1. לפני בקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. הבקשה הוגשה ביום 14.10.13 ודיון נקבע ליום 17.10.13.
2. המבקשים הם שכניו של המשיב ועל פי טענתם המשיב מטריד אותם ומאיים עליהם. המבקשת 1 טענה כי לפני כחצי שנה המשיב ראה אותה מטיילת עם שני כלביה, קילל אותה, איים שיהרוג את הכלבים ורדף אחריה עם מקל של מטאטא. המבקשות 2-3 טענו, כי המשיב מטריד אותן, מציץ לביתן ומצלם את בנותיהן. בדיון טענה המבקשת 2 כי המשיב נוהג להטריד אותה על כל דבר ועניין וכן נוהג לצלם אותה כל הזמן וכך גם את בתה בת ה-18. המבקשת 3 לא התייצבה לדיון ולדברי בעלה מר ליאור סיגאוי, שהגיע לדיון, לא היה באפשרותה להשתחרר מעבודתה בהתראה כה קצרה ולהתייצב במועד שנקבע. מר סיגאוי טען לאורך הדיון כי העניין נוגע לאשתו ולבנותיו וביקש להעיד. בהמשך הדיון ביקש לצרפו לבקשה ובהתאם ניתנה החלטה המאשרת צירופו כמבקש נוסף. בעדותו טען מר סיגאוי, המבקש 4, כי המשיב מסתובב סביב ביתם בתואנות שונות ומציץ לתוך הבית. לדיון התייצב גם מר מוטי אברג'יל, אשר טען כי הוא בן זוגה של המבקשת 2 וכי הוא כל הזמן רואה את המשיב מצלם את המבקשת 2, מטריד ומציץ לבתים.
3. המשיב הכחיש את הדברים שיוחסו לו וטען כי המבקש 4 איים עליו בעבר וכי הבקשה שבנדון הוגשה רק מן הטעם שהמשיב התנגד לגדר שהקימה המבקשת 2 סביב ביתה ביום 14.10.13.
4. אקדים ואומר, כי במסגרת זו אין בית המשפט דן במחלוקות שבין הצדדים בעניינים הנוגעים לבנייה שנעשתה על ידי מי מהצדדים, או בכל סכסוך אחר שתרופתו במישור האזרחי.
5. אשר ליתר הטענות שבגינן מבוקש הצו אפתח ואציין, כי עדותה של המבקשת 1 מהימנה עלי לחלוטין. המבקשת 1 תיארה אירוע בו המשיב קילל אותה, איים לפגוע בכלביה, רדף אחריה והניף לעברה מקל. מתשובות המשיב לשאלות המבקשת 1 (עמ' 8 לפרוטוקול) התרשמתי כי הדברים אכן אירעו ואני מקבלת את גרסתה של המבקשת 1 לאירוע שתואר על ידה ומעדיפה אותה על פני גירסתו של המשיב.

השאלה הנשאלה היא, האם יש בסיס למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת בגין אירוע אחד שאירע לפני כחצי שנה. המבקשת 1 טענה, כי באותה עת לא מצאה לנכון להתלונן במשטרה כיוון שמדובר באדם מבוגר, אבל הצטרפה כעת לבקשה בעקבות הבעיות עם שאר השכנים. לדבריה, היא אינה בקשרי חברות עם המבקשות האחרות, אך היא נמצאת הרבה באיזור ושומעת את הדברים.

בנסיבות העניין ואף שאני מקבלת את גירסתה של המבקשת 1 לאירועים, איני מוצאת מקום ליתן בשלב זה צו על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת בעניינה של זו. המדובר, כאמור, באירוע בודד שאירע לפני זמן רב. המבקשת 1 טענה, כי היא נמצאת הרבה בקרבת מקום מגוריו של המשיב, אך לא נטען דבר לגבי אירוע נוסף או התנהגות שיש בה משום הטרדה מאיימת כלפיה בכל התקופה שמאז אותו אירוע ועד היום. בנסיבות אלה, אין בסיס להנחה כי המשיב ישוב ויטריד את המבקשת 1 או יאיים עליה, ולפיכך אין מקום להוצאת צו. יחד עם זאת וככל שיהיו בעתיד אירועים נוספים, תהיה רשאית המבקשת 1 לשוב ולפנות בעניין לבית המשפט.

1. עיקר טענותיהם של המבקשת 2 והמבקש 4 כוונו למציצנות ולצילומים שלטענתם המשיב מצלם. המבקשת 2 טענה בתחילת דבריה כי המשיב לא מפסיק לצלם את בתה בת ה-18. כאשר נתבקשה המבקשת 2 להצביע על אירועים ספציפיים טענה כי הדבר נעשה במשך שנים וכי לפני כמה חודשים היה אירוע בו המשיב צילם את בתה כאשר חבר שלה הגיע עם אופנוע לבניין. בתה של המבקשת 2 לא הגיעה למתן עדות, אך המשיב בחקירתו התייחס לאירוע הנטען ולמעשה אישר קיומו, הגם שהכחיש כי צילם את הבת. המשיב טען כי בתה של המבקשת 2 ובחור נוסף הגיעו בלילה עם אופנוע, צעקו עליו והוא הקליט את האירוע. כאשר נשאל המשיב אם צילם את הבת השיב בשלילה וטען כי רק הקליט את כל האירוע. לטענתו, ההקלטה נעשתה באמצעות מצלמה שהיתה בכיסו. תוך כדי עדותו בבית המשפט שלף המשיב מצלמה שהיתה על חגורתו והדגים כיצד הקליט את אותו אירוע. כאשר נשאל האם המצלמה אותה הוא נושא על גופו היא אותה מצלמה בה בוצעה ההקלטה השיב בתחילה בחיוב, אך לאחר התערבות בא-כוחו תיקן את דבריו ואמר שזו אינה המצלמה אלא מצלמה אחרת, שכן המצלמה בה בוצעה ההקלטה אבדה. בהמשך טען המשיב כי יש לו את ההקלטה בבית ובניסיון לברר באיזה אופן שמר את ההקלטה הסביר כי יש לו את ההקלטה "על כרטיס רגיל של מצלמה", טענה תמוהה נוכח דבריו כי המצלמה אבדה. עדותו של המשיב בכל הנוגע לצילומים המבוצעים על ידו לא הניחה את הדעת ואין בידי לקבלה. המבקשת 2 טענה כי המשיב מצלם גם אותה כל הזמן וכך העיד גם מר אברג'יל. בתשובה לשאלה שנשאל, אישר המשיב כי צילם את מר אברג'יל ביום 14.10.13 סביב אירוע בניית הגדר (צילם אותו "טיפה", כדבריו). נראה אם כן, כי המשיב מסתובב כל העת עם מצלמה. אף לדיון בבית המשפט הגיע כאשר מצלמה על חגורתו. במענה לשאלה אם מצלמתו תמיד עליו, לא השיב באופן ישיר וטען, בין היתר, כי הוא צלם חובב. אם אמנם כך הוא, כמובן שאין כל מניעה שהמשיב יצלם תמונות במסגרת תחביבו, אך את צילום השכנים באופן המתואר על ידם אין להתיר, שכן יש בכך משום פגיעה בפרטיותם והדבר עולה כדי הטרדה מאיימת כמשמעותה בחוק.
2. נוכח כל הדברים האמורים, ועל בסיס עדותה של המבקשת 2 והעד מטעמה כמו גם עדותו של המשיב 4, דעתי היא כי ישנה תשתית מספקת להוצאת צו האוסר על המשיב לפגוע בפרטיותם של המבקשים 2 ו-4, או מי מבני משפחתם, לרבות באמצעות צילום תמונות של מי מבני המשפחה.
3. סוף דבר – ניתן צו האוסר על המשיב להטריד את המבקשים 2 ו-4 או מי מבני משפחתם על ידי פגיעה בפרטיותם, לרבות באמצעות צילום תמונות של מי מבני המשפחות.

תוקף הצו עד ליום 13.4.14.

ניתנה היום, י"ד חשון תשע"ד, 18 אוקטובר 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.