1. מה תוקפו של פסק בורר שבו החליט הבורר כי הואיל והנתבעים בתביעה המתבררת בפניו לא שילמו לו את שכר טרחתו - הוא מורה על מחיקת כתבי הטענות שלהם ומקבל את תביעת התובעים?

ומה דינה של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר בנסיבות שתוארו לעיל?

אלו הן השאלות בהן עוסקת ההחלטה שלהלן.

2. המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה לאישור פסק בורר מיום 29.8.2012 שניתן על ידי עו"ד ומהנדס אזרחי עדנאן מסאלחה. הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 9.10.2013.

ביום 18.12.2013 הגישו המשיבים "בקשה להארכת המועד לביטול פסק בוררות ובקשה לביטול פסק הבוררות והודעה על החלפת ייצוג המבקשים/נתבעים".

3. כבר עתה אני רואה להעיר כי דרך הגשת הבקשה, היינו, בקשה אחת המתייחסת לשלושה עניינים שונים, הינה דרך לא ראויה. זאת, משום שכל אחד מן העניינים המפורטים בבקשה מצריך טיפול והתייחסות אחרים.

על שום כך הוריתי, בהחלטתי מיום 18.12.2013 כי המשיבים לבקשה האמורה (המבקשים בבקשה לאישור פסק הבורר) יגיבו אך ורק לעניין הבקשה להארכת המועד.

4. המבקשים תמכו את בקשתם בתצהיר.

בתצהירו של מר נעים ברבארה (המשיב מס' 2 בבקשה לאישור פסק הבורר) כתב המצהיר כי -

"יצויין כי מעולם לא קיבלנו לידינו העתק מפסק הבוררות, ומעולם לא ידענו על קיומו, כך שנודע לנו לראשונה מבקשת המשיבים (...) ותו לא".

לטענת המבקשים בהליך שהתנהל בפני בית משפט השלום בעכו הם היו מיוצגים על ידי עו"ד פלוני אשר השתחרר מן הייצוג במהלך הדיונים לטובת עו"ד איוון זקנון "(...) אשר ייצג אותנו בהליך ולרבות בתחילת הבוררות". לטענתם, התגלעו חילוקי דעות בינם לבין עו"ד הנ"ל במהלך הבוררות, דבר שהביא לניתוק הקשר ביניהם "(...) כך שלא ידוע ו/או לא ברור לי באם אותו עו"ד זקנון קיבל לידיו (אם בכלל) העתק מפסק הבורר. כמו כן, באם מתברר ו/או יתברר כי פסק הבוררות נשלח לעו"ד זקנון, אטען ואצהיר כי פסק הבוררות לא הובא לידיעתי בכלל, הן על ידי בא כוחי דאז, והן על ידי המשיבים ו/או בא כוחם".

הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר הוגשה בידי עו"ד עיסא ברבארה.

5. הוגשה תגובה לבקשה האמורה להארכת המועד. מבקשי אישור פסק הבורר התייחסו לטענות שנטענו על ידי מבקשי הארכת המועד ובקליפת אגוז טענו כי פסק הבורר נמסר למבקשי הארכת המועד ביום 6.12.2012. נטען כי הבקשה להארכת המועד מתייחסת לתקופה שמעבר לשנה.

6. דיון

א. דין הבקשה להארכת המועד להתקבל אף אם אקבל כנתון שמבקשי הארכת המועד קיבלו את פסק הבורר ביום 6.12.2012 (ואינני רואה צורך להכריע בסוגיה אם אמנם קיבלו את הפסק במועד האמור אם לאו), וזאת בשל נימוק שלא נטען על ידי המבקשים.

ב. תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן – "תקנות הבוררות") קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן – "תקנות סדר הדין האזרחי") "יחולו על סדרי הדין בבית משפט בענייני בוררות, במידה שאין בתקנות אלה הוראות אחרות".

הואיל ובתקנות הבוררות אין התייחסות לנושא הארכת מועדים הקבועים בחוק, פשיטא שהנושא מוסדר בהתאם לסעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. הואיל ועניין לנו במועד שנקבע בחיקוק, הרי שנדרש טעם מיוחד שירשם כדי להצדיק היענות לבקשה להארכת מועד שכזו.

ג. סבורני כי הטעם להארכת המועד בענייננו מצוי בתוך פסק הבורר גופו.

עיון בפסק הבורר, המשתרע על פני 6 עמודים מודפסים, מלמד כי הבורר קיים שתי ישיבות בנוכחות באי כח הצדדים. הבורר דרש מן הצדדים תשלום שכרו החלקי בסך של 3,780 ₪. בא כוח הנתבעים בהליך (מבקשי הארכת המועד) שילם לבורר סך של 2,000 ₪ והבטיח לשלם את היתרה למחרת. היתרה לא שולמה למרות מכתבים ודרישות ששלח הבורר.

