מהות הערעור: ערעור על גז"ד של בימ"ש השלום באילת (בפני כב' השופט י. טופף) בת.פ. 1501-12 מיום 2/9/13.

נוכחים: המערער וב"כ עו"ד אייל לביא

ב"כ המשיבה עו"ד טל אדיר כהן

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על נימוקי הערעור שבכתב ומבקש להוסיף שמדובר במערער כבן 20 כיום ובמועד ביצוע העבירה היה בן 19. מציין ומזכיר את פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין הבגירים הצעירים. הנקודה הקריטית שבה שגה בימ"ש קמא, זה ביחס אי מתן תשומת לב מספקת להמלצות שירות המבחן בבחינת הפן השיקומי בגזר הדין בעניינו של המערער. מפנה לסעיף 40ד(א) לאחר שבימ"ש קובע את מתחם העונש ההולם וימצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שהוא ישתקם יכול לחרוג לקולא מהמתחם.

שירות המבחן מכיר את המערער לפני התיק הזה בעקבות אי הרשעה קודמת שיש בעברו של המערער, ובמהלך התיק הזה החל מהשחרור שהיה בפיקוח מעצרים, שבו כבר במהלך השחרור וכשהיה במעצר בית, המערער היה תחת פיקוח שירות המבחן ונטל חלק טיפולי הן בשיחות והן בבדיקות שתן וגם לאחר מתן פסק הדין בעניינו של המערער הוא עדיין בקשר עם שירות המבחן.

ההליך השיקומי בעניינו של המערער חלק מזה זו היציבות התעסוקתית.

אני מבקש לבטל רק את עונש המאסר ולא שום רכיב אחר. שירות המבחן מדבר על של"צ.

שירות המבחן הציע להטיל של"צ בהיקף של 120 שעות ואנו מוכנים לכפול וגם פי שלוש מזה אם יש צורך, כי אנו סבורים בהתאם לגילו הצעיר ולאור נסיבות חייו הלא פשוטות כמי שגדל במשפחה חרדית עד גיל 12 ויצא מהעולם החרדי לעולם החילוני.

שירות המבחן אומר שהוא שוחח עם המעסיק של המערער ושירות המבחן התרשם מהמעסיק שהוא בעל "יכולת" לשקם את המערער. המעסיק לקח אותו צמוד אליו.

המערער עובד מהשעה 15:00 עד השעה 03:00 לפנות בוקר.

אני לא טוען שמדובר בעונש חמור שרק בגלל חומרתו בימ"ש זה צריך להתערב. בימ"ש קמא שגה כאשר התעלם מהמלצות שירות המבחן.

מפנה לגזר הדין בעמ' 70 פיסקה 13. לבימ"ש קמא יש את הסמכות לבקר, אבל זה לא המצב. שירות המבחן אומר שיש פוטנציאל שיקומי ואילו בימ"ש אמר שאין פה פוטנציאל שיקומי. אני סבור ששירות המבחן אומר את הדברים במפורש, להיותו צעיר והמוטיבציה של המערער להיעזר בשירות המבחן, ולכן המליצו על של"צ וצו מבחן לשם טיפול ושינוי. שירות המבחן אומר שהם סבורים שהשל"צ ניתן לראות בהיבט המערער חוויה מתקנת. זה היינו אך עבודות שירות או של"צ, אז אם אפשר לשלב בין הדברים, למה לבחור דווקא בעבודות שירות ולא בשל"צ. בשים לב לגילו הצעיר ולנסיבות חייו הלא פשוטות. לא מדובר במי שמסתבך כל יום ובזכות התיק הזה הוא לקח את עצמו בידיים ולכן שירות המבחן המליץ את שהמליץ. התיקון של סעיף 40ד(א) שאומר שבימ"ש רשאי לחרוג מהמתחם כאשר יש סיכוי לשיקום הנאשם ואנו סבורים שזה המקרה.

גם בימ"ש קמא בסעיף 5 לגזר הדין מציין את העובדה שהמערער הביע חרטה על מעשיו, אין ספק שמעשיו של המערער ראויים לעונש. אבל בשים לב לגילו הצעיר, הוא הגיע לאירוע באילת, אירוע של התרגשות גם בילוי וגם עבודה ולאור מצבו שהיה תחת השפעת אלכוהול. בימ"ש קבע את אשר קבע וזיכה אותו מעבירת האיומים. בסופו של יום המערער, נמצא גם במעצר בית, נמצא עם שירות המבחן מלווה ומשתתף בכל מה שאומרים לו בשירות המבחן. אני סבור ששל"צ זה לא פרס, זה יכול להתפרש כפרס לאינטרס הציבורי. למערער ברור שזה עונש. גם עבודות שירות וגם של"צ, מבחינת האינטרס הציבורי, הגיל שלו וההליך שהחל אני סבור שיש ממש בשיקום המערער כפי שעשה והוכיח עד כה.

מה שחסר זה הפסקה השנייה בעמ' השני בתסקיר, שירות המבחן לא אומר שהם מתרשמים רק מהמערער אלא הם דיברו עם המעסיק שנראה להם שיש למעסיק יכולת לשקם אותו.

