ערעור מיום 03/10/2013 על פסק דין מיום 04/07/2013 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יהושע רטנר) בת.א. 9189-01-09

ע"א 7038-10-13

כב' השופט עדי זרנקין:

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 4/7/13 (כב' השופט יהושע רטנר), בתיק אזרחי 9189-01-09.

1. מעשה שהיה כך היה:

1.1 לאחר שפרש המערער מעבודתו כמנהל אחזקה בטכניון, ובידו כספי הפיצויים שקיבל, חיפש אפיק מוצלח להשקעת כספיו, ובמסגרת זו ניסה להקים עסק של "ניכיון שיקים ומתן שירותים משפטיים" בקניון לב העיר בטירת הכרמל, וזאת בשותפות עם אחד, דב לוי (להלן: "לוי").

1.2 משעסק זה לא עלה יפה, החליט המערער להשקיע כספו ברכישת דירה, ובתיווכו של לוי, שאף בתחומי הנדל"ן שלח ידו, ואף בעזרתו של מתווך מקרקעין, אביו של המשיב 2, יצר קשר עם הגב' לאה שמחון (להלן: "שמחון"), אשר הייתה בעלת דירה ברח' בר אילן 9 בקרית אתא (להלן: "הדירה בקרית אתא" וגם "הדירה"), ואשר הייתה מעוניינת למכור דירתה.

1.3 המערער סיכם עם שמחון, כי ירכוש את דירתה תמורת סך השווה ל-105,000 דולר ואף שילם לה את תמורת מכירת הדירה, וקיבל את החזקה בה והחל נוהג בה מנהג בעלים, וכל זאת ללא שערך הסכם בכתב עמה.

1.4 בשלב מאוחר יותר, נתברר למערער, שחלק מהזכויות בדירה רשומות על שם שני ילדיה הקטינים של שמחון, ולפיכך לא ניתן לבצע את עסקת הרכישה ממנה, ללא קבלת אישורו של בית המשפט לענייני משפחה.

1.5 המערער הגיש בקשה לבית המשפט משפחה לאישור העסקה, ובית המשפט קבע, בין היתר, כי תנאי לביצוע העסקה הינו שיופקד בחשבון בנק סגור לטובת כל אחד מהקטינים, סך השווה ל-77,500 ש"ח וביחד 155,000 ש"ח, וזאת עד הגיעם לגיל 18.

1.6 הואיל וסכום הרכישה המוסכם כבר שולם ע"י המערער לשמחון, חיפש המערער פתרון אשר מצד אחד יאפשר את השלמת העסקה ומצד שני, יבטיח כי המערער לא ישלם בגין הדירה מחיר העולה על המחיר המוסכם.

הפתרון שנמצא היה כי הסכום הנוסף בסך כולל של 155,000 ש"ח, יופקד ע"י המערער בחשבונות על שם הקטינים, אולם ביחסים שבין המערער לשמחון, יראו בסכום זה כהלוואה שהלווה המערער לשמחון, אשר תוחזר אליו כאשר ילדיה הקטינים יגיעו לגיל 18, שאז ניתן יהיה לשחרר את הכספים שהופקדו בחשבון סגור לטובתם.

1.7 המערער ושמחון חתמו על הסכם הלוואה, כאמור, וכבטוחה להחזר ההלוואה, הסכימה שמחון לשעבד את זכויותיה בדירה אחרת, שהייתה בבעלותה בטירת הכרמל (להלן: "הדירה בטירת הכרמל"), שעבוד כנ"ל נרשם ברשם המשכונות, והשעבוד אכן נרשם ביום 14/3/02.

1.8 משהגיעו ילדי שמחון לגיל 18, לא החזירה שמחון למערער את ההלוואה, ולפיכך המערער פתח בהליכי הוצל"פ לצורך מימושו של המשכון, שאז התברר לו שרשום משכון קודם על זכויותיה של שמחון בדירה בטירת הכרמל, וזאת לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות, ולפיכך אין הוא יכול לממש את הבטוחה.

