1. הנתבעים היו בעלים של קוטג' דו-משפחתי, ברח' הלוטם 22 בהוד השרון (להלן – "הנכס"). ביום 04.07.10, נחתם הסכם מכר בין התובעים (באמצעות מר אריה רהט) לנתבעים, לפיו רכשו התובעים את הנכס. החזקה בנכס נמסרה לתובעים ביום 20.08.10, כשהוא נקי מכל חפץ ואדם.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובעים, נחתם הסכם בינם לבין שוכר של הנכס ביום 13.10.10. שוכר זה נכנס לנכס רק ביום 15.11.10. כן נטען, כי בסוף חודש אוקטובר 2010, לפני כניסת השוכר לנכס, ביקר קבלן מטעם השוכר, בשם זיאד ג'מהור, ומצא כי העמוד המרכזי של מרתף רטוב בבסיסו ושעל מרצפות השיש קיימת שכבה דקה של מלח. מסקנת הקבלן הייתה, כי יש בעיה של איטום במרתף, שהקרקע שמתחת לרצפה היא רטובה, וששכבת המלח על הרצפה היא תוצאה מתמשכת של רטיבות.
2. לטענת התובעים, במהלך חודש דצמבר 2010, ירדו גשמים ובעקבותיהם חדרו מים רבים למרתף ועל רצפתו נקוו שלוליות.
3. עוד טוענים התובעים, כי ביום 30.11.10, לאחר כניסת הדייר, הוזמן אינסטלטור לטיפול בסתימה בחדר השירותים בקומת הכניסה, ולאחר שלא עלה בידו לשחרר את הסתימה, נעשה שימוש בספירלה חשמלית, וכאשר גם אמצעי זה לא פתר את הבעיה, נדרשו התובעים לחצוב בקיר כדי לחשוף את הצינור. אז, נתחוור להם לתדהמתם, כי הצינור סתום בסמרטוטים, מגבות, ניירות ותחבושות. לטענת התובעים, הגילויים הללו הצביעו על סיבה נוספת להיקוות מים ביסודות הבניה. כן, נמצא כי קטע צינור היוצא מחדר הרחצה דרך הקיר של הבניין והנמצא בעומק של מטר לערך מתחת לפני הקרקע, אינו מחובר להמשך הצינור המוביל לרשת הביוב העירונית. מן האמור, הסיקו התובעים, כי המים שיצאו מחדר הרחצה, חלחלו לאדמה, נקוו מתחת לבנין והרטיבו את קירות המרתף ורצפתו.
4. לאור ליקויי האיטום ובעיות הצנרת שנתגלו לטענת התובעים, הינם מלינים כנגד הנתבעים, שהם ניהלו מו"מ בחוסר תום לב ולא מסרו את מלוא המידע אודות מצב הנכס טרם חתימת ההסכם, ובכך הפרו את התחייבותם בסעיף 2.2 להסכם המכר לפיו הצהירו כי למיטב ידיעתם אין בנכס כל מום נסתר. לטענת התובעים, לו היו יודעים על הליקויים החמורים המפורטים לעיל, לא היו רוכשים את הנכס.
5. התובעים פנו באמצעות באת כוחם אל הנתבעים, במכתב מיום 06.01.11. במכתב זה, התייחסו לבעיית איטום המרתף בלבד. לכתב התביעה, צירפו התובעים חוות דעת שניתנה ע"י מר מרטון מיכאל, מיום 10.02.10, על פיה ישנם ליקויים באיטום המרתף, אשר עלות תיקונם עומדת ע"ס 150,000 ₪.
6. נוכח האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 32,800 ₪, גבול סמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.
7. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו ביקשו לדחות את תביעת התובעים, משום שלטענתם, מהווה תביעה זו ניסיון לעשות עושר שלא במשפט ולגלגל על הנתבעים בחוסר תום לב עלויות תיקון של ליקויים שנגרמו ע"י התובעים ו/או השוכר של הנכס. בנוסף לטענה כללית זו, מעלים הנתבעים – בין היתר- את הטענות העיקריות הבאות:

א. הנתבעים גרו כארבע שנים בנכס ומעולם לא סבלו מבעיות איטום או נזילות מן צנרת בבית, ולא הכירו בעיות מעין אלו. לכן, הנתבעים לא ידעו ולא היו יכולים לדעת שתתעוררנה בעיות מסוג זה.

ב. עובר לחתימת הסכם המכר, היו התובעים והוריהם, 9-10 פעמים בנכס. בנוסף לכך, מציינים הנתבעים, ביום 20.08.10, נמסרה החזקה בנכס כאשר הוא ריק מכל חפץ. באף אחת מן הפעמים האמורות, לא טענו התובעים לפגם כלשהו.

