1) עניינה של התביעה הוא טענת התובעת ודרישתה לפצות אותה סך 29,844 ₪, בין היתר, בגין הטעיה ברכישת רכב מסוג פיאט-פונטו (להלן: "הרכב") מאת הנתבעת.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה בין היתר, כי ביום 21.8.13 ניגשה למגרש מכוניות של הנתבעת על מנת לרכוש רכב. התובעת טוענת, כי בו ביום רכשה את הרכב נשוא התביעה, בהסתמכה על דברי נציג הנתבעת שנכח במגרש, ואשר נאמרו בעל-פה, לפיהם הרכב תקין מבחינה מכנית ובטיחותית וללא פגיעות שלדה או מרכב, וכי הנתבעת מעניקה אחריות על הרכב למשך שנה. לטענת התובעת, הובטח לה שאם הרכב לא יהיה לשביעות רצונה, תוכל להשיבו ולקבל את כספה בחזרה. לטענת התובעת, מספר ימים לאחר ביצוע העסקה, תוך כדי נסיעה, גילתה פגמים במערכות הרכב, ביניהן, מערכות ההיגוי והבלימה. עקב כך, התובעת בדקה את הרכב במוסך ביום 25.8.13 וממצאי הבדיקה העלו כי כל מכלולי הרכב לא היו תקינים, לרבות שלדת הרכב והמרכב שהיו פגועים בפגיעות שלא ניתן לתקנן. התובעת טוענת כי בו ביום (25.8.3) השיבה את הרכב למגרש וביקשה את כספה בחזרה, אולם נציגי הנתבעת הודיעו לה כי תקבל את כספיה בחזרה רק לאחר שהרכב יימכר. התובעת טוענת, כי חלפו ימים ושבועות ללא הרכב וללא הכסף, דבר שאילץ אותה לשכור שירותי עורך-דין אשר פנה לנתבעת ביום 22.9.13 בדרישה להשבת כספיה. עורך-הדין מטעם התובעת פנה שוב לנתבעת ביום 2.10.13. בעטיה של הפניה האמורה הודיע נציג הנתבעת כי ישיב לתובעת כי סך הכסף ששולם עבור רכישת הרכב וללא הוצאות נוספות ופיצוי בגין עגמת הנפש הנטען על-ידי התובעת. התובעת סירבה להצעה האמורה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת נהגה בניגוד לדין בכך שלא גילתה לה את הפגמים שברכב ולא מסרה לידיה טופס גילוי נאות כמתחייב בדין. עוד העלתה התובעת מספר טענות לעניין התנהלות הנתבעת כלפיה, כך למשל, התובעת גילתה בדיעבד כי הרכב היה בבעלות קודמת של "חברה", ועובר לכן היה בבעלות חברת השכרה, חרף זאת, בעת הרכישה גולה לתובעת כי הרכב היה בבעלות "פרטית". התובעת כימתה את תביעתה והעמידה אותה על סך 29,844 ₪ כאשר סכום זה כולל בין השאר, כספי רכישת הרכב (19,000 ₪), כספי בדיקת הרכב (504 ₪) וכן פיצוי נוסף בגובה 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שכר טרחת עורך-דין, ביטול עסקה בשל מצג שווא ועוד.

4) הנתבעת טוענת להגנתה, בין היתר, כי ביום 21.8.13 רכשה התובעת את הרכב מאת הנתבעת. לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשביח את הרכב לפי דרישות התובעת וכי דרישות אלו גובשו בעל-פה לאחר שהתובעת בדקה את הרכב ופירטה את הליקויים שנדרשה המוכרת לתקן, כגון: החלפת דסקיות בלם, טיפול טסט והשלמת פרטים נוספים. הנתבעת טוענת, כי ביצעה את דרישות התובעת לשביעות רצונה. הנתבעת טוענת, כי מכרה את הרכב לתובעת במצב מצוין ובמחיר של 44% פחות מהמחירון. הנתבעת טוענת, כי במענה שלה מיום 9.10.13 לפניית עורך-הדין מטעם התובעת, השיבה כי מתוך רצון טוב היא תשיב את הסך ששולם על-ידי התובעת לנתבעת, בגובה 19,505 ₪, אך אין היא מוכנה לשלם כל פיצוי נוסף.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק, לרבות צרופות כתב התביעה שהוגשו, ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, באופן חלקי, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6) לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הסבריהם, והתרשמתי מדבריהם, נקבע בזאת כי התובעת: ראשית - הוכיחה לפניי כי היא זכאית לקבל את הכספים ששילמה עבור רכישת הרכב בחזרה משכן הרכב כבר הושב לנתבעת וכבר נמכר על-ידה לאחר. שנית - הוכיחה לפניי לפי רמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבעת הפרה את הוראת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע ולגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: "חוק רכב משומש" או "החוק"), בכך שלא העבירה לידיה טופס גילוי נאות כמתחייב בחוק. שלישית - הוכח לפניי כי הבעלים הקודם של הרכב היה חברה ולא בעלות פרטית כפי שהוצג על-ידי הנתבעת לתובעת.

