 ב' לכתב הגנתך – מצטט – שאלתי היא, מדוע דווקא כאשר בא מבוטח ולוקח שמאי פרטי שידאג לאינטרסים שלו, למה דווקא כאשר מדובר בחוות דעת פרטית המבוטח לא זכאי לקבל את הנתון הבסיסי הזה

ת. א. הוא כן זכאי אם הוא דורש. יש מבוטחים שממש באומדן הראשוני אומרים לי שהם רוצים לדעת את גובה הנזק אפילו אם מדובר ב10 אחוז בלבד. ויש כאלה שאומרים לא. אם הרכב בר תיקון אז לתקן אותו. כשמדובר בהפעלת פוליסה שאתה עובד עם חברת ביטוח חייבים לשדר אומן (צ"ל – אומדן) לחברת הביטוח כשהמבוטח יכול להכנס עם קוד מסויים לאתר ולראות גם הוא את האומדן. השמאי לא מתקשר לכל מבוטח ואומר לו מה שיעור הנזק. לא מתפקידו של השמאי".

(עמ' 45, ש' 23-31 לפרוטוקול).

1. כאמור, אין בידי לקבל את עמדתו של אסרף בעניין זה. אכן, השמאי אסרף העיד, ועדותו בעניין זה מהימנה עלי, כי ביום 11.1.13 הוא בדק את הרכב וערך אומדן נזק ראשוני אשר מהווה הערכת נזק ראשונית אשר נערכת בטרם פירוק הרכב ומטבע הדברים עשויה להשתנות עם כניסתו של הרכב לתיקון, כאשר במועד זה עשויים להתגלות נזקים נוספים הדרושים תיקון אשר לא ניתן לצפותם מראש טרם הפירוק (סעיפים 20 ו- 22-23 לתצהירו). אף מקובלת עלי עדותו לפיה מאחר ובגמר התיקון התגלו פגיעות ובעיות רכב שעלותם גבוהה ואשר ניתן היה לגלותן רק בעת הרכבת הרכב לאחר פירוקו, הרי שעלות הפגיעות שהתגלו בשלב המאוחר נאמדו בסך של למעלה מ- 10,000 ₪ ולפיכך העלות הסופית של התיקון הייתה גבוהה יותר מהערכתו הראשונית (סעיף 19 לתצהירו).

ואולם אני סבורה, כי הגם שכך הם פני הדברים, הרי שאין להעמיד את התובעים בפני עובדה מוגמרת, וכי מעבר לחובת מסירת האומדן הראשוני של הנזק לידי התובעים, הרי שאף בעת גילוי הנזקים המאוחרים, עליהם למד השמאי אסרף מהמוסך, או לפחות צריך היה ללמוד מהמוסך, היה עליו לעצור את המוסך מביצוע עבודות התיקון, לעדכן את התובעים בדבר השוני המהותי בין הערכתו הראשונית לבין הערכתו לאחר גילוי הנזקים המאוחרים ולקבל את אישורם הברור לכך. אין בידי לקבל את עמדתו של השמאי אסרף לפיה לאחר שהרכב פורק, הרי שמדובר במצב בלתי הפיך (סעיף 21 לתצהירו) וכאמור לעיל, דבריו אלה אינם מתיישבים עם האמור בסעיף 5 לטופס אומדן הנזק, בו נאמר כי יש לקבל את אישור השמאי לכל תיקון נוסף.

1. מסקנה זו אף נלמדת מעדותו של נתן אשר העיד בחקירתו הנגדית, כי סיטואציה זו הינה אפשרית מבחינת חברת הביטוח, כדלקמן:

"לשאלת בימ"ש:

ש. מנסיונך, האם יש מקרים שבהם מבוטחים פונים לחב' הביטוח תוך כדי התהליך במוסך כלומר כפי שאמרת הם מתחילים עם הערכת נזק נמוכה ולכן לא מפעילים ביטוח אבל כשהם רואים שהעניין מסתבך ושההיקף של התיקון הוא יותר גדול, הם מחליטים בכל זאת להפעיל ביטוח?

ת. קורים.

ש. ואז מה עמדת חב' הביטוח?

ת. האוטו לא תוקן, עומד מפורק, בא שמאי מטעם חב' הביטוח בודק את האוטו עושה הערכה ואז מחליטים".

