בפניי בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

המבקש מר אביחי קורם יליד 19.5.85 נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.11.12 (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי הנזק.

בהתחשב בכך שבשלב זה של בקשה לתשלום תכוף די בראיות לכאורה המבססות חבות לכאורה, איני סבור שדי בראיות שהוצגו בפניי על ידי המשיבה שלא לקבל את טענות המבקש בסוגיית החבות בדבר התאונה בה נפגע ובמיוחד שבפני בית המשפט לא הוצגו בשלב זה מלוא הראיות הקשורות בסוגית החבות. כמובן שאין באמור לעיל להוות מעשה בית דין.

המבקש שלו בת זוג ושלושה ילדים (על פי מסמך המל"ל שצורף לבקשה) ושבסמוך לפני מועד הדיון נולדה לו ילדה רביעית במזל טוב הגיש בקשה לתשלום תכוף שפרטיה מולאו בכתב יד וככל שניתן לקרוא את הכתוב בה, הוא מבקש תשלום תכוף בגין הוצאות רפואיות והוצאות לצרכי מחיה כגון דמי שכירות בסך 2,600 ₪, הוצאות על אוכל בסך של כ- 2,700 ₪, הוצאות על גני ילדים בסך של 1,510 ₪ והוצאות שוטפות בסך של כ- 400 ₪. התובע צירף לבקשה הסכם שכירות, מסמך בדבר חוב למכולת בסך של 2,697 ש"ח (שנוצר במשך חודשיים) וגם מסמך בדבר יתרה לתשלום בסך של 1,510 ₪ ממועצה מקומית קריית עקרון.

לגבי הכנסותיו בששת החודשים שקדמו לתאונה טען המבקש בבקשה כי חיפש עבודה ובשל מצבו אינו מסוגל לעבוד ולגבי ההכנסות לאחר התאונה טען המבקש שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי הבטחת הכנסה בסך של 2,804 ₪. התובע צירף לבקשה מסמכים רפואיים ואישורי אי כושר וכן מסמך מהמל"ל לפיו הוא מקבל החל מאוקטובר 2012 גמלת הכנסה חודשית בסך של 2,804 ₪. המבקש לא צירף תלושי שכר לגבי הכנסותיו בתקופות עבר.

מטרתו ומהותו של התשלום התכוף הם להקלה מידית של תוצאות התאונה והוא נועד להקדים את החיוב העיקרי. התשלום ניתן בהתחשב בכך שצרכיו החיוניים של הנפגע אינם יכולים לחכות עד לבירור התביעה בדרך הרגילה ועם זאת אין מטרת התשלום ליתן לנפגע את מלוא אובדן שכרו, אלא רק את הסכום המינימאלי הדרוש לקיומו כשזה נקבע בהתחשב בהכנסות הנפגע עובר לתאונה.

בעדותו בבית המשפט התברר שהמבקש היה מעורב בהליך פלילי שבו הוא הורשע על פי הודאתו. לפי עדותו, הוא הורשע בניסיון להתפרצות, היה כשנה וחצי במעצר בית (או תקופה קצרה יותר) ונדון לעבודות שירות שטרם התקבל אישור לגביהן עקב מצבו הרפואי וכי אמור להתקיים דיון בהליך הפלילי בעניינו ביום 11.12.13. המבקש אישר שהוא פנה אל הביטוח הלאומי עוד לפני התאונה בבקשות בהן פירט שמצבו הכלכלי המשפחתי קשה ביותר. לטענתו, במסגרת עבודתו בשנת 2011 היה לו נהג צמוד וגם הוא עצמו נהג עם רישיון זמני. בהקשר זה יוער כי לפי תעודת עובד ציבור של ראש ענף נהיגה במחלקת בקרה ועדכון במשרד התחבורה רשות הרישוי (האישור נכון ליום 28.11.12) עולה שרישיונו הזמני של המבקש היה בתוקף עד ליום 2.12.09. נראה לכאורה שהאמור בתעודת עובד הציבור שהוגשה לא עולה בקנה אחד עם עדותו של המבקש שהיה לו רישיון נהיגה זמני בשנת 2011.

המבקש טען בסיכומיו כי על פי המסמך הרפואי מיום 17.4.13 הוא אינו כשיר לעבוד בעבודה פיזית ביד שמאל. המבקש אינו עצור נכון למועד הדיון בבקשה והתנאים של מעצר הבית בעבר היו חלקיים. לטענתו, סביר שהמבקש לא ייכנס לכלא (בטעות נרשם בסיכומי ב"כ המבקש אחרת). לפי הנתונים הכספיים, בשנת 2011 התובע הרוויח יותר ואילו בחודשים ינואר עד אפריל 2012 הוא הרוויח סך של 2,900 ₪ לחודש. לטענת ב"כ המבקש, מעצר הבית היה מסוף אפריל 2012 עד חודש לפני התאונה כלומר עד לחודש אוקטובר 2012. למבקש פוטנציאל השתכרות שלא מומש בגלל התאונה.