ג. במסגרת הסכם המכר, הצהירו התובעים כי בדקו את הנכס עצמו וסביבתו, לרבות מצבו הפיזי והמשפטי ומצאו אותו לשביעות רצונם המלאה וכי הם רוכשים את הנכס As Is.

1. הנתבעים הגישו הודעת צד ג', כנגד מר אבשלום בכור וגב' ליאת בכור, מהם רכשו הם את הנכס, בטענה כי אם ישנה בעיה באיטום של הנכס ובצנרת הבית, הרי שמקורה בצדדי ג' שגם בנו את הנכס.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים בבית המשפט ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוצג בפני, אני קובעת שיש לדחות את התביעה. ואלו נימוקיי:
2. עסקינן במכירת נכס בין קונים מרצון למוכרים מרצון והחוזה אשר נחתם בין הצדדים צורף הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה.
3. טענתם העיקרית של התובעים היא, שבמהלך חודש אוקטובר נתגלו בעיות איטום במרתף. בנוסף טוענים התובעים, שבשלהי חודש נובמבר 2010 נתגלתה סתימה חמורה בצנרת אשר לטענתם יצרה גם היא בעיה של היקוות מים ביסודות הבית.
4. הראיות שצירפו התובעים מאת אנשי המקצוע שבדקו מטעמם את הליקויים, סותרות זו את זו:

עפ"י חוות דעת של חברת "פריים סרוויס", מיום 11.11.10, שצורפה לכתב התשובה של התובעים לכתב ההגנה, במרתף נתגלו סימני רטיבות ברצפה, אשר נובעת מאיטום לקוי, אך לא נמצא שום נזק בצנרת. עפ"י הצהרתו של מר ג'מהור, מיום 31.01.11, יש בעיה באיטום המרתף. עפ"י חשבונית שניתנה ע"י האינסטלטור בוארון לירן, מיום 09.02.11, נמצאה סתימה חריפה בצנרת וכן הצינור היוצא מהבית לא חובר לביוב ולכן נוצר מאגר מים מתחת לבנין. ולבסוף, עפ"י חוות הדעת של מרטון מיכאל, הבעיה במרתף נובעת מבעיית איטום.

1. אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת גילוי נאות שחלה על הנתבעים כמוכרי הנכס הן בעת ניהול המו"מ לקראת כריתת ההסכם והן בזמן החתימה על ההסכם ואם הם ידעו היה עליהם למסור המידע לקונים. חובה זו, גם מובהרת, בסעיף 2.2 להסכם המכר.

בסעיף 3.1 להסכם, הצהירו התובעים ואישרו, שהם ראו ובדקו את מצב הנכס ושהם מוותרים מראש על כל טענה ו/או תביעה מחמת מום ו/או פגם ו/או טענת אי התאמה בכל הקשור לכנס ו/או מצבו, כפי שהיה בעת חתימת הסכם זה למעט פגם נסתר.

לאור האמור, היה על התובעים להוכיח לבית המשפט, שהנתבעים ידעו על רטיבות נסתרת או על נזילה נסתרת, או בעיה באיטום המרתף, והם במודע לא הודיעו על כך לתובעים והשאלה היא, האם הוכח בפני, שהנתבעים ידעו או יכולים היו לדעת על קיומה של בעיית רטיבות פעילה ולא גילו אותה לתובעים בעת ניהול המו"מ ובעת כריתת ההסכם.