(עמ' 36, 25 – עמ' 37, ש' 2 לפרוטוקול)

1. הנתבעת 2 אף טענה בעניין זה, כי בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, על השמאי להעביר עותק מהצעת התיקון אל המבטחת, המבוטח והמוסך רק במקרה שבו בעלי הרכב הפעילו את הביטוח, אולם בנסיבות המקרה דנן, ומאחר ושירותי הנתבעת 2 הוזמנו על ידי התובעים, הרי שההנחיות הנ"ל אינן רלבנטיות (סעיף 24 לתצהיר השמאי אסרף). ואולם, אין בידי לקבל את עמדתה הנ"ל של הנתבעת 2 בעניין זה. אני סבורה, כי הנחיות המפקח על הביטוח חלות על מקרה בו נשכרו שירותי השמאי על ידי חברת הביטוח. בנסיבות המקרה דנן, הנתבעת 2 טענה, ועמדתה בעניין זה מקובלת עלי, לפיה שירותי השמאי אסרף נשכרו על ידי התובעים ללא מעורבותה של חברת הביטוח. במצב דברים זה, אני סבורה, כי בהיעדר מעורבותה של חברת הביטוח, הרי שעל השמאי אסרף היה להעביר עותק מהצעת התיקון לידי התובעים על מנת לאפשר להם לכלכל את צעדיהם בהתאם לאפשרויות אשר הונחו לפניהם באותה העת.
2. מסקנה זו אף נלמדת מעיון בסעיף 12 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), תש"ם – 1980, במסגרתו נקבעה חובת הנאמנות של שמאי הרכב כדלקמן: "במילוי תפקידיו יפעל השמאי כלפי לקוחו וכלפי המבטח במהימנות, בנאמנות וביושר וינקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח התנהגותם המהימנה, הנאמנה והישרה של עובדיו".
3. בשולי הדיון בשאלת אחריותם של השמאי אסרף ושל הנתבעת 2 אציין, כי המוסך עצמו אינו צד בהליך וממילא לא התבררו לפני תמונה עובדתית וטיעון משפטי מצידו וביחס אליו, בין היתר בשאלת הצורך בעדכונם של התובעים על ידו לאורך הדרך וקבלת אישורם עובר לביצוע טיפול ברכב בהיקף החורג מאומדן הנזק הראשוני של השמאי אסרף. אף אין לפני את גרסת המוסך ביחס לשאלת קבלת אישורו של השמאי אסרף עצמו לאורך הדרך ביחס לתיקונים הנוספים אשר מעבר למסמך האומדן הראשוני. לכן, אין בפסק דין זה משום חיווי דיעה ביחס לשאלת אחריותו של המוסך, אם בכלל, במקרה דנן. עם זאת, איני סבורה, כי יש בכך כדי לגרוע מאחריותו של השמאי אסרף בהיבטים אשר פורטו לעיל.

אחריות הנתבעת 1

1. ביחס לאחריותה של חברת הביטוח טענו התובעים, כאמור, כי חברת הביטוח מחויבת כלפיהם בהשבת מצבם לקדמותו בהתאם לחוזה הביטוח וכפי שקבוע בפוליסה. לטענתם, מאחר והסתבר, כי הנזק אשר נגרם להם הינו מסוג של אובדן להלכה, הרי שהם זכאים, מכוח הפוליסה, לקבלת שוויו המלא של הרכב.
2. אין בידי לקבל את עמדתם של התובעים ביחס לאחריותה של הנתבעת 1 – חברת הביטוח. טעמי בעניין זה יפורטו להלן.
3. כפי שפורט לעיל, התובעים, מתוך הסתמכות על אמירותיו הראשוניות של השמאי אסרף, בחרו לתבוע את נזקם מחברת הביטוח בהתאם לתמורה ששילמו למוסך בהתבסס על חוות דעתו של השמאי אסרף, ומבלי שניתנה לחברת הביטוח לבחור באפשרות המתאימה לה ביחס לשיפוי התובעים בהתאם לנזק אשר נגרם לרכב. אני סבורה, כי משכך הם פני הדברים, אני סבורה, כי התובעים מנועים מלחזור כעת לחברת הביטוח.
4. גבעוני ונתן העידו מטעם חברת הביטוח, והתובעים אף אינם חולקים על עמדת חברת הביטוח בעניין זה, כי חברת הביטוח לא קיבלה הודעה כלשהיא מהתובעים לפיה הם מעוניינים להפעיל את הפוליסה בסמוך לאחר קרות התאונה. כן העיד גבעוני, כי חברת הביטוח לא ערכה שומה לנזק ולא הייתה מעורבת באופן כלשהו במערך השיקולים של התובעים באשר לתיקון הרכב, וכי רק לאחר שהרכב תוקן, הודיעו התובעים, כי הם מבקשים פיצוי בגין תיקון הרכב, וחברת הביטוח קיבלה את דרישתם במלואה ושילמה להם את עלות תיקון הרכב בהתאם לחוות דעתו של השמאי אסרף בהתאם למסמכים שהוצגו על ידם (סעיפים 18, 20 ו- 27-28 לתצהיר גבעוני וכן סעיפים 5-6 ו- 13-16 לתצהיר נתן).
5. גבעוני ונתן אף העידו, כי ככל שחברת הביטוח הייתה מקבלת הודעת מהתובעים בזמן מתאים ובטרם בוצע התיקון, היה באפשרותה לבחור את אופן שיפוי התובעים, בהתאם לשיקוליה הכלכליים (סעיף 22 לתצהיר גבעוני, וכן סעיף 8 לתצהיר נתן). בעניין זה מקובלת עלי עמדת חברת הביטוח לפיה התובעים אינם זכאים להעמיד אותה כעת בפני עובדה מוגמרת, וכי ככל שיתברר, כי אכן היה מקום לפצות את התובעים על בסיס אובדן להלכה, הרי שעל התובעים הייתה מוטלת החובה להביא את העניין לחברת הביטוח טרם תיקון הרכב, וכי משבחרו שלא לשתף את חברת הביטוח בקבלת ההחלטה, הרי שבך מנועים התובעים כעת להעלות טענות כלשהן כנגדה (סעיפים 34 ו- 37 לתצהיר גבעוני).
6. גבעוני אף העיד בחקירתו הנגדית, ועמדתו בעניין זה מקובלת עלי, כי למעשה תביעת התובעים כנגד חברת הביטוח הינה לכפל פיצוי – הן בגין הפיצוי ששולם להם בגין תיקון הרכב והן תביעתם כעת לקבלת מלוא שווי הרכב, כדלקמן:

