<#1#>

נוכחים

ב"כ העורר – עו"ד לביא

ב"כ המשיבה – עו"ד סרן

פרוטוקול

ב"כ העורר

בהתאם לסעיף 57 א' לחוק המעצרים קובע שדיון לפי ס' 53 וס' 52 יהיה בפני המשוחרר בערובה או סנגורו.

עדכנתי אותו על הדיון היום ושוחחתי עמו לפני כשעה.

אין לו כסף להגיע לדיונים בביהמ"ש. העורר בן 19, הוריו קשיי יום, מתפרנסים בעבודות במשמרות בעפולה.

מ-19.6.13 הוא עצור במעצר בית מוחלט בשל עבירת רכוש, כששותפו עם עבר עשיר ב-27.6 שוחרר למעצר בית חלקי עם אפשרות יציאה לעבודה.

עו"ד סרן

בהחלטה מ-30.10.13 הורה בימ"ש קמא [כב' השופט טופף] על הגשת תסקיר משלים תוך 60 יום

ב"כ העורר

חוזר על הערר.

יוחסו לו עבירות התפרצות וגניבה מ-06/13, עבירות רכוש.

מדובר בהליך מניעתי ולא עונשי, לא מודדים לו העונש, מדובר באמצעי שהוא מניעה.

מפנה לבש"פ 5572/12 . מפנה להלכת רוסלאן – אין מקום להרחיב חזקת המסוכנות גם לעבירות שאינן בס' 21 (א)(1)(ג).

ביהמ"ש אומר שיש לבחון נסיבות העושה לצד בדיקת המעשה.

מתנגדים להגשת תסקיר משלים של שרה"מ.

העורר שוחרר ב-19.6.13 למעצר בית מלא בנוכחות הוריו.

בימ"ש קמא הוא שהזמין תוך 14 יום תסקיר באופן חריג, בהיותו משוחרר.

הוא לא בצבא.

לאחר 10 ימים הגיש שרה"מ בקשת דחייה בהגשת התסקיר.

בימ"ש קמא נענה לבקשה ודחה ההגשה בחודשיים עד 20.8.13. ב-15.8.13 הוגש תסקיר ונקבע דיון ל-3.10.13.

העורר בקשה לאור הדחיה הארוכה, הגיש בקשה לקיים דיון שיבחן הקלות ללא תסקיר ובימ"ש דחה הבקשה.

בין לבין האחר שנעצר עם העורר שוחרר ב-27.6 בהסכמת המשיבה, האחר לבקשת המשיבה למעצר עד תום הליכים בעל עבר פלילי עם מאסר ע"ת ומודה שצורך סמים המעצים עילת מסוכנותו.

העורר לא נכנס לדירה אלא השותף. בכל מקרה מדובר בביצוע בצוותא.

ב-27.6 מסכימה המשיבה לשחרר האחר למעצר בית חלקי עם יציאה לעבודה.

ב-19.6.13 שיש לבחון הקלות, בימ"ש קמא קבע שתוך 14 יום יבחנו הקלות, אין ולו הקלה אחת, מה גם שהוא לא הפר תנאים.

העורר בעל הרשעה אחת בצריכה עצמית בסמים.

העורר 4 חודשים במעצר בית מוחלט ללא כל הפרה.

הוא לא מבצע עבירות נוספות והוכיח שניתן לתת לו הקלות.

התיק נקבע ל-11.6.14 וזמן זה משליך על מתן הקלות.

אבקש לקבוע שעילת מעצרו, ככל שקיימת, לא ברף הגבוה, בנסיבות העושה, גילו הצעיר, העדר עבר מכביד, אבקש לבחון ביחס לשותף שלו ששוחרר בהסכמת המשיבה לאחר שבוע.

עו"ד סרן

ההחלטה בעניין עילת המעצר היתה ב-19.6.13, מאז ועד היום היה לחברי להגיש ערר. ההחלטה בעניין המעצר היתה סופית. בימ"ש קבע תנאי מעצר בית מלא ושלח לתסקיר.

המחוקק קבע זכות ערר של 30 יום לקבוע בסוגיות משפטיות.

הוא הודה בעבירה בחקירה והודה בכל המיוחס לו בכתה"א.

בימ"ש קמא לא סייג הקביעה בקביעת עילת מעצר אלא רק רוצה לדעת מי העורר.

לעניין התייצבות העורר לדיונים – לדיונים רבים לא התייצב גם לא בתיק העיקרי.

הוא לא התייצב ב-26.6 [אילת]; 2.9. –הסנגור טען שהנאשם לא מרגיש טוב.

הוצא צו הבאה נגד העורר ורק בדיון ההקראה מתייצב, הוכחות נקבעו ל-11.6.

ב-3.10 שוב לא התייצב.

לא ברור שנאשם לא מתייצב בדיונים שלו, כששאר הצדדים מתייצבים.

