לפני תביעה ותביעה שכנגד שעילתן ביחסי שכירות בין הצדדים.

רקע כללי

1. בין התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") לבין הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") נכרת הסכם שכירות, לפיו השכיר התובע לנתבעים את הדירה ברח' מצפה 19/3 בירושלים. תחילה, נחתם ביום 3.7.11 הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעת 1 ושוכר נוסף לתקופה שמחודש ספטמבר 2011 ועד ליום 30.8.13. בהמשך, לאחר שהשוכר הנוסף עזב את הדירה, נחתם ביום 5.3.13 הסכם שכירות בין התובע לבין הנתבעים לתקופה שמיום 10.3.13 ועד 31.8.13. דמי השכירות החודשיים על-פי ההסכם נקבעו לסך של 3,800 ש"ח.
2. בסעיף 6 (ג) להסכם השכירות נקבע כי השוכרים אחראים לכל נזק שייגרם למושכר, לציודו ואביזריו מיד עם קרות הנזק, וכן כי השוכרים מצהירים כי קיבלו את הדירה מסודרת ונקייה ומתחייבים להחזירה במצב דומה.

טענות התובע

1. התובע טוען כי בתום תקופת השכירות לא פינוי הנתבעים את חפציהם מהדירה. כמו כן, לא ניקו הנתבעים את הדירה והשיבו אותה לידי התובע כשהיא מזוהמת.
2. התובע דורש לחייב את הנתבעים בעלות ניקיון הדירה בסכום של 1,200 ₪; בעלות סיוד הדירה בסכום של 2,000 ש"ח ובעלות הוצאות חפצי הנתבעים מן הדירה בסכום של 800 ₪. סה"כ העמיד התובע את תביעתו על סך של 4,000 ₪.
3. התובע תמך את תביעתו באישור כי שילם סך של 1,200 ₪ עבור ניקיון הדירה וכן בקבלה המעידה על תשלום 2,000 ₪ בגין סיוד.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים טוענים כי פינו את כל חפציהם מהדירה ואף ניקו את הדירה בעת עזיבתם, ועל כן אין יסוד לטענות התובע בעניין זה.
2. כך, טוענים הנתבעים, כי בדירה שהושכרה להם היו חפצים הן של התובע והן של דיירים קודמים שהתגוררו בדירה. הנתבעת 1 פינתה את הדירה מחפציה ביום 15.8.13, למעט מקפיא ביתי שנשאר בדירה בהסכמת התובע. הנתבע 2 פינה את חפציו מהדירה ביום 29.8.13. כל הפריטים שנשארו בדירה אינם שייכים לנתבעים והנתבעים אינם יודעים אם הם שייכים לתובע או לדיירים קודמים ועל כן אין לנתבעים זכות לגעת ברכוש לא להם.
3. הנתבעים טוענים כי ניקו את הדירה במועד סמוך לעזיבתם, אך בתקופה זו כבר פעלו בעלי מקצוע בדירה מטעם התובע, אשר גרמו ללכלוך והשאירו פסולת בניין בדירה.
4. כן טוענים הנתבעים, כי בהסכם השכירות ניתנה להם אופציה להארכתו למשך שנה נוספת, ואולם כבר בחודש אפריל 2013 הביא התובע לדירה שוכרת פוטנציאלית, מבלי לתאם עמם, וכאשר פנו לתובע בחודש יוני 2013 על מנת לממש את האופציה הודיע להם התובע כי הדירה הושכרה.
5. מאותו מועד החל התובע להביא בעלי מקצוע לדירה תוך הפרעה לקיום שגרת חייהם של הנתבעים בדירה. הנתבעת 1 פנתה לתובע מספר פעמים בעניין זה וטענה לפגיעה בפרטיותה, אך התובע לא שעה לפניותיה.
