11 אוגוסט 2014

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.8.13 לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "הוועדה").

תמצית העובדות

2. להלן תמצית העובדות הצריכות לענייננו:

א. המערערת, ילידת 1960, נפגעה ביום 11.12.11 בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

ב. בהחלטה מיום 29.2.12 הכיר פקיד התביעות בקשר סיבתי שבין התאונה לבין החבלה בברכיים, הפגימות בגב תחתון, ובאמה השמאלית של המערערת.

ג. ועדה רפואית מדרג ראשון, קבעה כי לא נותרה למערערת נכות בעקבות התאונה. בסעיף אבחנות קבעה הוועדה, בין היתר, כדלקמן: "מצב לאחר חבלת שורש כף יד ימין ברכיים וגב תחתון".

ד. על החלטה זו הגישה המערערת ערר. ביום 30.5.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינה של המערערת, ערכה לה בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה, כדלקמן:

"בבדיקה: דיבור שוטף עצבי גולגולת ב.מ.פ. אין ... בגפיים. אין תנוחה .... אין אטרופיה. כח גס שמור ... בארבע הגפיים. החזרים גידיים הופקו שווים ללא החזר .... יתר הבדיקה ב.מ.פ. ... אין נכות נוירולוגית. הממצא הקל ביותר ב- EMG מ- 4.4.13 ללא ביטוי קליני ואינו מקנה נכות בפני עצמו .... בבדיקת הגב התחתון- מגיעה בכיפוף עד קצות האצבעות יישור של 25 מעלות רוטציות של 45 מעלות לכל כיוון.

בבדיקת הברכיים טווחים מלאים...בבדיקת כפות הידיים ללא נפיחות או דפורמציה סביב ... כף היד טווחי תנועה מלאים... אולנירית של 45 מעלות אולינרית של 50 מעלות".

(סעיף 21 לפרוטוקול).

ה. בפרק "אבחנות" ציינה הוועדה כדלקמן:

"כאבים בידיים גב תחתון ברכיים"

ו. בסופה של אותה ישיבה, ביקשה הוועדה צילומים של כף ידה הימנית והשמאלית של המערערת על מנת לסכם החלטתה.

ז. לאחר שקיבלה הוועדה את הצילומים לידיה, התכנסה פעם נוספת, ביום 15.8.13, ללא נוכחות המערערת, וקבעה כדלקמן:

"בהמשך לישיבת הוועדה מיום 30.5.13 הוועדה קבעה בישיבתה הנ"ל כי לא נותרה נכות נוירולוגית.

הוועדה קבעה כי לא נותרה נכות בברכיים. מבחינת הגב: הבדיקה הקלינית הינה תקינה ולכן לא נותרה נכות בגין גב תחתון.

הוועדה בחנה צילומי רנטגן 24.6.13 אשר אינם מדגימים שינויים שחיקתיים בשורש יד שמאל מעבר לאילו הנצפים בצד ימין וקובעת על כן כי לא נותרה כל נכות בעקבות החבלה ביד שמאל.

בסיכום הוועדה דוחה את הערר".

3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

גדר המחלוקת

4. במסגרת כתב הערעור, טענה המערערת טענות שונות. המשיב הסכים למרבית טענות המערערת, והודיע כי הסכמתו נתונה לכך שעניינה של המערערת יושב לוועדה על מנת שזו תתייחס לחוות דעתו של ד"ר קליר מיום 24.4.13 ולבדיקתMRI מיום 28.10.12. עוד הסכים המשיב להורות לוועדה לשקול לקבוע למערערת נכות בשים לב לממצאיה לפיהם סובלת מ"כאבים בידיים גב תחתון וברכיים", ולבחון אם יש בכך משום "השפעה קלה על כושר הפעולה" בהתאם לדרישת סעיף 35(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

5. עם זאת, נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם נקבע קשר סיבתי בין התאונה ליד ימין, וכפועל יוצא מכך, האם על הוועדה לקבוע את שיעור נכותה של המערערת בידה הימנית, כשנקודת המוצא הוא כי נקבע קשר סיבתי בין השניים.

