1. בפני תביעה שטרית, בגין שטר חוב בסכום נקוב של 27,804 ₪, כך במקור, שהוגשה כנגד הנתבע, במעמדו כעושה השטר.
2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, ניתנה רשות להגן, ונערכה התאמה של כתבי הטענות להליך של סדר דין מהיר.
3. התובעת טענה, לגבי עסקת היסוד, והגשת השטר לביצוע, כדלקמן-

התובעת סיפקה מוצרי מזון שונים למר זוהר סיידה, שניהל את מסעדת "אישימוטו", ועם תחילת ההתקשרות העסקית בין הצדדים, זוהר סיידה חתם על כרטיס לקוח, ועל שטר חוב.

בינואר 2012 נודע לתובעת כי ניהול העסק הנ"ל נעשה תחת חברה בשם ז.א. סיידה יזמות בע"מ, ח.פ. 514704865 (להלן: "החברה"), ולפיכך כרטסת הנהלת החשבונות של העסק הנ"ל אצל התובעת, הוסב בהתאם לפרטי החברה, ובעלי השליטה בחברה, זוהר סיידה, והנתבע, חתמו על כרטיס לקוח ושטר חוב חדש.

הנתבע חתם על שטר החוב, "על- החלק", כאשר בשטר לא נרשמו מספרו, מועד עשייתו, מועד פירעונו, והסכום לתשלום.

במהלך 2012 התובעת סיפקה סחורה לחברה, ויחסי הצדדים התנהלו על מי מנוחות.

בשלהי 2012 החברה נקלעה לחובות, והמשיכה להזמין ולקבל סחורה מהתובעת, בחוסר תום לב, וזאת עד ליום 20.12.2012.

יתרת חובה של החברה לתובעת עמדה על סך של 27,804 ₪ בגין אוקטובר- דצמבר 2012.

מכיוון שפניות אל החברה לפרוע את יתרת החוב לא נשאו פרי, לא היה מנוס אלא לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית השטר.

ב"כ התובעת השלים את הפרטים החסרים בשטר, ומחמת טעות סופר תאריך עשיית השטר נרשם ליום 1.2.2013, כאשר בפועל השטר נחתם בינואר 2012.

1. הנתבע טען במסגרת פרשת הגנתו, כדלקמן-

הנתבע היה בעבר בעל מניות ודירקטור בחברה.

לחברה היו שני סניפים לממכר אוכל אסיאתי שפעלו תחת השם "אישימוטו" בבאר שבע.

התובעת הייתה אחד מהספקים של החברה.

ביום 1.11.2012 הנתבע חדל מלהיות בעל מניות ודירקטור בחברה, ואין לו קשר במישרין או בעקיפין לחברה, כאשר מניותיו בחברה הועברו לזוהר סיידה.

על השטר נרשם כי נערך ביום 1.2.2013, ובמועד זה הנתבע לא היה בעל מניות בחברה.

במועד שבו הנתבע הפסיק להיות בעל מניות בחברה, הוא הגיע להסכם מול כל ספקי החברה שלפיו אינו אחראי יותר לפירעון חובות החברה, ולפי הסכם שנכרת בינו לבין זוהר סיידה, האחרון יישא באחריות לפירעון חובות החברה כלפי הספקים.

השטר שעליו חתם אינו בר תוקף מהמועד שהודיע לרשם החברות על העברת מניותיו בחברה.

שטר החוב הופעל לאחר שחזרו שני שיקים בסכום כולל של 16,000 ₪, ומכיוון שבמועד חזרתם לא היה בעל מניות, או בעל תפקיד אצל החברה, הרי שלא ניתן לחייבו בפירעון חלק זה של החוב.

התובעת לא סיפקה את הסחורה שצוינה בכרטסת שהוצגה על ידי התובעת.

זוהר סיידה הודיע לתובעת פעמים רבות כי הסחורה שהגיע הינה פגומה, ועומדת לו טענת כישלון תמורה בשל כך.

בנסיבות העניין לא היה מקום להגיש את השטר לביצוע כנגד הנתבע, והיה מקום לנקוט בהליכים ולמצותם כנגד זוהר סיידה בלבד.

1. דיון הוכחות נערך בפני ביום 10.4.2014, ובסיומו ניתנו סיכומים בעל- פה.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי הנתבע חתם על שטר החוב שהוגש לביצוע.
2. אין גם מחלוקת כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבע (ועל ידי זוהר סיידה) "על- החלק", כאשר הפרטים לגבי מספר השטר, מועד עשייתו, מועד פירעונו, וסכום החוב לפירעון לא נרשמו על פני השטר במועד עשייתו, ופרטים אלה, למעט מועד פירעון השטר, הושלמו על ידי ב"כ התובעת עובר להגשת הבקשה לבצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל.
3. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבע שלפיה לא ניתן לראות בשטר החוב כשטר בר- תוקף, לאור אי מילוי הפרטים הנ"ל, במועד עשיית השטר, או שהפרטים החסרים בשטר הושלמו בהעדר הרשאה, מהטעמים שלהלן.
4. אין מחלוקת בין הצדדים כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבע וזוהר סיידה, כדי להבטיח את פירעון יתרת החוב של החברה כלפי התובעת, ככל שזו לא תיפרע לידה.
5. בנסיבות העניין יש לראות את התובעת כמי שעומדת לה חזקת הרשאת השלמת הפרטים בשטר, ככל שחובה של החברה לא ייפרע לידה, וזאת על פי סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש], התשי"ז- 1957 (להלן: "פקודת השטרות", "הפקודה").
6. סעיף 19 לפקודת השטרות, שכותרתו "מסמך לא שלם או חתימה על-החלק", קבע כדלקמן-

"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".

