ביום 29/4/13 רכש התובע כיריים, המיובאות על ידי הנתבעת 1, בחנות הנתבעת 2. לאחר שטכנאי גז התקינם במקומם ורעייתו החלה עושה שימוש בכיריים, החלו הכפתורים להתחמם. התובע דיווח אודות הבעיה למי מטעם הנתבעת 1, ובינתיים המשיך לעשות שימוש בכיריים. יום אחד במהלך שימוש בכיריים, התפוצצה הזכוכית שבבסיסם מחמת החום הפנימי. בעקבות הארוע הוחלפו הכיריים במוצר חדש, אך ראשי הכיריים לא הוחלפו, בטענה כי אלו תואמים את הכיריים הישנות, שניזוקו. כאשר הזמין התובע את טכנאי הגז מטעמו לבצע התקנה, גילה זה כי הראשים אינם תואמים. שוב פנה פעם אחר פעם אל מי מטעם הנתבעת, נותן השירות מטעמה הגיע אל ביתו והתרשם בעצמו מחוסר ההתאמה, והובטח לו כי אלו יוחלפו, אלא שחודשים חלפו ללא תיקון. כשלבסוף הוחלפו הכיריים האמורות בחדשות, הותקנו הכיריים בידי נציג הנתבעת בביתו, והתובע סבר שבכך תמו תלאותיו, אלא ששוב החלו הכיריים להתחמם כעבור זמן קצר והכפתורים היו מתלהטים. לכן, למען הזהירות והבטיחות, ומתוך חשש מפני חזרה על מקרה העבר, החליט התובע להחליף את הכיריים בכיריים הישנות שהיו בביתו עובר לרכישה, ואלו יושבות עתה כאבן שאין לה הופכין בביתו.

בין לבין הגיש התובע תביעתו זו, וזאת לאחר אינספור טלפונים ופניות לשיטתו.

ראוי לציין כי התובענה הוגשה הן כנגד היבואנית של הכיריים, היא הנתבעת 1 כאמור, והן כנגד החנות שמכרה לתובע את הכיריים, היא הנתבעת 2, אשר טענה לחוסר יריבות.

כן ראוי לציין כי לאחר החקירה התברר כי לשיטת התובע עמד לאורך כל הדרך בקשר ישיר עם מוזס, נותן השירותים מטעם הנתבעת 1 (להלן: מוזס או מר מוזס), ואת פרטי הנתבעת 1 קיבל מאת מזכירתו של מוזס. מפי מר מוזס התברר כי פרטיו מצויים ונקובים על גבי אריזת המוצר.

נציג נתבעת 1 נחקר לפניי, וכן נחקר מר מוזס בעצמו. לאחר ששמעתי את חקירותיהם של שני אלו הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את גירסת הנתבעת, וכי למעשה, נוכח הסתירות המרובות בין גרסאותיהם, אין לי אלא לקבל את גירסת התובע בשלמותה.

כך, למשל, טען נציג הנתבעת כי כאשר פונה אליהם לקוח הם מעבירים את הטיפול בפנייתו לנותן השירות הרלוונטי, ובפנייתו של התובע, מדובר במר מוזס, וכך אכן הופנה. עוד העיד הלה כי אין בין הנתבעת לבין מוזס נוהל קבוע בנוגע למהירות הטיפול בפניה, מועד משלוח נציג מטעם החברה לבית הלקוח לבחינת טענותיו ואף בנוגע למעקב ודיווח שוטף אודות פניות שהופנו. לשיטתו, כיוון שהנתבעת היא יבואנית של מוצרים רבים מסוגים שונים, הרי שבכל טיפול בפניית לקוח ותלונה אודות פגם או ליקוי במוצר הם מפנים את הלקוח מיידית לנותן השירות הרלוונטי, העובד מולם כנגד חשבוניות, במערכת יחסים של מזמין-קבלן, ואין הם בוחנים קודם לכן האם בידי הלקוח מלוא האישורים הנדרשים לכניסתה לתוקף של תעודת האחריות שבידיו, שכן בדיקה זו נעשית ישירות על ידי נותן השירות.

מר מוזס העיד לעומתו, כי כאשר מופנה לקוח מאת היבואנית, נעשה הדבר לאחר שהיבואנית מוודאה כי אמנם זכאי הלקוח לאחריות מטעמה, ובהתאמה כאשר מדובר בכיריים מקבלת תחילה היבואנית את אישור המתקין שהתקין את הכיריים בבית הלקוח כי מדובר בטכנאי גז מוסמך. לשיטתו, עד שלא מתקבל האישור האמור בידי היבואנית, כלל לא מפנה זו פנייה אל נותן השירות – אליו – ובמקרה שבו פונה לקוח ישירות אליו בשים לב לפרטיו הנקובים על גבי האריזה, הוא מפנה אותו אל היבואנית על מנת שישלים תחילה את הנדרש ממנו כלפיה, ועל מנת שזו תפתח פניה אצלו (אצל מוזס). לשיטתו הוא אף מבהיר ללקוחות כי אם לא יפעלו כך, לא יזכו לטיפול חינם ולמלוא האחריות לה הם זכאים. לדבריו, אם כן, פנה התובע תחילה אליו ולא אל היבואנית, וטענת נציג היבואנית לפיה פנה התובע תחילה אליה והופנה על ידה אל מוזס אינה נכונה. לדבריו, משפנה אליו התובע, הופנה אל היבואנית, וכל עוד לא פתחה זו קריאת שירות אצלו לא יכול היה להתחיל לטפל בטענותיו ועל כן לא טופלו טענות התובע עד אשר התפוצצו הכיריים. זאת ועוד, העיד מר מוזס, בינו לבין התבעת 1 נהלים ברורים לרבות לעניין דיווח ומעקב, וללא אישורה של הנתבעת אין הוא מחליף את המוצר.

מר מוזס אישר כי הכיריים הראשונות שהביא עימו התובע אל החנות אמנם הוחלפו על ידו, לאחר קבלת אישור הנתבעת 1, וכי אלו אמנם התפוצצו כתוצאה מהחום, אלא שיש להניח כי הדבר ארע בשל שימוש בסירים גדולים מדי, שאינם תואמים את סוג הכיריים שרכש התובע. עוד אישר מר מוזס כי הכיריים הראשונות הוחלפו מבלי שיוחלפו ראשי הכיריים, אלא שלטענתו אין ממש בטענה כי הראשים הישנים לא תאמו את הכיריים החדשות, שכן מדובר היה באותו דגם במדויק. מר מוזס אישר כי הנתבע יצר קשר מספר פעמים לאחר רכישת הכיריים הראשונות, וכי הכיריים הוחלפו בחנות הנתבעת 2 רק לאחר שהתפוצצו.

לבסוף אישר מר מוזס כי החליף את הכיריים פעם נוספת באישור הנתבעת 1, וכי התובע אמנם הלין על התחממות חוזרת של הכיריים האחרונות, אלא ששוב לשיטתו מדובר בשימוש לא נכון במוצר.

לא שמעתי מפיו של מר מוזס או מפי היבואנית כי בשלב כזה או אחר במהלך ההתנהלות מול התובע כאן הובהר לתובע הכיצד יש להשתמש במוצר או כי הוזהר לבל יעשה שימוש בסירים גדולים מדי, וכן לא שמעתי כי הובהר לתובע כי ככל שייגרם נזק חוזר לכיריים בשל שימוש שלא בהתאם להוראות אלו, ייאלץ לשאת בעצמו בעלות ההחלפה.

התובע העיד כי פנה אל מוזס, כי שוחח עם פקידתו, רחלי, כי שלח אליה את אישור ההתקנה של המוצר וכי התנהל לאורך כל הדרך מולה ומול מר מוזס בעצמו. לשיטתו, ביקש לקבל את פרטי היבואנית וקיבל מספרי טלפון וכתובת אלא שבמהלך הדיון התברר כי הפרטים שבידיו אינם שייכים ליבואנית.

עוד העיד התובע כי לאורך כל הדרך הבטיחו לו רחלי ומוזס כי יטפלו בפנייתו, כי יגיעו אל ביתו ודחו את הגעתם מעת לעת מסיבות שונות. לדבריו מעולם לא נאמר לו כי תנאי להגעתו של מוזס הוא פניה תחילה את היבואנית, ועל כן לא עמד על פניה ישירה אליה. לטענתו, את פרטיה של היבואנית ביקש להשיג לשם ניהול ההליך כאן, ואת הפרטים הנקובים בקבלה מיום 31/10/13 קיבל לידיו ביחד עם הקבלה רק לאחר הגשת התביעה כאן.

מעבר לכך חזר התובע על טענותיו, הבהיר את אופן השתלשלות הארועים וחידד את גירסתו.

כאמור, לאחר ששמעתי את העדויות, ובשים לב לסתירות בגרסאות הנתבעת 1 ונותן השירות מטעמה, אני רואה לנכון להעדיף את גרסתו העובדתית של התובע.

אציין כי למעשה לא הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה כלל, כאשר נציגה העיד לפניי כי כתב התביעה הגיע לידיו כשבוע לפני הדיון כאן, מידי מנהליו, ולא ידוע לו מתי וכיצד הגיע זה לידי מנהליו עובר לכך. בהתאמה, לא הובהר מדוע לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 לתיק, ואני רואה בה כמי שבחרה שלא להגיש כתב הגנה ולהסתפק בהבאת טענותיה בדיון בלבד.

