תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. שני רכבים, שנסעו בנתיבים מקבילים זה לזה, "נפגשו" תוך כדי נסיעה, והשאלה שבמחלוקת היא מי מהנהגים סטה מנתיבו וגרם לתאונה.

2. לטענת הנהג ברכב התובע מר ולדימיר סימקין (להלן: "סימקין"), הוא נסע ביום 05.07.13 בכביש החוף בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבים, כאשר התנועה ערה בכל שלושה הנתיבים, והשול משמאל הדרך צר ואינו מאפשר מקום תמרון.

סימקין טען כי בעודו נוסע החל רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") להתקרב אליו, כך ש"הרושם היה שהוא טיפה נרדם, והוא סטה כל הזמן שמאלה... אני התקדמתי ולא היה מקום לתמרון והוא המשיך להתקרב". סימקין תאר את התאונה באופן הבא: "כשהיה ביננו ממש מרחק אפס הוא הבחין בי ושבר ימינה ואז החלק האחורי של הגלגל שלו... פגע ... בדלתות מצד ימין, ממש באמצע הרכב".

אשתו של התובע, שהיתה עם סימקין ברכב בעת התאונה, אשרה גרסה זו בעדותה.

עלות תיקון הנזקים שנמצאו ברכבו של התובע, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, היתה 11,847 ₪. עוד עתר התובע לפיצוי בגין שכר השמאי בסך 1,200 ₪ וירידת ערך בסכום של 972 ₪, וכן לפיצוי בגין "טרטורים ועוגמת נפש" בסך 2,000 ₪.

3. לטענת הנתבע, נסע בנתיב האמצעי, ו"פתואם תוך כדי נסיעה קיבלתי מכה מצד ימין בכנף, אני מתקן בצד שמאל, תוך כדי המכה שקיבלתי הרכב התנדנד שמאלה וימינה...מעוצמת המכה". אשתו של הנתבע שאף היא העידה בדיון, לא ידעה למסור פרטים על האירוע, שכן כל שידעה הוא שתוך כדי נסיעה חשה בחבטה.

4. במהלך הדיון, הגיש התובע תמונות גדולות של הנזקים ברכבו, והציג בפני בית המשפט עותק צבעוני של התמונות שצילם השמאי (התמונות שהוגשו במצורף לכתב התביעה נסרקו לתיק הממוחשב בשחור-לבן). הנתבע הציג תמונה של רכבו, ג'יפ גדול יחסית שגלגליו בולטים מעט מקו המרכב, עותק הודעתו על התאונה וטופס טיפולים לרכב.

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

6. התרשמתי מעדותם של סימקין ושל גב' אלסקר והם מהימנות בעיני, העדויות היו עקביות ותמכו זו בזו, ואף אופן המחשת התאונה על ידי רכבי הצעצוע של שני העדים היה זהה לתיאור המילולי. גב' אלסקר טענה תחילה כי לא תוכל להדגים את האירוע בעזרת המכוניות, והראתה כי הגלגלים במכוניות הצעצוע לא מסתובבים כפי שהסתובב הגלגל ברכב הנתבע כאשר גרם לפגיעה.

יתרה מכך, הנתבע כלל לא טען – בניגוד לגב' אלסקר שהעידה לפניו, בעת שהיה נוכח באולם – כי נסע ישר במרכז נתיבו. במקרה זה, יש משמעות ומשקל לא רק לדבריו של הנתבע, אלא גם לדברים שבחר שלא לומר.

7. תמונות הנזק ברכב התובע תואמות לגרסת עדיו, כי סימקין נסע ישר והנתבע הוא שסטה מנתיבו, וכי גלגל רכב הנתבע פגע במרכב רכב התובע: ניתן לראות כי ברכב ישנה מעיכה, ופגיעה כזו לא תיגרם מסטייה של רכב התובע – שאינו יכול לנסוע הצידה – אלא מעידה על כך שנפגע מרכב אחר.

זאת ועוד, ניתן להבחין בסימן ברור של גלגל, או ליתר דיוק – חצי גלגל – בדופן הרכב במרכז מקום חיבור הדלתות. סימן כזה תואם באופן מלא לתיאור התובע כאילו "שבר" הנתבע את ההגה לימין, כך שחלקו האחורי סטה שמאלה, ועל כן פגע ברכב התובע שהיה כמעט צמוד אליו לחלוטין.

