הזוכה הגיש כנגד 3 חייבים תביעה על סכום קצוב.

מתוך ה-3, אך החייב 2, הגיש התנגדות.

לימים הסכימו הצדדים, כי חלף דיון במעמד הצדדים יגישו סיכומים וכן ויתר המבקש על סיכומי תשובה.

כתב התביעה מציין, כי הנתבעת 1 (פפה ג'ינס בע"מ) הזמינה וקיבלה סחורה מהתובע.

המבקש והנתבע 3, היו מנהלי ובעלי מניותיה וערבו בערבות אישית להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי הזוכה, עפ"י כתב ערבות שחתמו עליו (נספח ג' של כתב התביעה).

כתב הערבות הינו אלא טופס לקוח חדש הנושא לוגו של עסקו של הזוכה מיום 1/11/2011 המציינת מספר הרישום של הנתבעת 1 ואת העובדה, כי הנתבע 2, הוא בעלים ובעלי מניות.

על אותו דף (נספח ג' של כתב התביעה) בחלקו התחתון תחת הכותרת "התחייבות וערבות" מצויה חתימתו של המבקש וככל הנראה גם של הנתבע 3 ומכל מקום, מעל החתימה מופיע נוסח זה:

"אני הח"מ (כולנו ביחד) וכל אחד לחוד מתחייבים בזאת כלפי טקסטיל תהילה לתשלום מלוא הסכום עבור הסחורה דלעיל כנקוב לעיל.

במידה והסכום לא ישולם ע"י .................במועדו במלואו או בחלקו הננו ערבים לתשלום הסכום שלא יפרע ע"י החברה הנ"ל במועדו כולל ריבית והוצאות."

בשנת 2011 סיפק הזוכה לנתבעת 1 סחורה עפ"י הזמנתה (כמפורט בשתי חשבוניות המהוות את נספח ד' של כתב התביעה) אלו שולמו באמצעות שקים אשר חוללו, כעולה מנספח ז' העתק השקים, ומנספח ו', קבלה בגינם.

השקים דלעיל הוגשו לביצוע ע"י הזוכה כאן בתיק הוצל"פ אחר (1212126126) כעולה מנספח ח' של כתב התביעה.

משביקש הזוכה לצרף את החייב (בתיק ההוצל"פ האחר) נדחתה בקשתו לעשות כן, כעולה מנספח י' של כתב התביעה.

רשם ההוצל"פ דחה את הבקשה מן הנימוקים שפירט בהחלטתו ומכאן הוגשה תביעה זו.

ההתנגדות נסמכת בתצהיר המבקש המצהיר, כי נספח ג' הוא מסמך חסר ולא ניתן לחייבו עפ"י המסמך.

עיון בו מגלה, כי אין בו כל ערבות באשר בעל החוב, הנתבעת 1, אינה חתומה עליו ואין כל תוקף לערבות בהעדרו של בעל חוב נערב.

גם אם יקבע, כי יש ערבות מצהיר המבקש, הרי שהיא איננה חלה אלא למן מועד החתימה ולא בגין חובות עבר, ככל שקיימים.

החוב נשוא התביעה נובע מחשבוניות שלא נפרעו מאפריל ומאוגוסט 2011, החתימה היא מיום 1/11/2011, היינו, מאוחרת למועד היווצרות החוב.

זה המקום לציין, כי תצהיר המבקש ערוך כאילו היה כתב הגנה מפני תביעה בסגנון "מוכחש האמור בסעיף..." וקשה לברור את העובדות המוצהרות בזו הדרך, בשונה מהצהרות שונות שכלל אינן בגדר עובדה.

סיכומי המבקש הוגשו ביום 5/2/2014.

אלו מציינים בתמצית את טענות המבקש, 3 במספר, להעדר יריבות משפטית בשל כתב הערבות הלקוי, בשל כשלון תמורה ובשל פגם בשקים שצורפו כנספח לכתב התביעה ואשר הוגשו לתיק ההוצל"פ האחר.

הפגם הוא בהעדר חתימה של מורשה מטעם הנתבעת 1, מכאן, שאין השקים מחייבים אותה.

הסיכומים שבים על הטענה, כי בהעדר התחייבות של הנתבעת 1, אין ערבותו של המבקש לתשלום חובותיה, קיימת כלל.