המערער ניהל הליכים משפטיים אל מול בנק דיסקונט למשכנתאות בעניין זה, ובסופם של ההליכים נקבע בהחלטתו של בית המשפט העליון (רע"א 203/08), כי זכויות הבנק גוברות על זכויות המערער.

1.9 עוד נתברר כי בשלב כלשהו, לאחר חתימת הסכם ההלוואה, נערך הסכם בין בתו של המערער, הגב' אביבה טליה איליה (להלן: "אביבה") לבין שמחון, על פיו רוכשת אביבה את הדירה בטירת הכרמל מאת שמחון, תמורת סך של 120,000 דולר. ההסכם מציין עוד כי על חשבון התמורה, כבר שולם לשמחון סך של 161,500 ש"ח. הסכם זה, אשר אינו נושא תאריך, לא דווח לרשויות המיסוי ואף לא בוצע בפועל.

1.10 בסופו של יום, התברר כי אביבה רכשה את הדירה בטירת הכרמל מאת כונס הנכסים שנתמנה מטעמו של בנק דיסקונט למשכנתאות.

1.11 המשיב הינו עורך דין, אשר בשעתו ייצג את המערער בגביית כספים במסגרת עסקו הראשון של המערער בתחום ניכיון השיקים, ולטענתו של המערער, הוא זה שטיפל בהכנת הסכם ההלוואה וברישום המשכון ברשם המשכונות.

2. המערער טען בבית המשפט קמא, כי המשיב התרשל כלפיו, בכל הקשור לייצוגו בהסכם ההלוואה ו/או בקשר לרישום המשכון וכי לו היה מבצע בדיקה פשוטה ברשם המשכונות, היה מתברר לו כי שמחון כבר רשמה משכון על זכויותיה בדירה, שאז היה המערער דורש משמחון בטוחה אחרת. המערער טען, כי בעקבות רשלנות זו, ירד לטמיון כל הסכום הנוסף של 155,000 ש"ח, וכן טען כי העביר לשמחון סך נוסף של 6,500 ש"ח, שאף הוא לא הושב לו על ידה, ולפיכך שני סכומים אלו מהווים את נזקו כתוצאה מרשלנותו הנטענת של המשיב.

3. המשיב טען בבית משפט קמא, כי לא היה מעורב כלל וכלל בעסקת רכישת הדירה, ומעורבותו החלה משנתבקש ע"י המערער ושמחון, אשר הגיעו אליו באמצעות לוי, להגיש בקשה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה, לאישור מכירת הדירה למערער, וזאת לאחר שהמערער הגיע להסכמה עם שמחון לגבי מנגנון הבטחת החזר התשלום הנוסף.

בבקשה חדשה זו, הצהירה שמחון, כי מצאה רוכש לדירה בסכום כולל של 609,000 ש"ח וכי הרוכש (קרי, המערער) יפקיד מתוך תמורת הדירה, סך של 77,500 ש"ח עבור כל אחד מן הקטינים.

בית המשפט לענייני משפחה, אישר את העסקה בהחלטתו מיום 9/5/02.

המערער אף המציא למשיב את אישורי הפקדות הכספים לטובת הקטינים והמשיב הגיש אותם לבית המשפט.

עוד טען המערער, כי הוא לא ערך כלל את ההסכם לרכישת הדירה, אולם לבקשת המערער ושמחון, הוא הגיש לרשויות השונות את הדיווחים הנדרשים בגין ביצוע העסקה ואף ביצע את הפעולות שנדרשו לצורך רישום הזכויות בדירה על שם המערער. לטענתו של המשיב, מי שערך את ההסכם, היה לוי, אשר הוא זה שליווה את המערער ושמחון, בכל הקשור לעסקה ואף בכל הקשור להסכם ההלוואה שנערך לאחר מכן ולשעבוד זכויות שמחון בדירת טירת הכרמל, לטובת המערער.