הלכה פסוקה היא כי יש להחזיק את התובע- אוחז השטר כמי שניתנה לו הרשות להשלים את הפרטים החסרים על פני השטר, וזאת עוד במועד עשייתו של השטר, וככל שהחייב על פי השטר טוען להעדר קיומה של הרשאה להשלמת הפרטים, הרי שרובץ עליו הנטל לשכנע ולהוכיח כי השלמת הפרטים נעשתה בניגוד להרשאה.

"השאלה הבאה- וזאת השאלה העיקרית בערעור הנוכחי- היא אם היתה למשיב רשות להשלים את הפרטים שחסרו בשטרות כאמור. אין חולקין שהמשיב החזיק בשטרות, ולכן יש להסיק מהאמור בסעיף 19 (א) כי הרשות להשלים אכן ניתנה לו. אך עלינו לזכור שזוהי רשות לכאורה בלבד הניתנת לסתירה. בספרו של ד"ר זוסמן, מהדורה רביעית, בע' 157 נאמר בענין זה.

"... באמרה בסעיף 19 (א) ... כי למחזיק תהא 'רשות לכאורה להשלים את החסר ככל הנראה לו' מעמידה הפקודה את האדם שבידו מצוי המסמך בחזקה, שקיבל מכל שחתם על שטר ההרשאה להשלים את החסר. אין זאת אלא חזקה הניתנת לסתירה. ואם יבוא הנתבע ויוכיח שלא נתן הרשאה, התביעה תידחה, אך נטל השכנוע מוטל עליו והתובע נהנה מהספק."

בע' 161 מוסיף המחבר:

"מן הראוי להטעים, שאין אנו עוסקים כאן ברשות שניתנה על-ידי החוק עצמו. הרשות נובעת מהרשאה שניתנה למחזיק על-ידי הצדדים שחתמו על המסמך. כל אשר המחוקק אמר הוא, כי חתימה על מסמך לא שלם תתפרש כהרשאה להשלמת המסמך אלא אם יוכח שהרשאה כזאת למעשה לא ניתנה."

לשם הבהרת יתר רצוי להוסיף כאן כי ההרשאה להשלים, הניתנת על-ידי חותמי השטר, צמודה למסמך ועוברת עמו לידיו של כל מחזיק, אלא אם מסיבה כל שהיא בטלה ההרשאה לפני שהמסמך הושלם על-ידי מחזיקו".

ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ ואח' נ' מנחם קולטון. פסקה 5 (פורסם במאגרים משפטיים).

במקרה שנדון שם נקבע כי לאוחז עמדה הרשות להשלים בשטר את שם הנפרע ומועד הפירעון.

1. מכיוון שעסקינן בשטר חוב שניתן בתחילת היחסים העסקיים השוטפים בין החברה לבין התובעת, ותכליתו- כך על פי הראיות שהונחו בפני- הייתה להבטיח את פירעון חובה הנטען של החברה כלפי התובעת, ככל שלא ייפרע על ידה, הרי שיש לראות את התובעת כמי שהייתה מורשית להשלים עליו את הפרטים הנחוצים לצורך הגשתו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ככל שיתרת החוב של החברה לא תיפרע לידה.
2. לאחר שבחנתי את הראיות שנפרסו בפני לא מצאתי שעלה בידי התובע להוכיח את הטענה להעדרה של הרשאה להשלמת הפרטים בשטר על ידי התובעת.

הצהרתו של הנתבע בסעיפים 6 ו- 7 לתצהירו שלפיה הפרטים הרלבנטיים בשטר הושלמו ללא הרשאה, נטענה באופן כללי ביותר, ללא כל פירוט, או התייחסות לנסיבות שבהן נמסרה לתובעת הודעה על העדר הרשאה לגבי השלמת הפרטים, ומכל מקום, היא אינה מתיישבת עם טיבו ומהותו של שטר החוב, אשר בשים לב לנסיבות העניין, נעשה ונמסר לצורך הבטחת פירעון יתרת חובה של החברה כלפי התובעת, במהלך היחסים העסקיים השוטפים ביניהן, ומכאן שלתובעת עמדה הרשות להשלים את הפרטים הנחוצים בשטר לצורך נקיטת הליכי גבייתו, בתוך פרק זמן סביר, לאחר אי פירעונה של יתרת החוב הנטענת על ידי החברה.

1. מעבר לכך, ניתן ללמוד לגבי היקף ההרשאה שניתן בתחילת הדרך לתובעת לצורך מילוי הפרטים החסרים בשטר, מכלל הנסיבות הנוגעות להתקשרות שבין הצדדים.

שטר החוב, במקרה הנדון, נמצא במסגרת מסמך "כרטיס ללקוח" שהוצא על ידי התובעת, ואשר מכיל, באופן מופרד ומובחן, את פרטי הלקוח, שהינה החברה, כתב ערבות אישית, שעליו חתמו הנתבע וזוהר סיידה, וכן את שטר החוב המופיע בחלקו התחתון של המסמך.