עוד יצויין כי איש מבין הצדדים לא הציג לעיוני את תעודת האחריות שניתנה עם המוצר. התובע סבר כי תעודת האחריות אינה בידיו, עד אשר הפנו יתר הנציגים את תשומת לבו, במהל הדיון, לכך שבספר ההדרכה הנלווה למוצר מצויה אף תעודת האחריות, אלא שספר זה לא הוצג כאן.

הנתבעות לא הביאו עימן דוגמא מספר זה/ מתעודת האחריות או לא הציגוהו לפניי, ושיקוליהן עימן.

תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006 (להלן: התקנות), קובעת –

"2 (א) יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה.

(ב) תיקן יצרן את הקלקול או ביצע החלפה, ימסור לצרכן אישור בכתב שתפורט בו מהות התיקון, ולגבי החלפת חלקים מהטובין – מהות ההחלפה.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן, יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו."

תקנה 7 קובעת –

"7. (א) טובין המפורטים בטור א' בתוספת השניה, יתוקנו במענו של הצרכן; נדרשה מעבדה לשם ביצוע התיקון, יעביר היצרן את הטובין למעבדה ויחזירם למענו של הצרכן, בלא תמורה.

..."

כאשר בטור א' בתוספת הראשונה ניתן למצוא גם : "כיריים לבישול מגז וחשמל"

(ההדגשות שלי – ק.מ.פ)

הנה כי כן, עינינו הרואות כי מחוקק המשנה מצא לנכון לקבוע במקרה שבו נדרש טיפול בפריט, בין אם לשם תיקונו ובין אם לשם החלפתו – ובמיוחד כאשר הפריט המדובר הינו כיריים כבמקרה שלפנינו, כי תחול על היצרן (ובמקרה שלנו – היבואן, מכח הוראות תקנה 18) החובה לתקן את המוצר, ובמידת הצורך להחליפו, והכל בבית הלקוח.

עוד הגדיל מחוקק המשנה ואף קצב מועדים לטיפול בתקלות בכיריים כך –

"10. (א) יצרן ימלא את חובתו לתקן טובין על פי תקנות אלה לא יאוחר מתום שבוע ימים מהיום שבו נקרא לעשות כן או מתום עשרה ימים מהיום שבו נמסרו הטובין לתחנת השירות, לפי הענין; נמסרו הטובין לנקודת המכירה בהתאם כאמור בתקנה 9(ב), ימלא היצרן את חובתו לתקן את הטובין לא יאוחר מתום שבועיים מהיום שבו נמסרו הטובין.

(ב) חויב עוסק בתיקון הטובין לפי תקנה 19, ימלא את חובתו בתוך תקופה של שלושה שבועות מיום שנקרא לעשות כן או מיום שהטובין נמסרו לנקודת המכירה, לפי הענין.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), יתוקנו חלק מהטובין המפורטים בטור א' בתוספת השניה, בתוך פרק הזמן הנקוב בטור ב' לצדם, ובלבד שהקלקול מונע את השימוש העיקרי שלשמו מיועדים אותם טובין.

(ד) שבתות וחגים לא יבואו במנין התקופות שנקבעו בסעיף זה או בתוספת השניה."

והתוספת השניה מבהירה בענין זה כי המועד לתיקון "כיריים לבישול, מגז ומחשמל" הינו "יומיים".

(שוב, ההדגשות שלי – ק.מ.פ)

מכל האמור עולה כי כאשר פנה התובע לראשונה להלין על מצב הכיריים המתחממות, היה על היבואנית לוודא כי פנייתו נבחנת לגופה, ומטופלת בביתו. גם אם נרצה לומר כי התחממות הכפתורים כשלעצמה אינה מונעת את השימוש העיקרי שלשמו מיועדים הכיריים (ומסופקתני אם כך), הרי שתקנת משנה א' קובעת כי התיקון יבוצע בתוך שבוע ימים מיום פנייתו, בביתו.

אלא, שהיבואנית, באמצעות מי מטעמה, משכה הטיפול בפנייתו של התובע לאורך זמן, ובינתיים התפוצצו הכיריים ונשברו, ובדרך נס לא גרם הארוע לנזק רב יותר, ואז הגדילה לעשות כאשר החליפה לו את הכריים בחנות הנתבעת 2, תחת שיתייצב נציג מטעמה בביתו של התובע לטפל באופן דחוף בבעיה שנוצרה.

ראוי להדגיש כאן כי משלמדתי מפי נציג הנתבעת 1 ומר מוזס כי בין השניים מערכת יחסים של מזמין-קבלן, ולמעשה של שולח-ושלוח, הרי שנכון היה לומר, לטעמי, כי משפנה התובע אל מר מוזס, שלוחה של הנתבעת 1, יש לראות פנייתו אליו כפניה אל הנתבעת 1 בעצמה (ר' ס' 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 הקובע – "2. שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". – הדגשות שלי, ק.מ.פ)

במיוחד נכונים הדברים בשים לב לטענות נציג הנתבעת 1, לפיהן משמש מוזס כנציג מטעמה לטיפול בכל עניין הקשור בכיריים המיובאות על ידה, לרבות לבדיקת זכותו של הלקוח לקבלת אחריות עבור המוצר, ולבדיקת אישור ההתקנה של המוצר על ידי טכנאי גז מוסמך, טענה המלמדת על כך שלמעשה לא היתה כל הצדקה לעיכוב הטיפול בענייננו.