המשיב הכחיש כל קשר לעסקת ההלוואה, לרישום משכון לטובת המערער על דירת טירת הכרמל או לכל מעורבות בעניין זה. לטענתו הוא מעולם לא ייעץ למערער בקשר להלוואה בסך של 155,000 ש"ח, לא ערך כל מסמכים משפטיים בעניין ולא הייתה לו כל נגיעה לכך. המשיב טען, אם כן, כי כל שנתבקש היה ליתן "טיפול משפטי נקודתי", שכלל הגשת בקשה מחודשת לבית המשפט לענייני משפחה לצורך אישור עסקת המכר של הדירה, וכן נתבקש לטפל בדיווחי החובה הנדרשים וברישום הזכויות על שם המערער, הא ותו לא.

4. בית המשפט קמא העדיף את גרסתו של המשיב על פני זו של המערער, וקיבל על בסיס הראיות שהיו לפניו, את גרסתו של המערער, שלא היה מעורב כלל בעניין הסכם ההלוואה ולא עסק כלל בשעבוד זכויות שמחון בדירת טירת הכרמל.

בית המשפט ציין, כי מי ששימש כמוציא ומביא בעניין עסקת דירת קרית אתא, והן בעסקת הלוואה ובשעבוד זכויות שמחון בדירת טירת הכרמל, היה לוי, אשר הצדדים נמנעו מלזמנו לעדות, ובית המשפט קבע כי הימנעות זו יש לזקוף לחובת המערער, הרבה יותר מאשר לחובת המשיב. בית המשפט הדגיש, כי המערער עצמו אישר שהוא הגיע למשיב באמצעות לוי, וכי לוי ליווה את העסקה בכללותה והכיר את כל הפרטים הנוגעים לעניין ולפיכך, לו זומן לעדות, יכול היה להעיד על היקף השירות שהמשיב נתן למערער.

עוד ציין בית המשפט, כי המשיב הודה שלוי, אף שאיננו עו"ד, עסק בפועל במתן שירותים משפטיים שונים, ואף נעשה שותף עסקי של המערער, ואף עניין זה חיזק את הרושם שקיבל בית משפט קמא, שהפעולות בקשר להסכם ההלוואה ובקשר לרישום המשכון, נעשו ע"י לוי ולא ע"י המשיב.

בית המשפט הוסיף וציין, כי הבקשה הראשונה לבית המשפט לענייני משפחה, הוגשה ע"י שמחון עצמה ולא ע"י המשיב ואף בכך מצא חיזוק לגרסת המשיב, שלא הייתה לו כל מעורבות בעסקה של רכישת דירת קרית אתא.

בית המשפט ציין, כי הן הסכם ההלוואה והן ההסכם שנחתם בין שמחון לבין אביבה, היו ערוכים בצורה לא מקצועית ונראה שהם לא טופלו ע"י עו"ד, והמערער, אשר תחילה טען, כי המשיב הוא זה שערך את הסכם ההלוואה, שינה את טעמו במהלך הדיון וטען, כי לוי והמשיב עשו זאת יחד.

5. בית משפט קמא, אף קבע, כי לדעתו לא נגרם למערער כל נזק, שכן בסופו של יום שילם לשמחון בגין רכישת הדירה, אף פחות מן הסכומים שהתחייב לשלם לה, על פי ההסכם שאושר בבית המשפט.

בית המשפט ציין כי הסכום שנקבע בהסכם שאושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה, עמד על 609,000 ש"ח ואילו המשיב שילם סה"כ סך של 594,100 ש"ח, ולפיכך, למעשה, לא נגרם לו כל נזק.

6. המערער טוען כי שגה בית המשפט משהעדיף את גרסתו של המשיב על פני גרסתו שלו.

בין היתר טען המערער, כי בעת חקירתו בבית המשפט, המשיב הרבה שלא לזכור פרטים הקשורים בעסקאות נשוא הערעור, ובכלל זה לא זכר אם שולם לו שכ"ט, האם שולמו מיסים כנדרש, האם דיווח לבית המשפט לענייני משפחה על ביצוע ההפקדות ועוד פרטים נוספים הקשורים בביצוע העסקאות נשוא הערעור.

המערער אף טוען, כי על המשיב היה לזמן את לוי לעדות, ולא היה מקום לזקוף את אי הבאתו לעדות, לחובתו של המערער.