הגם שעסקינן בתביעה שהוגשה על יסוד עילה שטרית, ולא על יסוד עילה חוזית, עדיין ניתן ללמוד לגבי היקף הרשאה שניתנה לתובעת, עם עשיית השטר, לצורך השלמת הפרטים עליו, בין היתר, גם מתנאי כתב הערבות המופיעים במסגרת המסמך הנ"ל, שלפיהם- "הננו הח"מ ערבים אישית, ביחד ולחוד, לתשלום כל חובותיו ו/או התחייבויותיו של הלקוח כלפי א.ס.פ. פארן ייצור ושיווק (1998) בע"מ, בגין כל סכום שהגיע לה בעבר ו/או מגיע לה בהווה ו/או יגיע לה בעתיד לפי חשבוניות ו/או תעודות משלוח ו/או שיקים חוזרים, וכן תשלום כל הוצאה אחרת שתיגרם בגין גביית הסכום האמור. יתרת החוב בספרי ההנה"ח של א.ס.פ. פארן וייצור ושיווק (1998) בע"מ תהווה ראיה מכרעת לשיעורו".

מנוסח זה של כתב ההתחייבות, החוזה, בין היתר, פני עתיד, ניתן ללמוד שכבר בתחילת ההתקשרות העסקית בין התובעת לבין החברה, ניתנה לתובעת הרשאה למלא בשטר את הפרטים החסרים לגבי יתרת החוב (לפי נתוני הנהלת החשבונות), לגבי מועד הפירעון, וכן לגבי יתר הפרטים הנחוצים לצורך הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ככל שחוב החברה לא ייפרע לידה.

1. מכיוון שעסקינן בשטר חוב, ובשים לב לנסיבות העניין, הרי שהשלמת הפרטים בשטר לגבי יתרת החוב, הייתה צריכה להיעשות בתוך פרק זמן סביר ממועד יצירת החוב ואי פירעונו על ידי החברה.

מכרטסת הנהלת החשבונות של החברה אצל התובעת, עולה כי היו תנודות במצבה של יתרת חוב החברה כלפי התובעת, מינואר 2012 ואילך, והיא הלכה ותפחה במיוחד מאוקטובר 2012 ועד ינואר 2013, כאשר בתחילת פברואר 2013 נרשמה בכרטסת התנועה האחרונה, לגבי חזרתו של שיק בסך של 11,110 ₪, ובמועד זה יתרת חוב הכוללת עמדה על סך של 27,804 ₪. בשים לב לכך שתיק ההוצאה לפועל, לצורך ביצוע השטר, נפתח על ידי התובעת, ביום 8.8.2013, וזאת לאחר שפניות אל החברה לצורך פירעון החוב לא נשאו פרי (תצהיר קובי ברששת, סע' 12-13), ואין חולק כי החברה נקלעה בשלב מסוים לקשיים בתזרים המזומנים (תצהיר הנתבע, סעיף 19), הרי שהשלמת סכום החוב בשטר, לפי יתרת החוב הרשומה בכרטסת, עובר לנקיטת ההליכים (תצהיר ב"כ התובעת), נעשתה, בשים לב לנסיבות העניין, בתוך פרק זמן סביר.

1. לגבי מועד עשיית השטר, היה מקום למלא פרט זה בשטר, במועד עשייתו, או בתוך פרק זמן סביר לאחר מכן, אלא שהדבר לא נעשה, מחמת חוסר תשומת לב מטעמו של נציג התובעת, (עדות קובי ברששת, ע' 9, ש' 12). מועד עשיית השטר הושלם על ידי ב"כ התובעת, שרשם עליו את התאריך 1.2.13, עובר להגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, שהינו תאריך שגוי, שנרשם על ידו מחמת טעות סופר, כך לפי הודעתו ועדותו. לפי הראיות שבפני השטר נעשה בינואר 2012, בסמוך לאחר רישומה של החברה אצל רשם החברות, ביום 9.1.2012, ועם תחילת ההתקשרות המסחרית בין התובעת לבין החברה (עדות קובי ברששת, ע' 6, ש' 9, שלא נסתרה).

מכל מקום, אי ציון מועד עשיית השטר עם עשייתו, או רישומו לאחר מכן באופן שגוי, וגם אם אניח כי השלמת פרט זה בשטר נעשה בחלוף פרק זמן סביר, אין בהם כדי להפקיע את תוקפו של השטר ככזה, וזאת לאור קביעתו של סעיף 3.(ד) לפקודת השטרות שלפיו העדר רישום בשטר לגבי מועד עשייתו, אינו מפקיע את תוקפו כשטר.

"3.(ד) על שלוש אלה אין השטר נפסל:

• 1. על שאין בו תאריך עריכתו;
  2. על שאינו מפרש הערך שניתן בעדו או שאינו מפרש שניתן בעדו ערך כלשהו;
  3. על שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון".

(ראו- ע"א 120/64 חשמונאי שבת נ' יוסף אברהם לוי. פסקה 3. פורסם במאגרים משפטיים).

