התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו, בתאונה שהתרחשה ביום 13.06.13.

טענות התובע -

לטענת התובע, בעת שרכבו נכנס לאזור תעשייה בפתח תקווה, בכניסה שהיא מעגלית ובשיפוע כלפי מעלה, חנתה משאית שבבעלות הנתבעת, עם הרמפה של המשאית פתוחה, וכתוצאה מכך נפגע רכבו. לטענת התובע, הרמפה הייתה פתוחה בגובה נמוך (כ – 40 ס"מ) ולא ניתן היה לראותה, בפרט שעה שצבעה האפור השתלב עם צבעי הכביש. עוד צוין, בכתב התביעה, כי הרמפה הוסתרה ע"י ארונות שהיו בסמוך למשאית.

לאור האמור, טוען התובע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת, ודורש לחייבה בעלויות תיקון הרכב, בירידת ערך הרכב ובהוצאותיו.

טענות הנתבעת -

הנתבעת טוענת, כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על נהג התובע. התאונה ארעה כשהמשאית היתה במצב של עצירה מוחלטת, כשהרמפה מורדת ועליה עומד נהג הנתבעת, מר כריש. נהג התובע נכנס לאזור הפריקה ולא נתן דעתו למשאית הנתבעת, אף שראה שמתבצעת פריקה של ארונות ממנה, לא העריך נכון את המרחק בין שני כלי הרכב ופגעה בה.

במסגרת הדיון, שמעתי את עדותם של נהג רכב התובע ושל נהג המשאית.

מר בוכניק, אשר נהג ברכב התובע בעת התאונה, מסר בעדותו כי נכנס עם הרכב אל אזור הפריקה בכביש שהוא בעליה תלולה. בסוף אותה עליה הבחין במשאית הנתבעת אשר לידה הונחו ארונות. כאשר חלף על פני המשאית, שמע מכה ברכב. או אז, יצא מן הרכב לראות במה מדובר והבחין כי הרכב נפגע מהרמפה של משאית הנתבעת, שהייתה פתוחה בגובה של 40 ס"מ לערך. הרמפה לא סומנה והושארה ללא השגחה. כאשר נשאל אם ראה שפורקים סחורה לפני המשאית, השיב מר בוכניק בחיוב. בתשובה לשאלה האם נכון שנהג הנתבעת עמד על הרמפה, השיב כי היא לא ראה אותו על הרמפה וכי לא היה במקום אף אחד.

נהג המשאית העיד, כי העמיד את המשאית, כדי לבצע פריקה של ציוד משרדי. עוד ציין כי הרמפה הייתה בגובה של חצי מטר לערך מהכביש, וכי הוא עמד עליה בעת התאונה. עוד טען כי רכב התובע הגיע במהירות מהסיבוב בעליה ולכן צעק לנהג שיעצור. כן נטען, כי הוצב במקום שלט של פריקה וטעינה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה שעיקר האחריות לתאונה נופל דווקא על כתפיו של התובע. ואלו נימוקיי:

המשאית היתה במצב של עצירה, באזור המיועד לפריקה של סחורה. נהג רכב התובע ראה את המשאית והבחין כי מתבצעת פריקה ממנה. נהג רכב התובע ידע שתנאי הדרך הם בעייתיים, שכן הכביש הוא בעליה תלולה ובסיבוב, ולפיכך היה על התובע לנהוג בזהירות מרובה ולנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי להימנע ממגע בין הרכבים.

כל נסיעה בסיבוב ובעליה מחייבת זהירות, קל וחומר כאשר מדובר במתחם בו מתבצעת פריקת סחורה ממשאיות.

יחד עם זאת, הנתבעת לא מכחישה כי הרמפה לא סומנה בשום דרך אף שהייתה פתוחה לכיוון שממנו מגיעים כלי רכב אחרים, ועובדות אלו היו מהגורמים לתאונה.

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 75%.

באשר לנזקים הנטענים - התובע לא צירף חוות דעת שמאי מטעמו, אלא הצעת מחיר לתיקון הרכב, ולפיה עלות תיקון הנזקים עומד ע"ס 3200 ₪.

נזק בגין ירידת ערך והוצאות נוספות – לא הוכח.

לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 75%, נותרה יתרה בסך 800 ₪.

סוף דבר -

אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 250 ₪.

5129371

5467831

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ד, 14 יוני 2014, בהעדר הצדדים.