מנגד, טענה המשיבה בסיכומיה כי הבקשה לתשלום תכוף חסרה ומסתירה מידע רלוונטי בקשר להליכים הפליליים נגד המבקש. הדברים חמורים בהקשר של עברו התעסוקתי וכושר השתכרותו של המבקש וגם לגבי עתידו התעסוקתי לאור העונש שהוא צפוי לרצות. המבקש מקבל הבטחת הכנסה ללא קשר לתאונה והנתונים המספריים מלמדים כי השכר החודשי שהמבקש השתכר בתקופה רחוקה ממועד התאונה גבוה ב- 100 ₪ מעל קצבת הבטחת הכנסה שמקבל. המבקש חסר רישיון נהיגה נכון למועד הדיון בבקשה והתגלה בעדותו כאדם לא מהימן ולפיכך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

הנתונים שהוצגו בפניי אינם מלאים. מהאמור בטענות הצדדים עולה שהמבקש השתכר שכר חודשי של 2,900 ₪ בחודשים ינואר עד אפריל 2012 ומאותו מועד ככל הנראה לא עבד. המבקש מעורב בהליך פלילי במסגרתו הוא הורשע על פי הודאתו. לבית המשפט לא נמסרו מלוא המסמכים לגבי התנהלות ההליך הפלילי, משך תקופת מעצר הבית של המבקש ותנאי המעצר הנ"ל. לפי מסמך המל"ל המבקש מקבל קצבת הבטחת הכנסה בסך של 2,800 ₪ מחודש אוקטובר 2012, כלומר למעלה מחודש בטרם קרות התאונה הנטענת ביום 28.11.12. מעדותו של המבקש עלה גם שבזמן הקרוב יכריע בית המשפט בהליך הפלילי בעניינו לגבי ביצוע עבודות השירות ככל שיימצא מתאים לכך.

צודקת המשיבה שהיה מקום מצד המבקש למסור כבר בבקשה את מלוא הפרטים והמסמכים לגבי ההליך הפלילי בו היה מעורב ועדיין מעורב מאחר ולנתונים הנ"ל רלוונטיות להשתכרותו בעבר ובתקופה הקרובה. משבחר המבקש שלא למסור את המסמכים ולא להציג את מלוא התמונה לגבי ההליכים הפליליים, מצב דברים זה נזקף לחובתו.

ב"כ המבקש טען בדיון שבשנת 2011 המבקש הרוויח שכר חודשי בסך של 7,000 ₪ אולם לא הוצגו אסמכתאות לגבי השכר החודשי הנ"ל במהלך השנה הנ"ל. בנוסף, המבקש טען בעדותו שנהג לצורך עבודתו זו אולם מתעודת עובד הציבור שהוגשה עולה לכאורה שלמבקש לא היה רישיון נהיגה בתוקף באותה שנה והמבקש גם העיד שאין לו רישיון נהיגה נכון למועד מתן החלטה זו. המבקש גם העיד שבחודש יולי 2011 הוא שהה במעצר בית ולא ברור כיצד מתיישב נתון זה עם טענת ב"כ המבקש בתחילת הדיון שהמבקש עבד לאורך כל שנת 2011 והרוויח שכר חודשי בסך של כ- 7,000 ₪. יצוין שהחלטת בית משפט השלום ברמלה שהוגשה על ידי ב"כ המבקש היא מיום 12.7.11. ככל שהמבקש הרוויח בתקופה בה שהה במעצר בית חלקי סך חודשי של 7,000 ₪ לא ברור מדוע הסתפק בחודשים הראשונים של שנת 2012 בשכר חודשי של 2,900 ₪ ומדוע הפסיק לעבוד החל מחודש מאי 2012, כ- 6 חודשים בטרם התאונה. בנוסף, המבקש החל לקבל קצבת הבטחת הכנסה כחודשים בטרם התאונה מחודש אוקטובר 2012 ואילך.

בהתחשב בכל האמור לעיל לרבות בתקופה שחלפה ממועד התאונה ועד היום, בהכנסות המבקש עובר לתאונה, קצבת הבטחת ההכנסה שהמבקש מקבל מהמל"ל והצפי לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות בתקופה הקרובה וגם בכך שהמבקש שהוא בעל משפחה בת 6 נפשות והוכיח לכאורה הוצאות מחיה חודשיות כאמור במסמכים שצירף, אני פוסק למבקש תשלום תכוף בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34%.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר.