1. בפני בית המשפט בקשת הנתבעים להורות על סילוק התביעה על הסף (להלן: "הבקשה").

רקע

2. התובעת הינה מועצה אזורית, אשר הגישה תביעה בגין עוולת לשון הרע נגד הנתבעים, מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בהתאם לכתב התביעה עולה, שביום 28.7.13 הנתבעים שלחו מכתב לראש המועצה מר חנן ארז (להלן: "מר ארז" ו/או "ראש המועצה") בעניין מכרז עליו התמודדו (להלן: "המכתב"). המכתב מכיל טענות נגד תנאי המכרז ונגד מר שלומי גרנוב, מנהל מחלקת שח"ם במועצה (להלן: "מר גרנוב").

3. הנתבעים טענו במכתב, בין השאר, שיש ברשותם הקלטה של עובד המועצה האומר להם, שאין טעם שיגישו הצעות למכרז, בגלל שמדובר במכרז "תפור". המכתב נשלח אל ראש המועצה, ללא העתקים לגורמים אחרים. התובעת טוענת שיש במכתב משום לשון הרע.

4. יש לציין שעל העתק המכתב שצורף לכתב התביעה, מופיעה הערה בכתב יד "לידי עו"ד רביב רוזנברג יועמ"ש מ.א. מגידו". אין התייחסות להערה זו בטענות הצדדים.

טענת המבקשים/הנתבעים

5. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתם בהתאם לסעיף 2 לחוק, לשון הרע יוכר ככזה רק אם הפרסום היה מיועד לאדם אחר זולת הנפגע, והגיע או היה עשוי להגיע לאותו אדם. משלוח המכתב לראש המועצה לא מהווה "פרסום" בהתאם לחוק.

6. לטענתם משלוח מכתב לראש המועצה בקשר להתנהלות המועצה, לא מהווה פרסום לאדם אחר, שכן כל אורגני המועצה הינם חלק מהמועצה עצמה. זאת ועוד, המכתב מוען אל ראש המועצה בלבד ולא היה יכול להגיע לאדם אחר.

7. בנוסף, לתובעת אין זכות לתבוע בגין לשון הרע שבוצע נגד עובדיה.

8. גם אם תדחה בקשתה לסילוק התביעה על הסף, יש לקבל את הבקשה כלפי הנתבע 2, שכן אין עילת תביעה אישית נגדו.

טענות המשיבה/התובעת

9. יש לדחות את הבקשה. סילוק תביעה על הסף יעשה במקרים נדירים, רק כאשר גם אם תתקבל התביעה, התובע לא יהיה זכאי לסעד המבוקש.

10. תלונת הנתבעים במכתב הייתה אמורה להישלח למר גרנוב, ואליו בלבד. העובדה שהמכתב נשלח אל ראש המועצה ולא למר גרנוב, מהווה פרסום שהגיע לאדם אחר זולת הנפגע.

11. הפרשנות לפיה כל אורגני המועצה מהווים "אותו נפגע" הינה פרשנות שגויה. קבלת פרשנות זו תביא לידי כך שכל אדם יוכל להכפיש את כל עובדי המועצה, כל אחד בנפרד, אולם לא תהיה כנגדו עילת תביעה.

12. בנוסף, פרסום המכתב מהווה פגיעה באמון הציבור במועצה ובעובדיה, ובכלל זה הספקים העובדים עם המועצה. קיים אינטרס ציבורי ממשי להגן על שמם הטוב של עובדי המועצה. לכן גם למועצה יש אפשרות לתבוע את עלבון עובדיה.

13. מאחר והנתבע 2 הינו המנכ"ל והבעלים היחידי של הנתבעת 1, יש לו אחריות אישית למעשה הנתבעת 1 ולכן יש כנגדו עילת תביעה אישית.

דיון

יסוד הפרסום

14. סעיף 2 לחוק קובע כלהלן:

"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

בהתאם לסעיף 2(ב) לעיל ישנן שתי אפשרויות שיראו בהם פרסום לפי החוק. הראשונה, שהפרסום היה מיועד לאדם שאינו הנפגע והפרסום הגיע לאותו אדם. השניה, שהפרסום היה בכתב והיה עשוי להגיע לאדם שאינו הנפגע. על מנת לבדוק אם התקיים אחר מהסעיפים 2(ב)(1) או (2)(ב)(2). יש להגדיר מיהו הנפגע.

מעמד המועצה בתביעה

15. התובעת הינה המועצה האיזורית. התובעת מציינת בתגובה לבקשה, שהתביעה מוגשת על ידה הן כמועצה איזורית והן בשם העובד שלה - מר גרנוב.

16. תביעת המועצה כנפגעת. על מנת שלמועצה תהיה עילת תביעה, עליה להוכיח שהפרסום היה מיועד, או היה יכול להגיע לאדם אחר שאיננו חלק מהמועצה. אין מחלוקת שהמכתב היה מיועד לראש המועצה ואליו בלבד. ראש המועצה מהווה אורגן של המועצה, לכן לא ניתן לקבוע ששליחת המכתב לראש המועצה הייתה פרסום ל"אדם אחר זולת הנפגע".

לפיכך אם התובעת מוגדרת כ"נפגעת", לא התקיים פרסום לפי החוק.

