<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לגבי עבירות אלמ"ב בלבד. יחד עם זאת, המשיב מכחיש את העבירות, אולם בשים לב כי מדובר בגרסה מול גרסה, וכי יש להעביר את גרסת המתלוננת תחת מסננת חקירה נגדית, הדבר יעשה בתיק העיקרי. לעת עתה אנו נסכים לקיומן של ראיות לכאורה. אציין כי לטענת המשיב תלונתה של המתלוננת נובעת מכוונתו להינשא לאישה נוספת וכן האישה מסוכסכת עם משפחתה ושכנותיה. עובדה זו לא נבדקה על ידי היחידה החוקרת. בעניין זה נציין כי חקירת הילד בן 5 ע"י חוקר ילדים נקבע כי לא ניתן להגיע לממצה. לגבי הפרת הוראה חוקית, כאמור אני לא מסכים בקיומן של ראיות לכאורה. מדובר בהוראה ממנה משתמע כי מעצר הבית היה בתחומי שבט אלעזזמה וככזה לא בוצעה הפרה. ביתו של הערב וביתו של המשיב הינם באותו מתחם וצמודים אחד לשני, שכן גם אשת המשיב, שהיא המתלוננת כיום, שימשה כערבה. מציג לביהמ"ש את פרוטוקול הדיון שבו מופיעה גם כערבה. בשים לב למהות העבירות, אנו נבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בעיר רהט, שמרוחקת ממקום הימצאה של המתלוננת כרגע. נכון לרגע זה נודע לי שהמתלוננת נמצאת בתחנת המשטרה פעם נוספת ביחד עם ילדיה על מנת להגיש תלונה כנגד האחים שלה באירוע אחר. אני מבקש, במידה וביהמ"ש לא יקבל את בקשתי לשחרר את המשיב, להפנותו לתסקיר שירות המבחן. לציין כי למשיב אין כל עבר פלילי בעבירות אלימות או בעבירות דומות. עצם היותו במעצר בית כשנה, תוך שהוא לא מועל באמון שביהמ"ש נתן בו, ולא הפר את מעצר הבית, אומר שניתן לתת בו אמון ולשחרר אותו למעצר בית בביתו של הערב המוצע בעיר רהט.

אבו אעמר איסמעיל, ת.ז. 033504473, לאחר שהוזהר כחוק:

אני בן 37. נשוי+7. הגדול בן 16 והקטן בן שנה. אני עובד. יש לי מאפיה בבית. אני גר למעלה והמאפיה למטה. אני אוכל לפקח על המשיב. יש לי עובדים במאפיה. יש לי 3 עובדים בעסק.

יש לי בית בן 2 קומות. אין לי עבר פלילי. אין נגדי תיקים פתוחים. שמרתי על 5 אנשים במעצר בית. הייתי ערב על 5 עצורים. לא היו הפרות בתיקים ששמרתי על העצורים. המשיב הוא משפחה שלנו וגדלנו ביחד. אני מכיר את המשיב מאז שהיה ילד קטן. המשיב בן 22 או 25. הוא עצור כי שמעתי שהוא נתן מכה בכבל. אני יודע שהוא היה צריך להיות במעצר בית. זה היה על עבירות של נהיגה ללא רישיון. כששמרתי על מישהו במעצר בית לא היו הפרות. כששמרתי על איסמעיל היו באים לבית ומצאו אותו ישן ואמרו בחב' אלקטרונית שהוא לא בבית. הם טעו. הוא כל הזמן היה בבית אצלי. סאבר זנון היה גם בעיה באיזוק. אני גר ברהט. אני גר בבית. יש בעיה באיזוק והיו באים לבדוק ורואים שהוא בבית ישן. מה שאומרים שהוא עשה שהרביץ לאשה שלו זה לא טוב. היום אני לא שומר על אף אחד. אשתו של המשיב גרה במשפחת אלעזזמה. היא גרה בבית של אבא שלה. אין למשיב עבר פלילי רק שנהג בלי רישיון. דיברתי איתו בחג. אנחנו כל חג באים ומבקרים. כשאשתו ילדה הייתי אצלו בבית עם אשתי. לקחתי לו מתנות לילדים. לילד הגדול שלו קוראים סיף. אני מוכן לשים כסף עליו וכן לשמור עליו. אם הוא לא ישמע אני אתקשר למשטרה.

ב"כ המבקשת:

בתיק זה ישנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. עוצמת עילת המעצר נעוצה במסכת האירועים כפי שמתוארת בכתב האישום. גם אם ננתק את עבירת ההפרה החוקית ונתעלם ממנה לדיון זה, מדובר על מי שלכאורה תקף את אשתו באמצעות כבל חשמל ושבריה וגרם לה לחתכים בגופה עד שאיבדה הכרה. ביום למחרת כשישנה בשעת לילה שם את רגלו על צווארה, היכה בה באמצעות נעל, לקח אותה למקלחת והורה לה להתפשט והיכה בה. המתלוננת ביקשה למצוא מקלט בבית אביה אך כשאחיה הגיע לאסוף אותה לביתה סטר לה ושלח אותה בחזרה להמתין לבואו של האב. כשהאח נרדם צעדה המתלוננת 25 ק"מ בשעת לילה עד שהגיעה למשטרת ערד כשהיא חבולה ופצועה. השוטרים הגיעו וגבו את הודעתה. התמונות של הפציעות בתיק הזה מדברות בעד עצמן. מדובר בהצלפות ושטפי דם לאורך כל גופה של המתלוננת ובעיקר בפלג גוף עליון. חתכים שנגרמו באמצעות שבריה. אלימות בהחלט מן הרף העליון. אין המדובר באירוע מינורי. חשוב לזכור כי הרקע הוא עובדת היותה מצוטטת בטלפון. גרסת המתלוננת נתמכת בעדות האח שאומר שמצד אחד הוא אין לו קשר אליה והיא סוררת ולא רוצים קשר איתה, ומצד שני באותה נשימה אומר שראה אותה הולכת ברגל מהפזורה למשטרה ומחזקת את תרחיש האירועים. בהמשך הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה ביום 13.10.13 ומפנה להודעתה זו, אשר מבטאת באופן בלתי אמצעי את המצוקה בה המתלוננת מצויה. העובדה שחברי אמר שהיא כעת במשטרה דבר שלא ידוע בגין הדברים עם המשפחה מראה את הסכנה הנשקפת לה. האח נעצר ונחקר ושוחרר בהרחקה מן המתלוננת. לאור הדברים ולאור כך שמדובר על אלימות מהרף העליון, מדובר על מסכת אלימות, זה לא אירוע נקודתי של אובחן שליטה אלה יומיים של הטלת אימה ומכות בעוצמה שפשוט השאירה את חותמם על המתלוננת. אני סבורה שזה תיק למעצר עד תום ההליכים. גם אם ביהמ"ש סבור שזה תיק לשחרור נבקש לקבל תסקיר וזאת לאור עוצמת האירועים.

ב"כ המשיב:

אדון עימאד האח חלקו בכתב האישום מופיע בפני ביהמ"ש. לא ברור לי מה ההבדל התהומי בין היחס למשיב לאותו אח. האחד משוחרר ללא תנאים והשני בקשה למעצר עד תום ההליכים. האח מביתו בירוחם יצאה לצעדה הלילית. ברורה חומרת חלקו של האח ולכן אני טוען טענה של הפליה שלא הוזכרה בטיעונינו. המסוכנות מהמשפחה הגרעינית עולה מעדותה מחומר החקירה. לכן לא ברור לי ההפליה. בסופו של דבר אם ביהמ"ש ישקול שחרור יש לדעת כי לא יגרם שום דבר רע למתלוננת. הרחקתו לרהט משיגה מטרה זו. כעת שלומה של המתלוננת עומד בפני ביהמ"ש והרחקתו לרהט מאפשרת את הביטחון של המתלוננת. מה עוד שלומדים עכשיו שהלכה להתלונן על אלימות כזו או אחרת ממשפחתה שלה.

ב"כ המבקשת:

מצבה של המתלוננת עדין מאין כמותו. כפי שנמסרה בהודעתה היא אמרה שהיא רוצה לבטל את התלונה כי אם לא ירצחו אותה. היא גם אומרת שאביה ביקש שתבטל את התלונה. חלקו של האח במסכת האלימות מינורית. הוא סטר לה וסובב את ידה וזה לא תיק למעצר עד תום ההליכים. בשכלול כל הנתונים כשטובת המתלוננת לעינינו אין טעם להורות על מעצרו של האח.

<#2#>

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעת בן זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם והפרת הוראה חוקית.

בתיק זה ישנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה למעט העבירה של הפרת הוראה חוקית וכן הסכמה לעילת מעצר. ככל שהדבר נוגע להפרת הוראה חוקית, ב"כ המשיב הפנו לפרוטוקול הדיון במסגרת מ"ת 1632-10-12 ממנה עולה כי על המשיב להימצא במעצר בית מוחלט בשבט אלעזזמה, כפי שצוין עליו להימצא בביתו של עלי זנון דווקא, ביתו של המשיב נמצא בצמידות לביתו של הערב וממילא המתלוננת הינה אחת המפקחות עליו, כך שאין ראיות לעבירה של הפרת הוראה חוקית.

מעבר לכך, נטען כי המשיב מופלה לרעה אל מול אחיה של המתלוננת, אשר שוחרר בתחנת המשטרה ללא תנאים מגבילים, בעוד שבעניינו של המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. המדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות, ויש באפשרותו להציג חלופה בדמות בן משפחה אשר הוכיח עצמו ביחס לתיקים אחרים. החלופה עצמה נמצאת בריחוק גאוגרפי משמעותי ממקום מגוריו, וכן ממקום הימצאה של המתלוננת.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור נוכח חומרת מעשיו של המשיב, ונוכח כך שאין בחלופה כדי לצמצם מסוכנות זו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי חומר החקירה ושמעתי את המפקח לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.

המדובר בכתב אישום אשר חריג בחומרתו, וגם אם בסופם של דברים לא נגרמו למתלוננת חבלות או מומים, מעשה המשיב מוגדרת בהתעללות במתלוננת, תוך שזה משפיל אותה, פוגע בכבודה ופוגע בשלמות גופה. על פי האמור בכתב האישום, כל חטאה של המתלוננת הינה בכך שזו משוחחת בטלפון בתוכנת צ'ט. כפי שעולה המשיב לכאורה לקח שבריה והחל פוצע את המתלוננת בכתפה וגופה ובהמשך אף לקח כבל חשמל והחל להצליף על גופה. התמונות המצויות בתיק החקירה מדברות בעד עצמן, מלמדות על עוצמת החבטות שהלם המשיב לכאורה בגופה של המתלוננת. כאמור, בעקבות מעשה המשיב המתלוננת איבדה הכרתה והמשיב לא חדל ממעשיו. יום למחרת שב וביקש לתבוע את כבודו כאשר שב ודרך על צווארה של המתלוננת, היכה בראשה באמצעות הנעל שלו, חנק אותה ושב והצליף בה באמצעות כבל חשמלי.

המדובר במעשים אשר נעשו תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, אשר כנגזרת מהם מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב כלפי המתלוננת. המשיב נוהג כלפי המתלוננת כרכושו לכל דבר ועניין, כאשר על פי המתואר בסע' 9 לאחר שהיכה אותה מורה לה להיכנס למקלחת ושם ממשיך להכותה. מדובר במתלוננת אשר חשופה לאלימות מצד כל סביבתה, במודע על ידי אביה ואחיה, ועצם התיאור אותו מוסרת לפיו נאלצה ללכת כל הלילה מעל 20 ק"מ על מנת להגיע לתחנת המשטרה, מלמד על מצבה הקשה ועל הצורך להגן עליה, שכן לא יהיה מי שיעשה זאת מסביבתה הקרובה.

בשעה שמדובר באלימות, כפי המתואר לעיל, הרי נקבע לא אחת בפסיקה שבמקרים כגון דא בהם המעשים מגיעים לכדי התעללות, רק במקרים יוצאי דופן יורו בתי המשפט על שחרור, ראה בין היתר בש"פ 7848/10 פלוני נ' מ"י, וכן בש"פ 1315/04 נמיר נ' מ"י. נדמה כי עניינו של המשיב, על פניו, אינו נכנס לגדרם של החריגים.

למרבה האירוניה זו המפקחת שאמורה לשמור על המשיב בהתאם להחלטת ביהמ"ש במסגרת מ"ת 1632-10-12 נתון אשר לא הותיר רושם רב על המשיב. ביחס לכך יצוין כי באותו כתב אישום יוחס למשיב כי נהג ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, ובשעה שהתבקש להזדהות עשה שימוש ברישיון נהיגה של אחר בשם חאמיד זנון על מנת להערים לכאורה על השוטרים, נתון שיש בו כדי ללמד על מידת האמון שניתן ליתן במשיב.

שמעתי את הטיעונים הנוגעים להפליה, ובעניין זה יוער ראשית כי אין חלקו של אחיה של המתלוננת דומה כלל ועיקר לחלקו של המשיב שבפניי, ואפילו אם ביהמ"ש סבור היה כי כך הם פני הדברים, הרי עקרון השוויון אינו עומד בפני עצמו ואין מתקנים טעות על ידי טעות אחרת, אשר בסופם של דברים תעמיד את ביטחון המתלוננת על הכף.

כידוע, בחינת חלופה הינה דו שלבית, כאשר על ביהמ"ש, ראשית, לבחון האם עניינו של המשיב מתאים כלל לחלופה בדמות מעצר בית, ורק לאחר מכן נעשית הבחינה הקונקרטית של החלופה. בענייננו ספק רב האם עניינו של המשיב עובר את המשוכה הראשונה.

למעלה מן הצורך, שמעתי את החלופה המוצעת ולא מצאתי כי יש בה לצמצם את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב. המדובר במפקח יחיד, אב ל-7 ילדים, אשר עובד במאפיה אשר בבעלותו. די בנתונים אובייקטיבים אלו כדי להעמיד בספק את יכולתו להיות פנוי למשימת הפיקוח ההדוק, כפי המתבקש בענייננו. אכן, מדובר במי ששימש בעבר כמפקח, אולם לעולם יש לבחון את טיב הפיקוח אל מול רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב. לא מצאתי בענייננו כי יש בחלופה זו לצמצם המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב. לא מצאתי לקבוע מסמרות האם המפקח המוצע כשל בעבר בתפקידו, שכן לכאורה נרשמו הפרות, אולם לדבריו הדבר נעוץ בבעיה בקו הבזק ולא בהפרות בפועל.

לאור האמור לעיל, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ומשלא מצאתי בחלופה לצמצם המסוכנות הריני להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, י"ז במרחשון התשע"ד, 21/10/2013, במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

הקראתי למשיב את כתב האישום והוא מבין את תוכנו. אנו נבקש למסור מענה מפורט בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

<#4#>

החלטה

בוצעה הקראה.

קובע למענה מפורט בפניי ליום 29.10.13 שעה 11:45.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

מתיר למשיב 3 שיחות טלפון על פי הנהלים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"ד, 21/10/2013 במעמד הנוכחים.