1. בפניי תביעת שיבוב ע"ס 33,819 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונת דרכים שאירעה בינו לבין רכב הנתבעים, ביום 22.9.2012, ברחוב שבנוי בתוכו מפרצונים שמיועדים לחניות, לפניות ולפרסות.
2. הוגשה תביעה שכנגד ע"ס 9,000 ₪.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי רכבה נסע בכביש דו סטרי, אשר בכיוונו היו שני נתיבים. רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי כדין ואילו רכב הנתבעים נסע בנתיב הימני. עד התביעה, מר רוני ימין, הנהג ברכב, העיד בפניי כי כשהיה בנתיבו השמאלי הבחין ברכב הנתבעים שנסע לפניו מבצע סטייה קטנה לימין תוך כדי שהוא ממשיך לנסוע בנתיבו, ואז ביצע רכב הנתבעים פרסה וחסם את דרכו של רכב התובעת, אומר כי נוצרה הטעיה לגבי כיוון נסיעת רכב הנתבעים מאחר ובאזור התאונה קיים מפרצון לפניה לימין, כך שנהג התובעת סבר שהיא פונה ימינה ולרגע לא חשב שהיא הולכת לעשות פרסה. עד התביעה מוסיף כי היה זהיר ובלם מיד ובחוזקה כשהבחין בה באמצע הכביש, ובגלל זה ההתנגשות בין הרכבים הייתה "קלה".
2. הנתבעים טוענים כי מדובר בכביש בעל נתיב אחד לכיוון, שבו נסעה הנתבעת 1 לפני רכב התובעת שנסע מאחוריה, מוסיפים כי הנתבעת 1 אותתה בכוונה לבצע פרסה לשמאל ולמרות זאת המשיך רכב התובעת בנסיעה ובניסיון לעקוף אותה פגע בה כשהיא כבר באמצע הפניה. הנתבעת 1 לא התייצבה מאחר והיא גרב בחו"ל, חברה שנסעה איתה ברכב התייצבה והעידה בפניי כי הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי ואותתה כדי לפנות שמאלה וכאשר הייתה באמצע הפניה רכב התובעת פגע בה בחלק השמאלי אחורי של הרכב. הנתבעת ירדה מהרכב וצילמה את הרכבים באותו מנח של התאונה, הרכבים לא הוזזו.

המחלוקת בין הצדדים הינה מחולקת ל: כמה נתיבים יש בכביש? האם האחריות מוטלת על מבקש הפניה, או על הרכב מאחור?

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדים, אני מעדיף את גרסת התובעת שנמצאה מהימנה, סדורה, קוהרנטית ותואמת לנזק, לעדויות ולחומר הראיות שצורף הן על ידיה והן על ידי הנתבעים עצמם.

המסגרת הנורמטיבית

1. מה היא מידת הזהירות הנדרשת בעת ביצוע פניית הפרסה? עניין הפנייה והפרסה בכביש סודר בתקנה לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961:

1. "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.
2. בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".
3. לשאלה לעיל הושב גם בע"פ (מחוזי ת"א) 70494/04 אינדיקצי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2004) מפי השופט כבוב, פניית הפרסה מחייבת משנה זהירות מהנהג שמבקש ביצוע פניית הפרסה גם כשמדובר בנסיבות רגילות. עוד קבע כי חרף המהירות המופרזת במקרה שהיה לפניו יש על הנהג המבקש ביצוע פניית הפרסה חובה לצפות את אפשרות זו גם, ומוטלת עליו החובה שלא לבצע את פניית הפרסה תוך סיכון אותו נהג.

מן הכלל את הפרט

1. אתחיל לענות על השאלה כמה נתיבים יש בכביש. מהתמונות שהוצגו בפניי נראה בבירור שמדובר בכביש בעל שני נתיבים בכיוון שבו אירעה התאונה, למרות שלא רואים בו סימון וקווים שמפרידים בין הנתיבים, ניתן לראות הינו רחב ובו נוסעים שתי שיירות של רכבים, ודי בזה כדי להצביע שהרחוב הינו בעל שני נתיבים.
2. יתרה מכך, הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון, ציירה שרטוט בטופס ההודעה שמסרה לחברת הביטוח למנח הרכבים טרם אירוע התאונה, בו ציירה את רכבה בנתיב הימני שממנו מבצעת פניה לשמאל, היא ציירה שכביכול רכב התובעת נוסע מאחוריה בנתיב הימני וכשבעודה בנתיב הימני הוא סוטה וממשיך בנסיעה משמאלה, ואז מתרחשת התאונה כשהיא מבצעת פניה לשמאל מהנתיב הימני. מהשרטוט עולה שכן מדובר בשני נתיבים ולא בנתיב אחד כמו שטוענים, רואים שהיא ציירה את הכביש ככביש רחב שבו יש מקום לשני רכבים במקביל. נוסף לכך, השרטוט שלה מוכיח כי פניית הפרסה שביצעה היה מהצד הכי ימני ולא כפי שנטען על ידי עדת ההגנה שהפרסה בוצעה בסמוך למדרכת המפרצון בצד שמאל.
3. לעניין השאלה השנייה, עדת ההגנה העידה כי אותתה מספיק זמן ומרחק לפני הפניה לשמאל, למרות זאת התעלם נהג התובעת מהאיתות ועקף את הרכב. בשאלה אחרת בחקירה הנגדית העידה כי נסעו בצמוד למפרצון בצד שמאל, עדות זו לא מתיישבת עם השרטוט שביצעה הנתבעת 1 שהיא מי בפועל נהג ברכב.
4. עד התביעה העיד שהוא נסע כל הזמן בנתיב השמאלי, ועוד כי הנתבעת 1 הטעתה אותו עת ראה אותה סוטה לימין, ואז פתאום סטתה לשמאל במטרה לעשות פניית פרסה.
5. מן האמור לעיל, מוצא שהנתבעת 1 הפרה את מידות הזהירות המוטלות עליה, היא עשתה פניית פרסה מהנתיב הימני כפי שעלה מעדותו של נהג התובעת וכפי ששרטטה בטופס ההודעה. הייתה מוטלת על הנתבעת 1 חובת זהירות מוגברת, היה עליה לצפות את נסיעתו של רכב משמאלה במיוחד והכביש הינו מספיק רחב וכפי שראיתי בתמונות שהובאו בפניי שנוסעות שתי שיירות. הנתבעת 1 לא שמרה על מידת הזהירות הנדרשת ממנה לביצוע פניית הפרסה וברשלנותה המלאה גרמה להתרחשות התאונה.
6. לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.
7. הבקשה לתיקון כתב התביעה בגין פסדים מול מסמכים של נהג התובעת נדחית, מאחר ותביעת ההפסדים לא הוגשה יחד עם כתב התביעה .
8. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 33,819 ₪, שכר עדים כפי שנפסק, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד על סך 4,589 ₪.
9. התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.