"שאלת בית המשפט :

בהתייחס לדברים האחרונים, אני מניחה שהמקרה כאן הוא לא מקרה ראשון ולא מקרה אחרון

שיש בו איזושהי התגלגלות של היקף התיקון הנדרש בשלב בו הרכב נמצא במוסך. מתחילים עם

הערכה מסויימת של השמאי ושל המוסך, לגבי תיקון והיקף מצומצם יותר ואז מוצאים בעיות או

שהתיקון לא פותר את הבעיה ובסופו של דבר מסיימים עם איזה מהלך הרבה יותר משמעותי

מבחינת עלות התיקון הכספי. ואז יש מבוטחים שאינם אנשי מקצוע בתחום הביטוח או בתחום מכונאות הרכב, והם מוצאים את עצמם בסופו של יום מבלי שפנו מראש לחברת הביטוח וביקשו לפסוע במסלול של אובדן להלכה, ומצד שני עם תיקון שההיקף שלו וההשפעה על שווי הרכב וכו' הוא הרבה יותר דרמטי ממה שחשבו בהתחלה. ואז באה חברת הביטוח ואומרת אני לא מוכנה לתת אובדן כהלכה כי באתם אלי רק עכשיו. מה המענה למבוטחים הללו ?

ת. אי אפשר לקבל פיצוי וחצי. הם דורשים שאנו נשלם עבור התיקון ועבור הרכב בפעם השניה. הם לא מוותרים על עלות התיקון. זה מנוגד לתנאי הפוליסה. טיפלנו בהרבה תיקים כאלה שמאי מעביר אומדן ראשוני, המוסך מבצע פירוק מסויים ונותן הצעת מחיר. ובהתאם לזה שמאי מחליט על פי שיקול דעתו איך הוא ממשיך עם הרכב. במצב הזה שאנו נדרשים לתקן גם עבור עלות התיקון ושילמנו בפועל וגם עכשיו פיצוי על אובדן להלכה, זה מצב בלתי הגיוני . זה לשלם על רכב וחצי.

אם לא היו מבקשים שנשלם גם עבור התיקון, וגם עבור אובדן כהלכה, במצטבר הרי שבאופן תאורטי אכן ישנם מצבים שניתן היה למכור את הרכב לסוחר רכב.

זה לא היה מקדם לטעמי את האינטרס הכלכלי של התובעים כי גם היום הם יכולים למכור את הרכב לצד ג' לאחר התיקון. אני מציין שלא נתקלתי במצב שרכב כבר תוקן והתהליך לגביו הסתיים, והלקוח התחרט ומבקש להחזיר את הגלגל לאחור".

(עמ' 32, ש' 22 – עמ' 33, ש' 13 לפרוטוקול).

1. מטעמים אלו, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 במישור האחריות.