6. בשבוע האחרון של חודש אוגוסט פנתה הנתבעת 1 לתובע על מנת לסיים את ההתקשרות וההתחשבנות ביניהם. בפנייה זו ביקשה הנתבעת 1 להשיב לתובע את מפתחות הדירה והבניין וכן ביקשה לקבל סך של 718 ₪, אשר שילמה בעודף עבור דמי השכירות עד ליום 10.9.13. כן ביקשה הנתבעת 1 לקבל לידיה את שיק הבטחון שמסרה לתובע על סך של 5,000 ₪. התובע אישר כי אין לנתבעת 1 חובות וכי אין מניעה כי יוכלו להיפגש ולהסדיר את העניין, אך פגישה זו לא יצאה אל הפועל.
7. לאחר עזיבת הנתבעים את הדירה, לא פנה אליהם התובע בעניין מצב הדירה ותחת זאת הפקיד באופן חד צדדי בתחילת חודש ספטמבר 2013 את שתי המחאות הביטחון, אשר לא כובדו.
8. אביה של הנתבעת 1 יצר קשר עם התובע וזה סירב לפגוש אותו והפנה אותו אל בנו. בנו של התובע העביר ביום 12.9.13 מספר תמונות של הדירה והחלה התכתבות בין אבי הנתבעת 1 לבין בנו של התובע. בהתכתבות זו מודה בנו של התובע בתשלום העודף ששולם על ידי הנתבעת 1. כן טען בנו של התובע, כי שולמו הוצאות ניקיון בסך של 1,700 ₪, וזאת בעוד התובע מציג "קבלה" על סך של 1,200 ₪, שאינה קבלה או חשבונית מס כחוק. הנתבעים מציינים כי מדובר ב"קבלה" מיום 22.9.13 מה שמעלה חשד בנוגע לאמינותה, שכן בנו של התובע טען כי כבר ביום 17.9.13 כי בוצע ניקיון.
9. כן טוענים הנתבעים, כי בשיחה זו לא נטען דבר לעניין אי פינוי החפצים מהדירה ואף לא צורפה קבלה המעידה על תשלום סכום בגין פינוי חפצים.
10. הנתבעים טוענים כי התובע הפר את הסכם השכירות עמם, שכן נכנס לדירה באופן חופשי וללא תיאום מראש, תוך פגיעה בפרטיות הנתבעים והחל מחודש מאי 2013 נכנס עם בעלי מקצוע לדירה. התובע אף לקח מחדרו של הנתבע 2 ארגז כלי עבודה, ללא רשותו וללא הסכמתו ובחודשי השכירות האחרונים השתמש בדירה במרפסת הדירה כמחסן לאחסון כלי עבודה וחומרי שיפוץ ומנע מהנתבעים את השימוש במרפסת. כמו כן, לא אפשר התובע לנתבעים לממש את תקופת האופציה על-פי ההסכם.
11. אשר לסיוד הדירה, טוענים הנתבעים כי על-פי הסכם השכירות הם חייבים לסייד את הדירה על ידי בעל מקצוע, רק בחלוף שלוש שנים. הואיל והנתבעים לא שכרו את הדירה לתקופה בת 3 שנים, אינם חייבים בסיוד הדירה. כן טוענים הנתבעים, כי התריעו בפני התובע על חדירת מים בסלון וכי נגרמים נזקים לצבע ולקירות של הדירה. התובע נמנע מתיקון נזקים אלה וברשלנותו גרם לפגיעות צבע ונזילות המחייבים סיוד.
12. במסגרת התביעה שכנגד, דורשת הנתבעת 1 לחייב את התובע בהשבת סכום של 718 ₪, ששולם לתובע כדמי שכירות בעודף, שכן הנתבעת 1 שילמה לתובע סך של 2,023 ₪, סכום אשר היה אמור להיות דמי שכירות עד ליום 10.9.13, בעוד שהתגוררה בדירה עד ליום 30.8.13.
13. כן דורשים הנתבעים, לחייב את התובע בתשלום סך של 3,800 ₪, שהוא שווי של חודש שכירות אחד וזאת בגין הפרות החוזה על ידי התובע. עוד טוענים הנתבעים, כי הם זכאים לפיצוי בשל העובדה שהתובע הפקיד את המחאות הבטחון שקיבל מהם על סך של 10,000 ₪, מבלי ליתן התראה מראש וזאת אף כי גם לשיטתו גובה הנזק הינו בסך של 4,000 ש"ח. בכך גרם עגמת נפש להורי הנתבעת 1.
