בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

1. אליבא דמבקש, נודע לו אודות החוב הנטען כשבועיים לפני שהגיש התנגדותו. לטענתו, משנת 2000 לא התגורר בכתובת בה נמסרה האזהרה, כאשר כתובתו עודכנה במשרד הפנים ולא היה כל קושי לאתרו. באשר לטעמי ההתנגדות נטען, כי אין המבקש חתום על השטר נשוא הליכי הביצוע, אלא גרושתו (החייבת הנוספת).
2. המשיב התנגד להארכת המועד. לגישתו, האזהרה הומצאה לידי המבקש באמצעות דואר ישראל, כאשר בהתאם לאישור המסירה, האזהרה נמסרה לידיו. יתרה מכך, לאחר מסירת האזהרה, פנה המבקש טלפונית לקבלת הסברים אודות החוב, ואף מסר את מספר הטלפון הנייד שהיה ברשותו. באשר לטענות ההגנה, עילת היסוד היא משנת 2000, שנה בה היה המבקש נשוי לחייבת הנוספת. לגישת המשיב, המבקש חתם על גב השטר, צירף את מספר תעודת הזהות שלו בצד החתימה ואף מסר בידי המשיב צילום תעודת הזהות.

דיון:

1. טענת המבקש שלא התגורר בכתובת בה בוצעה ההמצאה במועד בו נטען, כי הומצא לידיו טופס האזהרה, נתמכה לכאורה בהחלטת כב' בית המשפט לענייני משפחה ולא נסתרה ע"י המשיב. יתרה מכך, טענות המשיב לעניין פניות המבקש, לא נתמכו בתצהיר ערוך כדין. מכאן, שעל פניו, האזהרה אכן לא הומצאה לידי המבקש.
2. באשר לטעמי ההתנגדות, עסקינן בטענה לזיוף חתימת המבקש על גבי השטר שהוגש לביצוע. בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודת השטרות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", כאשר ההלכה הפסוקה מורה, כי "עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע" (רע"א 2107/11 אי. בי סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי, פורסם בנבו ביום 31.8.11).
3. מכאן, שתצהיר המבקש מעלה טענות שככל שיוכחו, עשויות להקים הגנה מפני התביעה. כידוע, אין צורך בשלב זה להוכיח שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו. נטל ההוכחה המוטל על שכמו של נתבע מצומצם ביותר בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו, וכיצד יבסס את הגרסה העובדתית הנטענת בבקשתו:
   

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו... מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ"] (צוטט בהסכמה בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם באתר נבו).

1. מסקנת הדברים הינה שההתנגדות מתקבלת. לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיו וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 45 ימים מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.

היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק תביעתו.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.