הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבת רכב, מעשי פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר, גרם נזק לאדם או לרכוש, איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

הסדר הטיעון לא התייחס לעניין העונש והצדדים טענו לעונש באופן חופשי לאחר הגשת תסקיר (תסקיר חובה).

הנאשם הודה, כי קשר קשר עם שניים אחרים לגנוב רכב. האחרים ניפצו את חלון הרכב והתניעו אותו. הנאשם התייצב במושב הנהג ונהג ברכב הגנוב במטרה להעבירו לרמאללה. האחרים נסעו ברכב אחר לפני הנאשם על מנת לבדוק אם הדרך פנויה משוטרים.

לאחר שהאחרים הודיעו לנאשם כי ישנו רכב משטרתי מאחוריו, האיץ הנאשם את מהירות הרכב ועקף רכבים כדי להתחמק מהרכב המשטרתי.

הנאשם הודה, כי כדי להתחמק מהרכב המשטרתי, סטה ימינה ועלה על מדרכה שעליה היו באותה העת עוברי אורח, לרבות ילדים קטנים שיצאו מבית הספר, וכי התנגש באוטובוס שעמד באותו העת בתחנת אוטובוס ועליו עלו תלמידי בית הספר.

בנוסף, הודה הנאשם, כי ניסה לברוח מהשוטרים, כי נהג ברכב הגנוב מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה וכי כתוצאה מתאונת הדרכים, האוטובוס והרכב הגנוב ניזוקו.

כאמור, הורשע הנאשם, כי במעשיו אלה גנב רכב ונהג בו בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו, גרם נזק לאדם או לרכוש וכן נהג ברכב בלי רישיון נהיגה ובלי ביטוח.

שירות המבחן ציין, כי הנאשם רווק כבן 20, הנוטה להיגרר למעורבות בעייתית על רקע פיתוי כספי והשפעה חברתית.

בסופו של תסקיר, המליץ שירות המבחן "על ענישה מוחשית ומציבת גבול במסגרת מאסר, אשר ייקח בחשבון את תקופת מעצרו, גילו הצעיר ומאפייניו האישיותיים ואת הסיכון שבחשיפה ממושכת להתנהגות עבריינית במסגרת מאסר".

לנאשם תיק נוער קודם משנת 2010 בגין השתתפות בהתפרעות וניסיון לתקיפת שוטר, כשהתוקף מזוין בנשק. כמו כן, לנאשם שני תיקי תעבורה קודמים וזאת למרות שלנאשם מעולם לא היה רישיון נהיגה.

התביעה ביקשה לקבוע שני מתחמי ענישה נפרדים, האחד בגין גניבת הרכב והמתחם השני בגין הפרעה לשוטר, נהיגה בפזיזות ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח וגרימת תאונת דרכים. עמדת התביעה בעניין שני מתחמי ענישה נפרדים מקובלת עליי, בשים לב לכך שמדובר גם בערכים מוגנים אחרים, בנפגעים אחרים וכי כל אירוע עומד בפני עצמו.

התביעה טענה, כי לעניין גניבת הרכב מתחם העונש ההולם נע בין 30-15 חודשי מאסר בפועל. לגבי העבירות שבוצעו תוך כדי נהיגה ברכב הגנוב, טענה התביעה, כי מתחם העונש ההולם הינו בן 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

אשר לגניבת הרכב, הערך החברתי שנפגע, הינו קניינו של אדם ומדיניות הענישה הנהוגה הינה הטלת מאסרים שונים בפועל.

יצוין, כי העונש הקבוע בגין גניבת רכב הינו עד 7 שנות מאסר והעונש הקבוע בגין עבירה של נהיגה פזיזה או רשלנית הינו עד 3 שנות מאסר. עונש זהה קבע המחוקק גם לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, הרי שכל צד, כרגיל, הגיש פסיקה התומכת בעמדתו. ואולם, כידוע, גם לאחר תיקון 113, הענישה הינה אינדיווידואלית וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה של גניבת הרכב, הרי מדובר בתכנון מוקדם. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה היה רב (הוא שנהג ברכב הגנוב). מאידך, טען הנאשם כי הושפע על ידי שניים אחרים, אשר את פרטיהם מסר במשטרה (יצוין, כי השניים לא אותרו עד היום). הנזק שהיה צפוי להיגרם מהעברת הרכב לרמאללה הינו לא קטן.

אני גם ער לנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה (מצב כלכלי והשפעה חברתית).

בנסיבות אלה, וכפי שקבעתי בעניין אחר, (ת"פ (ירושלים) 21714-09-13 מדינת ישראל נ' ענאד אבו קיעאן), מתחם העונש ההולם בגין גניבת הרכב נע בין 30-15 חודשי מאסר בפועל.

אשר להרשעת הנאשם בנהיגה ללא רישיון נהיגה בצורה פזיזה וגרימת התאונה, הרי שהערך המוגן הינו שלומם של המשתמשים בדרך, כאשר במקרה דנן נאלצו עוברי אורח, לרבות ילדים קטנים שיצאו באותה שעה מבית הספר, לזוז במהירות הצידה כדי לא להיפגע. בנוסף, נגרם גם נזק כלכלי לאוטובוס ולרכב הגנוב.

בעניין זה הנאשם הוא שביצע את העבירה והנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הינו גבוה (פגיעה בעוברי אורח). הנאשם היה יכול להימנע מהמעשה, אילו היה נשמע להוראות השוטרים.

בנסיבות אלה, נראה לי, כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-20 חודשי מאסר בפועל.

אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה (סעיף 40יא לתיקון 113), יש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בפגיעה במשפחתו ובנטילת האחריות של הנאשם על מעשיו. כמו כן, יש להתחשב בשיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק ובנסיבות חייו כפי שבאו לידי ביטוח בתסקיר שירות המבחן.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם וציין, בין היתר, את הודאתו, שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, לרבות ציון שמותיהם של האחרים שנמלטו, ואת העובדה כי הביע חרטה על מעשיו.

בשים לב לכך ולאמור בתסקיר שירות המבחן, אני מטיל על הנאשם בגין גניבת הרכב מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשי מאסר בפועל, ובגין העבירות הקשורות בנהיגה ובהפרעה לשוטר, 10 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לסעיף 40(יג) לתיקון 113 ולאחר שקבעתי מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, אני קובע, ששני העונשים ירוצו במצטבר, כך שהנאשם ירצה סך הכל 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, דהיינו 2.10.13.

כמו כן, אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי למשך 12 חודש, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו על עבירה של גניבת רכב ויורשע עליה.

בנוסף, אני מטיל עלה נאשם מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, ואולם, הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו על עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה פזיזה ורשלנית או הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ויורשע עליה.

כמו כן, אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

יש לשלוח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, בהעדר הצדדים.