1. באשר לציון מספרו הסידורי של השטר על ידי ב"כ התובעת, עובר לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל, המדובר בהשלמת פרט שהינו טכני במהותו, ובכל מקרה השלמתו נעשתה מכוח חזקת הרשאת השלמת הפרטים בשטר שעמדה לתובעת, ולא מצאתי שזו נסתרה על ידי הנתבע. מכל מקום, פרט זה אינו בגדר הפרטים שלגביהם צוין בפקודת השטרות כי חסרונם יש בו כדי להפקיע את תוקף המסמך מהיותו שטר.
2. הנתבע טען כי הפרטים על פני השטר הושלמו הלכה למעשה על ידי בא כוחה של התובעת, וזאת בהעדר הרשאה, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל טענה זו.

הפרטים על שטר החוב- מספרו, מועד עשייתו, וסכום החוב- נרשמו על ידי ב"כ התובעת, עו"ד שרון סוויסה (תצהירו, ועדותו, עמ' 9-11).

לאחר שמצאתי כי התובעת הייתה מורשית להשלים את הפרטים על פני שטר החוב, וכי הרשאתה זו לא נסתרה על ידי הנתבע, ובשים לב לכך שעו"ד סוויסה הינו מיופה כוחה לצורך נקיטת הליכי ההוצאה לפועל לגביית השטר, וכן לנוסח ייפוי הכוח שניתן לו מטעמה של התובעת, ואשר צורף לתיק, הרי שלטעמי ניתן לראותו כמורשה מטעם התובעת להשלים את הפרטים על השטר, במעמדו כשלוחה לצורך נקיטת ההליכים לגבייתו.

לעניין זה יש לציין כי השלמת סכום החוב בשטר על ידי ב"כ התובעת, נעשתה על פי הפרטים שנמסרו לו על ידי התובעת, ועל פי יתרת החוב שנרשמה בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהיר נציג התובעת (עדות ב"כ התובעת, ע' 10, ש' 24-25).

1. עיון בשטר מעלה כי לא נרשם עליו מועד פירעונו, הגם שהתובעת הייתה רשאית להשלים פרט זה על השטר, על פי ההרשאה המוקנית לה, בתוך פרק זמן סביר ממועד היווצרות יתרת החוב, ואי פירעונה על ידי החברה.
2. ההלכה הפסוקה הותירה בצריך עיון את השאלה האם תובע- האוחז בשטר יכול להשלים עליו פרטים גם לאחר נקיטת הליך משפטי על יסוד השטר, ללא קבלת רשות מבית המשפט. עם זאת נקבע, כי ניתן להשלים פרטים על השטר, גם לאחר נקיטת הליך המשפטי על יסוד השטר, על פי רשות שניתנה על ידי בית המשפט (ע"א 434/63, ע"א 473/63, אהרון חרותי נ' יצחק שובס ואח'. פסקאות 7 ו-8), אלא שהתובעת לא ביקשה את רשותו של בית המשפט לצורך השלמת מועד הפירעון.
3. יש לבחון, אפוא, מהי הנפקות המשפטית לגבי אי רישום מועד הפירעון על השטר לגבי תוקפו של השטר.
4. בסעיף 84.(א) לפקודת השטרות, שכותרתו "שטר חוב- מהו", נקבע כדלקמן-

"שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף".

על שטרי חוב חלים הוראות פקודת השטרות לגבי שטרי- חליפין, בסייגים מסוימים (לפי סעיף 90 לפקודה), ובכלל זה חלות עליהם הוראות סעיף 3 לפקודה-

"(א) שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.

(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר-חליפין".

מסעיף 3.(ב) לפקודה עולה שכל עוד לא נרשמו הפרטים שצוינו בס"ק א', ובכלל זה לגבי מועד פירעון השטר, הרי שאין בפנינו שטר חוב כמשמעותו בפקודה, וקביעה זו יפה גם בענייננו, אלא שפקודת השטרות עמעמה את עוקצו של האמור בסעיף 3.(ב) לפקודה, בדבר שלילת תוקפו של שטר חוב שלא נרשם עליו, בין היתר, מועד הפירעון, וזאת על ידי קביעה נוספת שלפיה שטר שלא נרשם עליו שום מועד פירעון, ניתן לראותו כשטר בר- פירעון עם דרישה.

לעניין זה נקבע בסעיף 9 לפקודה, כדלקמן-

"9.(א) וזה שטר בר-פרעון עם דרישה:

• 1. שטר שנאמר בו שיש לפרעו עם דרישה או עם ראייה או עם הצגה;
  2. שטר שלא נאמר בו שום זמן לפרעון".

לעניין זה הביע המלומד שלום לרנר את דעתו כדלקמן-

"דין השטרות שונה מדין החוזים, והפקודה קובעת כי מסמך יחשב לשטר רק אם יכלול התייחסות למועד הפירעון. הפקודה מציינת שתי אפשרויות לכך: מועד פירעון מיידי או מועד עתידי. עם זאת, הפקודה יוצרת מכשיר השלמה המקהה את עוקצה של הדרישה לציון המועד, ואם לא צוין במסמך מועד הפירעון, יהיה הפירעון עם דרישה... ".

(דיני שטרות, שלום לרנר, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט- 1999, בעמוד 189).