ב"כ המשיבה: אבקש לדחות את הערעור. מדובר בתקיפה חמורה של שוטרים, באגרופים בחזה ובבטן, בבעיטות נשיכת שוטר באצבעו, נגיחה בשוטר, בעיטות והכל תוך כדי קללות. לאחר ניהול פרשת הוכחות, הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירות נוספות בכללן העלבת עובד ציבור. אני לא מוצאת מתסקיר שירות המבחן את מה שחברי מבקש למצוא בו, ואולי לכן הגיע בימ"ש קמא למה שהגיע. מהתסקיר אנו למדים כי מהרישום הפלילי הראשון הוא נדון לעונש של"צ שעד היום לא ביצע. כך הגיע לבימ"ש בתיק זה.

מפנה להמלצת שירות המבחן ששם כתוב שהמערער מבטא רצון לקחת אחריות על מעשיו. זה אולי זרע של התחלת דרך של איזושהי ראיה אולי נכונה להמשך דרכו בחיים. אין כאן הליך טיפולי ממושך, עם תוצרים ברורים אשר גזר הדין גודע.

אני חושבת שבימ"ש בחן את הפסיקה והפסיקה בהחלט מובילה גם במקרים של נשים צעירות שהסתיים בעבודות שירות. אני לא חושבת שהוצגו נתונים להקלה מעבר לעבודות שירות. מאחר ומדובר בעבירה עם עונש מינימום שבחוק של 3 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המערער: מפנה לפסק דין של ביהמ"ש העליון ע"פ 5291/12, כאן דובר שבימ"ש המחוזי הטיל 3 חודשי עבודות שירות למי שעבר הליך טיפולי וביהמ"ש העליון אמר שמדובר שבמקרה הזה ראוי לסטות מהתוצאה המתחייבת בין העונש לחומרת העבירה.

<#3#>

פסק דין

כנגד המערער הוגש לבימ"ש השלום באילת כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות אלימות כלפי שוטרים. לאחר שמיעת הראיות, זיכה בימ"ש השלום את המערער מביצוע עבירת איומים והרשיע אותו בשתי עבירות של תקיפת שוטרים, בעבירה של העלבת עובד ציבור ובעבירת של שימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר. בגין מעשיו אלה, נדון המערער ל-3 וחצי חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, למאסר על תנאי, הועמד בפיקוח שירות המבחן וכן חויב בתשלום 1000 ₪ פיצויים לכל אחד מהשוטרים בהם פגע. הערעור שבפנינו מופנה כנגד עונש המאסר בפועל, אשר עתירתו של המערער הינה להמיר את עונש המאסר בשל"צ.

ב"כ המערער מבסס את ערעורו בעיקר על תסקיר שירות המבחן שלטעמו הינו חיובי ביותר ומבטא את השינוי הקיצוני שערך המערער בחייו. נוכח תסקיר זה סבר ב"כ המערער, כי ביהמ"ש קמא החמיר עם המערער יתרה על המידה ולא נתן את המשקל הראוי להיותו של המערער בעת ביצוע העבירה צעיר כבן 19, אשר נסיבות חייו קשות ואשר מאז היה בקשר עם שירות המבחן, שינה את דרכיו. ב"כ המערער הפנה לקושי שיהיה למערער לבצע את עבודות השירות לצד העבודה בה הוא מחזיק כיום.

כאמור לעיל, הכרעת בימ"ש השלום נעשה לאחר שמיעת הראיות בתיק, כאשר רק לאחר שהופנה המערער לשירות המבחן, נטל המערער אחריות על מעשיו והביע עליהם חרטה. מדובר בכך, שבשעת לילה, ביקש המערער להיכנס אל מתחם הבמה באירוע שהתקיים באילת וכאשר שוטרים ביקשו למנוע ממנו לעשות כן, הוא פנה אליהם בלשון גסה ובוטה ואף תקף אותם, בין היתר, על ידי אגרופים ובעיטות. בין מעשיו של המערער כלפי השוטרים, הוא אף נשך את אצבעו של אחד מהשוטרים וגרם לשוטר לנזק של ממש, גם כאשר נגח בראשו, הכל תוך כדי קללות שהוא מטיח בשוטרים.

אכן, כעולה מתסקיר שירות המבחן, נראה כי המערער עולה על דרך המלך לאחר שסטה ממנה בשלבי התבגרותו השונים. כיום, כפי שנמסר על ידי שירות המבחן, המערער מבטא רצון לקחת אחריות על התנהגותו ולהיעזר במסגרת טיפולית., לכן המליץ שירות המבחן, כדי לא לגדוע את הכיוון החיובי שבחיי המערער, להסתפק בעונש של של"צ עם פיקוח.

בצדק סבר בימ"ש קמא, כי אין די בהמלצה זו כדי להצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם בגין העבירות החמורות שביצע המערער. שלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הרי שביהמ"ש קמא בחן היטב את תסקיר שירות המבחן, אך סבר, שאין בהמלצותיו כדי להצדיק אותה סטייה מתבקשת ממתחם העונש ההולם. המלצותיו של שירות המבחן, לעומת זאת, נלקחו בחשבון עת בסופו של דבר, הורה ביהמ"ש כי עונש המאסר שהוטל על המערער ירוצה בדרך של עבודות שירות. לא מצאנו כי יש מקום להקל הקלה נוספת מעבר להקלה זו שהקל בימ"ש קמא עם המערער.

אשר על כן הערעור נדחה.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 5/1/14 בשעה 08:00 אצל הממונה על עבודות השירות.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לממונה על עבודות השירות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' טבת תשע"ד, 11/12/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי טובה שרגא