1. התובעת הגישה ביום 15.10.2013 תביעת נזיקין בסדר דין מהיר נגד הנתבעים, בה הציגה גרסה עובדתית כדלקמן: באוגוסט 2011 בוצעו עבודות חפירה לשם תיקון צינור מים ראשי המספק מים לישוב ח'ואלד. ביום 29.8.2011 ביצע את העבודות נתבע מס' 2 (להלן: קוזלי), שהינו עובד של הנתבע מס' 1 (להלן: עבד אל כרים), באמצעות רכב מסוג ג'י.סי. בי. (להלן: הרכב), בו הוא נהג, ותוך כדי נהיגתו פגע בכבל תת קרקעי של מתח גבוה השייך לתובעת.

התביעה הוגשה נגד עבד אל כרים - בגין היותו מזמין העבודה והאחראי על פעולותיו של קוזלי, נגד קוזלי - כמי שהתרשל, ונגד נתבעת מס' 3 (להלן: חברת הביטוח) - בהיותה המבטחת של הרכב. בכתב התביעה נטען כי בוצעו על-ידי קוזלי ועבד אל כרים עוולות נזיקיות של רשלנות והפרת חובות חקוקות, וכי בנסיבות שהתקיימו יש להחיל את הכלל לגבי היפוך נטל הראיה, על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

התובעת, שפעלה לתיקון הנזקים, תבעה את נזקיה בסך 8,955 ₪.

2. בכתב ההגנה שהגיש קוזלי הוא לא כפר במעורבותו באירוע, אך טען כי לא התרשל. עוד טען כי עבד אל כרים לא המציא לידיו אישור חפירה כמקובל ולא דיווח לו על קיומו של כבל מתח תת קרקעי במקום בו בוצעה החפירה, וכי התובעת עצמה התרשלה משלא סימנה כי באדמה מצוי כבל כזה.

קוזלי הגיש הודעה לצד שלישי נגד עבד אל כרים וחברת הביטוח.

בכתבי ההגנה של חברת הביטוח (כנגד תביעת התובעת וכנגד ההודעה לצד השלישי) היא הודתה כי הוצאה פוליסה לביטוח נזקי צד שלישי לרכב בו נהג קוזלי, אולם טענה להיעדר כיסוי ביטוחי מאחר ולא התקיימו תנאי הפוליסה - עבד אל כרים וקוזלי לא השיגו היתר חפירה ומפות בטרם החלו בעבודות החפירה.

עבד אל כרים לא הגיש כתב הגנה כנגד תביעת התובעת, אולם הגיש כתב הגנה כנגד ההודעה לצד השלישי. בכתב הגנה זה הוא כפר בהיותו המזמין של עבודת החפירה, וגרס כי שורבב לתביעה רק מאחר והזדמן למקום האירוע ולבקשת נציג של התובעת חתם על מסמך "כתב הודאה", שהעתקו צורף לכתב התביעה.

3. ביום 6.2.2014 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד עבד אל כרים בתביעה העיקרית, וביום 21.12.2014 הוא הגיש בקשה לביטולו. ביום 20.10.2015 הודיע בא-כוח התובעת כי הושג הסדר בין התובעת לבין עבד אל כרים, וכי מהסכום בו יחויבו הנתבעים האחרים, במסגרת פסק דין, יש להפחית את הסכומים ששולמו לה על-ידי עבד אל כרים.

4. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של עובדיה - גיל גולן, גבריאל כהן, אלכס צ'רנוב וזאב ברויר. קוזלי הגיש תצהיר "בג"צי", כחלק מכתב ההגנה, ועבד אל כרים הגיש תצהיר שצורף לבקשתו לביטול פסק הדין שניתן נגדו. מטעם חברת הביטוח הוגש תצהיר "בג"צי" של אורטל מנשה, עובדת מחלקת התביעות.

5. לאחר ישיבה מקדמית ביום 10.11.2014, הודיעו באי-כוח הצדדים על הסכמתם לוותר על חקירות נגדיות של המצהירים, באופן שפסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. לאחר אורכות אחדות, הוגשו סיכומים בכתב, למעט עבד אל כרים, כצד שלישי, שלא הגיש סיכומיו. בא-כוח התובעת חתם בסיכומי תשובה אותם הגיש ביום 8.10.2015.