לעומת זאת, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לפי רמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי להוכיח את תביעתה ככל שהיא מתייחסת לטענותיה בעניינים אלה: ראשית - הטענה בדבר הטעיית התובעת על-ידי הנתבעת בעת רכישת הרכב לעניין פגמים וליקויים שברכב. שנית - הטענה בדבר התחייבות להשבת כספה של התובעת בכל מקרה שבו תחפוץ להחזיר את הרכב לנתבעת בשל חוסר שביעות רצון. שלישית - טענת התובעת בדבר העדר חתימה על ייפוי כוח לצורך העברת בעלות.

להלן אנמק.

7) ממכלול התמונה שהונחה לפניי, אין מחלוקת כי ביום 21.8.13 רכשה התובעת רכב מאת הנתבעת. מעיון בהסכם הרכישה, עליו חתומה התובעת, עולה בין היתר, כי: "הקונה בדק את הרכב הנ"ל ונמצא לשביעות רצונו המלאה ולפיכך שילם דמי קדימה בסך של 18,000 ש"ח ע"ח הקניה... ואת יתרת התשלום סך של 1,000 ₪... ישלם הקונה למוכר לא יאוחר מיום 22.8.12". אין מחלוקת, כי הצדדים סיכמו ביניהם כי כל צד המפר את ההסכם יפצה את הצד השני בתשלום של 5,000 ₪. אין מחלוקת, כי סמוך לאחר הרכישה קיבלה התובעת את הרכב לחזקתה. אין מחלוקת גם, כי במעמד הרכישה, לרכב היה קיים רישיון בר-תקוף עד יום 29.7.14.

מכל אלה קמה החזקה לפיה ידעה התובעת היטב אודות מצבו של הרכב עובר לרכישתו, וכי רכשה אותו מדעת מלאה ומרצון חופשי. על כן, בהקשר זה, מקובלת עליי טענת הנתבעת, שלא נסתרה במשפט, כי התובעת בדקה את הרכב לפני רכישתו ואף היו לה דרישות לתיקונים ואלה בוצעו על-ידי הנתבעת לדרישתה. יתירה מכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי כאמור, התובעת רכשה את הרכב ללא לחץ.

8) לעניין הפגמים שנתגלו לטענת התובעת ברכב לאחר רכישתו, כפי שקבעתי לעיל, לא הוכחו טענות התובעת בהקשר זה ולכן טענות אלו נדחות בזאת. ראשית - לא הוכח מתוצאות הבדיקה שצירפה התובעת, מהי מידת החומרה של פגמים אלה, כך למשל: בין הצדדים קיימת מחלוקת באם הערות המבדק לעניין השלדה הנם חמורים אם לאו. בהקשר זה, כעולה מדברי נציג הנתבעת בתמליל שיחה בין התובעת לבין נציג הנתבעת שצורף לכתב התביעה (להלן: "התמליל"), מדובר בליקוי בעל משמעות נמוכה (כמופיע בדו"ח שצורף). שנית - לא הוכח לפניי כי לו ידעה התובעת על פגמים אלה עובר לרכישה, היא לא הייתה קונה את הרכב, זאת גם בשים לב לאחוז ההנחה מהמחירון (44%) לפיו רכשה את הרכב. שלישית - כפי שקבעתי לעיל, מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה התובעת בדקה את הרכב עובר לרכישתו ולכן חזקה כי ידעה היטב מהו מצבו המכני והבטיחותי. רביעית - לרכב היה קיים רישיון בר-תוקף עד יום 29.7.14, ללמדך כי בשים לב למועד רכישתו על-ידי התובעת, הרכב עבר בהצלחה מבחן רישוי תקופה קצרה לפני הרכישה, דבר שמחליש את טענת התובעת בדבר קיומם של ליקויים מהותיים בטיחותיים ברכב. חמישית - הוכח לפניי כי הנתבעת הבהירה לתובעת, הן במעמד הרכישה והן בשלב מאוחר יותר, כי היא אחראית על כל פגם ברכב, כך שתמוה מדוע לא פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לבצע את התיקונים והליקויים שמצאה לטענתה, אלא ביקשה לבטל את העסקה כליל.

