לפני: כב' השופט יוסף יוספי

נציג ציבור (עובדים ) – מר אביתר כהן

נציג ציבור (מעסיקים) – מר דב אבדור

פסק דין

1. עניינה של הפרשה הנידונה במסגרת תיק זה, הוא בשאלה האם התובע פוטר כדין מעבודתו בנתבעת. במסגרת זאת יש לדון ולהכריע בטענות הנתבעת, לפיהן התובע זייף נתוני סיווג גרוטאות תמורת כספי שוחד שקיבל בסכומים נכבדים.

2. לפנינו תובענה שהוגשה לאחר שהתובע פוטר מעבודתו בנתבעת, בטענה כי היה מעורב בזיוף נתוני סיווג גרוטאות, תמורת כספי שוחד שקיבל. במסגרת התובענה, עותר התובע לסעד של השבה לעבודה בתוספת פיצוי מתאים, ולחילופין לסעדים כספיים.

לאחר הגשת התובענה, הוגש כתב תביעה שכנגד.

בתביעה שכנגד, עותרת הנתבעת לקבוע כי התובע אינו זכאי לקבלת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, לאור הנסיבות בהן פוטר. בנוסף, עותרת הנתבעת לסעד כספי בסך של 200,000 ₪, בגין הנזקים שגרם התובע לטענתה, וכן היא מבקשת לחייב את התובע להשיב לה את כספי השוחד שקיבל במהלך עבודתו.

3. להלן נפרט בקצרה את טענות הצדדים, אחר כך נקבע את התשתית העובדתית, ולסיום נכריע ביחס לטענות ולסעדים המתבקשים. למען הנוחות, יכונו הצדדים "התובע" ו-"הנתבעת".

טענות התובע/ הנתבע שכנגד

4. לטענת התובע, הוא הועסק בנתבעת במשך 32 חודשים רצופים, ועשה מלאכתו נאמנה. במהלך העבודה אף נדרש לעבור בדיקת פוליגרף, עשה זאת פעמיים ונמצא דובר אמת. משעלו חשדות כנגד עובדים, ביקש התובע לעבור בדיקת פוליגרף, אך הנתבעת סירבה לכך.

5. השימוע שנערך לתובע היה שימוע פיקטיבי ונערך שלא כדין. במהלך השימוע הוטחו בתובע טענות כלליות, לא הוצגו בפניו ראיות, ולמעשה לא ניתנה לו אפשרות להתגונן.

6. התובע מעולם לא נטל לכיסו כספים ולא קיבל טובות הנאה, ודווקא הוא זה שפנה פעמים רבות להנהלה והתריע אודות התנהלות לא תקינה.

7. באשר לתביעה שכנגד – טען התובע כי אין בה דבר, וכי היא נועדה להוות משקל נגד לתביעה שהוא הגיש, וכן להרתיע עובדים נוספים שפוטרו, כדי למנוע מהם לפעול למימוש זכויותיהם.

אמנם, הנתבעת הגישה סרטים כראיות, אולם לא ניתן למצוא בהם כל תמיכה לטענות כנגדו.

טענות הנתבעת/ התובעת שכנגד

8. הנתבעת טענה כי היא שמה לב לגידול ניכר בפער בין כמות הפסולת שמפונה מהמפעל לבין כמות הפסולת שסווגה ככזו, דבר שלמעשה גרם לכך שהיא שילמה עבור פסולת, כאילו היתה מתכת. בעקבות חשדות שהועלו, קצין הבטחון של הנתבעת ערך חקירה, במסגרתה צולמו עובדים, ובהם התובע, כשהם פועלים בניגוד לנהלים.

9. קצין הבטחון ערך שיחה עם התובע, וזה טען להגנתו כי לא קיבל תמורה בגין דרכי פעולתו הפסולות, ואפילו סירב לצפות בסרטים.

עובד אחר ששוחח עם קצין הבטחון הודה, כי הוא ועובדים אחרים קיבלו שוחד מספקי גרוטאות, תוך שהוא מציין במפורש גם את שמו של התובע.

10. לתובע נערך שימוע, אליו הוא התייצב יחד עם בנו. התובע ידע היטב על החשדות נגדו, הכחיש קבלת כספים, ובנו טען כי הוא חף מפשע. התובע לא הכחיש את דרך פעולתו.

לאחר השימוע, החליטה הנתבעת לפטר את התובע.

לנתבעת ראיות מוצקות וישירות לביסוס האשמותיה כלפי התובע.

דיון והכרעה

11. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי בתום שמיעת הראיות ולאחר הגשת הסיכומים, השתכנענו כי דין התביעה להתקבל ברובה, ודין התביעה שכנגד להדחות. להלן יפורטו נימוקינו.

12. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבעת העידו חמישה עדים. כל העדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובמהלך הדיונים שנערכו נחקרו חקירה נגדית.

עדות התובע מהימנה עלינו, ואנו מקבלים אותה במלואה. התרשמנו כי התובע העיד אמת לאמיתה, וכי עדותו מתארת דברים כהווייתם. מעבר לסימני האמת שנראו בזמן מתן עדותו, הרי שהתובע העיד באופן קולח ושוטף, השיב באורח כן ומפורט על כל שאלה שנשאל, ועדותו נתמכה בראיות שהוגשו מטעם שני הצדדים, כפי שעוד נפרט להלן.

מנגד, עדי הנתבעת העידו עדויות סותרות בחלקן, אשר מנוגדות לראיות שהוגשו, ולעיתים אף סתרו זו את זו. התרשמנו, כי עדי הנתבעת היו מוכנים להעיד כל עדות על מנת להביא לדחיית התובענה דנן, וזאת בין היתר מאחר והיו מעורבים אישית בדברים, ואף ניתן לומר כי להכרעה בתיק דנן תהיה השפעה ישירה עליהם. לפיכך, איננו מקבלים את הגירסאות שהציגו עדי הנתבעת. בהמשך פסק הדין נתייחס לכל עדות באופן מפורט ונפרד.

13. השאלה המרכזית העומדת להכרעה הינה, האם התובע, במסגרת עבודתו, ביצע סיווגים מזוייפים של גרוטאות ופסולת, וזאת תמורת כספי שוחד שקיבל. כך טענה הנתבעת. והנה, התברר כי טענה זו חסרת בסיס, וכי כנגד התובע אין אפילו ראיות לכאורה.

בכתב ההגנה וגם בתביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי התובע גרם לה נזקים כבדים, וכי עליו להשיב לה את כספי השוחד שקיבל. הנתבעת טענה כי התובע גרם לה נזקים כספיים בגובה 573,000 ₪ לפחות, אך לצורכי אגרה העמידה את הסכום על סך של 200,000 ₪. הנתבעת הוסיפה כי לה ראיות טובות וחותכות להוכחת מעשיו האסורים של התובע, המהווים מעילה באמון, גניבה ממעביד וקבלת שוחד וטובות הנאה כספיות.

והנה, התברר כי אין לנתבעת כל ראיה לתמיכה בטענותיה. מעבר לכך שאנו מקבלים במלואה את עדות התובע, שטען כי לא עשה כל דבר אסור, מצאנו כי התנהלות הנתבעת היתה רצופת כשלים, חסרת תום לב ומגמתית. הנתבעת שמה לה למטרה להביא לקביעה שהתובע קיבל שוחד, ולשם כך, כל האמצעים כשרים.

להלן נתייחס לראיות שהגישה הנתבעת, וכן לראיות שיכלה להגיש ולא הגישה.

