לפניי התנגדות לביצוע שטר.

המשיב הגיש לביצוע נגד המבקש שלושה צ'קים כדלהלן:

שלושת הצ'קים חוללו בהוראת ביטול.

המבקש, שהיה לקוח של המשיב, התגונן בפני התביעה בטענה שהמשיב ייצג אותו בתיק ת.א. (שלום קריות) 2353/05 מרכנתיל נ' זיזוב ותביעה שכנגד (להלן: "התיק העיקרי"), וביום 12/8/2007 נחתם ביניהם הסכם שכר טרחה (נספח א' להתנגדות, להלן: "ההסכם"). המבקש טוען כי על פי ההסכם היה עליו לשלם את חיבור הסכומים המופיעים בהסכם ובסה"כ 31,500 ₪ בצירוף מע"מ על חשבון שכר הטרחה בסך 30% מהסכום שיתקבל בתביעה שכנגד (שהוגשה ע"ס 10 מיליון ₪). המבקש טוען כי שילם למשיב סכומים העולים על הסכומים שהוסכמו, וזאת מאחר והמשיב דרש זאת ממנו לפני הגשת תצהירי העדות הראשית, לפני דיון ההוכחות ולפני הגשת סיכומי התשובה, ובשל המצוקה והלחץ הסכים לכך.

המבקש טוען כי המשיב לא פעל על פי ההסכם, שהוא בעצמו ניסח, כי אין הגיון בתשלומים על כל ישיבה וישיבה ועל סיכומי תשובה בנוסף לסיכומים, וכל זאת בעוד שהתשלום הכולל נקבע באחוזים מהצלחת התביעה שכנגד.

המבקש טען ששילם סך כולל של 47,540 ₪ עבור שכ"ט עו"ד במקום 31,500 ₪, שהיה עליו לשלם ולכן אינו חייב לשלם את הצ'קים. המבקש צירף את הקבלות שקיבל מהמשיב, וטען שלא קיבל קבלות עבור הצ'קים הקודמים לצ'קים נשוא התביעה, שנפרעו בתאריכים 28/12/12, 28/1/13 ו-28/2/13.

יצויין כי בתצהיר המבקש לא נכתב דבר בעניין ביטול הצ'קים דנן, למעט הכללתם בטבלה, המעידה על התשלומים, וציון "שיק שבוטל" ביחס אליהם ולעוד ארבעה צ'קים עוקבים.

בדיון הופרכו רוב טענותיו של המבקש, ואך בשל מגבלות הסמכות בשלב זה של הדיון, איני דוחה את ההתנגדות לביצוע שטר כבר עתה.

בהסכם נכתב (לאור טענת המבקש יצוטט הסעיף הרלוונטי בהסכם במלואו):

"שכר הטרחה המוסכם בסך: 30% + מע"מ מכל סכום שייפסק ללקוח בין בפסק דין ובין בפשרה.

ע"ח ישולם הסכומים שלהלן ישולמו בכל מקרה ולא יוחזרו - :

א. בקשות ביניים, בקשות לתיקון כתב הגנה ותביעה שכנגד ו/או תביעה נגדית 10,000 ₪

ב. ישיבת תזכורת/קדם משפט 1,500 ₪

ג. ישיבת הוכחות 10,000 ₪

ד. סיכומים בכתב 10,000 ₪

לכל תשלום יווסף מע"מ".

מעיון בהסכם ניתן לראות בבירור כי הטענה שהתשלום היה אמור להסתכם ב-31,500 ₪ חסרת בסיס, שכן לכל תשלום יש להוסיף מס ערך מוסף. לפי מע"מ בשיעור ממוצע של 17% (השיעור השתנה בשנים הרלוונטיות) המדובר בתוספת של מעל 5,000 ₪.

בנוסף הפרשנות של המבקש לפיה עליו לשלם את הסכומים ללא קשר למספר הישיבות אינה סבירה.

ראשית, זו טענה חסרת היגיון בהתחשב בעובדה ששכר טרחה משולם עבור עבודה, ואין היגיון בקביעת תשלום שווה לכל מספר ישיבות שיתנהל בתיק.

שנית, מילות הסעיף אינן מאפשרות פרשנות כזאת. בסעיף קטן א' נכתב "בקשות ביניים, בקשות לתיקון" ברבים, והמשמעות היא שעל כל בקשות התיקון שיהיו ישולם הסכום, 10,000 ₪ ועליו מע"מ.

בסעיפים ב' ו-ג' נכתב "ישיבת תזכורת" "ישיבת הוכחות" וברור כי התשלום הינו עבור כל ישיבה.

"סיכומים" הינה מילה ברבים, המתארת מסמך משפטי אחד מסוג סיכומים (אין 'סיכום').

ניתן היה לקבל טענה לפיה אם הוגש רק מסמך סיכומים אחד בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד יחד, היה מקום לשלם רק פעם אחת, אולם עולה מטענות הצדדים כי הוגשו סיכומי תשובה לאחר סיכומי הבנק, עבורם שולם בנוסף לתשלום עבור הסיכומים 6,000 ₪, דבר המלמד כי מדובר בשני מסמכי סיכומים, והעובדה שהמשיב חייב את המבקש בתשלום 6,000 ₪ בלבד עבור סיכומי התשובה (סעיף 21 לתצהיר) מלמדת על חריגה מההסכם לטובת המבקש, שנבעה בוודאי מהטרחה הפחותה בהגשת סיכומי תשובה, ואין בכך כדי לפסול את ההסכם ואת החיוב בגין סיכומי התשובה.