מכל אלה, מתחזקת המסקנה, כי התובעת החליטה להשיב את הרכב לנתבעת בשל חוסר שביעות רצון, ולא הוכח במשפט כי הוטעתה לעניין מצבו המכני והבטיחותי של רהכב.

9) מקובלת עליי טענת התובעת לפיה במועד הרכישה הובטח לה שהנתבעת תהיה אחראית על כל פגם שברכב ולמשך שנה. הדברים האמורים מקבלים חיזוק בתמליל האמור. במספר מקומות בשיחה האמורה שב נציג הנתבעת וציין כי אם יש בעיה עם הרכב, הוא אחראי [שורות 22-28 בעמוד 2 ושורות 1-2 בעמוד 3 בתמליל]. בהקשר זה, אין מחלוקת כי התובעת השיבה לנתבעת את הרכב לחזקתה ביום 25.8.13. המחלוקת נעוצה בשאלה, האם הייתה זכאית התובעת לקבל את כספה באופן מידי, או שמא עד מכירת הרכב.

10) בהקשר אחרון זה, אני מבכר את גרסת הנתבעת על גרסת התובעת. לא הוכח לפניי קיומו של סיכום כלשהו בין התובעת לבין הנתבעת ולפיו ככל שהתובעת תרצה לחזור בה מהעסקה תוכל להשיב את הרכב לנתבעת ולקבל את כספה בחזרה. מהתרשמותי מהתנהגות הצדדים, הנתבעת כיוונה לכך שהתובעת תהיה רשאית להביא את הרכב למכירה מחדש במגרש הנתבעת ככל שתחפוץ בכך אך לא השבה בכדי לקבל את מלוא כספה בחזרה בשל חוסר שביעות רצון. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בתמליל, לפי דברי נציג הנתבעת, ככל שתרצה התובעת למכור את הרכב, תוכל להשיבו לנתבעת לצורך זה ותקבל את כספה לאחר מכירת הרכב [למשל: שורות 23-24, בעמוד 1 בתמליל]. חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בטענת ההגנה לפיה אין זה הגיוני כי הנתבעת תשיב לתובעת את מלוא הכסף ששילמה חרף ירידת הערך של הרכב ולו בעטיו של שינוי ברישום הבעלות על שם התובעת. על כן, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה לפי הסכם הרכישה, הייתה רשאית התובעת בכל מקרה, להשיב את הרכב לתובעת ולקבל את כספה בחזרה.

11) נוסף לאמור, אין בידי לקבל גם את טענת התובעת לפיה לא נחתם ייפוי כוח על-ידה לצורך ביצוע העברת בעלות, ולו מהטעם שכבר הועברה בעלות הרכב על שמה באמצעות הנתבעת. יש להניח כי לו סברה התובעת כי נעשה כל מעשה זיוף של חתימתה על-ידי מי מהנתבעת, הן עת העברת הרכב על שמה או משמה לאחר, מצופה היה שתגיש תלונה במשטרת ישראל. משלא עשתה כן, דומה כי גם התובעת עצמה לא חשדה שנעשה מעשה זיוף כאמור.

12) אשר על כן, נוכח המכלול שהונח לפניי, נקבע בזאת כי התובעת לא הוכיחה קיומה של הטעיה, לא הוכח קיומו של סיכום עם הנתבעת לפיו תשיב לה את הרכב בכל מקרה שלא יימצא לשביעות רצונה. זאת ועוד התובעת לא הוכיחה לפניי כי לא נחתם ייפוי כוח לצורך העברת בעלות. אשר על כן, טענות התובעת בנושאים אלה - נדחות.