הפרקטיקה מדברת שעל נאשם להתייצב למשפטו.

העורר לא טרח להגיע לערר שהוא עצמו הגיש, ע"מ שבימ"ש יתרשם ממנו.

כשחברי הציע חלופת מעצר שהינה טובה, הוא לא טרח להודיע שהוא לא יוכל להתייצב.

לא נתנגד אם תהיה הקדמה בהגשת התסקיר.

ב"כ העורר

מתנהל כאן דיאלוג וחבל שלא שומעים אותי. מדובר בפרק זמן מאד ארוך.

עו"ד סרן

בעניין האחר ההסכמות ניתנו בשל קושי ראייתי בתיק, ושחרור היה במסגרת הסדר שהתגבש.

השותף הודה בכת"א מתוקן שלא יחס לו התפרצות אלא קבלת רכוש שהושג בפשע. הכה"ד היתה ב-10.7.13.

כתה"א תוקן מהותית. הסכמה לשחרור ניתנה על בסיס קושי ראייתי שהביא בסוף להסדר הטיעון.

בימ"ש קמא ציין חשיבות הגשת תסקיר משלים כי כרגע נראה שהדבר היחיד המציב לו גבולות זה התנאים בהם היה עצור.

מהתסקיר מ-15.8 עולים מאפייני אישיותו, הקשיים.

ב"כ העורר

החלטה מ-19.6 הינה ביניים, מפנה לסיפא של ההחלטה.

אין מדובר בהחלטה סופית ממנה מתחיל מניין 30 יום להגשת ערר.

כשחברתי עומדת על התייצבות העורר, מה האסמכתא המשפטית?

יש הסדר שמסדיר מה מותר ומה אסור, מפנה לס' 57 לחוק המעצרים.

גם אם ההחלטה מ-19.6 שהיתה סבירה, ב-3.10 – בעודו במעצר בית מוחלט, היה מקום ולו בשל חלוף הזמן, להורות על הקלה במעצרו. לא יעלה על הדעת שיהיה במעצר בית במשך 4 חודשים, לא יעלה על הדעת שלא יתייצב בשל חסרון כיס.

<#2#>

החלטה

מדובר בערר על החלטות כב' השופט יוסף טופף מבימ"ש השלום באילת מיום 19.6.13 ומיום 3.10.13, בהן הורה בימ"ש קמא לשחרר העורר לחלופת מעצר וכן הורה על הגשת תסקיר.

בפועל עורר העורר על ההחלטה מיום 3.10.13, שבה הורה בימ"ש קמא על הגשת תסקיר בעניין העורר בתוך 60 יום, תוך הותרו במעצר בית מלא.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות וגניבה בצוותא חדא עם אחר ביום 12.6.13.

עפ"י האמור בכתה"א, התפרצו העורר והאחר ב-12.6.13 ליחידת דיור באילת, כאשר העור היה זה שנכנס לדירה והאחר נותר מחוץ לדירה, ובהמשך נטלו השניים מכשיר אקס-בוקס, מכשיר טאבלט, כבלים ומשחקי וידאו.

ב"כ העורר הסכים לקיום ראיות לכאורה, ובפועל כפי שהוברר, הודה העורר במשטרה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתה"א.

בהחלטה מיום 19.6.13 קבע בימ"ש קמא כי בעניין העורר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר והורה על שחרור העורר למעצר בית מלא בעפולה. כן הורה בימ"ש קמא על הגשת תסקיר בעניין העורר בתוך 14 יום.

תסקיר שרה"מ הוגש לבימ"ש ביום 15.8.13, ובעקבות התסקיר הוגשה בקשת ב"כ העורר, וביהמ"ש קבע דיון ליום 3.10.13.

בהחלטה מיום 3.10.13 הורה בימ"ש קמא על הגשת תסקיר שרה"מ תוך 60 יום.

בכתב הערר מציין ב"כ העורר כי האדם האחר שנמצא עם העורר, שוחרר בהסכמת המשיבה כבר ביום 27.6.13 תוך מתן אפשרות ליציאה לעבודה, וזאת על אף שמדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד וכנגדו עומד מאסר ע"ת מכביד.

כן ציין ב"כ העורר כי שגה בימ"ש קמא, עת התעלם מאופי העבירה המיוחסת לעורר כעבירת רכוש וכן שגה בימ"ש קמא עת התעלם מגילו הצעיר של העורר שהוא בעל הרשעה אחת של החזקת סם לצריכה עצמית, כן טען ב"כ העורר כי שגה בימ"ש קמא שבחלוף 3.5 חודשים לאחר החלטת השחרור, לא הורה על הקלה בתנאי מעצר העורר.

במהלך הדיון היום חזר ב"כ העורר על טיעוניו. ב"כ המשיבה התנגדה להקלה בתנאי השחרור של העורר בשלב זה, אך הסכימה שתינתן הוראה לשרה"מ להקדים הגשת התסקיר.

