1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 30/12/11, בה נפגע על פי הנטען בתאונת "פגע וברח" בעת שרכב על אופניו (להלן: "התאונה").

התובע הינו יליד 1966 ובן 49 כיום, עורך דין במקצועו.

2. קיימת מחלוקת בדנן באשר לנסיבות קרות התאונה ובשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), וכן באשר לשיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה, פריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם.

3. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 30/12/11 בשעה 08:30 לערך, עת רכב התובע על אופניו עם קבוצת רוכבים בכביש 90 סמוך למפעלי ים המלח, פגע בו לפתע רכב מסוג פורד פוקוס מאחור (להלן: "הרכב") וגרם לו לנזקי הגוף הנטענים. לגרסת התובע, הרכב נמלט מהמקום מבלי שהצליח לזהותו ועל כן הוגשה התביעה כנגד קרנית.

לאחר התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה.

4. הנתבעת הכחישה את נסיבות התרחשות התאונה הנטענת וטענה, כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות, ללא זיקה לשימוש ברכב, אשר אינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה על פי החוק.

לגרסת הנתבעת, התובע נפגע בעת שרכב על אופניו ונפל, ומבלי שנפגע על ידי רכב כלשהו.

5. באשר לנכות הנטענת שנותרה לתובע, מונה ד"ר טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה").

המומחה קבע, בחוות דעת מיום 07/10/14, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בנוסף קבע המומחה, כי השברים בשורש כף היד ובזרוע שמאל התאחו לחלוטין, ונותרה לתובע הגבלה מזערית מאד בכיפוף כף היד שאינה מקנה נכות.

6. בדיון שהתקיים בפניי, שמעתי מטעם התובע את עדותם של מר ניסן פליקס (להלן: "פליקס") ומר דרור סט (להלן: "דרור"), וכן את עדות התובע עצמו.

מטעם הנתבעת העידו גב' שוש פיבלמן, רכזת ענף האופניים במרכז הקהילתי משגב (להלן: "שוש"), וכן החוקרים מטעם הנתבעת, מר משה זיידלר (להלן: "משה") ומר שגיא נקל.

לאחר הדיון הגישו ב"כ הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

7. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהונחו בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, משלא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח כי נזקי הגוף הנטענים אירעו כמתואר על ידו בכתב התביעה וכתוצאה מתאונת דרכים שהנתבעת אחראית לפיצויו בגינה על פי החוק.

8. על התובע הנטל להוכיח כי פציעתו אירעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים והמקימות חבות לפיצויו מצד קרנית כהגדרתן ועל פי התנאים המפורטים בחוק ובפסיקה.

בכגון דא, התובע טען, כי נפגע בתאונת "פגע וברח" וזהות הרכב אינה ידועה לו, ועל כן קרנית חבה בפיצויו על פי הוראות סעיף 12(א)(1) לחוק.

9. ראשית יצוין, שעל פי העדויות הובהר כי במסגרת טיול האופניים בו השתתף התובע, הרכיבה בוצעה בקבוצה, בה רכבו בשני טורים בשול הימני של הכביש, כאשר התובע היה הרוכב האחרון בטור השמאלי בקבוצה.

עוד ייאמר מיד, כי משהוברר כי שוש לא השתתפה בטיול האופניים ולכן לא נכחה בזירה בה אירעה התאונה (על פי תמליל החקירה ועדותה של שוש בפניי), הרי שעדותה באשר לנסיבות קרות התאונה היא עדות שמועה, שאין בידי לקבלה.

10. בכל הנוגע לנסיבות קרות התאונה, יש לפנות תחילה ולבחון את הגרסאות השונות של התובע ועדיו כפי שהוצגו בפניי.

בניגוד לכתב התביעה, בו נטען כי הרכב פגע בתובע מאחור וכתוצאה מכך הוא "הוטח בעוצמה לכביש", בתצהיר ובעדותו של התובע נטען כי הרכב פגע בו בצידו השמאלי ("שפשף" את התובע) וכתוצאה מכך התובע איבד שליטה ופגע בפליקס אשר רכב לפניו., בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע נמסרה גרסה שלישית בה נטען, כי נפגע על ידי הרכב מאחור ומהצד.

בנוסף, על פי עדות דרור, רכב הליווי של קבוצת הרכיבה היה מאחורי הרוכבים בעת התאונה ונהגו אף סייע לתובע לאחר הפגיעה בו. לעומת זאת, בעדותו בפניי העיד התובע, כי רכב הליווי כלל לא היה מאחורי קבוצת הרכיבה בעת התאונה ואף טען כי אינו יודע מי נהג ברכב הליווי באותה עת.

