1. התובעים, ארבעה חברים בשלהי שנות ה – 30 לחייהם, ביקשו לצאת לחופשת סקי באנדורה. הם בחרו בעיירה PAS DE LA CASA, שם – בהתאם לבדיקה מוקדמת שנערכה על ידם – ניתן היה לשלב לצד פעילות סקי גם בילויים בערבים וליהנות מחיי הלילה שהעיירה מציעה. כמו כן, לתובעים היה חשוב שבמלון יהיו מתקני ספא. מלון שהוצע להם בעיירה זו על ידי הנתבעת היה בתפוסה מלאה וההזמנה למלון זה לא אושרה. בין מועד ביצוע ההזמנה ועד למועד בו הסתבר שבמלון אין מקומות פנויים חלפו מספר ימים (בהתאם לנטען בכתב התביעה, כשבוע). הקשר בין הצדדים נוהל בעיקר על ידי התובע 1, מטעם כלל התובעים, ועל ידי מנהל סניף הנתבעת בראשון-לציון, מר מנשי.
2. מר מנשי הציע לתובעים מלון אחר באנדורה. היה ברור שקיימת מגבלת תקציב. שמו של המלון האחר היה FONT DARGENT. מבחינת מר מנשי, מלון זה עמד בדרישות העקרוניות של התובעים: המלון נמצא באנדורה והשהות עולה בקנה אחד עם מגבלת התקציב. מר מנשי ציין שהוא אינו מכיר את המלון והוא הפנה את התובע 1 לבדוק האם המלון מתאים באתר האינטרנט של המלון.
3. התובע 1 הקיש בתוכנת החיפוש את שם המלון FONT DARGENT ואת שם העיירה PAS DE LA CASA. הרושם מתמונות המלון היה חיובי, ניתן אישור לביצוע ההזמנה והתשלום הוסדר.
4. כאשר נחתו התובעים באנדורה הסתבר להם שהם עתידים להשתכן במלון בשם FONT DARGENT שנמצא בעיירה CANILLO ולא בעיירה PAS DE LA CASA. התובעים יצרו קשר טלפוני עם מר מנשי, הלה ערך בדיקות מתאימות והעמיד לרשותם – בבוקר היום השלישי – אפשרות לעבור למלון באותה רמה בעיירה PAS DE LA CASA, בתוספת עלות של 250 אירו לאדם. התובעים לא קיבלו את ההצעה.
5. מעבר לעובדה שהיה על התובעים לקבל את ההצעה, לצורך הקטנת הנזק (על אף העובדה שקבלת ההצעה עשויה הייתה להביא לאובדן חצי יום של סקי), הרי שלא שוכנעתי שנסיבות העניין מצדיקות להטיל את האחריות לעובדה שהמלון אינו בעיירה PAS DE LA CASAעל הנתבעת. שוכנעתי שהיה בכוונת התובעים להשתכן בעיירה זו. שוכנעתי שהם האמינו שהמלון עבורו שולמה התמורה נמצא בעיירה זו (החיפוש באינטרנט מהווה אינדיקציה ברורה לכך. בדיעבד הסתבר שיש שני מלונות באותו השם, בכל אחת מהעיירות האמורות). עם זאת, לא שוכנעתי שעלה בידי התובעים להבהיר באוזני נציג הנתבעת, מר מנשי, באופן ברור וחד משמעי, שלאחר שהעסקה הראשונה שהוצעה לא אושרה, מבוקש לערוך הזמנה המתייחסת למלון בעיירה PAS DE LA CASA בלבד. אין די בעצם העובדה שהתובעים היו חפצים ללון בעיירה זו. היה עליהם להבטיח שמר מנשי מודע לכך שמדובר בתנאי ייחודי לביצוע העסקה. מר מנשי לא הבין זאת ולא הוכח שהיה עליו להבין זאת ממצגיהם של מי מהתובעים. מר מנשי אף הדגיש שלו הדבר היה מובא לידיעתו, ניתן היה להסדיר עבור התובעים עסקה הכוללת לינה בעיירה זו, במלון מתאים – בעלות גבוהה יותר. זאת ועוד, התובעים קיבלו לידיהם את השובר עבור המלון. בשובר מצוין בבירור מהו מען המלון (בעיירה CANILLO). היה על התובעים לבדוק את השובר מבעוד מועד ולהתריע בפני הנתבעת על עצם הזמנת מלון בעיירה שאינה תואמת את מבוקשם. ברור מהשובר שהוצג שהביטוי "CANILLO" מתייחס לשם העיירה, ולא היה מקום להסיק אחרת.
6. בטענות נוספות שהעלו התובעים לא מצאתי ממש. העובדה שהספא במלון נשרף אינה מקימה אחריות על הנתבעת. מדובר ב"כוח עליון" או במאורע שהנתבעת לא יכולה הייתה לצפות אותו מראש. הנתבעת פעלה להסדיר עבור התובעים כניסה לבריכה ומרכז החלקה על הקרח בקרבת מקום, ללא עלות נוספת, עובדה הנזקפת לזכותה. הטענה לפיה מדריך הסקי לא שלט בשפה האנגלית אף היא אינה מהווה עילה לחיובה של הנתבעת, מאחר ואין לה יכולת להשפיע על רמת השליטה בשפה האנגלית של המדריכים השונים (לא נטען ולא הוכח שהמדריך אינו מדבר כלל אנגלית).
7. על כן, התביעה נדחית; בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.