1. אי הגילוי יכול היה להתקיים באחד משני האופנים הבאים: הראשון, שאכן הייתה בעיית רטיבות גלויה או סמויה, שהנתבעים ידעו עליה ולא גילו אותה לתובעים והשני, שהייתה בעיית רטיבות גלויה, שהנתבעים מנעו מהתובעת לראות או שהטעו אותה ביודעין על חומרתה.
2. התובעים לא הוכיחו, בראיה כלשהי, שהנתבעים ידעו על בעיית הרטיבות או שהייתה בעיית רטיבות, שהנתבעים מנעו מהתובעים לראות, וגם לא הוכח, שבשלב כלשהו משלבי המו"מ או החתימה על ההסכם, הטעו הנתבעים את התובעים – ביודעין ושלא ביודעין.
3. התובעים ביקרו בעצמם ובאמצעות מר אריה רהט בנכס, פעמים רבות לפני ביצוע העסקה (5 כטענת התובעים, או 10 כטענת הנתבעים), בדקו אותו ומצאו אותו מתאים לצרכיהם.
4. הוכח כי גב' ציונה רהט אף התעניינה באחד הביקורים באשר למרקם של אבן רצפת המרתף, והובהר לה ע"י הנתבעים כי המדובר באבן ולא בשיש. כמו כן, הובהר לתובעים ע"י הנתבעים כי הייתה בעיית רטיבות בחדר השינה, ובעיה זו תוקנה ע"י הנתבעים עובר לחתימה על הסכם המכר.
5. אינני מקבלת טענת מר אריה רהט כי כאשר בחנו את הנכס היו בו רהיטים ולכן לא נתגלו הליקויים, וכי למעשה הפגמים הוסתרו באמצעות הרהיטים. לאור העובדות שהתבררו בפני, אני קובעת, שהתובעים ראו ובחנו את הנכס ולא פעם אחת או פעמיים, ולא רק כאשר הייתה מאוכלסת אלא גם כאשר רוקנה, וגם אם הבחינו בליקויים כלשהו השלימו עימם, ומשום כך הם חתמו על החוזה.
6. מן הראיות שהוצגו בפני עולה, כי בין מועד חתימת החוזה 04.07.10, במסגרתו הצהירו התובעים שבדקו את הנכס ועד ליום מסירת החזקה בפועל, 20.08.10, עבר חודש וחצי ועדיין אישרו התובעים קבלת הנכס לשביעות רצונם ומכל זה עולה, שאכן בעת מסירת הנכס, לא היו נזילות, לא היו רטיבויות, אשר הנתבעים ידעו או יכלו לדעת עליהן.
7. זאת ועוד, אני מקבלת את עמדת הנתבעים, שהחל מחודש נובמבר 2010, התגורר בנכס שוכר, אשר לא הובא לעדות בפני, וכי יתכן שהתנהלותו של גורם זה היא אשר גרמה סתימות חמורות בצנרת. כן, אני מקבלת טענת הנתבעים, שבין מועד קבלת החזקה בנכס, ולמצער ממועד גילוי הליקויים, ועד לחודש ינואר 2011, לא פנו אליהם התובעים בבקשה, בשאלה או בדרישה ביחס לאותם ליקויים. זאת, בצירוף לחוות הדעת של "פריים סרוויס" מיום 11.11.10 (ערב כניסתו של השוכר לנכס), הובילה אותי למסקנה, כי יש לקבל טענת הנתבעים, שלא נסתרה, שבמועד מסירת החזקה בנכס לא הייתה בפי התובעים תלונה כלשהי בדבר נזילות או רטיבות במקום זה או אחר, ולא מן הנמנע כי הליקויים שהתגלו בצנרת, היו תוצאה של התנהלות השוכר, אשר הובילה לבסוף גם לבעיית היקוות מים ביסודות הבית.
8. לבסוף, עדות הנתבעת 2 ועדותו של צד ג' 1, מהימנות עלי ואני מסיקה מהן כי מעולם לא נתקלו הנתבעים וצדדי ג' בבעיות איטום במרתף או בעיות צנרת מעין אלו נשוא כתב התביעה.
9. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה ולאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, נחה דעתי ואני מאמצת את גרסתם הנתבעים, לפיה לא הסתירו מהתובעים מידע שהיה ידוע להם בעת ניהול המו"מ או בעת כריתת ההסכם ולא הוכח בפני, שהנתבעים ידעו על פגם נסתר שהתגלה לאחר מכן או שהיה עליהם לדעת עליו.
10. התובעים ידעו, בוודאי, שהבית שהם רוכשים מהנתבעים אינו בית חדש ולשם הזהירות, היו רשאים להזמין מומחה מטעמם לבדוק את מצב הנכס כבר בשלבי המו"מ. בכך, בוודאי היו מקטינים את הסיכון האמור.
11. עבודות האינסטלציה שביצעו התובעים לבסוף, בוצעו על דעתם מבלי לשלוח לנתבעים דרישה או חוות דעת כלשהי על אותם פגמים הנטענים – כפגמים נסתרים- בטרם החלו בעבודות. גם עיתוי הגשת התביעה, כשלוש שנים לאחר מכתב הדרישה שנשלח לתובעים, תמוה בעיני, ומעלה גם הוא סימני שאלה באשר לאחריות שהתובעים עצמם מייחסים לנתבעים בגין הליקויים.
12. לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי לא הוכח בפני שהנתבעים ידעו על פגם נסתר כלשהו או על קיומן של בעיות איטום או צנרת בנכס, במקום זה או אחר – וכן לא הוכח, שהיה פגם שהיה ידוע לנתבעים ופגם זה לא נחשף בפני התובעים בעת המו"מ ובעת החתימה על החוזה.
13. סוף דבר, אני מחליטה לדחות את התביעה.

בהתאם לאמור, נדחית גם ההודעה לצד ג',

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים, בניהול ההליך, בסך 1200 ₪.

הנתבעים ישאו בהוצאות צד ג', בסך 1200 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.