לפני תובענה כספית לתשלום יתרת תמורה עבור עבודה שביצעה התובעת לנתבע.

1. הנתבע הינו בעליו של בניין הנמצא ברח' המסגר 4 בנשר, ובשנת 2009 הוסכם בינו לבין התובעת, כי התובעת תתקין מערכת מתזים (ספרינקלרים) בבניין הנתבע.

2. הצדדים אינם חלוקים כי הכירו זה את זה עובר להתקשרותם (סע' 5 לתצהיר מנהל התובעת, סע' 3 לתצהיר הנתבע, עמ' 3 ש' 17), אף אינם חלוקים על כך שבתחילה הייתה התקשרותם בהסכמה שבע"פ (סע' 5 לתצהיר מנהל התובעת, סע' 3 לתצהיר הנתבע, עמ' 7 ש' 16 ו-18).

3. בהתאם להסכם, נספח א' לכתב התביעה, נספח ד' לתצהיר מנהל התובעת (להלן – "ההסכם"), תמורת העבודה הועמדה ע"י הצדדים על הסך של 68,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

הצדדים אינם חלוקים על כך שביום 13.12.09 מסר הנתבע לתובעת ארבע המחאות דחויות בסכום כולל של 40,000 ש"ח (10,000 ש"ח כל אחת מההמחאות), שזמן פירעונן החל מיום 25.2.10 וכלה ביום 25.5.10, וכי המחאות אלה נפרעו (נספח ד' לכתב התביעה).

4. טענות הצדדים

4.1 לטענת התובעת, בהתאם להסכם היה על הנתבע לספק גמל ולהתקינו, ומשלא נעשה הדבר ע"י הנתבע, מנועה הייתה התובעת מלהשלים את העבודות.

על כן, דורשת התובעת מהנתבע את מלוא יתרת הסכום בהתאם להסכם; כתב התביעה נוקב בסכום של 45,336 ש"ח.

4.2 לטענת הנתבע, נטשה התובעת את העבודה באמצע, לא השלימה אותה, וגרמה לנתבע נזקים, על כן אין היא זכאית לכל תשלום נוסף על אלה שכבר קיבלה, וביתר.

5. ההליך

5.1 מטעם התובעת הוגשו תצהירי מנהלה, מר יעקב ישראל, וכן תצהיר עובד התובעת, מר ליאוניד לוקשין. מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן תצהירו של מר דוד עזיז, מי שהתקין, בסופו של דבר, את מערכת המתזים בבניין הנתבע.

5.2 ביום 13.11.14 שמעתי את עדי הצדדים. ביום 24.11.14 הוגשו סיכומי התובעת וביום 3.12.14 הוגשו סיכומי הנתבע.

6. לאחר שעיינתי בראיות הצדדים ושמעתי את עדיהם, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

6.1 אני סבורה כי התנהלות שני הצדדים בזמן אמת הייתה מוזרה ולא ברורה, אך לאחר ששמעתי הן את מנהל התובעת והן את הנתבע, אני מוצאת לתת אמון מלא בדבריו של מנהל התובעת ולקבל את גרסתו – כפי שזו עלתה מחומר הראיות (בשונה מהמפורט בכתב התביעה או מהדרישה בכתב התביעה), בעוד שלגבי הנתבע אני מוצאת לציין כי מצאתי את עדותו לא אמינה.

6.2 מהתרשמותי הבלתי אמצעית נוכחתי לדעת, כי מנהל התובעת הינו אדם פשוט ומאד לא מתוחכם, עובד כפיים, אשר אינו בקי ומתמצא במיוחד בענייני ניירת, מכתבים או הסכמים, בוודאי שלא בענייני ראיות ודרכי הוכחה.

6.3 התנהגות הנתבע, לעומת זאת, נראתה לי כחמקמקה, כאשר האמת לא הייתה נר לרגליו בנסיבות שהובאו לפניי.

זכרונו של הנתבע "בגד בו" כאשר היה עליו למסור מידע רלוונטי לגבי התקשרות הצדדים, ולו מידע עקיף ולא מאד משמעותי (מתי החלה התובעת לעבוד, מתי סיימה – עמ' 10 ש' 1-4), תשובותיו היו מתחמקות ומגמתיות (עמ' 9 ש' 29-30), אף ניכר בעדותו כי הוא מבקש שלא להבין את שהיה עליו להבין (עמ' 11 ש' 22) מצד אחד, ומהצד השני – התיימר להראות בקיאות בעניין שאין לו כל ידע בו, אף השיב לגביו באופן שגוי לחלוטין (שם, ש' 26-30).

זאת בנוסף על העובדה כי בתצהיר שצורף לבקשתו לביטול פסק הדין רשם דברים מטעים ביודעין (סע' 6 לתצהיר שצורף לבקשה מס' 5, עמ' 1 ש' 18-27, עמ' 2 ש' 1-6 לפרוטוקול מיום 17.2.14), ובחקירתו לפניי המשיך לסבך את עצמו בסיפורי סרק על אודות עניין זה (עמ' 12 ש' 17-23), במקום פשוט להודות כי שגה.

לא מצאתי לקבוע ממצאים עובדתיים על יסוד עדותו של הנתבע, אך מצאתי כי התנהלות התובעת לא הייתה סבירה לעיתים, עובדה אשר הביאה אותי, כאמור לעיל, למסקנה בדבר קבלת התביעה בחלקה בלבד.

6.4 העדים שהובאו לא יכלו להוסיף דבר רלוונטי.

גם הערכתו המקצועית של מר דוד עזיז, שהובא מטעם הנתבע, ואשר מסר תצהיר ולא חוות דעת מומחה, כי העבודה שבוצעה ע"י התובעת מוערכת ב-30,000 ש"ח בלבד (סע' 7 לתצהירו) לא תוכל לסייע לנתבע;

הנתבע עצמו אישר, כי בין עבודת התובעת לעבודת החברה בה עובד מר עזיז, עבד במקום קבלן נוסף (סע' 8 ו-9 לתצהיר הנתבע); ומר עזיז אישר בחקירתו כי כלל לא ידע שבמקום עבד קבלן נוסף (עמ' 16 ש' 5-6) על כן, אין לדעת מה נעשה על ידי אותו קבלן אמצעי, ולא ניתן להניח כי מה שראה מר עזיז והדברים עליהם העיד בתצהירו הם תוצר של עבודת התובעת בלבד.

7. מנהל התובעת למעשה הודה בחקירתו לפניי כי השלים 80% מהעבודה בלבד (עמ' 5 ש' 1, 11).

התובעת לא הוכיחה, לטעמי, כי היה על הנתבע לספק או להתקין את הגמל, אף הדבר אינו הגיוני;

אין חולק, כי התובעת היא בעלת המקצוע, הידע והמיומנות לביצוע העבודה כולה. לא ברור מדוע הוטל עניין כה קריטי, חיבור הגמל למים, על הנתבע דווקא, ולא סביר בעיניי כי הנתבע הסכים לדבר מעין זה, ואם הסכים (דבר שכאמור אינני מקבלת) – אני בספק אם הבין את משמעותה של הסכמה מעין זו. לכן גם לא הייתה מצידו כל גמירות דעת בעניין זה.

במובן זה, לא הוכיחה כי היא זכאית למלוא התשלום עבור העבודה בהתאם להסכם, בפרט עבור אותו חלק בעבודה, שלא בוצע על ידה.

הנתבע סירב לתת גרסה ממשית בעניין זה (עמ' 10 ש' 6-7, ש' 25-26, עמ' 12 ש' 3-6, עמ' 13 ש' 9), והתחמקותו ממתן מענה, פשוט וברור – כפי שעשה מנהל התובעת, תורם לאמינות מנהל התובעת ומפחית ממהימנותו של הנתבע.

גם לעובדה כי הנתבע המתין קרוב לשנתיים עם ביצוע העבודה, לא ניתן כל הסבר של ממש (עמ' 13 ש' 12-20), ואין בכך אלא ללמד כי לא נגרם לנתבע כל נזק מעבודת התובעת, וכי טענה זו הינה טענה בעלמא (וראו גם בעמ' 13 ש' 17-29).

8. אף אם אתחשב בעובדה כי מנהל התובעת הינו אדם לא מתוחכם מצד אחד, והנתבע אינו דובר אמת מהצד השני, לא ניתן לקבל את התנהגות התובעת בכל הנוגע להסכם, נספח א'.

8.1 כפי שהצביעה ב"כ הנתבע בחקירתו של מנהל התובעת, עפ"י ראיות שהביאה התובעת עצמה (נספח ד' לכתב התביעה), ביום 13.12.09 מסר הנתבע לתובעת ארבע המחאות דחויות בסכום כולל של 40,000 ש"ח, וביום 28.1.10 נחתם ההסכם; אין בהסכם, המאוחר לקבלת ההמחאות, כל אזכור על מסירתן, והדבר מוזר ותמוה (עמ' 5 ש' 13-20).

8.2 זאת ועוד – מנהל התובעת אישר כי הוא רשם את ההסכם בכתב ידו (עמ' 6 ש' 2-3), אך לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע רשם בתחילה כי התקנת הגמל תעשה ע"י הנתבע ואז תיקן את מה שהוא עצמו כתב, ורשם במקום, כי ההתקנה תעשה בידי הנתבע, והכל - בהסכמת הנתבע (שם, ש' 4-8).

אם מנהל התובעת לא הסכים לדבר מה מראש, והוא זה שכתב את ההסכם, מדוע לא רשם – מראש – את דרישותיו, באופן שלא הצריך "תיקון", אשר אין לדעת מתי נערך?

8.3 גם משך הזמן בו המתינה התובעת עם הגשת תביעתה לא קיבל הסבר של ממש; טענת מנהל התובעת כי היה חבר של הנתבע יכולה הייתה להביא למסקנה כי לא תוגש תביעה כלל. המתנה סתם לחלוף הזמן, אינה ברורה (עמ' 3 ש' 15-20).

8.4 מנהל התובעת אף סתר את עצמו בנוגע למשמעות המכתב, אשר כביכול שלח לנתבע בזמן אמת (נספח ה' לתצהירו): מצד אחד, טען כי לא שמר אישור על כך שהמכתב בכלל התקבל אצל הנתבע (עמ' 3 ש' 1, 6-7), ומצד שני, טען כי שלח את המכתב 'כדי להסיר אחריות מעצמי' (שם, ש' 19).

אין כל הגיון בדברים: אם מנהל התובעת התכוון להסיר מעצמו אחריות עת התריע לפני הנתבע על מצבה של המערכת, משמע לקח בחשבון – בזמן אמת – את עניין האחריות של התובעת למערכת ואת האפשרות, ולו הרחוקה, לניהולו של הליך משפטי נגד התובעת בגין אותה מערכת. על כן, שומה היה עליו לשמור אסמכתאות לכך שהתראה זו אמנם נמסרה לנתבע, ולו לצרכיו של אותו הליך משפטי תיאורטי.

9. בין הצדדים הוסכם כי עלות העבודה תעמוד על 68,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בפועל שולם סך של 34,335 ש"ח בתוספת מע"מ (לפי מע"מ 16.5% נכון למועד התשלום, ובמעוגל).

כפי שקבעתי לעיל, אני מקבלת את הודאתו של מנהל התובעת, כי בוצעה ע"י התובעת 80% מהעבודה; מכאן, שהתמורה המגיעה לתובעת בגין חלק זה עומדת על הסך של 54,400 ש"ח בתוספת מע"מ (68,000 * 80%).

על כן, יתרת התמורה המגיעה לתובעת מאת הנתבע עומדת על הסך של 20,065 ש"ח בתוספת מע"מ (34,335 – 80% * 68,000).

10. התוצאה

10.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 20,065 ש"ח בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.4.11 (שוטף + 60 יום מגמר העבודה, בהתאם להסכם) ועד התשלום המלא בפועל.

10.2 כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט (אגרות ושכר עד) בסך של 1,500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו עד ליום 11.1.15, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.