עובר לכך, נפרט את השתלשלות העניינים באופן כרונולוגי, כפי שעלתה מן הראיות והעדויות, וזאת לאור התרשמותנו מן העדויות שהובאו.

14. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.2.2011, ועבד למעשה עד יום 16.9.2013, שאז פוטר. הנתבעת הינה חברה פרטית, העוסקת בתחום עיבוד המתכות, ולה בין היתר, מפעל באשדוד, המשמש למחזור גרוטאות ברזל. הנתבעת רוכשת מספקים גרוטאות מתכת לשם התכה, ואלה מגיעות עם פסולת שאינה מתכת, כגון, חול, פסולת בניין ועוד.

התובע עבד כמסווג ואחר כך כמנהל משמרת, והיה עליו לקבל מטען גרוטאות, ללוות את פריקת המטען, ולהביא לכך שהפסולת תסווג וכמותה תיקבע, כך שהחברה תשלם רק עבור המתכת.

ביום 29.8.2013 קיבל התובע מכתב, בו הודיעה לו הנתבעת כי החליטה להוציאו לחופשה, וביום 2.9.2013 קיבל מכתב נוסף, בו הוארכה החופשה עד יום 8.9.2013.

למכתבים שקיבל קדמה פגישה שנערכה לתובע עם קצין הבטחון של הנתבעת, ביום 29.8.2013. בפגישה זו נאמר לתובע כי ישנם חשדות כנגדו, והוא נתבקש לתת את גרסתו.

ביום 10.9.2013 התקיים לתובע שימוע, לאחר שיום קודם לכן קיבל הזמנה לשימוע.

להלן נפרט את ההתרחשויות השונות בזו אחר זו.

15. כפי שפורט לעיל, לתובע נערכה פגישה עם קצין הבטחון של הנתבעת, ביום 29.8.2013.

הנתבעת ניסתה ללמוד מפגישה זו כאילו התובע סירב לצפות בסרטים אודותם סיפר לו קצין הבטחון, וכאילו התובע הודה בדרכי פעולתו. התובע לעומת זאת, טען כי לא סירב לצפות בסרטים ואף לא הודה בדרכי פעולתו.

מצפייה בסרטון אשר תיעד את הפגישה עם קצין הבטחון, לא עולים הדברים להם טוענת הנתבעת.

בפגישה זו מציג קצין הבטחון מצג, כאילו ישנו תיעוד מלא ומפורט לכך שהתובע קיבל כספים, וקצין הבטחון כביכול מעניק לתובע הזדמנות להודות בדברים. קצין הבטחון אף טען בפני התובע כי משרד חקירות חיצוני הצליח לתעד כי התובע מקבל כספי שוחד. בנוסף, קצין הבטחון הציג מצג, לפיו ישנו תיעוד לכך שעובדים אחרים באו אל התובע ואמרו לו כי אף הם מקבלים כספי שוחד. בדיעבד עולה, כי קצין הבטחון הציג בפני התובע מצג שווא, מאחר ואין כל ראיות כי התובע קיבל כספים או טובות הנאה, וגם אין כל ראיה שעובדים אחרים באו אל התובע ומסרו לו כי אף הם קיבלו כספי שוחד.

ויותר מכך; התובע שמע את קצין הבטחון, והשיב לו מיד ובאורח ברור, כי הוא מעולם לא קיבל כספים או טובות הנאה, וכי הוא עשה מלאכתו נאמנה. התובע סיפר לקצין הבטחון כי נהגים שהביאו מטען למפעל רצו לתת לו טובות הנאה, כמו טלפון נייד מסוג אייפון 5, והוא סירב. התובע אף הוסיף, כי פעמים רבות הוא פנה אל ההנהלה, לרבות אל מר שטיין אלי, מנכ"ל החברה, וסיפר את הדברים, אך הדבר לא הועיל. התובע סיפר כי ישב בישיבות הנהלה, ושוב ושוב אמר את הדברים ברחל בתך הקטנה. והנה, לא רק שדבר לא נעשה מצד החברה, אלא שלאחר מכן באו אליו אותם נהגים שאת שמותיהם הזכיר, וכעסו עליו על כך שפנה בתלונות להנהלה.

התובע אף הציע לעבור בדיקת פוליגרף, ואף הציע שהוא זה שישלם את עלותה, וזאת ביודעו כי הנתבעת מאמינה בבדיקות פוליגרף, מאחר והיא נהגה לשלוח את עובדיה לעבור בדיקות כאלה, והתובע אף עבר שתי בדיקות כאלה במהלך עבודתו.

התובע מסר כי הכללים שונו מעת לעת, וכי הוא לא עבר על הכללים והנהלים.

הנתבעת טענה כי קצין הבטחון הציע לתובע לראות את הסרטים שצילם, וכי התובע סירב. איננו מקבלים טענה זו. קצין הבטחון אמר לתובע כי יראה לו סרטים, ולבסוף הסתיימה הפגישה מבלי שעשה כן. לא רק שהתובע לא סירב לכך, אלא שהוא אף ביקש מקצין הבטחון לראות את החומר עליו הוא מסתמך, וקצין הבטחון השיב כי אינו יכול להראות לו חומר, מאחר והחומר נלקח ממנו.

אם נסכם פגישה זו, עולה ממנה שקצין הבטחון הטיח בתובע האשמות כלליות ללא פירוט, התובע הכחיש את כל ההאשמות, ביקש לראות את החומר הרלוונטי, אך לא נענה.

לפיכך, פגישה זו מסייעת דווקא לתובע בהוכחת גרסתו.

16. לאחר פגישה זו, כפי שפורט לעיל, השלב הבא בהשתלשלות העניינים היה הוצאת התובע לחופשה, והזמנתו לשימוע לאחר מכן. השימוע נערך ביום 10.9.2013, והתובע התייצב עם בנו. מצד הנתבעת נכחו מספר גורמים, ובהם קצין הבטחון.

גם כאן, לאחר צפייה בסרטון המתעד את השימוע, עולה כי הדברים שנאמרו שם תומכים דווקא בגירסת התובע.

בפתח השימוע נאמר לתובע ע"י קצין הבטחון, כי הוא חשוד בזיוף סיווגים ובקבלת כספים, וזאת בהיותו חלק מתשתית מאורגנת, וכי הדבר הסב לחברה נזק כספי גדול.

התובע נשאל מה יש לו לומר על כך, וזאת מבלי שהוצגו בפניו הראיות הנטענות. התובע חזר שוב ושוב על גרסתו, לפיה לא עשה מעולם דבר אסור, ובנו הוסיף ואמר שאביו חף מפשע.

בנו של התובע שאל אם יש ראיות כנגד אביו, נענה בתשובה חיובית, ביקש לראות את הראיות, והתשובה שקיבל היתה, כי המשטרה תחקור את הנושא, וכי הכל יתברר בבית המשפט. כשביקש שוב לראות חומר וראיות, נענה כי הנתבעת תעביר למשטרה את כל הראיות.

או אז, הטיח בנו של התובע כי אין לנתבעת כל ראיה כנגד אביו, ושוב נענה כי יש ראיות, אך הן יועברו למשטרה. גם כשביקש לכל הפחות לדעת איזה ראיות יש כנגד אביו, התחמקו נציגי הנתבעת מתשובה.

במקביל טענו נציגי הנתבעת כי הוזמן משרד חקירות שערך חקירה, וכי יש ממצאים של החקירה, ושוב הוסיפו כי כל אלה יועברו למשטרה.

17. ההלכות בנושא שימוע ידועות מימים ימימה, ונביא בקצירת האומר את תמצית ההלכה בנושא. בפרשת גינגולד קבע בית המשפט העליון בהאי לישנא:

"זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו".