זאת ועוד, בניגוד לאמור בתצהיר התשובות לשאלון, לפיו "חבר" סייע לתובע לאחר התאונה, בעדותו בפניי העיד התובע כי איש לא סייע לו (קם והמשיך ברכיבה עד אשר כאביו הכריעו אותו ואז פנה לקבלת טיפול בבית החולים).

יתר על כן, במהלך שמיעת העדויות התברר כי בתאונה נפגעה רוכבת נוספת, נוגה גולדשטיין, אשר רכבה במקביל לתובע (הרוכבת האחרונה בטור הימני), וכלל לא אוזכרה על ידי התובע עד לעדותו בפניי (בכתב התביעה, בתצהיר ובהודעת התובע למשטרה).

11. תמיהה נוספת עלתה בנוגע לטופס השחרור מבית החולים סורוקה (להלן: "טופס השחרור").

התובע צירף לכתב התביעה ולתצהירו העתק של טופס השחרור בו נרשם במדבקה, כי מדובר בתאונת דרכים.

משהוברר במהלך שמיעת העדויות, כי למשה (החוקר מטעם הנתבעת) נמסר על ידי בית החולים טופס שחרור ובו מדבקה אחרת, בה נרשם כי מדובר ב"חבלה אחרת", הוגש לבית המשפט (יום למחרת ישיבת ההוכחות) טופס השחרור המקורי (לאחר שנטען תחילה כי אינו ברשות התובע), ובו ניתן להבחין כי המדבקה אכן הוחלפה כפי שנטען על ידי הנתבעת.

התובע בעדותו לא סיפק הסבר סביר לשאלות ב"כ הנתבעת בכל הקשור להחלפת המדבקה ושינוי סיווג התאונה בה, וטען כי "אין לו מושג" אם בוצעה החלפה כלשהיא של המדבקה, אם בכלל.

בהקשר זה יצוין, כי בעמוד הראשון לטופס השחרור נכתב כי התובע "נחבל מנפילה מאופניים". בסוף עמוד זה מופיעה חתימת הרופא המטפל ולידה ציון השעה: 20:45. רק בעמוד השני והאחרון לטופס השחרור נרשם על ידי רופא אחר כי התובע היה "מעורב בת"ד כרוכב אופניים". השעה המצוינת ליד הערה זו היא 21:10.

12. בנוסף, במהלך שמיעת עדות התובע התברר כי בתצהיר הבריאות אשר צורף לכתב התביעה, הוחסר מידע על תאונות דרכים נוספות מעברו של התובע, אשר בחלקן נגרמו לו פגיעות לא קלות. תשובות התובע בעדותו לשאלות בנושא, לא היה בהן כדי לסבר את האוזן בעניין זה.

13. בשים לב לגרסת התובע ועדיו (דרור ופליקס טענו בעדותם כי לא ראו את הפגיעה הנטענת של הרכב בתובע), הרי שעדותו של התובע לעניין אופן קרות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. נוכח התרשמותי ובשים לב לסתירות המהותיות בין עדות התובע לבין גרסאותיו השונות לעניין אופן קרות התאונה, ולבין יתר הראיות, מצאתי כי לא ניתן לסמוך בנסיבות דנן על עדותו היחידה של התובע וכי לא ניתן לבסס על פיה ממצאים באשר לאופן התרחשות התאונה.

בדידותה של גרסת התובע מקבלת משנה תוקף, לרעת התביעה, בשים לב לכך שעל פי העדויות ותצהיר תשובות התובע לשאלון (ראה תשובת התובע לשאלה מספר 44), לתאונה היו עדים נוספים (נהג רכב הליווי), ובתאונה הייתה מעורבת לפחות נפגעת נוספת אחת (נוגה גולדשטיין), שהייתה הרוכבת הקרובה ביותר לתובע בעת קרות התאונה.

דא עקא, התובע לא זימן לעדות את העדים הנוספים לתאונה, והימנעותו זו פועלת לרעת גרסתו במיוחד בנסיבות בהן עדים אלו הם העדים היחידים שיכלו לחזק את טענותיו (ראה לעניין זה: י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, בעמ' 1652; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595, עמ' 602-603).

14. אשר על כן, משנותרה בפניי בסופו של יום עדותו היחידה של התובע ובשים לב לסתירות המהותיות בגרסתו ובגרסת העדים מטעמו כמפורט לעיל, יש לקבוע כי לא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו ולהוכיח כי התאונה אכן אירעה בנסיבות הנטענות על ידו. משמע, לא הוכח כי התאונה מהווה תאונת דרכים על פי החוק ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר

15. השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

בנוסף, נוכח דחיית התביעה וקביעת המומחה לפיה לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה (ראה החלטתי בעניין זה מיום 06/07/14), אני מחייב את התובע בהחזר עלות שכר טרחת המומחה אשר שולמה על ידי הנתבעת, בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

החיובים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, 29 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.