החבות

6. ניגש תחילה לבחון האם הוכחה התרשלות של מי מהנתבעים. התובעת הציגה טופס שכותרתו "כתב הודאה", הנושא תאריך 29.8.2011, הוא מועד האירוע. זהו טופס מובנה, שחלקו מודפס וחלקו נרשם בכתב יד. ברובריקה "אם היה סימון כבלים בשטח", סומנה התשובה "כן", ונוספה הערה: "פלטות + סרט סימון". בחלק שכותרתו "פרטים אודות הנזק" נרשמו בכתב יד פרטיו של עבד אל כרים, אשר לצד שמו נכתב "מזמין העבודה", וכן פרטיו של קוזלי. בחלק של פרטי עד ראיה לא נרשם דבר. בתחתית הטופס, ליד "דברי גורם הנזק", נכתב בכתב יד:

"היה פיצוץ בצינור מים ראשי ליישוב הזמנתי טרקטור לחפור כדי שנוכל לתקן את הצינור מים ואז נפגע כבל + חשמל".

לצד המלים המודפסות על גבי הטופס - "הריני מאשר כי פגעתי ברכוש חברת החשמל שפרטיו מצוינים לעיל, וכי גרמתי לנזקים ברכוש הזה" - חתם ביום 30.8.2011 עבד אל כרים.

בתצהירו של גבריאל כהן, משגיח במחלקת השגחה של התובעת, אשר שמו מופיע אף על גבי "כתב הודאה", צוין כי הוא הגיע למקום האירוע ביום 29.8.2011, וגילה כי במהלך ביצוע עבודת חפירה בעזרת רכב בו נהג קוזלי, נגרם נזק לכבל רשת תת קרקעי של מתח גבוה, וכי במקום היה מזמין העבודה, עבד אל כרים, "אשר אישר כי נגרם נזק לכבל מתח הנדון בזמן עבודות החפירה לצורך תיקון צינור מים ראשי של הישוב".

בתצהירו של גיל גולן, ראש מדור נזקים בתובעת, נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג):

"אני הגעתי למקום וראיתי כי עקב עבודות שבוצעו במקום על ידי מוחמד עבד אל כרים ומוחמד קוזלי, באמצעות כלי רכב ..., נפגע כבל תת קרקעי מתח גבוה השייך לתובעת. השניים עסקו לטענתם בתיקון פיצוץ מים, ולפיכך הם עבדו במהרה ללא קבלת היתר חפירה וללא בירור לגבי כבלים תת קרקעיים במקום".

בתצהירו של עבד אל כרים נכתב כי אין לו כל זיקה לקו המים שתוקן, כי עבר במקום באקראי, כי בתמימותו הסכים למסור את פרטיו, לאחר שהבין מעובד התובעת כי הדבר נחוץ, בהיותו עד ראיה לפגיעה בכבל התת קרקעי. עוד צוין כי הוא לא קרא את "כתב הודאה", ותוכנו לא הוסבר לו.

7. בענייננו מתקיימים תנאי של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולפיכך מוטל על קוזלי להוכיח כי לא הייתה התרשלות שיחוב עליה. הנטל שעל כתפיו כבד הוא, לנוכח תוכנו של "כתב ההודאה", אשר לכאורה קושר בינו לבין האירוע, ולנוכח תצהיריהם של עובדי התובעת, ובמיוחד תצהירו של גיל גולן, המייחס לו ולעבד אל כרים כאחד הודאה בביצוע החפירה ללא היתר חפירה. טענת קוזלי, לפיה עבד אל כרים אשם בכך שלא היה היתר חפירה, מהווה למעשה הודאה בהתרשלותו שלו כלפי התובעת, בנוסף להיותה טענה כבדת משקל כלפי עבד אל כרים, כצד שלישי. קוזלי אף לא הוכיח כי התובעת התרשלה בכך שלא סימנה את השטח, וזאת בניגוד לרישום ב"כתב הודאה" לפיו בוצע סימון כזה.

