1. בפני בקשת הנתבע מס' 3 לבטול פסק דין שניתן ביום 28.1.14 בהעדר בקשה לרשות להתגונן במועד מטעמו.

המבקש אינו מכחיש כי קיבל את כתב התביעה ולא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד. לטענת המבקש לא התגונן בעקבות הבטחת ב"כ התובעת לבטול התביעה כולה.

עוד טען המבקש כי פסק הדין מעולם לא נמסר לו וקיומו נודע לו כאשר נמסרה לאביו, ימים אחדים לפני הגשת הבקשה דנן, האזהרה בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין.

המבקש הגיש את הבקשה לבטול פסק דין ביום 18.3.15.

ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האיחור בהגשתה, יותר משנה ממועד שניתן פסק הדין.

אלא שמועד מתן פסק הדין אינו המועד הקובע וב"כ המשיבה אינו טוען ואינו מצרף כל ראיה כי פסק הדין הומצא למבקש במועד שהוא קודם ל 30 היום לפני הגשת הבקשה וזאת על מנת לסתור את טענת המבקש בדבר המועד שבו נודע לו על קיומו של פסק הדין.

לפיכך, טענת ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לבטול פסק הדין על הסף בשל האיחור בהגשתה נדחית.

2. המחדל של אי הגשת בקשת רשות להתגונן הוסבר ולפיכך, יש לבחון את עילת ההגנה.

טענת ההגנה המרכזית של המבקש כנגד התביעה הוא כי לא חתם על ההסכם נספח ג' לכתב התביעה.

חתימתו על ההסכם הנ"ל היא העילה היחידה לתביעתו של המבקש שכן הוא לא היה מעורב בעסקת ההלוואה בגינה נחתם ההסכם.

די בכך על מנת לקבוע כי המבקש מעלה טענת הגנה (אחת לפחות) כנגד התביעה ולהצדיק בטולו של פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה.

3. אשר על כן, הנני מורה על בטולו של פסק הדין כנגד תשלום הוצאות לריפוי המחדל של אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד ובסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי ב"כ המבקש.

תוך אותו מועד יגיש המבקש בקשת רשות להתגונן או יודיע כי הבקשה לבטול פסק הדין מהווה בקשה למתן רשות להתגונן ויצרף לה ראיה על ביצוע תשלום ההוצאות לידי ב"כ המשיבה.

עם ביצוע התשלום והגשת בקשת רשות להתגונן או הודעה כאמור לעיל, תקבע המזכירות דיון בבקשה לרשות להתגונן על פי יומנה.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.