בחקירה הנגדית נחלשו עוד טענות המבקש. למרות שהמבקש מסר למשיב את הצ'קים לפני מועד ההוכחות, כאשר הם דחויים לחודשים קדימה, ופרע חלק מהם, הוא ביטל חלק אחר במועד, שאין לו כל הסבר. המבקש העיד כי המשיב עמד על תשלום הצ'קים לפני מועד הגשת תצהיר העדות הראשית בינואר 2011, לפני מועדי ההוכחות הבאות ולפני הגשת הסיכומים. טענת הכפיה מתבדית מעצם העובדה שלטענת המבקש הדבר חזר על עצמו כשלוש פעמים וכל פעם שילם המבקש, ואף קיבל הנחה מהמשיב. המבקש גם מסר את הצ'קים לפני ישיבת ההוכחות כשהם דחויים (פרוטוקול, עמ' 2 למטה עד עמ' 3 שורה 7), ולא ביטל אותם לאחר שחלפה הכפיה, ואף פרע שלושה צ'קים לפני שביטל את שאר הצקים. הנימוק של המבקש להתנהלותו לפיה לאחר שערך תחשיב גילה ששילם למשיב ביתר (פרוטוקול, עמ' 5, שורה 14 עד 18), התבדה מייד לאחר מכן בהצגת מש/3. המבקש אישר כי כתב למשיב במפורש ביום 6/4/13, לאחר שהוגשו כל התצהירים, התקיימו כל הדיונים והוגשו כל הסיכומים, כי הוא מבקש לשלם למשיב את יתרת הצ'קים בסך 21,000 ₪ בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪ לחודש, והוסיף איום לא סמוי: "לא למותר לציין, שאם לא תקבל הצעתי בסעיף 1 לעיל, הנך מוזמן לפנות ללשכת ההוצל"פ, שלאור נסיוני בעבר, תקשה לגבות דבר". בכך מודה המבקש בחבותו לשלם את הסך 21,000 ₪, לאחר התשלומים שביצע בסך 48,540 ₪.

כעולה מהמכתב מש/3, מהקבלה מש/2, מהעדות ומהתצהיר, מצבו הכלכלי של המבקש הורע, והוא ניסה לקבל מהמשיב ארכה לפרעון הצ'קים, לה הסכים המשיב בלית ברירה, והמשיב הסכים להחליף צ'קים, שהיו ברשותו לצ'קים נשוא התביעה. גם ההסבר שנתן המבקש למכתב דחוק, והמבקש בעצם שינה את טענתו וטען כי ביקש ל"הרדים" את המשיב עד שיגייס כספים לשכירת שירותי עו"ד, שיגיש עבורו את ההתנגדות כפי שנעשה כאן (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 22-24).

הוצגה הגנה קלושה ודחוקה עד שדינה כמעט להידחות. הכלל בסדר דיו מקוצר והתנגדות לביצוע שטר בכלל זה הינו כי אין להכריע בבקשה על סמך המהימנות שבית המשפט רוחש לטענות המבקש, ודי למבקש אם גרסתו אינה קורסת בחקירה הנגדית.

"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה... לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שלא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 197).

במקרה דנן קרסה הגנת המבקש, וטענותיו בעניין פרשנות ההסכם הינן טענות משפטיות, שאינן דורשות בירור עובדתי. טענת הכפיה נסתרת מתוכה מאחר והאירועים חזרו על עצמם לפחות שלוש פעמים. המבקש לא ביטל את הצ'קים כאשר פסקה הכפיה, אלא הודה בחובתו לשלם סכום העולה על סכום הצ'קים (21,000 ₪, כאשר הצ'קים הינם בסכום של 9,000 ₪), ואף רמז כי סירוב המשיב לקבל תשלומים של 1,000 ₪ לחודש יביא אותו לפתיחת הליכי הוצל"פ שלא יביאו לגבייה.

על מנת לא לחטוא בחריצת הדין על בסיס חוסר המהימנות בעדות המבקש וללא שמיעה מלאה של ראיות הצדדים, ועל מנת לתת למבקש את יומו בבית המשפט, אני קובעת כי ההתנגדות לביצוע שטר תתקבל רק בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא סכום קרן הצ'קים בסך 9,000 ₪ תוך 30 יום.

מובהר כי סכום ההפקדה נקבע על סכום מזערי, הנמוך מסכום החוב בלשכת ההוצל"פ, לאור מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, כפי ששמעתי, ועל מנת שלא ליתן החלטה, שאין הוא יכול לעמוד בה. מן הצד האחר יש להבטיח את זכויות המשיב, ולו בחלקן, לאור קלישות ההגנה.

לא יופקד הסכום במועד, תידחה ההתנגדות לביצוע שטר מהנימוקים דלעיל.

הבקשה לחייב את המבקש בהוצאות התייצבות המשיב לדיון הקודם, שבוטל, נדחית מאחר והמשיב ידע על בקשת הדחיה, והיה מצופה ממנו לעיין במחשב נט-המשפט, טרם הגעתו לדיון, מאחר ולא ניתנה החלטה סופית הדוחה את בקשת הדחייה. ההחלטה, שביטלה את הדיון ביום 27/1/14, ניתנה ביום 23/1/14 בשעה 14:00 לערך, וגם אם לא נשלחה ע"י המזכירות, היה על המשיב לבררה ביוזמתו.

שאלת הוצאות ההליך לפניי תוכרע לאחר שיתברר אם המבקש הפקיד את הסכום, בו חוייב.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 23/6/14.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים.