לפני: כב' שופט, משה טוינה

נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו

נציג ציבור (מעסיקים) מר ישראל חולתי

פסק דין

1. החלטה זו עניינה בקשת הנתבעות למחיקת התביעה.

2. התובעות, מפעילות מועדוניות – 17 במספר – הגישו, באמצעות בא כוחן, תביעה נגד הנתבעות, ובה טענו לקיומם של יחסי עובד-מעסיק בין כל תובעת ותובעת ובין הנתבעות, יחד ולחוד, ועתרו לתשלום זכויותיהן בגין עבודתן. התביעה הוגשה מבלי שצורף אליה תחשיב המסביר את אופן חישוב הזכויות הנתבעות או חוות דעת המסבירה זאת. אף לתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעות לא צורף כל תחשיב כאמור.

3. ביום 15.1.2014 הגישו התובעות הודעה על כוונתן להגיש בקשה לאשר את תביעתן כתובענה ייצוגית. נכון להיום בקשה כאמור לא הוגשה.

4. בדיון שהתקיים ביום 2.11.2014 העלו הנתבעות טענות המתייחסות להעדר תחשיב לכימות התביעה וביקשו לסלק את התביעה על הסף (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.11.2014 שורות 10 ואילך). לאור הטענות ניתנה החלטה במעמד הצדדים, להגיש תוך 21 יום חוות דעת מפורטת המסבירה את אופן חישוב הזכויות הנתבעות על ידן, בנימוק שללא חוות דעת כאמור "לא ניתן לקיים דיון ענייני בזכויות הנתבעות בכתב התביעה".

5. ביום 9.11.2014 הגישו התובעות הודעה לבית הדין, ובה מסרו "כי אין בדעתן להגיש חוות דעת חישובית וכי הן סבורות כי חוות דעת כזאת אינה נחוצה להוכחת תביעתן".

6. ביום 12.11.2014 שבו הנתבעות והגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, נוכח אי הגשת תחשיב על ידי התובעות.

7. בנסיבות הללו דעתנו היא כי יש לקבל את הבקשה ולמחוק את התביעה על הסף, וזאת על אף ההלכה האומרת כי מחיקת התביעה תעשה במשורה ובמקרים חריגים; וזאת מהנימוקים הבאים:

א. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית הדין לפעול לקיום דיון אחד בכל השאלות שבמחלוקת, מבלי להפריד בין שלב הוכחת הזכאות לזכויות השונות ובין שלב כימות הזכויות. בנסיבות העניין, שעה שלכל אחת מהתובעות ישנה מסכת עובדתית הייחודית לה, מסכת העשויה להצמיח זכויות שונות וסעדים שונים, סברנו אז ואנו סוברים היום כי נדרש תחשיב מפורט לגבי כל אחת מהתובעות, וכך הורינו. לטעמנו לא ניתן לקיים דיון ענייני ויעיל בתביעה כספית המתייחסת למצבור של סעדים כספיים ביחס ל-17 תובעות בנפרד, מבלי שיש בפני בית הדין תחשיב מדויק המבסס את הסכומים הנתבעים בעילות השונות, ביחס לכל תובעת.

ב. ההחלטה המורה לתובעות להגיש תחשיב היא החלטה דיונית המצויה בסמכות הערכאה הדיונית, ועולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה^[1].

ג. אם סברו התובעות כי נפל פגם בהחלטה האמורה, פתוחה הייתה בפניהן הדרך להשיג עליה בדרכים הקבועות בדין – הגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. מאידך לא עומדת להן הזכות לעשות דין לעצמן ולהתעלם מהחלטת בית הדין. בענייננו כאמור, בחרו התובעות להגיש את הודעתן מיום 9.11.2014, ובה מסרו, אם נכתוב זאת במילים פשוטות, כי אין בדעתן למלא אחר החלטת בית הדין. במעשה זה, ואם לדייק – במחדלן, עשו התובעות דין לעצמן תוך התעלמות מוחלטת מהחלטה שיפוטית.

ד. מקום שאפשר בית הדין בהחלטתו לתובעות לכמת את הסכומים הנתבעים בעילות השונות ומשהודיעו התובעות כי אין בדעתן להגיש כימות כאמור, הרי שאין דרך להמשיך בניהול התביעה; ובנסיבות אלה התביעה נמחקת.

8. סוף דבר – התביעה נמחקת בזאת. התובעות כולן תשלמנה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 3,000 ש"ח לכל אחת מהנתבעות, וזאת תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ו, (02 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, פ"ד מט(1) 573 (1995). ↑