כפי שצויין לעיל, הודה העורר בביצוע עבירה של התפרצות לדירה ובגניבת רכוש מתוך הדירה, ועובדות אלה מקימות עילת מסוכנות.

יצויין כי מדובר בעבירת רכוש של גניבת ציוד אלקטרוני בעל ערך מן הדירה.

בהחלטתו מיום 19.6.13 קבע כאמור בימ"ש קמא כי מעשי העורר מקימים עילת מעצר ועל החלטה זו לא הגיש העורר כל ערר.

זאת ועוד, כפי שצויין לעיל טען ב"כ העורר כי זמן קצר לאחר מעצר העורר והאחר, שוחרר האחר למעצר בית ותנאיו הוקלו ביחס לתנאים בהם שוחרר העורר.

בנסיבות העניין לאחר שב"כ המדינה טענה כי כנגד האחר עמדו קשיים ראייתיים בהוכחת אשמתו בעבירת התפרצות, איני מוצא לנכון לקבוע כי העורר הופלה ביחס לאותו אחר ששוחרר לחלופה מקלה יותר. עצם העובדה שביום 10.7.13 הורשע האחר במסגרת הסדר טיעון בעבירה של קבלת רכוש שהושג בפשע בלבד, רק תחזק מסקנה זו.

בכל הנוגע להחלטת בימ"ש קמא מיום 3.10.13 להאריך תנאי שחרורו של העורר עד להגשת תסקיר שיוגש בתוך 60 יום, הריני לקבוע כדלקמן.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 3.10.13 קבע בימ"ש קמא כי מאחר ומדובר באדם ללא עבר פלילי שוחרר העורר בהחלטתו הראשונה לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני בפיקוח הוריו והורה על הגשת תסקיר שרה"מ. עפ"י אותה החלטה, לא הביע העורר רצון בסיוע טיפולי.

כמו כן צוין בהחלטה כי עפ"י תסקיר שרה"מ בשיחה עם אביו של העורר, צויין כי אביו של העורר נתקל בקשיים להציב לעורר גבולות בהתנהגותו נוכח קשיו לקבל מרות, אך יחד עם זאת צויין כי מאז מעצר העורר, הצליח אביו לשמור על העורר ולגרום לו לכבד התנאים.

עיון בתסקיר שרה"מ מעלה כי בנוסף לדברים שצויינו לעיל, מציין שרה"מ כי גם כיום נמצא העורר בגבול בין בחירה בהתנהגות שולית לבין רצונו לנהל אורח חיים נורמטיבי ועל כן סבור שרה"מ כי ללא מסגרת טיפולית שיקומית שתציב גבולות להתנהגות העורר קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פורצת גבולות.

בהחלטתו, ציין בימ"ש קמא, כי העורר בחר שלא להתייצב בביהמ"ש ולא עלה בידי בימ"ש לבחון עמו קשייו והסתגלותו במעצר ובסיפא להחלטה קבע כי לאחר שבחן את הבקשה ואת תסקיר שרה"מ, לא מצא כי הנסיבות מאפשרות הקלה בתנאי שחרור, ובנגוד לכך מצא מהאמור בתסקיר כי דווקא שהות העורר במעצר בית בפיקוח הוריו מציב גבולות ומגן עליו מפני התדרדרות.

בנסיבות האמורות לעיל קבע בימ"ש קמא כי יוגש תסקיר משלים בתוך 60 יום.

בענייננו מדובר בעורר בעל הרשעה בעברו, שהודה בביצוע עבירה של התפרצות לדירה וגניבה מן הדירה ובמובן זה בין היתר גם לאור הודאת העורר, מדובר בעורר המקים את עילת המסוכנות ובאופן יחסי גם קטן החשש שיוגבלו צעדיו של אדם חף מפשע.

זאת ועוד מעיון בתסקיר שרה"מ ועיון בהחלטת בימ"ש קמא מצאתי להסכים עם החלטת בימ"ש קמא, כי במקרה הנדון, מעצר הבית בו נתון המשיב, מציב בפניו גבולות ומגן עליו מפני התדרדרות וכי אותו מעצר בית מגן על הציבור מפניו.

ככלל, יתכן ובמקרים אחרים ראוי היה לנסות ולהקדים מועד הגשת תסקיר משלים. יחד עם זאת, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה ולאור האמור בתסקיר שרה"מ, לא מצאתי לנכון לקבוע כי טעה בימ"ש קמא כאשר זימן תסקיר שרה"מ בתוך 60 יום ממתן ההחלטה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר, אך יחד עם זאת אני קובע כי העניין יוחזר לבימ"ש קמא שיקבע כבר כעת מועד לדיון בתסקיר שיוגש עפ"י החלטתו מ-3.10.13.

החלטה זו תועבר לבימ"ש קמא

3#>

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"ד, 21/10/2013 במעמד הנוכחים.