שיעור הנזק וסכום התביעה

1. התובעים עתרו להצהרה, כי הנזק אשר נגרם לרכבם הינו מסוג אובדן להלכה. בהתאם לכך, עתרו לפסיקת פיצוי בסך של 103,848 ₪ בגין שוויו המלא של הרכב ביום האירוע וכן לפסיקת מספר מרכיבי חיוב נוספים בגין הוצאות שונות ועוגמת נפש.

לחילופין, ובאם דרישתם לקבלת פיצוי התואם קביעה לעניין אובדן להלכה לא תתקבל, עתרו התובעים לקביעה, כי ירידת הערך שנגרמה לרכב הינה בשיעור של 45% (כפי שקבע השמאי עידן מטעמם) ולא בשיעור של 6% (כפי שנקבע על ידי השמאי אסרף). בהתאם לכך, יש לחייב בתשלום פיצוי בסך של 40,305 ₪, בצירוף אותם מרכיבי הוצאות ועוגמת נפש נוספים.

1. על מנת לבחון קיומו של נזק כאמור, כולו או חלקו, יש להשוות בין מצבם הנוכחי של התובעים, לאור סכומי הביטוח אשר שולמו לידיהם ובהתחשב ברכב המצוי ברשותם ושימושם בו לאורך השנים, לבין מרכיבי התביעה הנ"ל.

1. אין חולק, כי ביום 4.6.13 שילמה חברת הביטוח לתובעים סך של 51,588 ₪ וביום 16.6.13 סך נוסף של 4,682 בגין ירידת ערכו של הרכב (סעיפים 13 ו- 16 לתצהיר גבעוני). עוד אין חולק, כי ביום 3.9.13 שילמה חברת מנורה מבטחים, אשר ביטחה את הרכב השני אשר היה מעורב בתאונה, סך של 4,713 ₪ וכן סך של 634 ₪ (נספח טו' לתצהיר התובעת). סכומים אלו לא הופחתו על ידי התובעים מסכום התביעה, אך התובעת עצמה העידה בעניין זה בחקירתה הנגדית, כדלקמן:

"ש. את תובעת את השמאי. אם התביעה תדחה נגד חברת הביטוח ולעומת זאת התביעה נגד השמאי שתבעת, תתקבל, במקרה הזה יש לך גם פיצוי כפי שבית המשפט יפסוק על הרכב, וגם ביד יש לך רכב. מה שאני שואל אותך האם את מסכימה איתי שבמקרה כזה, שיש להפחית מהפיצוי שיפסק את שווי הרכב לפחות לפי חוות דעתו של עידן

ת. אני מבינה את ההגיון אבל אני לא מבינה לא ישלמו לי עבור אובדן להלכה, והרכב יישאר אצלי זה לא הגיוני.

אני מצפה לקבל פיצוי על אובדן הרכב ולא להשאר עם הרכב. אני לא מצפה להרוויח מעבר לנזק שנגרם לי".

(עמ' 17, ש' 6-13 לפרוטוקול)

