1. עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת המשיב מיום 9.7.13, לפיה נדחה ערר אשר הוגש מטעם העותרים להסדיר מעמדה של העותרת בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי, ובבקשה לבטל צו הרחקה וגירוש שהוצא כנגד העותרת.

רקע

2. העותרת, נתינת הפיליפינים, ילידת 1954, נכנסה לראשונה לישראל בשנת 1998 כעובדת בתחום הסיעוד, ואמורה היתה לעזוב את הארץ במאי 2004, אך נותרה בישראל כשוהה בלתי חוקית עד ליציאתה ביום 15.6.2005.

העותר הינו אזרח ישראלי, יליד 1951. לטענת ב"כ המשיב, מתגורר בבית עובד ועובד כגנן באיזור הישוב – ולא בכתובת המגורים הרשומה בנס-ציונה.

3. ביום 5.9.2005 נישאו העותרים בפיליפינים. בתחילת 2006 נכנסה העותרת לארץ באשרת תייר בעקבות בקשת העותר לקבל אשרת כניסה עבור העותרת על בסיס נישואין. בתחילת שנת 2006 קיבלה העותרת אשרת ב/1 כבת זוג של אזרח ישראלי אשר הוארכה מעת לעת.

4. ב – 2.1.07 נערכו ראיונות לעותרים, ועל רקע סתירות שעלו בין בני הזוג, הוארכה שהייתה של העותרת למשך 6 חודשים בלבד על-מנת לבחון את כנות הנישואין. ביולי 2007 נערכו ראיונות נוספים לעותרים. הרושם שהתקבל היה, שאמנם בני-הזוג חיים תחת קורת גג אחת, אך התקשורת ביניהם לקויה. הוחלט להעניק לעותרת אשרת שהייה מסוג א/5 ולהמשיך לבחון את כנות הקשר (ראו נספח ב' לכתב התגובה של ב"כ המשיב).

5. אשרת השהייה הוארכה, וביום 13.11.11 הוגשה בקשה להתאזרחות העותרת, כאשר במקביל נמסרו פרטים ליחידת התשאול לבדיקת כנות הקשר לפני מתן מעמד. ב – 26.1.12 נערך סבב ראיונות שלישי לבני הזוג, וההתרשמות מכנות הקשר היתה נמוכה (ראו נספח ג' לכתב התגובה של ב"כ המשיב); לפיכך, הומלץ לשלוח את התיק ליחידת התשאול של המשיב.

6. ביום 6.3.13 נשלח דו"ח תשאול (נספח ד' לכתב התגובה), אשר נערך על בסיס חקירה, מספר תצפיות ופעולות סמויות (בין התאריכים 24.10.12 – 17.2.13), כולל חקירת תושבים המתגוררים בבית עובד ותשאול העותרת.

ממצאי דו"ח התשאול העלו, כי בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, מתגוררים בדירות נפרדות – כשהעותר אינו מתגורר בכתובת המשותפת עליה הצהיר, אלא מתגורר בבית אחיו ז"ל בבית עובד ועובד כגנן באיזור הישוב.

עוד עלה, כי העותרת מתגוררת בגפה בביתו של העותר בנס-ציונה, עובדת במשק בית באופן מזדמן ומנהל משק בית באופן עצמאי.

בחקירה גלויה שערכו החוקרים הודתה העותרת כי היא חיה במקום בגפה, כי לפחות משנת 2008 אינה מקיימת משק בית וחיים משותפים עם העותר, וכי העותר מתגורר בישוב בית-עובד ומגיע לנס-ציונה באופן מזדמן בלבד. יוער, כי שכנים שתוחקרו העידו כי מעולם לא ראו את העותרת במקום ו/או עם העותר.

7. במסקנות דו"ח התשאול צויין כי התרשמו לשלילה מכנות הקשר בין בני זוג המתגוררים בכתובות נפרדות מזה שנים רבות ומנהלים חיים אישיים נפרדים ולא נשללה האפשרות כי השניים ניסו להונות את רשויות החוק בישראל.

8. ביום 7.4.13 הוזמנו בני הזוג לקבל את מכתב הסירוב והעותרת נדרשה לצאת את הארץ תוך 14 יום עם אפשרות לערער תוך 45 יום; ביום 18.4.13 הוגש ערעור וביום 9.7.13 נשלחה תשובת המשיב בעניין הערעור אשר נדחה. עוד צויין, כי על העותרת לצאת את הארץ לא יאוחר מיום 18.7.13 וכי ניתן להגיש השגה לוועדת ההשגה בירושלים תוך 30 יום.

9. יודגש, כי העותרים לא הגישו השגה לוועדה ההשגה בירושלים, והעותרת המשיכה לשהות באופן בלתי חוקי בישראל עד שנעצרה ביום 14.10.13 במהלך אכיפה יזומה. מפרוטוקול שמיעת הטענות שנערך באותו היום עולה, כי היתה מודעת לכך שהערעור שהגישו למשיב סורב וכי לא יצאה מהארץ כיוון שבעלה לא רצה בכך. כן הודתה, כי ממשיכה לעבוד בישראל באופן בלתי חוקי. כנגד העותרת הוצאו צווי הרחקה ומשמורת והובאה בפני בית-הדין לביקורת משמורת מספר פעמים, אשר אישר את צו המשמורת בלא שינויים.