6. לטענת המערערת, משעה שפקיד התביעות לא שלל קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לפגימה ביד ימין, מוסמכת היתה הוועדה לדון בשאלה זו ולקבוע דבר קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין השנים. המערערת הוסיפה, כי משעה שהוועדה מדרג ראשון קבעה בפרק האבחנות: "מצב לאחר חבלת שורש כף יד", הרי שהכירה בקשר הסיבתי שבין התאונה לפגיעה ביד ימין. משלא הוגש ערר על החלטה זו, הרי שהמדובר בהחלטה חלוטה. הוסיפה המערערת וציינה כי אף הוועדה הרפואית לעררים ציינה בפרק "אבחנות" - "חבלה בידיים", ומכאן, שאף הוועדה לעררים הכירה בקשר הסיבתי שבין התאונה לפגימה ביד ימין. בנסיבות אלה, טענה המערערת כי חלה על הוועדה חובה לקבוע את שיעור הנכות בגין הפגימה בידה הימנית.

7. לטענת המשיב, משעה שפקיד התביעות הכיר בפגיעה באמה שמאל בלבד, לא היתה הוועדה מוסמכת לדון בנכותה של המערערת בידה הימנית.

עם זאת, בדיון שנערך בפני כב' הרשמת חסון-זכריה, הסכים המשיב, בהמלצת בית הדין, כי עניינה של המערערת יושב לוועדה על מנת שזו תדון בשאלת הקשר סיבתי בין התאונה לפגימה הנטענת ביד ימין.

דיון והכרעה

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי טענת המערערת לפיה הוועדה קבעה דבר קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה ביד ימין לתאונה ולפיכך מחובתה לקבוע את שיעור הנכות, דינה להידחות.

9. בהתאם לפסיקה, הוועדה הרפואית מוסמכת לדון בפגימות להם טוען המבוטח בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו (עב"ל 23990-04-12 חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי (27.5.13), עב"ל 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי - חנה נוראל (28.1.14)).

10. לפיכך, מקובלת עליי טענת המערערת לפיה משעה שפקיד התביעות לא שלל מפורשות קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לפגימה ביד ימין, מוסמכת היתה הוועדה לדון בשאלה זו.

עם זאת, עיון בפרוטקול הוועדה מעלה כי זו לא ערכה דיון בשאלת הקשר הסיבתי, וממילא לא קבעה, פוזיטיבית, דבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לפגימה ביד ימין.

העובדה שהוועדה ציינה בפרק "אבחנות" כי המערערת נחבלה בידה הימנית, אין בה, לכשעצמה, כדי להעיד על כך שהוועדה קבעה דבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לחבלה בידה הימנית של המערערת.

11. בנסיבות אלה, יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שזו תפעל בהתאם להסכמות המשיב.

סוף דבר

12. עניינה של המערערת מוחזר לוועדה, על מנת שזו תפעל כדלקמן:

א. הוועדה תדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה ביד ימין. ככל שתקבע כי מתקיים קשר סיבתי, תקבע את שיעור הנכות בגין הפגיעה בידה הימנית של המערערת.

ב. הוועדה תתן דעתה לחוות דעתו של ד"ר קליר מיום 24.4.13

ג. הוועדה תתן דעתה לבדיקתMRI מיום 28.10.12.

ד. הוועדה תשקול קביעת נכות בשים לב לממצאיה שלה לפיה המערערת סובלת מ"כאבים בידיים גב תחתון וברכיים", ותבחן אם יש בכך משום "השפעה קלה על כושר הפעולה" בהתאם לדרישת סעיף 35(1) לתוספת לתקנות.

ה. המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

ו. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

13. מאחר והמשיב נתן הסכמתו להשבת עניינה של המערערת בהתאם למפורט לעיל, ומשטענת המערערת בסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים נדחתה, לא מצאתי מקום לחייב את המשיב בהוצאות.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ד, (11 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.