ראה: בג"צ 654/78 גינגולד - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לה(2), 64, 655-654.

חובת השימוע הוטלה על כל מעסיק, לרבות מעסיק פרטי.

ראה: ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר (מיום 13.1.11).

כבוד השופטת נילי ארד (בתוארה דאז) עמדה על החשיבות שיש לזכות טיעון אמיתית, כאשר המעסיק עומד לפטר עובד, וזאת בהאי לישנא:

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו".

ראה: ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר גוטרמן- המכללה האקדמית עמק יזרעאל (לא פורסם, פיסקה 14 לפסק הדין).

וכן ראה: דב"ע מח/3 – 148 שק"ם בע"מ- גרינברג, פד"ע כ 141, 143.

ע"ע (ארצי) 334/09 מלכה- המועצה הדתית אילת (מיום 13.7.11).

רענן הר – זהב, המשפט המנהלי הישראלי, מהדורת תשנ"ז, עמ' 263 -291.

ואילו המלומד יצחק זמיר תיאר את הבסיס לכלל השימוע בזו הלשון:

"כלל השימוע דורש כי הרשות המינהלית לא תפגע באדם אלא אם ניתנה לו קודם לכן הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה. הוא מטיל חובת שימוע על הרשות המינהלית ומקנה, מן הצד השני, זכות טעון לאדם שעשוי להיפגע על ידי ההחלטה המינהלית. זוהי מצוות ההגינות המינהלית בקליפת אגוז. כדברי השופט אולשן, 'הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד'.

אין תימה שכלל השימוע נחשב כלל של הצדק הטבעי. הוא נקבע על ידי בית המשפט באנגליה לפני מאות שנים. בית המשפט ראה בו כלל אלוהי שמקורו בפרשת הבריאה. וכך אמר בית המשפט בשנת 1723:

'חוקי האל וחוקי אנוש גם יחד נותנים לצד את האפשרות לערוך את הגנתו, אם יש לו כזאת. זכורני כי איש אחד מאוד מלומד אמר לי בהזדמנות מעין זו, כי אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו לא חרץ דינו של אדם בלי להזמינו תחילה לערוך את הגנתו. אדם (אומר אלהים), איכה? המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?".

ראה: יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, (הוצאת נבו) כרך ב', עמ' 793 - 794 .

הקביעה אם מולאה חובת השימוע תיגזר מכלל הנסיבות בכל מקרה ומקרה.

ראה: פרשת צבר, שם.

פרשת מלכה, שם.

ע"ע 93/07 ארבל- נ.א.ס.ס. נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולישן סיסטם בע"מ ואח' (מיום 9.11.08).

על עורך השימוע לערוך פרוטוקול וליתן החלטתו בצורה מנומקת.

ראה: דב"ע נד/3-124 מדינת ישראל – פוגל, עבודה ארצי, כרך א(2) 591.

18. לאור ההלכות דלעיל, וכפי שעולה מן הראיות והעדויות שהובאו, עולה כי לתובע לא נערך שימוע כדין.

כפי שהוכח, נהיר כי לתובע לא ניתנה הזדמנות אמיתית להתגונן, מאחר והוטחו בו האשמות כלליות, לא הוצגו בפניו ראיות, ואף לא נמסרו לו פרטים ומועדים אליהם יוכל להתייחס. בנסיבות אלה, עשה התובע את המירב מבחינתו, הכחיש את ההאשמות, דרש שוב ושוב לראות את החומר הקיים לכאורה בידי הנתבעת, ושוב ושוב נענה בשלילה.

לפיכך, שימוע זה נערך בחוסר תום לב, ומטרתו לא היתה לבדוק אם התובע אכן עשה את המעשים בהם נחשד, אלא שמטרתו היתה לנסות לדלות מהתובע מידע, מבלי למסור לו דבר, בבחינת דייג במים עכורים.

לפיכך, עסקינן בשימוע שנעשה כדי לצאת ידי חובה, וגרוע מכך, כדי לנסות לדלות ראיות ולסחוט הודאה מהתובע.

19. כשבוע ימים לאחר השימוע, ביום 16.9.2013, קיבל התובע מכתב סיום העסקה, בו מודיעה לו הנתבעת כי לפי החשדות קיבל תשלומי כסף בסכומים נכבדים וזייף סיווגים, וכי במהלך השימוע הכחיש באופן סתמי את הטענות כנגדו. עוד נכתב, כי החברה מודיעה לו על הפסקת עבודתו לאלתר ומוותרת על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.

והנה, למרות זאת, לא שילמה הנתבעת לתובע תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת. בנוסף, הנתבעת לא שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים, וזאת מבלי שבמכתב דלעיל הודיעה לו כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

20. התובע הגיש לבית הדין בקשה לסעד זמני, בה ביקש להשיבו לעבודה. לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה לא תהיה הכרעה בסעד הזמני, אלא בתיק העיקרי. כפועל יוצא, הוגשו כתבי טענות ותצהירים, וכן התקיימה מסכת ראיות, אשר לאחריה הוגשו סיכומים בכתב, לבקשת הצדדים.

21. והנה, גם במסגרת ההליך המשפטי, לא הוכיחה הנתבעת את האשמותיה החמורות כלפי התובע, ולא הציגה אפילו ראיות לכאורה. להלן נפרט את הראיות שהציגה, ונדון בהן אחת לאחת.

22. הנתבעת הגישה סרטון המתעד פגישה עם עובד אחר שלה, ששמו אבנר חנסב. הנתבעת טענה, בין היתר באמצעות תצהירו של קצין הבטחון, כי מדברי העובד אבנר עולה כי התובע קיבל שוחד מנהגים, וכי אבנר אף ציין את השיטה בה הוא ועובדים אחרים נהגו לזייף סיווגים ולקבל שוחד בתמורה.

הסרטון הוגש כנספח 7 לתצהיר קצין הבטחון, מר שלום תורג'מן.

בסיכומי התובע נטענו טענות כנגד סרטון זה, ויש לקבל טענות אלה.

ראשית, ברור כי אין עסקינן בצילום רצוף של הפגישה עם אבנר, ולמעשה הוגשו שלושה סרטונים קצרים המתיימרים לתעד את הפגישה. עסקינן בפגישה קצרצרה, בת שניות ספורות, ואין זה נהיר מדוע יש צורך בשלושה סרטונים. בנוסף, הפגישה אינה מתועדת ברצף, וכן אינה מצולמת מתחילתה ועד סופה, כך שלמעשה איננו יודעים כיצד החלה הפגישה וכיצד הסתיימה, וכל שהוגש היה 3 סרטוני וידאו של קטעים מתוך הפגישה.

בהקשר זה, הודה קצין הבטחון כי הוא ערך את הסרט, וחתך מתוך הסרט המקורי קטעים רלוונטיים. קצין הבטחון הודה כי הוא מחזיק בסרט המלא, והודה כי לא הגיש אותו כראיה, וזאת ללא כל הסבר. גם לאחר עדותו זו, לא הומצא הסרט המלא לבית הדין וממילא לא לתובע.

לאור האמור לעיל, אין לקבל סרטונים אלה כראיה, מאחר ואין להם כל ערך ראייתי. ברור כי מדובר בקטעים שנחתכו מתוך הסרט המקורי, והודבקו לתוך שלושה קטעים נפרדים. לו היה מוגש הסרט המלא, היו נבחנים הדברים אחרת, אך מאחר ומדובר בחלקים מהסרט המלא, אין להם כל ערך ראייתי.