טענות העותרים

10. לטענת העותר, אינו מתגורר בבית-עובד – אלא פירט כי סעד את אחיו אשר התגורר בישוב עד שנפטר במהלך אוגוסט 2012 כתוצאה ממחלה קשה.

11. ב"כ העותרים פירטה ממצאי שיחות שערכה בעצמה עם קרובי משפחה ומכרים אשר מאשרים את כנות הקשר – אם כי לא הוגשו כל תצהירים מטעמם. עוד ציינה, כי העותר אושפז לצורך ניתוח ביום 8.9.13, ועל רקע מצבו הכלכלי לא הצליח לשכור שירותיו של עו"ד לצורך הגשת השגה בפני וועדת ההשגה בירושלים.

12. לטענת ב"כ העותרים, היה על חוקרי המשיב לשוחח עם חברים, שכנים ומשפחה שיכולים לאמת את כנות הקשר – אך תחת זאת בחרו לחקור את העותרת, אשר אינה דוברת עברית ובקושי אנגלית. העובדה שציינה כי העותר "בבית עובד" אינה מחייבת להוביל בהכרח למסקנה כי אינם מתגוררים יחדיו, אלא כי סעד את אחיו.

13. ב"כ העותרים ציטטה מפסקי-דין שונים, על בסיסם נקבעה זכותו של אזרח ישראלי לקיים משפחה, וכי "נישואי נוחות / נישואי תועלת" אין דינם כנישואים פקטיביים.

דיון והכרעה

14. עמדת ב"כ המשיב כפי שפורטה בכתב התגובה מבוססת היא, ומובילה למסקנה כי דין העתירה להידחות.

15. הבסיס החוקי לרכישת מעמד בישראל מכוח נישואין מצוי בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952, שביסודו עומד שיקול הומניטארי בדמות הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני זוג לחיות יחדיו ולהקים משק בית משותף בארץ.

עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי בן-הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרח ישראלי (ראו, למשל: בג"צ 4156/01 דימיטריוב נגד משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (2002)). תנאי לאישור בקשה להתאזרחות מכוח נישואין הוא כי מדובר בקשר נישואין תקף וכן, כאשר בחינת כנות קשר הנישואין היא מהותית ולא פורמאלית (ונבחנת על ציר הזמן באמצעות ההליך המדורג). כפועל יוצא, אין לומר, כי בכל מקום בו תוצג למשיב תעודת נישואין בין אזרח לאדם זר, על המשיב החובה ליתן מעמד לזר. זאת במיוחד כאשר מתעוררים ספקות משמעותיים בדבר כנות הקשר ובמטרה העומדת בבסיס הבקשה ליתן מעמד כאמור.

16. בענייננו, הספקות התעוררו עוד בשלב עריכת הראיונות, כאשר אין חולק כי אחד הכלים המרכזיים העומדים בפני המשיב לבחינת כנות הקשר הוא השימוש בשימוע. בין השנים 2007 ועד ל – 2012 מערכו לעותרים שלושה ראיונות, כאשר מתחילת הדרך הועלו ספקות לעניין כנות הקשר, ולמרות זאת ניתנה הזדמנות להמשיך בהליך המדורג.

17. בעניינם של העותרים, קיים נדבך נוסף ומשמעותי, אשר למעשה מבסס את התרשמות המראיינים שעלתה במובלע במשך השנים – כפי שהדברים עולים בממצאי דו"ח התשאול אשר פורטו לעיל. מהחקירות הסמויות והגלויות – הכוללות את תשאול העותרת עצמה עולה, כי העותרים אינם מנהלים משק בית משותף לפחות משנת 2008 ומתגוררים בכתובות נפרדות. מדובר בראיה מנהלית המבססת את סבירות החלטות המשיב, ואין ב"שיחותיה" של ב"כ העותרים עם בני משפחה ומכרים כדי לשנות מכך (כאשר יוזכר בהקשר זה כי העותרים לא הגישו השגה על החלטת המשיב מיום 9.7.13).

18. יוער עוד מעבר לצורך, כי ההסבר שניתן על-ידי העותר לפיו התגורר בישוב בית-העובד על רקע הצורך לסעוד את אחיו אינה מתיישבת עם העובדות. העותר טען כי אחיו נפטר במהלך חודש אוגוסט 2012, אך החקירה והתצפיות של מינהל אכיפה וזרים על הבית שנמצא בישוב בית עובד נערכה מספר חודשים לאחר מכן (במהלך חודשים אוקטובר ודצמבר 2012 וכן פברואר 2013).

19. בנסיבות אלו, כל הנתונים אשר עמדו בפני המשיב מצדיקים את ההחלטה אשר נתקבלה בעניינם של העותרים להורות על הפסקת ההליך המדורג ולדרוש את יציאתה של העותרת מן הארץ.

20. כאמור, העותרים לא הגישו כל השגה לועדת ההשגה, כך שאין כל תכלית לשחרור העותרת ממשמורת וניתן לפעול לקידום הרחקתה.

21. אשר על כן, העתירה נדחית על כל חלקיה.

לבקשת ב"כ העותרים, הצו המעכב הרחקתה של העותרת מן הארץ יישאר בתוקף למשך 14 ימים.

בכפוף להודעה מטעם ב"כ העותרים שאין בכוונתם להמשיך בהליכים, ניתן יהיה לקדם את ההרחקה גם לפני כן.

22. המזכירות תמציא עותק פסק-הדין לב"כ הצדדים, לרבות בפקס.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.