המערער טען כי המשיב הוא זה שטיפל הן בהסכם ההלוואה והן ברישום המשכון, ומשלא בדק אם קיימים משכונות קודמים, התרשל במילוי תפקידו.

7. עוד טוען המערער, כי משמעות פסק דינו של בית משפט קמא הנה, כי עו"ד יכול להכנס ולצאת מעסקת מקרקעין בקטעים שונים, להיות אחראי לחלק מהעסקה בלבד ולפעול ולנהוג על פי הוראות הצדדים ולא על פי שיקול דעתו המקצועי. בעניין זה טען המערער, כי מעדותו של המשיב בבית המשפט עולה, כי לא הפעיל שיקול דעת עצמאי ופעל כפי שהורו לו הדיוטות שאינם בקיאים ברזי המשפט.

המערער טען, אף אם לומר, כי לוי הוא זה שהיה מעורב בחלקים שונים של העסקה, הרי שמי שאפשר לו מעורבות זו, היה המשיב, אשר "נתן לו במה והפקיד בידיו את ניהול ההליך", ואף בכך יש משום רשלנות.

הכרעה

8. לא מצאתי בערעור טעם רב.

פסק דינו של בית המשפט מבוסס על התשתית העובדתית, אשר נפרשה בפניו.

משנתן בית משפט קמא אמון בגרסתו של המשיב, כי לא היה לו כל חלק בעריכתו של הסכם הלוואה, וברישום המשכון, ומשהגיע בית המשפט למסקנה כי עניינים אלו לא נמסרו לטיפולו של המשיב, אלא טופלו ביד לא אמונה ע"י לוי, בדין דחה בית משפט קמא את התביעה.

9. אין בפסק דינו של בית משפט קמא כל חידוש וכל סטייה מן ההלכה המצויה עמנו שנים רבות, כי עורך דין אינו יכול לעשות מלאכתו לחצאין ולרבעין, ואינו יכול לעצום עיניו ולהימנע מהפעלת שיקול דעת מקצועי בעניינים הנמסרים לטיפולו, אך זה לא המקרה שבפנינו.

על פי התרשמותו של בית משפט קמא, ונראה מתוך חומר הראיות שהתרשמות זו יש לה על מה לסמוך, המערער ולוי נמנעו מלהעביר לטיפולו של המשיב את עניין הסכם ההלוואה ואת עניין רישום הבטוחה להבטחת ההחזר, ומשאלו הם פני הדברים, אין לבוא עמו חשבון, משהקדיח המערער את תבשילו, ונגרמו לו נזקים בשל כך, ככל שנגרמו כאלה.

10. כבית משפט קמא, אף אני סבור כי יש לזקוף לחובת המערער, את העובדה כי נמנע באופן מכוון מלזמן את לוי כעד מטעמו, על מנת שיסייע לו בהוכחת תביעתו. עד זה יכול היה לשפוך אור על היחסים שהיו למערער עם המשיב, על העניינים שנמסרו לטיפולו של המשיב, ועל הטיפול שעשה לוי בעצמו, ברכיביה השונים של העסקה. הדעת נותנת, כי ההימנעות של המערער מזימונו של לוי כעד, טמונה בחששו שמא עדותו הייתה מחזקת את גרסת המשיב דווקא.

11. משאלו הם פני הדברים, ומשנשתכנע בית משפט קמא, כי כל אשר נתבקש המשיב לטפל היה בהגשת הבקשה השנייה בבית המשפט לענייני משפחה, וכי לא היה מעורב בפתרונות המשפטיים היצירתיים שהגה לוי בקשר עם ההלוואה והבטוחה, הרי שככל שנגרם למערער הפסד כספי כלשהו בעניינים אלו, אין לבוא בטרוניה על כך למשיב.

12. לו דעתי תתקבל על דעת חברותיי, יידחה הערעור.

הייתי מחייב המערער בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.

השופטת שושנה שטמר – אב"ד

אני מסכימה

השופטת ברכה בר-זיו

אני מסכימה

לפיכך, הוחלט לדחות את הערעור.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪ (הסכום כולל אף מע"מ.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.