הוכח, איפוא, רכיב ההתרשלות מצידו של קוזלי. על קוזלי, כמי שביצע עבודת חפירה באמצעות רכב בשטח בו סומן דבר קיומו של כבל תת קרקעי, רבצה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחד לפעול באופן סביר, ולהימנע מביצוע חפירה במקום המסומן כל עוד אין בידיו היתר חפירה.

מאחר ולא הייתה מחלוקת כי קיים קשר סיבתי בין פגיעת הרכב בכבל התת קרקעי לבין הנזק שנגרם, ואשר הצריך תיקונו, נפנה לבחינת גובה הנזק.

8. משהוכחה רשלנות (בכפוף להוכחת נזק, כמבואר בהמשך), אין צורך להידרש לעוולה של הפרת חובות חקוקות, אשר פורטו בכתב התביעה. נסתפק בהפניה לסעיף 1(2) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, בו נקבע כי נדרש היתר לביצוע עבודות חפירה, ולסעיף 114(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988, שזו לשונו:

"לפני תחילת ביצוע עבודות חפירה או חיצוב יבדוק מבצע בניה את קיומם האפשרי של קווי חשמל, מים, ביוב, טלפון, גז וכיוצא באלה, ולא יתחיל בחפירה או בחיצוב כאמור אלא לאחר שנקט אמצעי זהירות מיוחדים למניעת פגיעה בעובדים או במיתקנים". .

9. הנזק שפורט בכתב התביעה מורכב מעלות עבודת קבלן המוזעק תוך שעה לפי קריאה דחופה מהתובעת בסך 3,014 ₪, עלות חומרים (הנחת כבל) בסך 2,601 ₪, עלות הפסקה וחיבור מחדש של מתח גבוה בסך 1,317 ₪ ועלויות עבודה וחומרים של התקנת מופה בסך 2,022 ₪. לתצהירים מטעם התובעת צורפו אסמכתאות המעידות על תעריפי העבודות אצל התובעת ועל ביצוע עבודות תיקון הכבל התת קרקעי במקרה הנוכחי על-ידי קבלן חיצוני.

מטעם חברת הביטוח הוגשה חוות דעת מיום 8.11.2011 של השמאי מרדכי (מודי) בן אבי, אשר העריך את עלויות תיקון הנזק בסך כולל של 6,099 ₪ בלבד. ההבדל העיקרי בין סכום הפיצוי הנתבע לבין הסכומים שהעריך השמאי הינו בעלות הזעקת קבלן לשטח. השמאי העריך עלות זו ב-1,500 ₪, לעומת סך 3,015 ₪ שנתבע על-ידי התובעת. לאור האמור בתצהירו של גיל גולן, לפיו הנזקים שנתבעו הם אשר נגרמו לתובעת, וכי תעריפי שאר מרכיבי הנזק נקבעו על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל, ואינם מכסים את הנזק שנגרם בפועל לתובעת, אינני מקבל את ההערכה שבחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח. אשר על כן, הנני קובע כי התובעת הוכיחה את מלוא הנזק שתבעה.

10. נותרה השאלה הביטוחית. כאמור, הרכב היה מבוטח על-ידי חברת הביטוח, על-פי פוליסה שהוצאה לקוזלי - "פוליסה לביטוח כלי-רכב שאינו כלי רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון - נזקי רכוש וחבות כלפי רכוש של צד שלישי".

בפרק ב' של פוליסה זו, שכותרתו "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש", מצוי סעיף 3, "סייגים לחבות", בו נקבע כי חברת הביטוח לא תהא אחראית לתשלום כלשהו בקשר לחבות הנובעת, בין השאר, מ"נזק לצנרת, לכבלים, ולמתקנים תת-קרקעיים או רכוש תת-קרקעי אחר, כתוצאה מתנודה או מכובד כלי רכב לרבות המטען המובל עליו או נגרר על-ידו" (סעיף 3.8).

בסעיף 4, שכותרתו היא "הרחבה לנזק שייגרם לרכוש תת-קרקעי", נקבע:

"על אף האמור בסייג 3.8 לעיל, יכסה פרק זה גם אבדן או נזק לצינורות, לכבלים, למתקנים תת-קרקעיים או לרכוש תת-קרקעי אחר בהתקיים התנאים שלהלן:

4.1 המבוטח קיבל בכתב, מהגופים המתאימים (עירוניים, ממשלתיים ואחרים) את המיקום המדויק בו מצויים באזור התת-קרקעי של אתר העבודה צינורות, כבלים וכל רכוש תת-קרקעי אחר.