17. תביעת המועצה בשם מר גרנוב כנפגע. אקדים ואומר, בכתב התביעה אין התייחסות לכך שהתביעה מוגשת גם בשם מר גרנוב. הדבר מצויין רק בתגובת התובעת לבקשה, ויש בכך משום הרחבת חזית אסורה. די בכך בכדי לדחות טענה זו של התובעת.

לחילופין, יש לברר האם המועצה רשאית להגיש את התביעה בשם מר גרנוב. תביעה בגין פרסום לשון הרע הינה תביעה נזיקית ולא חוזית, שכן היא איננה מבוססת על יחסים חוזיים בין הצדדים. החיוב בנזיקין הוא חיוב לא רצוני. סעיף 7 לחוק קובע שעל סעיפי החוק יחול פרק ב' (למעט סעיפים 5 ו-6) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") (החוק מונה את מספרי הסעיפים שהיו בפקודת הנזיקין האזרחיים 1944. הסעיפים הרשומים לעיל הינם לאחר השוואת הסעיפים לפקודה בהתאם לטבלאות השוואה). סעיף 22 בפרק ב' לפקודה, קובע שזכות בנזיקין אינה זכות שניתן להמחות. וכך כותב המלומד עמוס הרמן על הזכות להמחאה בעילה נזיקית, בהשוואה להמחאה בעילה חוזית:

"הזכות לתרופה בשל עוולה וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה, אלא מכוח הדין, לעומת הזכות החוזית הניתנת להמחאה."

ראה: עמוס הרמן מבוא לדיני נזיקין 332 (2006)

לפיכך, לתובעת אין זכות, המאפשרת לה להגיש את התביעה בשם מר גרנוב. כמובן, שאין בכך כדי להביע עמדה על האפשרות של מר גרנוב, באופן אישי, להגיש תביעה כנגד הנתבעים.

18. התובעת הפנתה בתגובתה לרע"א 546/09 לוח שלוש פלוס בע"מ נ' עיריית רחובות (לא פורסם, 19.5.09) (להלן: "עניין לוח שלוש פלוס"). בהחלטה זו אישר בית המשפט העליון לעירייה להגיש תביעה בשם עובדיה, אולם אין הנדון דומה לראיה. בעניין לוח שלוש פלוס המבקשים נתבעו ע"י העירייה מתוקף תפקידה ומעמדה, בגין פרסומים שביצעו המבקשים בעיתון מקומי. במקרה זה, הפרסום היה כלפי גורמים שהם מחוץ לעירייה ועל כן העירייה עצמה הייתה יכולה להיחשב כ"נפגע", למרות שהפרסום היה על עובדיה. במקרה דנן, אם התובעת מבקשת להיחשב כ"נפגע" מהמכתב, הרי שלא בוצע פרסום "לאדם אחר זולת הנפגע". לכן התובעת לא יכולה להגיש תביעה בשם עובדיה.

19. התובעת טוענת שהיא יכולה להגיש תביעה בשם עובדיה, בהתאם לחוזר משרד הפנים מס' 6/04. אין לקבל טענה זו. המדרג הנורמטיבי של חוזר משרד הפנים הינו נמוך מהחוק. אין בכוחו של חוזר משרד הפנים ליתן לתובעת זכויות תביעה שלא ניתנו לה בחוק.

שיקולי מדיניות הנובעים מחופש הביטוי

20. חופש הביטוי הינו אחד מהזכויות הבסיסיות הקיימות במשטר דמוקרטי. ראה ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת חשמל לישראל בע"מ פ"מ לא(2) 281, 295, מפי כב' השופט (כתוארו אז) שמגר:

"זכות היסוד של חופש הביטוי היא בעלת חשיבות מכרעת בקביעת אפיו של המשטר השורר במסגרת מדינית או חברתית נתונה. יתירה מכן, היא יסוד מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות; הווה אומר, בלעדיה מתערערת יציבותן של זכויות יסוד אחרות, כגון חופש הדת וקמות ועולות סכנות למימושן"

21. תפקידה של רשות שלטונית הינו לשרת את הציבור. הרשות צריכה להיות, בין היתר, הכתובת של האזרח לתלונות שונות על תפקודה. האינטרס הציבורי הוא, שכל אדם יוכל להתלונן כנגד הרשות על תפקודה, ללא חשש להיתבע בגין פרסום לשון הרע. יתכן ויהיו מקרים של תלונת שווא, אולם אין בכך כדי להצדיק הגשת תביעה בגין לשון הרע כנגד האזרח המתלונן. מתוך גישה זו קובע סעיף 15 לחוק, כלהלן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) ....

(2) ....

....

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה..."

על דרך ההיקש ניתן ללמוד מהסעיף הנ"ל גם למקרה זה. מעבר לכך יש גם לרשות אינטרס, שאדם ירגיש חופשי להתלונן על מעשיהם של עובדיה, ללא חשש מתביעה בשל תלונתו.

22. על פני הדברים, הנתבעים פעלו באופן סביר בכך ששלחו את מכתבם רק לראש המועצה, הממונה על מר גרנוב. הנתבעים לא הפיצו מכתב זה בציבור ולא כיתבו אף אדם, זולת ראש המועצה, על מכתב זה.

23. המסקנה היא שלתובעת דנן אין עילת תביעה.

תוצאה

24. התביעה נמחקת.

25. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בלבד. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014.