לעניין תחולתו של סעיף 9.(א)(2) לפקודת השטרות, על שטר שלא נרשם עליו כלל מועד פירעונו, נאמר בספרו של יואל זוסמן, כי- "מכאן אנו למדים, שאם נמשך שטר ולא נקבע בו זמן פרעונו, הרי על אף הוראות סעיף 3(א) לא ייפסל השטר בשל כך, אלא הפקודה מפרשת את מחדל הכותב לנקוב בזמן פרעון מסויים כגילוי נכונותו לפרוע בכל עת שיידרש, ומורה כי השטר יהא בר פירעון עם דרישה".

יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, הדפסה שניה, בעמוד 86.

מסעיף 9.(א)(2) לפקודה עולה, אפוא, כי שטר חוב שלא נרשם בו מועד פירעונו, ניתן לראותו כשטר בר- פירעון עם דרישה, ולכן העדר ציון של מועד הפירעון אינו פוגם בכשירותו כשטר, והדברים יפים גם לענייננו.

1. מכיוון שעסקינן בשטר חוב בר פירעון עם דרישה, שלא פורש עליו מקום מיוחד לצורך פירעונו, הרי שהתובעת הייתה פטורה מהצגתו בפועל בפני הנתבע כדי להחיבו על פי השטר, וניתן היה להגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל באופן שהדבר נעשה על ידה.

לעניין זה נקבע בסעיף 88.(א) לפקודת השטרות כי- "היה כתוב בגוף שטר החוב שהוא בר-פירעון במקום מיוחד, יש להציגו לפירעון באותו מקום כדי להחיב את עושהו; בכל מקרה אחר אין צורך בהצגה לפירעון כדי להחיב את העושה" (הדגשה של הח"מ- מ.ה.).

בספרו של ד"ר זוסמן נאמר בקשר לעניין זה כי-

"הוראות הפקודה לעניין חובת ההצגה כלפי הקבל של שטר חליפין אינן ניתנות לביצוע כלפי עושהו של שטר- חוב, שכן חובת ההצגה נובעת מתניה לכך שנקבעה בקיבול, ובשטר- חוב אין קיבול. לפיכך נקבעה בסעיף 88 (א) לפקודה הוראה מיוחדת לעניין חובתו של עושה שטר- חוב בזו הלשון: "היה כתוב בגוף שטר החוב שהוא בר- פירעון במקום מיוחד, יש להציגו לפירעון באותו מקום כדי להחיב את עושהו; בכל מקרה אחר אין צורך בהצגה לפירעון כדי להחיב את העושה". מכאן עולה, שההצגה אינה תנאי לחבותו של עושה שטר- חוב אלא אם כן פירש עושה השטר בגוף השטר מקום מיוחד לפירעון השטר".

יואל זוסמן, שם, בעמוד 224.

1. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבע שלפיה העברת מניותיו בחברה לזוהר סיידה, וביטול תפקידו כדירקטור בחברה, כשלעצמם, גרמו להפטרו מחבותו על פי השטר, או להפטרו מאותו חלק של יתרת החוב שנוצרה לאחר שחדל לשמש כבעל מניות וכדירקטור בחברה, וזאת מכיוון שחבותו על פי השטר נגזרת ממעמדו כעושה של שטר החוב, ומעצם חתימתו עליו, ולא מתוקף מעמדו או תפקידו בחברה. מעבר לכך, לא מצאתי שנטען, ובוודאי שלא הוכח בפני, כי הוסכם בין בעלי הדין, בשלב כלשהו של היחסים ביניהם, שחבותו של הנתבע על פי השטר מותנית בשימור מעמדו כבעל מניות, או כדירקטור, בחברה, ובמצב דברים זה, טענת הנתבע לגבי בטלותה של חבותו על פי שטר החוב, בשים לב למעמדו ותפקידו אצל החברה, הינה בבחינת טענה חד צדדית, שאין בה כדי להועיל לו.
2. התובע טען שאין מקום לאכוף עליו את גביית החיוב הכספי על פי השטר, לאור ההסכם שנערך, לפי הטענה, בינו לבין זוהר סיידה, שלפיו האחרון נטל על עצמו את האחריות לפירעון מלוא החיובים הכספיים של החברה כלפי הספקים, ובכללם התובעת.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפני לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו.

לא נטען, ובוודאי שלא הוכח בפני, כי התובעת הייתה צד להסכם זה, שנערך בין הנתבע לבין זוהר סיידה, או שמסרה בשלב כלשהוא את הסכמתה לכך שהאחריות לפירעון יתרת חוב החברה תחול על זוהר סיידה בלבד, תוך שחרור הנתבע מהתחייבותו על פי השטר.

מעבר לכך, מן הראוי לציין כי טענתו של הנתבע בדבר המחאת מלוא חובותיו בחברה לזוהר סיידה, ככל שהיא מכוונת להתחייבותו על פי שטר החוב, אינה יכולה לסייע לו במסגרת מסכת יחסיו עם התובעת, וזאת מהטעם שצורך שכלולה של המחאת חוב שבין החייב לבין הנמחה בחוב, נדרשת הסכמתו של בעל החוב, הנושה, וזאת לפי סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט- 1969, שלפיו- "חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין", ובענייננו לא ניתנה הסכמה כזאת.