בהקשר זה נעיר, כי גם מצפייה בשלושת החלקים החתוכים, אין זה ברור כי עולה מתוכם דבר שיש בו כדי לשמש כראיה כנגד התובע. מצפייה בסרטונים עולה, כי בן שיחו של העובד אבנר חנסב עשה הכל כדי לחלץ ממנו אמירות כנגד התובע, וזאת גם לאחר שאבנר דיבר בשבחו של התובע. לאור זאת, נאלץ אבנר לומר חלקיקי דברים שכביכול מהווים הסכמה לדברי בן שיחו, אך באלה אין די כדי להוות ראיה כנגד התובע.

לכל זאת יש להוסיף את העובדה, שאותו עובד בשם אבנר לא העיד בבית הדין. הנתבעת לא מסרה הסבר לכך מראש, ורק במהלך החקירות הנגדיות טענה כי אותו אבנר כבר אינו עובד בנתבעת וכי הוא אף הגיש תביעה כנגדה. אין בכך כדי להוות הסבר לכך שהנתבעת אפילו לא ניסתה לזמן את אבנר לעדות, ולו באמצעות צו הבאה. לו היה אבנר מעיד, ניתן היה לעמת אותו עם הדברים שאמר בפגישה שצולמה, אם כי כמובן שהיה מקום לעמת אותו עם הסרט המלא של הפגישה, ולא עם חלקיקים ערוכים וחתוכים.

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית

המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך

הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן

במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית

המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

ראה: ע"א 548/78 שרון- לוי, פד"י לה (1) 736, 760 (ההדגשות הוספו – י.י.).

וכן ראה: ע"א 27/91 קבלו- שמעון, פד"י מט (1) 457.

ע"א 3199/93 קראוס- ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.

יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט ), עמ' 1396 - 1398.

לפיכך, יש להחיל את ההלכה בנושא אי הבאת ראיה, שמשמעה במקרה דנן ברור; שלו היה מוגש הסרט המלא, היתה עולה ממנו תמיכה בגירסת התובע. ובנוסף, לו היה אבנר חנסב מזומן לעדות, עדותו היתה תומכת בגירסת התובע.

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הגשת הסרט המלא ואי הבאת אבנר חנסב לעדות צריכים לשמש כנגד הנתבעת.

בנוסף, בית הדין מביע את מורת רוחו מהתנהלות זו של הנתבעת. שהרי, לא היתה כל סיבה להסתיר מבית הדין את הסרט המלא של הפגישה. ביחס למקרים אחרים, כמו פגישת התובע עם קצין הבטחון והשימוע, ידעה הנתבעת להציג סרט מלא, המתעד את הפגישה מתחילתה ועד סופה, וכך גם ביחס לשימוע שנערך לעובד דימה. לאור זאת, תמוה ביותר מדוע לא הוגש הסרט המלא ביחס לשיחה עם אבנר. התנהלות זו של הנתבעת, מעבר למשמעותה במישור הראייתי כפי שפורט לעיל, יש בה כדי ללמד על חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת בנוגע לניהול ההליך המשפטי דנן.

23. בנוסף לסרטונים דלעיל, הגישה הנתבעת מספר סרטונים נוספים יחד עם מסמכים, וזאת באמצעות קצין הבטחון, ואלה סומנו כנספחים 1 עד 6 לתצהירו.

בתצהירו של קצין הבטחון נאמר, כי מסרטונים אלה ניתן לראות כיצד התובע מבצע סיווג של גרוטאות, תוך שימוש במנוף קבוע בניגוד לנוהל, ותוך רישום משקל פסולת שלמעשה אינו משקף את המשקל האמיתי של הפסולת. עוד נטען שם, כי התובע נהג בטרקטור ודחף את הפסולת, כך שלא ניתן היה לקבוע את כמות הפסולת.

והנה, גם במקרה דנן עסקינן בסרטונים שאופן צילומם פוגם קשות בערכם הראייתי, ונפרט.

בתצהיר קצין הבטחון לא נאמר דבר אודות אופן צילום הסרטונים, ולמעשה הוצג מצג כי הם צולמו כך שיציגו רצף של זמנים בכל אחד מהם. דא עקא, בחקירתו הנגדית נאלץ מר שלום תורג'מן להעיד כי למעשה הסרטונים לא צולמו ברצף. מר תורג'מן ערך תצפית, וכל אימת שראה דבר שנראה לו לא תקין, החל לצלם. כשהדברים הפכו להיות תקינים, הפסיק לצלם, ואחר כך שוב החל לצלם כשראה דבר שנראה לו לא תקין.

ובלשונו של מר תורג'מן: "כשראיתי משהו לא בסדר, לחצתי על הקלטה... אחר כך הכל היה תקין אז הפסקתי לצלם, ואחר כך שוב התחלתי לצלם... מה שהיה חשוד, השארתי".

כך נתקבלו מספר קבצים, שאין אנו יודעים מה התרחש ביניהם. אופן כזה של צילום אינו מאפשר לבחון את ההתרחשויות על מנת להחליט אם התובע נהג בצורה כזו או אחרת. היה מקום שמר תורג'מן יצלם סרט אחד ברצף, ואחר כך יגיש אותו במלואו כראיה, תוך הפנייה לחלקים ממנו. במקרה מסויים גם ניתן היה להגיש סרט מלא, ובמקביל להגיש סרט ובו לקט של קטעים אליהם רצתה הנתבעת להפנות. בדרך זו ניתן היה לבדוק את אותו לקט של קטעים אל מול הסרט המלא, על מנת להווכח אם אין מדובר בעריכה מגמתית.

בנוסף, הודה מר תורג'מן בחקירתו הנגדית, כי היתה לו מחברת בה כתב את ההתרחשויות תוך כדי צילום הדברים. כשנשאל מדוע לא צירף אותה, השיב "כי זה לא קשור, יש את הסרטים".

לאור האמור לעיל, לסרטים דלעיל אין כל ערך ראייתי.

24. בנוסף לאמור לעיל, הרי שגם אם נצפה בסרטים, הרי שכל שנטען לגביהם ע"י הנתבעת, הוא שהתובע מבצע שם פעולות המנוגדות לנהלים. הא ותו לאו. וזאת בניגוד לגירסת הנתבעת, המנסה ללמוד מהדברים כי התובע זייף סיווגים ובתמורה קיבל כספי שוחד. ונפרט.

ראשית ייאמר, כי הנתבעת לא הציגה בפנינו נהלים מהם כביכול חרג התובע. ויותר מכך, מעדות התובע עולה כי הנהלים שונו מעת לעת. למשל, הנתבעת טענה כי אסור היה לעשות שימוש במנוף הקבוע. מנגד, טען התובע כי לעתים ניתנה הוראה לעבוד עם המנוף הקבוע, כשלא היו מספיק מנופים ניידים. מר תורג'מן לא ידע להכחיש דברים אלה בוודאות, ורק אמר "אני חושב שזה לא נכון". בהמשך עדותו של מר תורג'מן, הוא ניסה להציג מצג כאילו יש מספיק מנופים ניידים, כך שאין צורך להשתמש במנוף הקבוע. דא עקא, לבסוף נאלץ להודות כי יש ארבעה מנופים פעילים, כולל המנוף הקבוע, ומכך עולה כי היה צורך להשתמש במנוף הקבוע כשיש ארבע משאיות הפורקות גרוטאות.

