בפני תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסך של 22,211 ₪.

עיקר העובדות

התובעים תכננו טיול עצמאי לדרום אמריקה. סידורי קרקע כולל העברות, סיורים, הדרכות ובתי מלון הוזמנו באמצעות חברת "דרכים". הנתבעת הינה חברת התעופה הלאומית של ספרד וחברה בארגון הטיסה הבינלאומי י.א.ט.א. הזמנת כרטיסי הטיסה בנתבעת ובחברות תעופה אחרות נעשתה באמצעות סוכנות הנסיעות "איסתא". בין הטיסות שהוזמנו לתובעים, היו 3 טיסות ברשות הנתבעת וביניהן: טיסה מהיעד תל אביב - מדריד, טיסה מהיעד מדריד - סנטיגו, צ'ילה וטיסה מיעד בואנוס איירס -מדריד. מאחר ומדובר בטיסות ארוכות מאוד, ומאחר והתובעת 1 סובלת מבעיות בריאות בברכיים, דיווחו על כך התובעים לנתבעת, שאכן ציינה בכרטיסי הטיסה העמדת כיסא גלגלים בעת הצורך. בנוסף, ועל מנת לשריין מקומות ישיבה נוחים במיוחד בטיסות אלה, יצרו התובעים קשר עם הנתבעת ושידרגו את מקומות הישיבה במטוסי הנתבעת למקומות מרווחים יותר. בעבור שדרוג זה נדרשו התובעים על ידי הנתבעת לשלם סך של 1,381 ₪. בפועל, במהלך כל הטיסות במטוסי הנתבעת, התובעים הושבו במקומות אחרים, בעלי מרווח צר מאוד לרגליים, שאינם מתאימים למצבה הבריאותי של התובעת 1. עוד על פי דברי התובעים, נפלה התובעת 1 במהלך יציאתה מבטן המטוס אל השרוול המטוס, נחבלה ונפצעה בברכיה, דבר אשר גרם לתובעים לאובדן הנאה במהלך הטיול המתוכנן. הנתבעת מצדה ביצעה ביום 19.2.13, החזר לחשבון התובעים בסך 1,313.58 בעבור ישיבתם של התובעים במקומות ישיבה שלא כפי שהוזמנו מראש.

תמצית טענות התובעים

התובעים הזמינו מקומות ישיבה מהנתבעת מרווחים ונוחים יותר וזאת בשל בעיות רפואיות בברכיה של התובעת 1 המחייבות נוחות מסוימת בישיבה. בפועל, התובעים הושבו במקומות צרים בכל טיסות במטוסי הנתבעת במהלך הטיול.

לטענת התובעים, כל עובדי צוות האוויר התעלמו מבקשותיהם להחלפת מקומות הישיבה והפנו אותם אל משרדי הנתבעת בארץ על מנת שזו תפצה אותם על כל נזקיהם במהלך הטיול. התובעים מוסיפים ומציינים כי התובעת 1 מעדה בזמן יציאתה מהמטוס אל שרוול המטוס לאחר טיסה של 13.5 שעות כתוצאה מישיבה במקום ישיבה לא מרווח, דבר שיצר אצל התובעת אובדן יציבות ושווי משקל. כתוצאה מהנפילה במטוס, התובעת 1 נחבלה ונפצעה קשות בברכיה כך שנמנעו מהתובעים חלק מיעדי הטיול שנקבעו מראש, וזאת למשך שלושה ימים לאחר הפציעה. לבסוף, טוענים התובעים, כי הנתבעת ביצעה החזר כספי לחשבונם, בסך 1,313.58 ₪, בגין שינוי מקומות הישיבה, תשלום שהינו פחות יותר ב- 68 ₪ משהתובעים שילמו בפועל.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי הינה כפופה לחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980, בו אוחדו כללים בדבר התובלה הבינלאומית. הנתבעת מפנה לסעיף 10 לחוק דנן, המגביל את אחריות המוביל האווירי. לטענת הנתבעת, כל טענות התובעים בדבר נזקים שהוסבו להם, הן טענות בגין אובדן הנאה ולא נזק ממוני. קרי, טענות התובעים הינם בדבר אי הנאתם מהטיול שתוכנן על ידם ולא ממעשיה של הנתבעת שכן זו דאגה להטיס את התובעים מיעד אל יעד, ברמת השירות הנדרש מהנתבעת ובזמן ללא כל עיכוב. התובעים אכן הושבו במטוסי הנתבעת במקומות אחרים משהוזמנו וזאת בשל העובדה שהנתבעת נדרשה להחליף את המטוס במטוס חלופי בפרק זמן קצר, מה שהוביל את הנתבעת לשנות את סדרי מקומות הישיבה על פי מקומות הישיבה במטוס החלופי. לטענת הנתבעת, התובעים ישבו במהלך כל הטיסות במטוסי הנתבעת במחלקת תיירים, בנוחות וללא כל מאמץ אחר.

נפילתה של התובעת 1 במהלך יציאתה מבטן המטוס אל השרוול הינה כתוצאה מבעיותיה הרפואיות של התובעת, כך שאין לראות בשירותיה של הנתבעת כסיבה לנפילה ולחבלת הנתבעת. במידה והתובעת 1 הייתה נזקקה לכיסא גלגלים במהלך הטיסה ובדרך יציאה וכניסתה אליה, הייתה התובעת צריכה להזמין זאת מראש. לבסוף טוענת הנתבעת כי ביצעה החזר כספי לחשבון התובעים וזאת בעבור תוספת שדרוג של מקומות הישיבה של התובעים שלא נוצלה, בסך כולל של 1,313.58 ₪.

דיון ומסקנות

דין התביעה להתקבל בחלקה. אני סבורה, כי הנתבעת הפרה את חוזה ההתקשרות בינה לבין התובעים, באופן יסודי, בכך שלא אפשרה להם לשבת במקומות הישיבה שיועדו להם. הדבר מקבל משנה חשיבות ותוקף, עת התובעים דאגו מבעוד מועד לשדרג את מקומות הישיבה בטיסות הנתבעת, כך שאלו יהיו מקומות ישיבה מרווחים לרגליים, עקב בעיות בברכי התובעת 1. מחומר הראיות שהובא לפתחי עולה כי הנתבעת לא ניסתה למצוא, בזמן אמת, פתרון כלשהו לבעיית התובעים. לא ברור מדוע בכל הטיסות שרכשו התובעים מהנתבעת הם קיבלו מקומות ישיבה צרים, בלתי נוחים ובלתי מתאימים לתובעת 1, כאשר שילמו עבור מקומות ישיבה מרווחים ומסומנים מראש.

התרשמתי כי התובעים המשיכו בטיול כמתוכנן מתוך רצון להקטין את נזקיהם ובכך פעלו כשורה.

התובעים עשו עלי רושם אמין והחלטתי להעדיף את גרסתם באשר לקרות האירועים.

בשים לב להפרה הנטענת מעלה, אני סבורה כי מגיע לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני.

אני מעריכה פיצוי זה, על דרך האומדנה, בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, בערכי היום.

סוף דבר

אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, יחדיו, סך של 8,000 ₪, בערכי יום מתן פסק הדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, אחרת יתווספו לו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 17.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ד, 12 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.