ד. במכתבו מיום 29.7.2013 שהעתק ממנו הועבר לשני הצדדים, כתב הבורר, בין היתר, כי אם יתרת שכר הטרחה המגיעה לו מן הנתבעים לא תשולם לו כי אז הוא "ינקוט בצעדים שבסמכותו".

בהמשך המכתב האמור, כתב הבורר לצדדים כי הוא "(...) בודק אפשרות לקבוע את מלוא שכר טרחתו עד סוף הליך הבוררות, וזאת על מנת למנוע אי נעימויות מעין כאלו בהמשך, ועל כך הצדדים יקבלו הודעה ותחשיב בקרוב".

ה. ביום 8.8.2012 שלח הבורר החלטה לבאי כח הצדדים. בהחלטתו זו ציין כי בא כח הנתבעים לא טרח לשלם את יתרת שכר הטרחה המגיעה לו בסך של 1,780 ₪ למרות שלוש פניות שהיו אליו בעניין זה. הבורר כתב במכתבו כי יש לו סמכות "לנקוט בצעדים הנראים לו נכונים".

הבורר הפנה בהחלטתו האמורה לסעיף ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, והודיע לצדדים כי החליט לקבוע שכר סופי להליך הבוררות כולו, היינו שכל צד ישלם 10,000 ₪ כולל מע"מ. הבורר ציין כי על הנתבעים לשלם עד ליום 12.8.2012 את היתרה בסך 1,780 ₪ וכי את שאר התשלום, 6220 ₪, על הנתבעים לשלם עד 20.8.2012.

הבורר כתב בסוף החלטתו האמורה כדלקמן:

"והנני להודיע לצדדים כי במידה וצד אחד יפר את ההחלטה הנ"ל הבורר יפעל לפי הסמכויות שניתנו לו על פי חוק הבוררות ועל פי הפסיקה והדבר יכול להגיע למחיקת כתב הדין שלו".

ו. הבורר ציין בפסקו כי התובעים פעלו בהתאם להחלטתו מיום 8.8.2012 והשלימו את שכר טרחתו ושילמו לו סכום נוסף של 6,220 ₪. ואולם, הנתבעים לא התייחסו כלל להחלטתו ולא שילמו לא את היתרה הנזכרת לעיל ולא הסכום הנוסף בסך 6,220 ₪.

הבורר כתב בפסקו שכדי להימנע מקבלת החלטה נגד הנתבעים בהתאם לסמכויותיו, "לאור הפרתם הבוטה והגסה להחלטותיו" הוא פנה לבא כוח הנתבעים ולנתבע 2 בעצמו במספר רב של הודעות SMS "על מנת להפציר בהם לקיים את החלטות הבורר".

הבורר הוסיף וציין כי ביום 12.8.2012 קיבל תשובה בSMS מעו"ד זקנון, ב"כ הנתבעים שבה נאמר כי השיק על סך 1780 ₪ כבר נשלח אליו בדואר וכי את יתרת הסכום "נשלם בהתאם להחלטתך האחרונה". ואולם, לדברי הבורר, "הכל היה בלי כל מימוש, לא נשלח התשלום הראשון ולא התשלום השני והכל נשאר בגדר הביטוי "הכל דיבורים"".

ז. ביום 23.8.2012 שלח הבורר לנתבעים "תזכורת אחרונה" בעניין שכר טרחתו ובה כתב כי טרם נתקבל שכר הטרחה המוטל על הנתבעים "והדבר מהווה הפרה מתמשכת להחלטות הבורר, ולכן ולאור זאת ביום שני 27.8.2012 יצא פסק בורר סופי בתיק זה".

ח. הבורר ציין בפסקו כי הנתבעים לא התייחסו גם לתזכורת האחרונה הנ"ל ועל כן סיים את פסקו באומרו כדלקמן:

"לאור התנהגותם הרשלנית של הנתבעים, והתייחסותם המבזה אל החלטות הבורר בהליך בוררות זה, ולאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לנתבעים לעמוד בהחלטות הבורר לתשלום שכר טרחתו, ולאור הזלזול הרב והמשפיל בו חש הבורר עקב הפניות הרבות אליהם לתשלום שכרו, ועקב הזמן הרב מאוד שבזבז הבורר בעניין זה, ועקב הבטחות הנתבעים לשלם והכל לשווא, הבורר הגיע להחלטה שהוא מוחק על הסף את כתבי בית הדין של הנתבעים הנוגעים למחלוקת בסוגייה זו ומקבל את טענות התובעים לשלם להם על ידי הנתבעים סכום של 278,602 ₪ בתוספת ריבית והצמדה עד יום התשלום בפועל, זאת בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ אשר ישא ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

כמו כן הבורר קובע שעל הנתבעים לשלם לו סך של 8,000 ₪ וזאת מיום 21.7.2012, תשלום זה גם הוא ישא תוספת ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל".