גם בגוף ההתחייבות כלל לא צוין למי נתונה הערבות, אלא, מופיע רק במקום לרישום שמו של בעל החוב, להם ניתנה הערבות.

יתר האמור בסיכומים בעניין הערבות חוזר על הנטען בבקשה.

באשר לטענת כשלון התמורה מציין המבקש, כי הוא לא הזמין ולא ניהל כל קשר עסקי למשיב והסחורה כלל לא סופקה. גם לא נמצאו בכתב התביעה סימוכין לאספקת הסחורה בפועל, אלא, אך חשבונית הנושאת חתימה של המבקש, אולם אין בה כדי להעיד על קבלת הסחורה.

באשר לשקים האמורים, אלו ניתנו לנתבע 3, לצורך תשלומי מסים ומבלי שידע המבקש על כך העביר אותם הנתבע 3, למשיב.

סיכומי המשיב הוגשו יום לאחר סיכומי המבקש.

מציינים הם בין היתר, כי הערבות מפנה לפרטי בעל החוב, ולכן, לא תישמע הטענה, לפיה, הערב לא ידע מי הוא בעל החוב לו הוא ערב.

מציינים הסיכומים גם, כי המבקש טוען טענות עובדתיות חלופיות, האחת, כי אינו ערב והאחרת, כי ערבותו מוגבלת בתוקפה למן יום החתימה ולא קודם לכן.

טענה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם טענה להעדר יריבות בין הצדדים.

הסיכומים מציינים, כי השקים שנמסרו ע"י הנתבעת 1 בגין חובה ופורטו בצרופות כתב התביעה כולם נושאים מועדי פירעון בחודשים 4-5/2012 וחוללו בשל העדר כיסוי או בשל חשבון מוגבל בהתאמה.

מכאן, החוב אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, כטענת המבקש, שעה שנמנעה הנתבעת 1 מהגשת התנגדות בתיק ההוצל"פ האחר הנזכר לעיל.

באשר לטענות זיוף שמעלה המבקש בשם גברת שנהז מציינים הסיכומים, כי בהעדר תצהיר מטעמה אין זאת אלא עדות מפי השמועה.

בחנתי את מכלול הכתבים ונראה, כי הדין עם המשיב:

המבקש סמך התנגדותו בתצהיר אשר מעט מאוד עובדות מוצהרות בו, וחלק מאותו מעט, הוא בגדר טענות עובדתיות הסותרות זו את זו, כפי שציין המשיב בסיכומיו.

מכאן, שלא ניתן לבסס הגנה ולו לכאורה על טענות עובדתיות סותרות.

בכך שמט המבקש מתחת רגליו את הטענות להעדר יריבות אשר נשתרעות מעצם היותו חתום על כתב ערבות המצוי על גבי אותו מסמך הנושא את פרטי בעלת החוב, זו אשר משמש הוא בעל מניות בה והכל בשעה שכלל לא הוכחש החוב, אלא אך ניסה המבקש לטעון, כי החוב לו הוא ערב נוצר לפני מועד חתימתו.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף עובדה זו אינה נכונה, באשר התשלומים ששילמה החייבת 1 בגין אותו חוב מן הסתם שולמו עפ"י תנאי תשלום, שעליהם הסכימו הצדדים ומכל מקום, החוב שולם באמצעות שקים שמועדי הפירעון בהם חל בשנת 2012, שעה שהערבות נחתמה ע"י המבקש בשנת 2011.

עוד הוסיף ואף זאת למעלה מן הצורך, כי מן הראוי היה לאפשר לתובע לצרף את הערבים בתיק האחר שהתנהל כנגד המבקשת מכוח ערבות חיצונית לשטר ולא כפי שבדיעבד היה.

מן המקובץ הוא, כי המחלוקת בין הצדדים איננה עובדתית, אלא משפטית בלבד, הגם שניסה המבקש ליתן לה פן עובדתי, אלא שעשה זאת בניגוד לדין באמצעות טענות עובדתיות הסותרות זו את זו.

מחלוקת משפטית היא וביתר מיקוד, האם תקפה הערבות, אם לאו, הרי שנמצא על ידי כי תקפה גם תקפה היא וכך גם נמצא ע"י המבקש עצמו, אלא שהוא סייג אותה במועד ראשית הערבות, בשונה מן העובדות המתחייבות ממנה.

ההתנגדות כאמור לעיל, נדחית, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד, בסך 1,200₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.