1. התובע טען שלא ניתן לראותו כחייב על פי השטר או שלא ניתן לאכוף עליו גביית החיוב הכספי על פי שטר החוב, לאור ההודעה שניתנה, לפי הטענה, על ידי זוהר סיידה, לנציג התובעת, קובי ברששת, שלפיה הנתבע חדל להיות מעורב בחברה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפני לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו.

הנתבע העיד כי ההודעה לגבי סיום מעורבותו בחברה נמסרה לתובעת באמצעות זוהר סיידה (ע' 12, ש' 20). עיון בתצהירו של זוהר סיידה מעלה כי לא הועלתה בו כלל טענה שלפיה הודיע לנציגי התובעת לגבי סיום מעורבותו של הנתבע אצל החברה. זוהר סיידה העיד כי הודיע לנציג התובעת, קובי ברששת, שנערך הסכם בינו לבין הנתבע- "... שכל חובות החברה יועברו בהיקפם המלא אליי ועל כן דיווחתי על קובי, וגם חובות הכרטסת חלים עלי. ש. מה קובי עושה שהוא שומע את המשפט הזה? ת. זוהר אני סומך עליך. ש. סיפור כזה יפה למה הוא לא בא לידי ביטוי בתצהיר שלך? ת. הטענות וההגנות שכתובות בתצהיר הינן רק חלק מטענות ההגנה" (ע' 15, ש' 4-9).

לא מצאתי לנכון ליתן משקל של ממש לעדות זו בדבר מתן ההודעה לנציג התובעת בדבר הפסקת מעורבותו של הנתבע בחברה.

הגרסה שהעלה זוהר סיידה בעדותו לא באה כלל לידי ביטוי בתצהירו, ובנסיבות העניין לא ניתן לשלול את האפשרות שהמדובר בעדות כבושה, ובתור שכזאת אין מקום לייחס לה משקל של ממש.

בנוסף, תוך כדי מתן עדותו של הנתבע בדבר מתן ההודעה על ידי זוהר סיידה לכלל הספקים, ובכללם לתובעת, בדבר הפסקת מעורבותו בחברה (ע' 12, ש' 20-26), התברר כי באת כוחו של הנתבע, יצאה מהאולם, ושוחחה עם זוהר סיידה בעניין זה (ע' 12, ש' 28-32), ויש בכך טעם נוסף כדי לגרוע גריעה של ממש ממשקלה של עדותו.

מעבר לכך, גם אם הייתי מוצא שיש מקום לקבל את עדותו של זוהר סיידה, בעניין מתן ההודעה הנ"ל, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להפטיר את הנתבע מהתחייבותו על פי השטר, לגבי מלוא יתרת חובה של החברה, וזאת מהטעם שהעברת מניותיו בחברה, וסיום תפקידו כדירקטור, אין בהם, כשלעצמם, כדי להפטירו מהתחייבותו זו, כפי שציינתי לעיל, מה גם שהנתבע לא הניח בפני ראיות במידה מספקת כדי להוכיח שהתובעת מסרה את הסכמתה לשחררו מהתחייבותו על פי השטר. לעניין זה יש לציין כי מעדותו של זוהר לא עולה שהתובעת, באמצעות נציגה, הודיע באופן מפורש על הסכמתה לשחרר את הנתבע מהתחייבותו על פי השטר, מה גם שנציג התובעת חזר והעיד שלא עודכן כלל לגבי עזיבתו של הנתבע את החברה, וקל וחומר שבמצב דברים זה לא ניתנה הסכמה לגבי שחרורו מהתחייבותו על פי השטר (ע' 7, ש' 25-29; ע' 9, ש' 19).

1. הנתבע טען כי הסחורה אותה סיפקה התובעת לא עמדה בדרישות החברה, ובמשך תקופה ארוכה היו החזרות רבות של סחורה לקויה, וכן טען כי סופקה סחורה רבה שכלל לא הוזמנה, ולאחר שהחברה נקלעה לקשיים בתזרים המזומנים שולמו לתובעת סכומי כסף במזומן של אלפי שקלים, שלא באו לידי ביטוי בכרטסת.

לא מצאתי לנכון לקבל את הטענות הנ"ל, מהטעם שנטענו בתצהירי הנתבע וזוהר סיידה, באופן כללי, שלא לומר סתמי, ללא פירוט, ללא תיעוד, וללא ראיה של ממש, והטענות בעניינים אלה לא פורטו כדרך שיש לפרט טענות קיזוז. מעבר לכך, לא מצאתי כי טענות אלה קיבלו תמיכה של ממש בעדויות שנשמעו בפני, מה גם שעד התובעת, קובי ברששת, הכחיש בעדותו קבלת סכומי כסף במזומן לידו מבלי שהוצאו חשבוניות- מס (ע' 7, ש' 8-19), וכן העיד כי כל מקרה של החזרת סחורה קיבל ביטוי בכרטסת (ע' 9, ש' 1-6).