13) לעומת זאת, ממכלול התמונה שהונחה לפנייה, משאין מחלוקת כי רכב התובעת הושב לנתבעת ביום 25.8.13, ומשאין מחלוקת כי הרכב כבר נמכר, הרי התובעת זכאית לקבל כספה בחזרה. בהקשר זה, תמוה מדוע התובעת סירבה ביום 9.10.13 לקבל את כספה נוכח תשובת נציג הנתבעת לעורך-דינה. בכל מקרה, הנתבעת החזיקה, למעשה, בכספי התובעת למשך כ-10 חודשים.

על כן, אני מורה בזאת על הנתבעת להשיב לתובעת את הסך 19,505 ₪ (אותו סכום אשר דרשה התובעת מהנתבעת, בפנייתה באמצעות בא-כוחה מיום 22.9.13, והוא למעשה אותו סכום אשר הייתה הנתבעת מוכנה להשיב לתובעת ביום 9.10.13). מובהר, כי הסך האמור מורכב מסך 19,000 ₪ - עלות הרכב, בצירוף עם 505 ₪ - עלות בדיקתו.

14) עוד מקובלת עליי טענת התובעת לפיה הנתבעת פעלה בניגוד לחוק מכירת רכב משומש, משלא נסתרה טענת התובעת לפיה בעת הרכישה לא נמסר לה טופס "גילוי נאות" כמתחייב בדין.

לפי סעיף 4 בחוק מכירת רכב משומש:

"א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה - החוזה);

(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה - טופס גילוי);

(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי;

(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

(1) שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;

(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;

(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו - אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר - גם את שמה ומספרה של החברה;

(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;

(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;

(6) הסכום שישולם בעבור הרכב.

(ג) בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש, שהעוסק ברכב הוא המוכר בה, יגלה העוסק ברכב לרוכש הרכב כי הוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק.

(ד) בלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), יראו לעניין אותם סעיפים קטנים מי שמוכר רכב משומש, שאינו רשום כבעליו ברישיון הרכב, כעוסק ברכב, אלא אם כן הוכיח אחרת; ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מי שמוכר רכב משומש של בן משפחתו מדרגה ראשונה"

15) הנתבעת לא השיבה על טענת התובעת בדבר מסירת טופס כאמור, ובכל מקרה לא הוכח לפניי כי נמסר טופס כאמור מאת הנתבעת לתובעת, מכאן - אני קובע בזאת כי הוכחה לפניי טענתה העובדתית של התובעת, שלא נסתרה במשפט, לפיה לא נמסר לה על-ידי הנתבעת טופס "גילוי נאות" וממילא לא אישרה קבלת טופס כאמור. זאת ועוד, הוכחה לפניי טענת התובעת לפיה הבעלים הקודם של הרכב הינו חברה ולא אדם פרטי. לתמיכתה בטענתה האמורה, צירפה התובעת תדפיס ממשרד הרישוי שמוכיח זאת. הנתבעת לא השיבה על טענה זו. על כן, בנסיבות אלו - אני קובע בזאת כי בכך שהנתבעת לא גילתה לתובעת כי הבעלים הקודם של הרכב היה חברה, הנתבעת למעשה הפרה את חובת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה.

16) אפוא, טענות התובעת בדבר הפרת הוראת הדין, בדבר זהות הבעלים הקודם של הרכב וכן תביעתה להשבת כספי הרכב ששילמה - טענות הללו הוכחו במשפט, ואני מורה על קבלת התביעה בחלק זה בלבד.

סיכום

17) לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת בהשבת סך 19,505 ₪ לתובעת.

בנוסף לסכום האמור, בשים לב להפרת החובה הסטטוטורית הקבועה בחוק רכב משומש לעניין מסירת טופס גילוי נאות, בשים לב להתנהלות הנתבעת מחד גיסא ולהתנהלות התובעת עצמה מאידך גיסא, נקבע בזאת, דרך האומדנא, פיצוי בגובה 4,000 ₪ שכולל בין השאר, פיצוי בגין הפרת החובה הסטטוטורית לעיל, פיצוי בגין הטעות לעניין זהות הבעלים הקודם של הרכב, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי בגין הטרחה והבטלה לקבלת כספה של התובעת בחזרה וכן החזר אגרה ששולמה במעמד הגשת התביעה דידן.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין עד למועד התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ד, 14 יולי 2014, בהעדר הצדדים.