1. הפחתת הסכומים הנ"ל אשר שולמו לתובעים על ידי חברת הביטוח וחברת מנורה מבטחים הינה נדרשת ומעמידה את סכום הפיצוי הנתבע על ידי התובעים על סך של 42,231 ₪ בלבד בגין שוויו המלא של הרכב.
2. כמו כן, מקובלת עלי עמדת הנתבעות, כי יש לתת את הדעת על השימוש בו עושים התובעים ברכב מאז התאונה ועד היום. אין חולק כי הרכב מצוי ברשות התובעים ובשימושם לאורך כל התקופה מאז תוקן ועד היום וכמובן, כי לשימוש זה קיים שווי כספי אותו יש לקחת בחשבון בעת בחינת שאלת היקף נזקם של התובעים. למרות זאת, בחרו התובעים שלא להפחית את דמי השימוש בגין שימושם ברכב ואף לא הובאה על ידם ראיה בעניין גובה דמי השימוש. עניין זה יש לזקוף לחובתם ולחובת תום ליבם בכל הנוגע לניהולו של ההליך. מכל מקום, שלא נטען על ידי התובעים, וממילא לא הוכח, סכום דמי השימוש שנעשה על ידי התובעים בתקופה הרלבנטית, ובהתחשב בהפחתת הסכומים אשר כבר שולמו לתובעים כאמור לעיל ובסכום הנותר לאחר הפחתות אלו, אין מקום לטעמי לפסיקת פיצוי כלשהו לתובעים לפי מרכיב התביעה הראשי הנ"ל.
3. אף מסלול התביעה החלופי הנ"ל, הנסמך על טיעון ירידת ערך בשיעור של 45% משווי הרכב ובהסתמך על חוות דעתו של השמאי עידן, אינו מועיל, לטעמי, לתובעים. כאמור, השמאי אסרף קבע את שיעור ירידת הערך בחוות הדעת מטעמו בשיעור של 6% בלבד. זהו ההבדל העיקרי למעשה בין חוות הדעת של שני שמאים אלו, באשר לעניין שיעור הנזק הקביעות הינן כאמור לעיל, בסדרי דומים.
4. בעניין מרכיב ירידת הערך אשר נקבע על ידו, העיד השמאי אסרף, כי שיעור זה נקבע על ידו בהתאם לאמור בדוח וועדת ששון וכפי שמקובל בעולם השמאות ועל משרד התחבורה, בעוד שהשמאי עידן התייחס לירידת ערך מסחרית, אשר אינה מקובלת בבתי המשפט, היות ונדרשים ביחס אליה סקרי שוק וישנו קושי ממשי לקבוע את שיעור ירידת הערך באופן זה (סעיפים 26-27 לתצהיר השמאי אסרף).
5. אף השמאי עידן אישר בעדותו, כי קביעת שיעור ירידת הערך בחוות דעת אסרף אכן נעשתה בהתאם לכללי וועדת ששון (עמ' 20 ש' 15-16 לפרוטוקול). הוא אף הבהיר בעדותו, כי קביעת שיעור ירידת הערך על ידו נעשתה על ידו לפי קריטריונים המקובלים עליו אשר רוכזו בחוברת שנערכה על ידו, תוך הסתמכות על דוח וועדת ששון במישור המלל בלבד ולא לעניין שיעורי ירידת הערך הקבועים שם ובהתחשב בשקלול של התייעצות עם מומחים בתחום. זאת היות ולטעמו, השיעורים הקבועים בדוח וועדת ששון אינם משקפים את ירידת הערך הנכונה לרכב (עמ' 20 ש' 17-31 לפרוטוקול).
6. לא הוצגה לפני טעמים או ראיות ממשיות כלשהן אשר יש בהן כדי לבסס את תוקפה של גישתו הנ"ל של השמאי עידן. מדובר בחוות דעת מקצועית ולא בגרסה מפיו של עד עובדתי כלשהו, וממילא, די בהצגת עמדה אישית של איש המקצוע אלא יש לבאר את הטעמים לה ואת תוקפה המקצועי, דבר שלא נעשה. כך, בין היתר, לא הציג השמאי עידן בפני בית המשפט אילו בדיקות, כלי ניתוח או נתונים אשר נבדקו על ידו תומכים בביקורתו על השימוש המקובל בהנחיות דוח וועדת ששון, מהו אותו "שיקלול" אשר נטען על ידו ביחס לעמדות מומחים אחרים, מי הם אותם מומחים וכיצד נקבעה על ידו טבלת שיעורי ירידת ערך משל עצמו, במקביל לקבלת חלק המלל בדוח וועדת ששון, אך לא את שיעור האחוזים אשר נקבע שם.
7. יוזכר, כי התובעים לא מכרו את הרכב, כך שאף אין תימוכין מן המציאות בשטח לגבי שיעור ירידת הערך הנטען על ידם בהסתמך על חוות דעת השמאי עידן.
8. משכך, איני סבורה, כי חוות הדעת של השמאי עידן עליה נסמכו התובעים, הינה עדיפה על הקביעה בעניין ירידת הערך בחוות דעתו של השמאי אסרף. אני סבורה, כי חוות דעתו של השמאי אסרף וההסברים אשר ניתנו על ידו באשר לאופן קביעותיו ביחס לשיעור הנזק וביחס למרכיב ירידת הערך לא התערערו ולא הופרכו וממילא אין מקום לקביעה כי התרשל במתן חוות הדעת.
9. לפיכך, למרות קביעתי לעיל, במישור האחריות לעניין התנהלותו של השמאי אסרף ביחס לאי עדכון התובעים ומסירת המידע באשר לתיקון הרכב לידיהם בזמן אמת, איני סבורה, כי התובעים הוכיחו, לפי כל אחד ממסלולי הנזק שכומתו על ידם, את זכותם לפסיקת פיצוי כספי כלשהו בנוסף לתשלומים אשר שולמו לידיהם עד כה.
10. נוכח קביעה זו וממילא, יש לדחות אף תביעת התובעים להשבת שכ"ט השמאי עידן, העלויות השונות ומרכיב הפיצוי בגין עוגמת נפש.
11. סיכום
12. לאור הקביעות לעיל, ומן הטעמים השונים אשר פורטו ביחס לכל אחת משתי הנתבעות, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה.
13. התובעים יישאו בתשלום הוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ לכל אחת משתי הנתבעות.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.