1. להשלמת התמונה אציין כי זוהר סיידה העיד בחקירתו החוזרת שהעביר לנציג הנתבעת כספים במזומן בסכום כולל של כ- 9,300 ₪, באמצעות ארבעה או חמישה תשלומים, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל טענה זו, מכיוון שבתצהירו (סעיף 10) טען לתשלום כספים במזומן, וזאת באופן כללי, וללא ציון סכומים מדויקים, וכאשר נשאל מדוע הסכום לא צוין בתצהירו השיב שלא ייחס לכך חשיבות (ע' 15, ש' 20-21). מן הראוי היה להעלות טענת קיזוז זו באופן מפורט בתצהירו, תוך פירוט כל העובדות הנוגעות לביצוע התשלומים הנטענים, לרבות מועדי התשלומים ויתר הנסיבות הנוגעות לכך, ולטעמי יש מקום לראות בעדותו המאוחרת, במסגרת חקירתו החוזרת, כעדות כבושה, שאין לייחס לה משקל של ממש.
2. באשר להיקף החוב, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבע שלפיה לא היה מקום לכלול במסגרת יתרת החוב הנטענת, את יתרת החוב שנוצרה בתקופה שבטרם ייסוד החברה, בסכום של 6,722 ₪ (כך במקור), מהטעמים שלהלן.

נציג התובעת הצהיר (סע' 2-4) כי טרם הקמת החברה, זוהר סיידה ניהל באופן פרטי עסק תחת השם "אישימוטו", ובזמנו החתים אותו על כרטיס לקוח, שבמסגרתו חתם על שטר חוב, להבטחת פירעון יתרת חובו כלפי התובעת. בתחילת ינואר 2012 נודע לו שהעסק החל לפעל במסגרת החברה, ולכן פעל להחתים את הנתבע ואת זוהר סיידה, כבעלי השליטה בחברה, על כרטיס לקוח חדש, כאשר הלקוח הינה החברה, ז.א. סיידה יזמות בע"מ. עוד הצהיר כי בשל התחייבות החברה לכסות את יתרת החוב של העסק הפרטי, ועל מנת לשמור על יתרת החוב של העסק הפרטי והיסטורית הרכישה באותה הכרטסת, לא נפתחה כרטסת הנהלת חשבונות חדשה, אלא הותאמו פרטי הכרטסת לפרטיה של החברה.

הנתבע הצהיר (סע' 10-11) כי החברה מעולם לא נטלה על עצמה כל התחייבות הנוגעת להתנהלותו הקודמת של זוהר סיידה, ובכלל זה לגבי התחייבויותיו הנוגעות לניהולו העצמאי את העסק "אישימוטו", וזאת מכיוון שנותרו לו התחייבויות כספיות רבות מול נושים רבים, ולכן הוחלט על הפרדה בין פעילות החברה לבין עניינים שנגעו להתנהלותו העסקית העצמאית של זוהר סיידה טרם הקמתה.

זוהר סיידה הצהיר (סעיף 5) כי החברה מעולם לא נטלה על עצמה כל התחייבות כספית הנוגעת לתקופה שבה ניהל את העסק באופן עצמאי, מהטעם שהיו לו התחייבויות רבות כלפי ספקים רבים, והנהלת החברה החליטה שהחברה לא תישא בהתחייבויות אלה.

לא מצאתי כי הנתבע וזוהר סיידה נחקרו או נסתרו על גרסאותיהם בסוגיה זו.

הצהרתו של נציג התובעת שלפיה החברה נטלה על עצמה את ההתחייבות לפרוע את יתרת החוב שנותרה מהתקופה שהעסק נוהל באופן עצמאי על ידי זוהר סיידה, נטענה באופן כללי, שלא לומר סתמי, מבלי שפורט על ידו עם מי ומתי ניתנה ההסכמה הנטענת.

בחקירתו הנגדית העיד נציג התובעת כי ההתחייבות הנטענת ניתנה על ידי זוהר סיידה, עם סיום ניהול העסק על ידו באופן אישי (ע' 4, ש' 18-22), וכן העיד כי לא התקבלה הסכמה של הנתבע לצורך חיובה של החברה ביתרת החוב המיוחסת לעסק הפרטי, וכי ההסכמה בעניין זה ניתנה על ידי זוהר סיידה בלבד (ע' 5, ש' 16-18).

מעדותו של נציג התובעת עולה בבירור כי לא מצא לנכון להודיע לנתבע, או לזוהר, עמו היה בקשר מסחרי ועסקי שוטף, כי פרטי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הוסבה על שם החברה, באופן שהיא כוללת גם את התנועות לגבי החיובים והזיכויים הכספיים מהתקופה שבה העסק נוהל על ידי זוהר באופן עצמאי, וטרם הקמת החברה (עדותו, ע' 5 למטה, ע' 6 למעלה), ומכאן שפעולה זו נעשתה על ידי התובעת באופן חד צדדי, ומבלי שניתנה עליה הודעה לנתבע או לזוהר, ומבלי שהתבקשה לכך הסכמת החברה, באמצעות נציגיה המוסמכים.

מעיון במסמך "כרטיס ללקוח", שבמסגרתו נמצאים כתב הערבות וכן שטר החוב, עולה בבירור כי הלקוח שלגביו נחתמה הערבות האישית ונעשה שטר החוב, הינו החברה, ז.א. סיידה יזמות בע"מ, תוך שצוין מספרה אצל רשם החברות, ונחתמה עליו חותמת החברה, ולא מצאתי בו אזכור לעסק שנוהל על ידי זוהר סיידה באופן עצמאי, תחת השם "אישימוטו".