14. בתשובה טוען התובע, כי הנתבעת 1 שילמה את דמי השכירות החל ב-1 לכל חודש ועל כן לא שילמה סכומים בעודף. כן טוען התובע, כי ניתנה התראה לנתבעת 1 על הפקדת שיק הביטחון, כי כל כניסה לדירה היתה בתיאום טלפוני מראש, כי הנתבעים תלשו ארון מטבח מהדירה והיה צורך בתיקונו וכי התובע לא אפשר את מימוש תקופת האופציה, שכן הנתבע 2 לא עמד בתשלומי השכירות במועד.

דיון והכרעה

1. השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן: האם פינו הנתבעים את כל חפציהם מן הדירה; האם השאירו את הדירה כשהיא נקייה; האם מוטלת על הנתבעים החובה לסייד את הדירה; האם שילמה הנתבעת 1 דמי שכירות בעודף; האם הפר התובע את הסכם השכירות עם הנתבעים באופן המזכה את הנתבעים בפיצוי. אדון בשאלות אלה כסדרן.
2. האם פינו הנתבעים את חפציהם מהדירה? התובע טוען כי הנתבעים השאירו בדירה את חפציהם האישיים ולא פינו אותה במלואה. מנגד העידו הנתבעים, כי נטלו את כל חפציהם מן הדירה וכי החפצים לגביהם טוען התובע שנשארו בדירה אינם שייכים להם, כי אם היו בדירה עת שהושכרה להם. עדותם של הנתבעים היתה אמינה עלי ולא הוכח כי החפצים שנשאר בדירה שייכים לנתבעים ועל כן אני קובעת כי הנתבעים פינו את חפציהם מן הדירה.
3. איני מקבלת את טענת התובע כי הואיל ובהסכם השכירות נרשם כי על הנתבעים להשיב לתובע את הדירה כשהיא פנויה מכל חפץ, משמעה כי על הנתבעים לפנות את הדירה אף מחפצים שאינם שייכים להם, והיו בדירה קודם לכן. פרשנות זו של ההסכם אינה סבירה. יש לפרש את ההסכם באופן שעל הנתבעים להשיב לתובע את הדירה כשהיא פנויה מחפצים ששייכים להם וכך עשו.
4. האם השאירו הנתבעים את הדירה כשאינה נקייה? בעניין זה, העיד התובע כי הדירה נמסרה לידיו כשהיא מזוהמת ואינה נקייה, כפי שמסר אותה לתובעים. מנגד העידו הנתבעים, כי ניקו את הדירה לפני עזיבתה וכי הפועלים שעבדו בדירה מטעם התובע הם שגרמו ללכלוך.
5. התובע הצג תמונות מיום 12.9.13 מהן עולה כי בכיור המטבח וכן בשירותים ישנם סימני לכלוך. ואולם, מעיון בתמונות עולה כי בכיור המטבח ישנה פסולת בניין. יתר על כן, התובע עצמו הודה כי עוד ביום 1.9.13 נכנסו פועלים מטעמו לדירה וסביר להניח כי הפועלים בעבודתם הם שגרמו לכלוך לדירה.
6. הנתבעת 1 העידה כי טרם עזיבתה את הדירה ניקתה אותה ועדותה היתה אמינה עלי. התובע לא הציג תמונות בנוגע למצב הדירה ביום פינויה וכפי שציינתי סביר להניח כי עבודות השיפוץ הן שגרמו ללכלוך לו טוען התובע. לאור האמור, אני קובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות נקיון הדירה.