מר תורג'מן אף טען בחקירתו הנגדית, כי מנהל המשמרת צחי לא עבד עם המנוף הקבוע, וזאת בניגוד לעדותו של צחי, ממנה עלה כי בזמנים מסויימים עבד עם המנוף הקבוע.

בנוסף לאמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת, לפיה כמות הפסולת שרואים בסרטון שוקלת יותר מזו שקבע התובע בתעודת הסיווג. כפי שפורט לעיל, עסקינן בסרטונים קטועים, שמהימנותם אפסית, ולפיכך לא ניתן לקשר בין סרטון מסויים לבין תעודת סיווג מסויימת, כפי שניסתה הנתבעת לעשות. בנוסף, אנו מקבלים את גירסת התובע, לפיה לא ניתן לקבוע על סמך צפייה בסרטון מה משקל הפסולת שפונתה.

לפיכך, משלא הוכחו נהלים הקיימים במקום, ומשעולה כי ההנחיות שונו מעת לעת, אין לקבוע כי התובע פעל בניגוד לנהלים, ואנו מקבלים את גרסתו לפיה פעל בהתאם לנהלים ששררו מעת לעת.

25. הנתבעת טענה כי נגרם לה נזק כספי, וכי החלה לחשוד בדברים לאור כמויות הפסולת שסווגו. הנתבעת הגישה כראיה את המסמך נ/1, שהוא למעשה טבלה המלמדת כביכול על כמויות הפסולת בשנת 2013.

הנתבעת טוענת, כי החלה לחשוד לאור כמויות הפסולת שפונו החל מינואר 2013, ולכן הגישה טבלה זו. לגירסת הנתבעת, כמויות פסולת אלה שונות לרעה מכמויות הפסולת לתקופה עובר לכך. בטבלה זו אף מצויין מה הפער ביחס לשנת 2012. דא עקא, לא הוגשו כל נתונים ביחס לתקופה עובר לכך, אם לשנת 2012 ואם לשנים קודמות, וזאת ללא כל הסבר. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בכמויות פסולת חריגות. לנציגי הנתבעת לא היה כל הסבר מדוע לא הוגשו הנתונים ביחס לשנים קודמות, ועולה כי נתונים אלה קיימים אך לא הוגשו.

אם כך, כיצד ניתן להשוות נתונים של שנת 2013 לנתונים של שנים קודמות, אם לא הוגשו לנו נתונים של שנים קודמות? לו היתה הנתבעת מגישה נתונים של שנים קודמות, יחד עם הנתונים של שנת 2013, ניתן היה להשוות בין הנתונים וללמוד אודות השינוי לרעה של כמויות הפסולת כפי שטוענת הנתבעת. בלית נתונים של שנים קודמות, לא ניתן לערוך השוואה שכזו.

ויותר מכך; כל שהוגש ביחס לשנת 2013 היה טבלה ובה ריכוז נתונים. לא הוגש כל חומר ממנו נלקחו נתונים אלה, והדבר פוגם בערכה הראייתי של טבלה זו, שכן לא ניתן לבדוק את אמיתות הנתונים המופיעים בה.

גם כאן יש להחיל את ההלכה בדבר אי הבאת ראיה; שהרי, לא היה כל מניעה מצד הנתבעת להגיש נתונים ביחס לתקופה שעובר לשנת 2013, וגם ביחס לשנת 2013 לא היתה כל מניעה להגיש מסמכים תומכים.

בנוסף, גם לגירסת הנתבעת, אין עקביות בהרעת הנתונים בשנת 2013, ובחודש אפריל למשל, התמונה השתנתה לטובה. לא קיבלנו כל הסבר מספק בנושא זה.

לאור האמור לעיל, אין אנו מקבלים את הטבלה נ/1 כמסמך המלמד על שינוי כזה או אחר בכמויות הפסולת ביחס לתקופה קודמת. בנוסף, אנו קובעים כי לא הוכח כלל שחל שינוי כזה או אחר בנתוני הפסולת בשנת 2013.

26. מכל האמור לעיל עולה, כי לא הוכח שהתובע פעל בניגוד לנהלים או לקח כספי שוחד, וממילא לא הוכח כי התובע גרם לנזקים כספיים לנתבעת.

כפי שפורט לעיל, הנתבעת טענה כי בעקבות מעשי התובע נגרמו לה נזקים כספיים בסכומים גבוהים, ולצורכי אגרה העמידה את סכום התביעה שכנגד ברכיב זה על סך של 200,000 ₪. כפי שקבענו, התובע לא גרם כל נזק לנתבעת.

למען הסדר הטוב, מעבר לקביעה דלעיל, יצויין כי לא רק שסכום הנזק הנטען לא הוכח, אפילו לא הוצגו תחשיבים לתמוך בסכום הנתבע. למעשה, הנתבעת נקבה בסכום סתמי וכללי, ללא כל תחשיב התומך בו, וממילא ללא כל הוכחה. גם כאן יש להחיל את ההלכה בדבר אי הבאת ראיה. שהרי, לא היתה כל מניעה מצד הנתבעת להביא ראיות ותחשיבים לתמוך בטענתה בדבר הנזק שכביכול נגרם לה.

27. להלן נפרט מספר נושאים נוספים בהם יש לדון, ואשר מחזקים את המסקנות שפורטו לעיל.

28. בפסק הדין פורט לעיל כיצד התנהל קצין הבטחון, מר שלום תורג'מן. והנה, במהלך חקירתו הנגדית, עלו ממצאים חמורים נוספים.

בפתח חקירתו נשאל מר תורג'מן: "חוץ ממך, עוד מישהו חקר את הפרשה?", והוא השיב בהחלטיות: "לא, רק אני".

והנה, משנשאל שוב בנושא, תוך שהוא מעומת עם כך שהעד הקודם, מר שטיין, אמר שהופעל חוקר חיצוני, לפתע נאלץ מר תורג'מן להודות כי היה מעורב חוקר חיצוני, והכל בהאי לישנא:

"ש: חוץ ממך, עוד מישהו חקר את הפרשה?

ת: לא, רק אני

ש: כשמר אלי שטיין אומר לנו בחקירה שלו שנכחת בה, שהופעל חוקר חיצוני, או שהוא לא אומר אמת או שהוא לא יודע מה הוא אומר

ת: הוא אומר אמת. במהלך כמה חודשים אני עשיתי חקירה ובאקט של הפיצוץ, אני הזמנתי חוקר פרטי.

ש: מי?

ת: יורם פריג

ש: איך זה שאין אף מילה שלו, לא בתצהירך, לא בתצהיר של מר שטיין. יש משהו נסתר?

ת: חס וחלילה

ש: הכנת דו"ח חקירה?

ת: הוא הועבר למשטרה

ש: למה לא צירפת לתצהירך ולא גולה בגילוי מסמכים?

ת: זה חומר שעבר למשטרה

ש: יש עוד חומר שעבר למשטרה שלא ראינו?

ת: לא.

ש: יש את הדו"ח של מר פריג?

ת: כן

ש: למה לא צירפת אותו?

ת: כי הוא לא היה רלוונטי

ש: הבאת מישהו חוקר חיצוני לפיצוץ הגדול שהיה והוא לא רלוונטי לנו?

ת: אני אסביר למה הבאתי את החוקר.

ש: אני שואל למה הדו"ח שלו לא רלוונטי?

ת: אני לא יודע

ש: יש לנו דו"ח חוקר שאתה ערכת ולא הבאת לנו.

ת: הוא הועבר למשטרה

ש: יש דו"ח של חוקר חיצוני בשם פריג, אתה לא מזכיר אותו בתצהירך

ת: הוא לא חקר. הוא לא היה בחקירה.