8. יחד עם זאת, יש לדעתי להטיל על סימקין אשם תורם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה. במהירות נסיעה של 80-90 קמ"ש, כפי שנסע סימקין, האטה (ללא צורך בעצירה פתאומית, או בכלל) היתה מביאה להתרחקות רכב הנתבע לפניו בתוך שניות ספורות. סימקין טען כי לא יכול היה למנוע את התאונה שכן השול היה צר ולא היה לו לאן "לברוח", אלא שסימקין על פי תיאורו, לא ניסה אפילו להאט את מהירות נסיעתו, כדי לתת לנתבע לחלוף על פניו.

על פי עדותם של סימקין וגב' אלסקר, האירוע ארך שניות ארוכות, בהם היה לסימקין די זמן כדי לגבש דעה לפיה הנתבע נרדם טיפה, ולגב' אלסקר היתה שהות לצעוק "מה הוא עושה". משפט אזהרה כזה דורש זמן של מספר שניות לגיבוש האמירה, ואין מדובר בצעקה אינטואטיבית של "אוי" גרידא.

אמנם, בחקירתו הנגדית טען סימקין כי ייתכן והאט או ניסה לבלום אך טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה או בעדותו הראשית. זאת ועוד, בחקירתו טען סימקין כי לא יכול היה להאט כי היה רכב מאחוריו, אם כי היה מאט או עוצר אם התנועה בפניו היתה מאיטה. טענות אלה, שלא הועלו במועד שבו ניתן לצפות מעד שימסור את מלוא גרסתו, הן בבחינת "עדות כבושה" שמשקלה זעום.

9. לאחר ששקלתי את מידת האשמה של 2 הנהגים המעורבים אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים כך ש-70% מהאחריות מוטלת על הנתבע ו-30% על סימקין, שנהג ברכב התובע.

הנזקים

10. קושי ממשי מתעורר בבחינת הנזקים אשר פורטו בחוות דעת השמאי. על פי התמונות ת/1, נגרמו נזקים לשתי הדלתות מימין, וניתן לקבל כי נזק נגרם גם לסף שמתחת לדלתות אלה. עם זאת, על פי התמונות לא נגרם נזק לכנף האחורית או למגן האחורי ברכב התובע, אם כי נזקים בחלקים אלה תועדו על ידי השמאי.

11. השמאי בחוות הדעת לא תמחר בנפרד את עלות תיקוני הפחחות והצבע לכל אחד מהחלקים שנפגעו, אלא קבע עלות כוללת (לפני מע"מ) של 2,700 ₪ לעבודות פחחות, ו- 3,200 ₪ לעבודות הצבע.

מאחר ואין אפשרות לקבוע באופן מדוייק מה מתוך עבודות הפחחות והצבע נדרש לשם תיקון הסף והחלפת הדלתות, ומה קשור לתיקון הכנף והפגוש האחורי- מצאתי כי ראוי לקבוע, על דרך האומדנא, כי רק מחצית מעלויות אלה נובעות מהפגיעה בתאונה נשוא התביעה, ועל כן יש להפחית סך של 2,950 ₪ (לפני מע"מ) מתוך כלל עלות התיקון של 10,040 ₪ שקבע השמאי.

לפיכך, אני מעמידה את עלות תיקון הנזק שנגרם בתאונה על סך של 7,090 ₪, ובצירוף מע"מ: 8,366 ₪.

12. שכר השמאי נקבע בסכום מופחת מעט מעלות שכרו המלא, לנוכח הנזקים שקבע שאינם נובעים מהתאונה, בסך כולל של 1,000 ₪.

13. לעניין ירידת הערך, אני מקבלת את ירידת הערך שנגרמה בשל הצורך בתיקון פח סף ימין בשיעור של 0.5%, אך לא את ירידת הערך בשל תיקון כנף אחורית ימנית, שלא נפגעה בתאונה זו. בהתאם להערכה של ירידת שווי הרכב עד למועד מתן פסק הדין, אני מעמידה את הפיצוי בגין ירידת הערך על סך של 300 ₪.

14. לאור הפירוט לעיל, סכום הנזקים שנקבעו כי הם נובעים מהתאונה עומד על 9,666 ₪.

15. אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת טרדה או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

סוף דבר

16. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,766 ₪ (המהווים 70% מסכום הנזק).

17. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את חלוקת האחריות, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבות שני עדי התובע לדיון, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 7,200 ₪.

סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.