7. האם יש לחייב את הנתבעים בעלות סיוד הדירה? בהסכם השכירות נקבע כי הדירה תושב לידי התובע בתום שלוש שנים מסויידת על ידי בעל מקצוע. אין מחלוקת כי הנתבעים לא התגוררו בדירה שלוש שנים. כך, הנתבעת 1 התגוררה בדירה כשנתיים והנתבע 2 התגורר בדירה כחצי שנה. בנסיבות אלה, לא היתה מוטלת על הנתבעים החובה לסייד את הדירה על ידי בעל מקצוע, ואין לחייבם לשאת בעלות הסיוד. איני מקבלת את טענת התובע כי יש להטיל על הנתבעים חובות של שוכרים קודמים. הדבר לא צוין מפורשות בהסכם השכירות ואין זה סביר להטיל על הנתבעים חובות של שוכרים קודמים.
8. אוסיף ואומר, כי במסגרת ההתכתבות שהתנהלה בין הצדדים לאחר תום תקופת השכירות, לא העלה התובע טענה בעניין סיוד הדירה, מה שתומך במסקנה כי התובע ידע כי אין מקום לחייב את הנתבעים בעלות הסיוד. לפיכך, אני קובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעים בעלות סיוד הדירה.
9. אעבור עתה לדון בתביעה שכנגד. האם שילמה הנתבעת 1 דמי שכירות ביתר בסכום של 718 ₪? התובע טוען כי הנתבעת שילמה דמי שכירות מדי 1 לחודש ועל כן לא שילמה דמי שכירות ביתר. מנגד, טוענת הנתבעת כי החלה להתגורר בדירה ביום 10.9.11 וכי שילמה דמי שכירות עד ליום 10.9.13, בעוד שבפועל עזבה את הדירה ביום 30.8.13, ומכאן שיש להשיב לידיה את דמי השכירות ששולמו לתקופה העודפת. מהרישומים שהציגו הן התובע והן הנתבעת 1 עולה כי הנתבעת שילמה דמי שכירות עבור 24 חודשים.
10. עדותה של הנתבעת 1 כי החלה להתגורר בדירה ביום 10.9.11 נתמכת במכתב שכתב התובע לעירית ירושלים ממנו עולה כי הדיירת הקודמת גרה בדירה עד ליום 10.9.11 וכי הנתבעת החלה להתגורר בדירה החל ממועד זה. יוצא אפוא, כי הנתבעת 1 התגוררה בדירה 24 חודשים פחות 10 ימים, ומכאן שעל התובע להשיב לנתבעת 1 את החלק היחסי של דמי השכירות ששולם ביתר עבור עשרה ימים ובסה"כ 718 ₪.
11. האם הפר התובע את הסכם השכירות עם הנתבעים והאם זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הפרה זו.
12. הנתבעים טוענים כי התובע פגע בפרטיותם, שכן נכנס לדירה ללא תיאום עמם מראש וכן הביא בעלי מקצוע החל מחודש מאי 2013, אשר מנעו מגורים סבירים בדירה. מנגד העיד התובע, כי כל כניסה לדירה נעשתה בתיאום מראש עם הנתבעים, וכי בעלי המקצוע נכנסו לדירה רק לאחר עזיבתם של הנתבעים את הדירה. בעניין זה, לא מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע, מה גם שגרסת הנתבעים אינה מתיישבת עם טענתם כי בחודש יוני 2013 ביקשו להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת. אילו היתה נכונה טענת הנתבעים כי מגוריהם בדירה הפכו בלתי נסבלים, לא היו מבקשים להאריך את תקופת השכירות.
13. אשר לטענת הנתבעים, כי הם זכאים לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להוריהם בשל הפקדת המחאות הביטחון, הרי שלא מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום לפיצוי כאמור. ראשית, הנתבעים אינם רשאים לתבוע את נזקי הוריהם. שנית, לגבי המחאת הבטחון שניתנה על ידי הנתבעת 1, הרי שניתנה הוראת ביטול עובר להפקדתה וזמנה של המחאת הבטחון שמסר הנתבע עבר.
14. לאור האמור, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד בחלקה בלבד, וקובעת כי על התובע לשלם לנתבעת 1 סך של 718 ₪ בגין דמי שכירות ששולמו ביתר, וזאת בתוך 30 יום. לנוכח התוצאה אלה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.