ש: הוא ערך דו"ח ואתה אומר שהבאת אותו...

ת: הוא ישב איתי אבל הדו"ח לא קשור לחקירה.

ש: יש דו"ח של מר פריג, למה לא צירפת, אתה אומר שהוא לא רלוונטי

ת: נכון"

מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעת הפעילה חוקר חיצוני, אשר ערך חקירה והכין דו"ח בהתאם, ודו"ח זה הוסתר מבית הדין ומהתובע.

למעשה, במסגרת ההליך דנן, הנתבעת לא הזכירה את דבר קיומו של הדו"ח ואת שמו של החוקר החיצוני, וזאת עד לשלב החקירות הנגדיות של עדיה. בחקירתו הנגדית של מר אלי שטיין, ניסה עד זה להתחמק מלהשיב לשאלות בנושא, ולבסוף הודה באופן כללי שהחברה שכרה חוקר חיצוני, אך טען כי אינו יודע מיהו אותו חוקר. בהקשר זה נציין כי התרשמנו שמר אלי שטיין, בתור מנכ"ל החברה, ידע היטב כי החברה שכרה חוקר חיצוני, וידע היטב גם את שמו, אך נמנע מלמסור פרטים אלה במהלך עדותו בבית הדין.

ואילו מר תורג'מן, שהעיד אחריו ובתחילה טען כי הוא היחיד שחקר בנושא, עומת עם דברים שאמר מר אלי שטיין, ורק אז נאלץ לשנות את גרסתו, הודה שחוקר חיצוני פעל וחקר, ואף מסר את שמו.

בהקשר זה נזכיר, כי בישיבת השימוע נאמר לתובע כי משרד חקירות חיצוני ערך חקירה, אסף ממצאים, ואלה יועברו למשטרה. גם בפגישה שקדמה לכך, בין התובע למר תורג'מן, אמר מר תורג'מן לתובע את אותם הדברים, ואף בפירוט יתר, תוך שהוא מוסיף כי משרד החקירות הקליט ותיעד את הדברים, ואף אמר לתובע כי "משרד החקירות הצליח לתעד שאתה מקבל כסף".

לפיכך, אין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה כל שעשה אותו חוקר חיצוני היה הקלטת הפגישה בין התובע לקצין הבטחון, אשר הוגשה כנספח נ/8. שהרי, ברור כי החוקר החיצוני עשה פעולות נוספות, וזאת כעולה מדברי נציגי הנתבעת כמפורט לעיל.

לאור דברים אלה, תמוה כי אותו דו"ח שערך החוקר החיצוני הוסתר. לאור ההלכות בנושא אי הבאת ראיה אותה ניתן היה להביא, המסקנה המתבקשת היא, שדו"ח זה תמך בגירסת התובע דווקא.

29. כפי שפורט לעיל, התובע ביקש להיבדק בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח את חפותו. התובע חזר על בקשה זו לאורך כל הדרך, לרבות בפגישה עם קצין הבטחון ואחר כך בישיבת השימוע, ואף הציע לשאת בעלות הבדיקה.

דא עקא, הנתבעת סירבה להצעה זו, מבלי שהמציאה סיבה טובה לכך.

בהקשר זה נציין, כי הנתבעת עצמה דרשה בעבר מהתובע לעבור בדיקות פוליגרף, כפי שעשתה עם עובדים אחרים, והתובע עבר פעמיים בהצלחה בדיקת פוליגרף. ואם הנתבעת מייחסת משקל לבדיקת פוליגרף, מדוע סירבה להצעה זו של התובע? נכון הוא, כי בדיקה זו אין לה משקל כראיה בהליך משפטי; אולם חובת תום הלב במקרה דנן מצווה כי הנתבעת תשלח את התובע לבדיקת פוליגרף, כפי שעשתה בעבר, ובפרט כשהתובע עצמו מבקש זאת ואף מציע לשאת בעלות. הנתבעת לא המציאה כל סיבה טובה להתנהלותה בנושא זה.

בדברים אלה אין כדי להוות חלק מנימוקינו בקבלת התביעה ובדחיית התביעה שכנגד, אלא אך נושא המלמד על התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לתובע.

30. במהלך חקירתו הנגדית של מר קובי סגן, מנהל משאבי אנוש בנתבעת, הוא נשאל מי ערך את הדו"ח המתייחס לשנת 2013, והוא השיב כי כל חודש נערך הדו"ח ע"י מנהל הכספים, מר ברנבאום שמחה, אשר מעביר זאת לחשבים, למנכ"לים ולמנהלי המפעלים.

לא הוסבר מדוע מר ברנבאום שמחה לא העיד מטעם הנתבעת, על מנת לתמוך בטענותיה אודות ההפסדים שנגרמו לה, לרבות ביחס לשינויים בכמויות הפסולת.

בהקשר זה טען מר קובי סגן כי הוא עצמו מנהל משאבי אנוש וגם חשב. דא עקא, לאור הנסיבות אין לייחס לכך משקל. ראשית, בתצהירו טען מר קובי סגן כי הוא משמש בתפקיד מנהל כח אדם בחברה, ולא ציין כי הוא גם חשב. שנית, לאור דבריו כי מר ברנבאום הוא זה שערך את המסמכים הרלוונטיים, היה ראוי שמר ברנבאום יעיד בנושא זה.

וגם כאן, יש להחיל את ההלכה בדבר אי הבאת ראיה, ולקבוע כי לו היו מוגשים הדוחות שערך מר ברנבאום, ולו היה מר ברנבאום מזומן לעדות, היה הדבר תומך בגירסת התובע.

31. מר אלי שטיין, מנכ"ל החברה, נחקר חקירה נגדית על תצהירו. כפי שכבר פורט לעיל, בחקירתו הנגדית הודה כי החברה שכרה שירותים של חוקר חיצוני, אך טען באופן תמוה כי אינו יודע מיהו אותו חוקר. עוד הוסיף, כי הוא לא היה מעורב בצורה ישירה בפיטורי התובע והעובדים האחרים. מר שטיין הודה כי לא ראה ראיות לקבלת סכומי כסף.

מר שטיין הודה, כי ישנם דוחות רווח והפסד חודשיים אשר נערכים ע"י החשב של הקבוצה, שלא הוגשו כראיה. מר שטיין הוסיף, במענה לשאלה בחקירה הנגדית, כי ניתן להמציא דוחות אלה. דא עקא, דוחות אלה לא הומצאו למרות זאת.

במהלך עדותו זו, עלה הנוהל לפיו המסווג אמור לקבוע מה כמות הפסולת שנותרה על הקרקע, וזאת על סמך הערכה. כשנשאל מר שטיין מדוע הפסולת לא מנוערת מעל מיכל גדול, כדי שניתן יהיה לשקול אותה, השיב כי פתרון זה אינו ישים.

השתכנענו כי דרך זו לא נבדקה כלל, וכי הנתבעת העדיפה להמשיך לעבוד בדרך זו, לפיה המסווג אמור להעריך את משקל פסולת שנותרה על הקרקע, למרות שהדבר מהווה פתח לוויכוחים ולמחלוקות. שהרי, פסולת הנמצאת על הקרקע אינה ניתנת לשקילה, מה גם שקשה יותר להפרידה מפסולת סמוכה.

מר שטיין אישר, שיתכן שנאמר לו ע"י התובע שהנהג שמעון מפריע לעבודה ומתנהל בצורה אלימה. דא עקא, הוא לא ידע להסביר כיצד התובע דורש לא לאפשר לנהג מסויים להכנס למפעל אם התובע עצמו מקבל שוחד מנהגים. מר שטיין מסר הסבר, אך הסבר זה אינו מספק.

למר שטיין לא היה הסבר טוב לשאלה מדוע לא נשלח התובע לבדיקת פוליגרף, למרות שביקש זאת, ולמרות שהנתבעת שולחת את העובדים לבדיקות פוליגרף תקופתיות.

לסיכום עדות זו, השתכנענו כי אין לקבלה כעדות מהימנה.

32. לגבי עדותו של מר קובי סגן פורטו לעיל דברים, ונוסיף עוד להלן.

מר סגן נשאל אם יכולות להיות סיבות נוספות לפער בכמויות הפסולת; וניתנה לו דוגמה לפיה משאית ריקה שקלה אחרת בכניסה למפעל לעומת היציאה, וההפרש היה למעלה מ- 1,000 ק"ג. תשובותיו של מר סגן לשאלה זו לא היו ענייניות, והוא ניסה למשל להסביר זאת בכך שפעם הנהג היה על המשאית ופעם לא. מר סגן לא ידע להשיב אם יש נהגים השוקלים למעלה מ- 1,000 ק"ג, וכשנשאל אם יש כאלה השיב "אני לא יודע".

מר סגן הודה כי הוא לא ראה ראיות להעברת כספים, וכי בסרטים ראה רק הפרת נהלים.

גם עדות זו אינה מקובלת עלינו, לאור התרשמותנו.

33. מר עמי עטיה, מנהל המפעל, העיד אף הוא. מעדותו עולה כי הוא ערך ביקורות פתע, ומעולם לא גילה מקרה פלילי, אלא רק טעויות אנושיות.

מר עטיה הודה, כי בעת שהיתה מחלוקת בין נהג למנהל משמרת, היו קוראים למר עטיה. מר עטיה אמנם הכחיש כי שינה בכתב ידו סיווג שנקבע, אולם בנושא זה אנו מעדיפים את עדות התובע; שהעיד כי פעמים רבות היו הנהגים הולכים אל מר עטיה, וזה היה משנה את הסיווג שקבע התובע, וזאת לטובת הנהגים.

גם כאן התרשמנו, כי עד זה שאף להביא להכרעה כי התובע קיבל כספי שוחד, הגם שלא היתה כל ראיה לכך.

34. מר צחי הרבג'יו העיד אף הוא מטעם הנתבעת, וזאת כמנהל משמרת.

עד זה ניסה להציג מצג, לפיו מנהל המשמרת אינו אחראי גם על התנור, אך נאלץ להודות לבסוף כי מנהל המשמרת אחראי גם על התנור לעיתים.

עד זה גם ניסה להציג מצג לפיו מנהל המשמרת יכול לפקח במקביל על מספר משאיות הפורקות גרוטאות. דא עקא, הוא נאלץ להודות כי יש נקודות עבודה שהמרחק ביניהן הוא עשרות מטרים, ואז יתכן שמסווג נמצא ליד משאית אחת, ואם מצלמים את המשאית האחרת אזי לא רואים לידה מסווג. אמירה זו מוציאה את העוקץ מטענת הנתבעת לגבי חלק מהממצאים שכביכול עולים מהסרטים שהגישה.

ביחס למנוף הקבוע, עד זה נאלץ להודות כי הוא עובד עם המנוף הקבוע, אך טען כי בתקופה בה צולמו הסרטים ניתנה הוראה לא לעשות בו שימוש. התרשמנו כי אמירה זו של העד אינה מתיישבת עם יתר חלקי עדותו ועם יתר הנסיבות והעדויות, ואנו מעדיפים את עדות התובע, ממנה עלה כי בעיתות לחץ ניתנה הוראה לעשות שימוש במנוף הקבוע.

התרשמנו כי עד זה העיד באופן מגמתי על מנת לרצות את הממונים עליו ואת הנתבעת, בה הוא עובד.

35. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא קיבל כספי שוחד או טובות הנאה אחרות, ואף לא פעל בניגוד לנהלים. לפיכך, התובע גם לא גרם כל נזק לנתבעת, מה גם שלא הוכח נזק כזה.

למעשה, עולה כי התובע עשה מלאכתו נאמנה, ואף עשה הכל כדי למנוע פגיעה בנתבעת. התובע אמנם לא ידע אודות מקרים בהם אחרים קיבלו שוחד, אולם הוא עצמו קיבל הצעות כאלה, וכן הופעלו עליו לחצים מצד נהגים שהובילו גרוטאות למפעל. התובע פנה שוב ושוב אל גורמים בהנהלה, מסר את הדברים, וכן הציע לא לאפשר לאותם נהגים להיכנס למפעל. דא עקא, הצעותיו אלה לא נתקבלו, ויותר חמור; הדברים שמסר הועברו לאותם נהגים, ואלה אף באו אל התובע בטענות מדוע מסר כך למנהליו.

התרשמנו, כי גורמים אחרים בנתבעת פעלו כנגד טובת הנתבעת, ולמעשה הפכו את התובע שעיר לעזאזל. יתכן אף שהתובע הפריע לאותם גורמים בפעולותיהם האסורות, ולפיכך שאפו לפטרו על מנת שלא ימשיך להפריע להם.

אין בכך כדי ללמד אודות התנהלות עובדים אחרים שפוטרו מן הנתבעת יחד עם התובע, מאחר ולא הם התובעים בתיק דנן. אפילו העובד אבנר חנסב לא העיד בתיק דנן, הגם שהוגש סרטון המתעד פגישה איתו. מאחר וסרטון זה נערך באופן מגמתי ומטעה, הרי שלא ניתן לקבוע דבר ביחס אליו.

בהקשר זה, יש לזכור כי נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על המעביד להביא ראיות שיש בהן כדי לשכנע את בית הדין כי התובע אכן גנב. כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות.

ראה:

ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ – עזבון המנוח רובינשטיין ז"ל (מיום 25.4.06).

והנה, במקרה דנן, לא רק שהנתבעת לא עמדה במידת ההוכחה המוגברת כדי להוכיח את המעשים המיוחסים לתובע; מעשים אלה לא הוכחו אפילו במידת ההוכחה הרגילה, ולמעשה לא הוכחו אפילו לכאורה.

36. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה שכנגד.

37. בנוסף, מתקבלת ברובה התביעה העיקרית, וזאת כפי שיפורט להלן.

באשר לצו עשה להשבת התובע לעבודתו; השתכנענו כי אין זה הסעד המתאים. עסקינן בחברה פרטית, וכנגד התובע התייצבו כל הגורמים הבכירים בחברה. הגם שהתברר לבסוף כי התובע לא עשה את שאלה מייחסים לו, השבתו לעבודה אינה מתאימה בנסיבות העניין, וזאת גם מבחינת טובת התובע.

לאור זאת, נפסוק להלן את הסכומים שתבע התובע לחילופין.

בהקשר זה, משכורתו הקובעת של התובע הינה כפי שטענה הנתבעת בסעיף 36 לכתב ההגנה, 11,240 ₪. התובע טען לשכר גבוה יותר, אך זאת ללא כל תחשיב, תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הרכיבים אשר בשכר ששולם לו. ואילו הנתבעת במקום אחר טענה לשכר נמוך יותר, אך אנו מעדיפים את גרסתה דלעיל של הנתבעת, המתאימה לתלושי השכר שהוגשו.

להלן נפרט את הסכומים להם זכאי התובע, בהסתמך על כל קביעותינו אשר פורטו לעיל.