ט. חוששני הבורר נתפס לכלל טעות כשסבר שיש לו סמכות למחוק כתבי טענות של בעל דין שלא שילם את שכרו.

הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם הסעיפים 31 ו-33 לחוק הבוררות, הקובעים כדלקמן:

"31. (א) בעלי הדין חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן ביחד – השכר), בסכומים, בחלקים ובמועדים שקבע הבורר והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות.

(ב) בעל דין רשאי לשלם לבורר לחשבון שכרו כל סכום שבעל דין אחר מפגר בתשלומו, ומשעשה כן, זכאי הוא בכל עת לחזור על בעל הדין האחר ולהיפרע ממנו מה ששילם.

32. (...).

33. (א) לא שולם לבורר שכרו, כולו או מקצתו, במועדו, רשאי הוא לעכב את המשך הדיון ואת מתן פסק הבוררות או מסירתו עד שישולם הסכום שבפיגור.

(ב) עשה הבורר כאמור בס"ק לגבי שכר שבעל דין טוען שהוא מוגזם, רשאי בית המשפט על פי בקשת בעל דין, להורות לבורר להמשיך בדיון או לתת את פסק הבוררות או למוסרו, הכול לפי העניין, בתנאי שהשכר, כולו או מקצתו, יופקד בבית המשפט או שהמבקש יתן ערובה לתשלומו".

הנה כי כן, חוק הבוררות קובע כי הבורר הוא הקובע את שכרו, "והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות". ואולם, מסעיף 33 לחוק הבוררות אנו למדים כי הסנקציה היחידה שנתן המחוקק בידי הבורר למקרה שמי מבעלי הדין לא שילם לו את שכרו, הוא "לעכב את המשך הדיון ואת מתן פסק הבוררות או מסירתו עד שישולם הסכום שבפיגור".

המחוקק לא הסמיך את הבורר למחוק את כתב טענותיו של הנתבע שלא שילם את שכרו וליתן פסק דין על פי טענות התובע.

כזכור, הבורר סמך את דבריו על האמור בפיסקה ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. הבורר למד מן האמור בפיסקה זו כי מכוח האמור בה הוא מוסמך לדחות את תביעתו של התובע או למחוק את הגנתו של הנתבע ולפסוק בסכסוך כאילו הוא לא התגונן.

חוששני כי הבורר טעה בפרשנות שנתן לפיסקה ט' האמורה.

וכך נכתב בפיסקה ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות:

"ציווה הבורר על בעל דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא כל סיבה מוצדקת לא מילא בעל הדין אחר הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע".

האמור בפיסקה ט' מתייחס להוראת הבורר בקשר ל"דבר הכרוך בניהול הבוררות" ולא בקשר לעניינים הנוגעים לתשלום שכרו. באשר לשכר הבורר, הסתפק המחוקק בכך שנתן לבורר זכות עיכוב, כאמור לעיל.

פיסקה ט' מתייחסת להוראות הכרוכות בניהול הבוררות, כגון הגשת כתבי טענות, גילוי מסמכים וכיוצ"ב.

הואיל ופסק הבורר כולו התבסס על נקודת המוצא השגויה האמורה לעיל, התוצאה היא שפסק הבורר ניתן בחוסר סמכות והוא בטל מעיקרו.

י. משכך הם פני הדברים והמבקשים עותרים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, נראה לי כי למרות שהמבקשים לא טענו את הטענה האמורה רשאי בית המשפט, מיוזמתו, להעלות את הטענה ולבסס עליה את החלטתו.

סבורני כי הנסיבות המפורטות לעיל מגיעות כדי "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין ועל כן דין הבקשה להארכת המועד להתקבל.

7. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. אני מאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר עד למועד שבו הוגשה בפועל במסגרת הבקשה בעלת שלושת הראשים שפורטה לעיל.

ב. המשיבים לבקשה (מבקשי אישור פסק הבורר) יגיבו על הבקשה לביטול הפסק בתוך 21 יום מהיום.

ג. הבקשה לביטול פסק הבורר תידון במעמד הצדדים ביום 20.2.2014 שעה 9:00.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים ותזמינם לדיון במועד האמור לעיל.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.