4.2 אותו גוף או מי מטעמו, אישר למבוטח בכתב, לפני התחלת העבודה, את ביצועה.

4.3 המבוטח הוכיח כי ביצע את האמור בסעיף 4.1 ופעל בהתאם. ...".

חברת הביטוח טענה כי במקרה הנוכחי אין כיסוי ביטוחי לנזק הנתבע לאור הסייג שבסעיף 3 האמור ואי התקיימות הסייג לסייג שבסעיף 4 האמור. בא-כוח קוזלי לא טען כי הסייג שבסעיף 3 איננו חל, או כי התקיימו תנאי סעיף 4. הוא טען כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי קוזלי לא ידע על קיומו.

מבוטח הנסמך על פוליסת ביטוח שהוצאה לו, וביום פקודה נאלץ להתמודד עם סעיף הסייגים שבפוליסה, אינו יכול לצאת ידי חובתו בטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. על מנת לבסס טענות אלו, יש להוכיח תחילה תשתית עובדתית הנוגעת לנסיבות עריכת הפוליסה, לרבות הטענה כי קוזלי לא ידע על תנאיה. לתשתית כזו נדרשות ראיות, קרי – תצהיר של קוזלי, שלא הוגש בעניין זה. מעבר לדרוש יוער כי בסיכומי בא-כוחו של קוזלי לא מצאתי הסבר מדוע הדרישה שבסעיף 4 האמור מהווה קיפוח של המבוטח. אמנם סייגים לפוליסה נבחנים לגופם בקפדנות על-ידי בתי המשפט, אולם אין הם בבחינת אות מתה, כאילו לא היו שם מעולם.

בא-כוח התובעת טען בסיכומי התשובה כי סעיף 3.8 אינו חל בענייננו, מאחר והרכב המבוטח גרם לנזק לא בגלל תנודה או כובד שלו, אלא בגלל שכף המחפר היא שקרעה במשיכה את חוט החשמל. אינני מקבל טענה זו. אין צורך להידרש לפרשנות של המושגים "תנודה" או "כובד כלי", המופיעים בסעיף 3.8 האמור, מאחר ובכל הנוגע לחבות ביטוחית לנזק לרכוש תת-קרקעי, חל סעיף 4 הקובע את התנאים לחבות כזו, ואלו לא התקיימו בענייננו.

11. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

* לגבי התביעה העיקרית: התביעה נגד נתבע מס' 2 מתקבלת, ואילו התביעה נגד נתבעת מס' 3 נדחית.

לפיכך, על נתבע מס' 2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1) 8,954 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 29.8.2011 ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 15.10.2013, ועד לתשלום המלא בפועל;

(3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

חיובו של נתבע מס' 2 הינו ביחד ולחוד עם חיובו של נתבע מס' 1, על-פי פסק הדין שניתן נגדו ביום 6.2.2014. ככל ששולמו על-ידי נתבע מס' 1 לתובעת סכומים על-פי פסק הדין האמור, יופחתו סכומים אלו מסכום חיובו של נתבע מס' 2.

מאחר ונדחתה התביעה נגד נתבעת מס' 3, הנני מורה לתובעת לשלם לנתבעת מס' 3 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

* לגבי ההודעה לצד שלישי: ההודעה נגד צד שלישי מס' 1, אשר לא הגיש סיכומיו, מתקבלת, וההודעה נגד צד שלישי מס' 2 נדחית.

אשר על כן, הנני מחייב את צד שלישי מס' 1 לשלם לנתבע מס' 2 את הסכומים הבאים:

(1) כל סכום בו חוייב נתבע מס' 2 לשלם לתובעת ואשר שילם אותו.

(2) אגרת הודעה לצד שלישי בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת ההודעה, 21.1.2014, ועד לתשלום המלא בפועל;

(3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מאחר ונדחתה ההודעה נגד צד שלישי מס' 2, הנני מורה לנתבע מס' 2 לשלם לצד שלישי מס' 2 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ו, 13 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.