הסכומים להם זכאי התובע

38. באשר לפיצויי פיטורים, לא הוכח כל נימוק לשלילת פיצויי הפיטורים מהתובע, ולפיכך יש לשלם לתובע פיצויי פיטורים מלאים, וכך גם ביחס לחלף הודעה מוקדמת.

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסך של 29,505 ₪ (31.5 חודשים במכפלת 11,240 ₪).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך של 11,240 ₪.

39. במסגרת תביעתו וגם בסיכומיו עתר התובע לכך שיושתו על הנתבעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מן העבר השני, הנתבעת לא התייחסה כלל לנושא זה, לא בכתב הגנתה ולא בסיכומיה, אלא הסתפקה בהכחשה כללית של הסעדים אותם דרש התובע.

לשם הכרעה בסוגיה זו, נביא תחילה את הוראות הסעיפים שבחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") שעניינם הפחתת פיצויי ההלנה.

סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע בהאי לישנא:

"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר קובע לאמור:

"ד) הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:

(1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;

(2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;

(3) ..."

במקרה שלפנינו, אין כל הצדקה להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. אין עסקינן במחלוקת כנה בין הצדדים, אלא במעסיקה אשר שללה מן העובד את פיצויי הפיטורים ללא כל הצדקה. הנתבעת האשימה את התובע בביצוע מעשים פליליים חמורים; לקיחת כספי שוחד, גניבה ממעביד וזיוף מסמכים.

והנה, התברר כי הנתבעת עשתה כן מבלי שהיו בידיה ראיות, ולו לכאורה. לו היתה הנתבעת מאשימה את התובע בהתרשלות בעבודתו, וטענותיה היו נדחות, יתכן שהמסקנות היו שונות. אולם, במקרה דנן, לאור התנהלות הנתבעת, התרשמנו כי הנתבעת טפלה על התובע עלילה, תוך שהיא מודעת לכך כי התובע לא עשה את המעשים החמורים שיוחסו לו.

בהקשר זה נזכיר כי הנתבעת כתבה לתובע מכתב פיטורין, אולם במסגרתו לא התייחסה כלל לנושא פיצויי הפיטורים, ממילא לא כתבה בו כי לתובע לא ישולמו פיצויי פיטורים, וממילא לא נימקה את שלילתם.

משכך, עולה כי הנתבעת לא הסבירה כלל מדוע אין להשית עליה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, והנסיבות מלמדות כי אין כל סיבה להפחתת פיצויי הלנה כאלה. ויותר מכך, עסקינן במקרה חמור מאוד של אי תשלום פיצויי פיטורים תוך האשמת עובד בגניבה ובקבלת שוחד ללא כל ראיות, ובדיוק למקרה שכזה נועדו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

מודעים אנו לכך שבפסיקת בית הדין הארצי נקבע, כי לבית הדין סמכות להפחית את פיצויי ההלנה גם בשל נסיבות שאינן נקובות בהוראות חוק הגנת השכר.

ראה: ע"ע (ארצי) 30029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – חסן, עבודה ארצי לג', 36.

עם זאת, במקרה דנן, כפי שפורט לעיל, אין כל סיבה להפחתת פיצויי ההלנה, וזאת גם אם נתור אחר סיבות שאינן מנויות בהוראות חוק הגנת השכר.

דווקא במקרה דנן יש להחמיר עם הנתבעת, על מנת להעביר מסר למעסיקים, כדי שידעו כי אין לשלול פיצויי פיטורין מעובד ללא הצדקה ולו לכאורה. יידע כל מעסיק, כי אם ישלול פיצויי פיטורים ללא הצדקה, תוך שהוא טופל על העובד האשמות פליליות ללא ראיות, הרי שבסופו של יום יישא אותו מעסיק בתוצאות, בדמות תשלום פיצויי הלנה מלאים. אחרת, יוצא החוטא נשכר. זוהי תכליתו של חוק הגנת השכר, ובמקרה דנן השתת פיצויי הלנה מלאים תגשים תכלית זו.

באמור לעיל לקחנו בחשבון את העובדה כי ההליך השיפוטי במקרה דנן היה קצר, והוא אף החל זמן קצר לאחר סיום עבודתו של התובע, וזאת מאחר והתובע הגיש בקשה למתן סעד זמני בסמוך לפיטוריו.

לאור כל האמור לעיל, פיצויי הפיטורים שישולמו לתובע יישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא על פי חוק הגנת השכר, וזאת מיום 16.9.13 ועד לתשלום בפועל.

40. באשר לפיצוי בגין לשון הרע, לא ניתן לפסוק פיצוי זה במקרה דנן, באשר לא הוכח היסוד הפרסומי הנדרש.

אכן, נכונה טענת התובע כי פיטוריו נעשו באופן שפגע בשמו הטוב והסב לו עוגמת נפש. דא עקא, התובע לא הוכיח אל מי הגיע הפרסום של אותם דברים, ובלית הוכחה שכזו לא ניתן לפסוק פיצוי בגין לשון הרע.

בהקשר זה נוסיף, כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל אופן פיטוריו, לרבות העלילה חסרת הבסיס לפיה קיבל כספי שוחד, נלקחת בחשבון בבואנו לפסוק לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, כפי שיפורט להלן.

41. באשר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הרי שנפסק כבר כי פיצוי שכזה כולל נזק ממוני ונזק לא ממוני. לפיכך, בנסיבות החמורות דנן ראוי להעמיד פיצוי זה על סך של 9 משכורות, היינו על סך של 101,160 ₪.

בנושא זה לקחנו בחשבון את העובדה שהתובע פוטר תוך שהנתבעת טופלת עליו עלילה חמורה של לקיחת כספי שוחד, גניבה ממעביד וזיוף מסמכים, והכל ללא כל ראיה ולו לכאורה. בנוסף, הסתבר לבסוף כי הדברים אשר יוחסו לתובע לא היו ולא נבראו.

לאור זאת, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, שהרי זה כלול כבר בפיצוי הנ"ל בגין פיטורים שלא כדין.

באשר לשיעור הראוי של הפיצוי, נפסק כבר כי התקרה עומדת על פיצוי בגובה 12 משכורות, ויישום ההלכות בנושא מביא אותנו לקביעה לפיה הפיצוי הראוי במקרה דנן הינו בגובה 9 משכורות, כפי שפורט לעיל.

ראה:

ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (מיום 9.12.14).

וכן ראה:

ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ –בוסי (מיום 4.8.13).

אחרית דבר

42. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה שכנגד, והתביעה העיקרית מתקבלת ברובה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים - 29,505 ₪

חלף הודעה מוקדמת - 11,240 ₪.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - 101,160 ₪.

43. הסכומים דלעיל שנפסקו בגין חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין יישאו ריבית והצמדה כדין מיום 16.9.13 ועד לתשלום בפועל.

כפי שנקבע לעיל, פיצויי הפיטורים שנפסקו לעיל יישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא על פי חוק הגנת השכר, מיום 16.9.13 ועד לתשלום בפועל.

44. בנוסף, תשחרר הנתבעת לתובע את כל הכספים הצבורים בקרנות ובקופות השונות. כספים הצבורים על חשבון פיצויי פיטורים, יוכלו לשמש לתשלום פיצויי הפיטורים שנפסקו לעיל.

45. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ בגין התביעה שכנגד והתביעה העיקרית.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בגין התביעה העיקרית, ושכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ בגין התביעה שכנגד שנדחתה.

סכומים אלה יישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

46. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

47. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ה, (05 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.