מעבר לכך, החלטה של החברה בדבר נטילת התחייבות לפירעון יתרת חוב שנוצרה על ידי העסק שנוהל על ידי זוהר סיידה, בטרם ייסוד החברה, מן הראוי שהייתה נעשית בהתאם לאורחות מקובלות וידועות לגבי קבלת החלטות על ידי תאגיד, כגון- באמצעות פרוטוקול של ישיבת מועצת המנהלים של החברה, ולא מצאתי שהוצג בפני מסמך שיצא מטעמה של החברה, באמצעות נציגיה המוסמכים, לגבי נטילת ההתחייבות הנטענת.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי התובעת הניחה בפני ראיות במידה מספקת, לצורך הוכחת הטענה שלפיה החברה התחייבה לפרוע את יתרת החוב המיוחסת לעסק הפרטי בתקופה שטרם ייסודה, וכפועל יוצא מכך יש מקום להפחית את יתרת החוב שנרשמה בכרטסת עובר למועד ייסוד החברה, בסך של 6,722 ₪, באופן שיפורט בהמשך.

1. עניין נוסף שיש להידרש אליו הינה עדותו של ב"כ התובעת שלפיה יתרת החוב של העסק הפרטי אופסה באמצעות רישום זיכוי בכרטסת.

כאשר נשאל ב"כ התובעת בעדותו לגבי יתרת החוב בכרטסת במועד ייסודה של החברה, ביום 9.1.2014, העיד כי- "ביום 9.1.12 היתרה הייתה 6,722 ש"ח אבל ביום 2.2.12 היתרה של העסק הקודם אופסה. הסכום של 4,027 ₪ איפס את יתרת החוב העסק הקודם" (ע' 11, ש' 4-5).

לא מצאתי לנכון ליתן משקל של ממש לעדות זו.

הנתבע העלה בתצהירו (סעיף 14) את הטענה שלפיה לא ניתן לחייב את החברה בגין יתרת החוב, בסכום של 6,722 ₪, שנוצרה טרם ייסודה, ובעת שהעסק נוהל באופן פרטי על ידי זוהר סיידה, ולא מצאתי כי התובעת העלתה טענה בדבר זיכוי יתרת החוב המיוחסת לעסק הפרטי, במסגרת הכרטסת, באמצעות הגשת תצהיר משלים, או השלמת חקירה ראשית של נציגה בעניין זה.

עדותו של ב"כ התובעת בעניין זה הינה בבחינת עדות שמיעה, מכיוון שאינו בעל תפקיד או אורגן של התובעת, ולא ניתן לייחס לו ידיעה ממקור ראשון לגבי עניינים שבעובדה הנוגעים להתנהלותה של התובעת, ולעניין זה יש לציין כי תצהירו של ב"כ התובעת התייחס לעניינים הנוגעים להשלמת הפרטים על השטר, ולא מעבר לכך.

בנוסף, מעיון בכרטסת עולה כי נרשמה יתרת פתיחה של חוב בסך 4,027 ₪, בתחילת שנת 2012, ונרשם זיכוי בסכום דומה בפברואר 2012, אלא שמעבר לזהות בסכומים, לא הונחו בפני ראיות של ממש מטעמה של התובעת שלפיהן יש לייחס את הזיכוי הנ"ל ליתרת הפתיחה שנרשמה בתחילת השנה, ואינני סבור, בשים לב לנסיבות העניין, שדי בזהות הסכומים כדי לייחס את הזיכוי הנ"ל ליתרת הפתיחה.

1. הנתבע טען שהתובעת נקטה בהפליה פסולה בינו לבין זוהר סיידה בכל הנוגע לנקיטת ההליכים לגביית השטר, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל טענה זו, או לייחס לה משקל של ממש, בכל הנוגע להליך המתברר בפני. תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד הנתבע, וכנגד זוהר סיידה, ומכל מקום חיוביהם כלפי התובעת על פי השטר הינם סולידריים, ביחד ולחוד. לעניין זה נקבע בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, כי- "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד" (סעיף 54), וכן- "שניים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו" (סעיף 55.(א)). וכן ראו סעיף 61.(ב) לגבי תחולת הוראות החוק הנ"ל.

התוצאה

1. התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה.
2. מכיוון שעסקינן בתביעה שטרית, סכום התביעה הינו יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל המקושר שמספרו 14-06816-13-0, אלא שיש לעדכן את יתרת החוב, באמצעות הפחתת הסכום של 6,722 ש"ח מקרן החוב, נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכן להפחית בהתאמה את החיובים הנלווים על קרן החוב, כגון- הפרשי הצמדה וריבית, שכר טרחת עוה"ד, וכיוצ"ב, ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל ואילך.
3. ב"כ התובע יעדכן את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל בתוך 20 יום ממועד המצאת פסק הדין, ויודיע לנתבע ללא שיהוי לגבי יתרת החוב המעודכנת.
4. הנני מורה על ביטול צו עיכוב הליכים וכספים בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, בכפוף לעדכון יתרת החוב, כאמור לעיל.
5. בשים לב לתוצאת ההחלטה, הנתבע יישא בתשלום אגרות בית המשפט ששולמו בפועל על ידי התובעת בגין ההליך בבית המשפט, בשיעור של 75%, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל, וכן יישא בשכר טרחתו של ב"כ התובעת בסכום כולל של 4,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
6. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.
7. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.