זאת ועוד, טענותיו של מר מוזס בנוגע לכך שהשימוש שעשה התובע בכיריים שרכש אינו ראוי ואינו תואם את הוראות היצרן עשויות להתיישב עם הוראות תקנה 8 לתקנות הקובעת -

"8. על אף האמור בתקנות 2 ו-6(ג), רשאי יצרן לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע בטובין לפי דרישת הצרכן, או בעד הובלתם או החלפתם, לפי הענין, אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול בהם נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן:

...

(2) זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש בטובין בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות השימוש סבירות בנסיבות הענין, והכל בכפוף להוראות כל דין;

... ".

אלא שהנתבעת 1 לא הראתה מהן הוראות היצרן לשימוש במוצר, היכן צוינו, לא צירפה את תעודת האחריות הרלוונטית ולמעשה אף לא טענה כי עובר להחלפת הכיריים באיזו מן הפעמים הבהירה והדגישה את ההוראות הרלוונטיות וכי אין בשירות הניתן כדי לפטור את התובע מחובת התשלום בגין שימוש לא נכון במוצר. ההיפך הוא הנכון, נדמה כי הנתבעת למעשה העניקה השירות, באיחור, בחנות, ותוך הפרה של התחייבויותיה, ללא תמורה ומבלי לדרוש דבר.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 1 הפרה התחייבויותיה כלפי התובע.

מהן התרופות העומדות לתובע בגין כך? התובע דרש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 3,000 ₪.

עלות המוצר שרכש, כך על פי ההזמנה שצירף – 799 ₪.

בנסיבות המיוחדות של המקרה אני רואה לנכון להורות על ביטול הרכישה, השבה הדדית (המוצר יוחזר על ידי התובע לחנות הנתבעת 2 בתוך 30 ימים לאחר השלמת חיוביה הכספיים של הנתבעת 1 כלפיו, שאם לא כן – תהא הנתבעת 1 זכאית להחזר כספי בסך של 799 ₪ כאמור), וחיוב הנתבעת 1 בפיצוי התובע בגין אי כיבוד חיוביה, טרטורו ועגמת הנפש שנגרמה לו.

הנתבעת 1 תשלם אם כן לתובע את מלוא סכום תביעתו, בהיותו סכום סביר בשים לב לנסיבות המתוארות, 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 16/10/13 ועד יום התשלום המלא בפועל.

התובע ישיב כאמור את הכיריים שבידיו לחנות הנתבעת 1 בתוך 30 ימים ממועד ביצוע החיוב הכספי כלפיו, במלואו, שאם לא כן – יהא חב בתשלום הסך של 799 ₪ לידי הנתבעת 1.

אשר לנתבעת 2 קובעות התקנות כך –

"19. זולת אם נאמר אחרת בתקנות אלה, יחולו על עוסק שמכר לצרכן טובין במחיר העולה על 400 שקלים חדשים, כל החיובים המוטלים בתקנות אלה על יצרן טובין, כאשר אין אפשרות לאתר את היצרן" (ההדגשה שלי – ק.מ.פ.).

במקרה שלפניי שוכנעתי כי פרטי היבואנית נקובים על גבי מסמכים שונים שהוצגו לפני התובע, וכי בכל מקרה בידי התובע נמסרו פרטיו של מוזס, המשמש כשלוח של היבואן. כך, אני סבורה כי אין לומר שלא ניתנה בידי התובע האפשרות להשיג את היבואן (הבא כאמור מכח הוראות תקנה 18 בנעלי היצרן), וההליך כאן, לרבות האמור בפסק דיני זה מהווים ראיה לכך שבידי התובע האפשרות לבוא על סיפוקו ישירות מאת היבואנית.

מטרתו של סעיף 19 אינה למקרים בהם יכול התובע לבוא על סיפוקו מאת היבואן או היצרן, כי אם למקרים בהם מוצא עצמו הצרכן ללא בעל דין מתאים שיוכל לתת את הדין ולספק בידו מענה לתלונותיו.

משכך הם פני הדברים, ומשהתייצבו נציגי הנתבעת 1 לדיון כאן – אני קובעת כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 מחוסר יריבות.

בשים לב לתוצאה אני קובעת כי הנתבעת 1 תשא בהוצאות התובע בגין ההליך כאן בסך כולל של 750 ₪.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.