כפי שכבר בואר, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התביעה תידחה, וכך גם ההודעה ששלח הנתבע לצד השלישי.

לפיכך התובענות נדחות.

נותר להכריע בשאלת ההוצאות.

התובעת טוענת כי אין מקום לחייב אותה בהוצאות הנתבע, חרף העובדה שהתביעה נגדו נדחית.

לטענתה, רק לאחר הגשת התביעה התברר לה כי הנזקים בבית נגרמו רק בחלקם על ידי הנתבע ואילו החלק האחר, העיקרי, מקורו בנזילות ורטיבות שהנתבע, אף לטענתה, אינו אחראי להם.

לטענת התובעת, הנזקים שנגרמו בשל מחדלי הנתבע מסתכמים בכ- 15,000 ₪ בלבד. התובעת טענה כי בשל עובדה זו, יחד עם העובדה שלנוכח טענת הנתבע אודות ניסיונו של הצד השלישי לתבוע דמי ביטוח במרמה, אין כדאיות מצידה להמשיך בניהול ההליך. זאת, משום שלאור הטענות האלה אין אפשרות שמשרד עורכי הדין שהגיש את התביעה, ייצג גם את הצד השלישי ועל התובעת למנות לצד השלישי עורך דין אחר, מכח חבותה על פי הפוליסה.

בשל כך, הסכימה, לטענתה, לדחיית התביעה אך בנסיבות האלה אין מקום לחייבה בהוצאות הנתבע.

הנתבע לעומת זאת טוען כי יש לחייב את התובעת בהוצאותיו, הן בגין כתב ההגנה והן בגין ההודעה ששלח לצד שלישי. לטענתו, שילם עד כה שכר טרחת עורך דין בסכום של כ- 15,000 ₪ ובנוסף נשא בהוצאות תשלום האגרה בגין ההודעה ששלח לצד שלישי, בסכום של כ- 1,000 ₪, והיו לו הוצאות נוספות, בין היתר לשם תימלול שיחה שערך עם הצד השלישי, בסכום של 686 ₪ .אישור לתשלום צורף על ידי בא כוחו במהלך טיעוניו.

סוכם כי הצדדים יטענו לעניין ההוצאות. אכן, ב"כ שני הצדדים טענו בפניי ולאחר שסיימו לטעון אף ניסו להגיע להסכמה מחוץ לאולם בית המשפט אך הדבר לא עלה בידם.

לפיכך יש להכריע בשאלת ההוצאות.

מצאתי כי הנתבע זכאי לקבל פיצוי על ההוצאות שהוציא לצורך ניהול הגנתו.

התביעה כנגד הנתבע נדחתה, ומשנדחתה התביעה זכאי הנתבע להוצאות בגין דחייתה. בפרט הדבר נכון כאשר מתברר כי הסכמת התובעת לדחיית התביעה מקורה, בין היתר, בכך שככל הנראה יש ממש בטענות הנתבע, לפחות לגבי חלק הארי של סכום התביעה.

העובדה, שהתובעת גילתה את הנתונים האלה רק לאחר שהוגשה התביעה אינה פוטרת את התובעת מלשאת בהוצאות שנגרמו לנתבע עקב התביעה, ואם לא נעשו על ידה הבדיקות הנדרשות קודם להגשת התביעה, אין לה להלין אלא על עצמה.

סכום ההוצאות שייפסק לחובת התובעת צריך להיות כזה שיפצה את הנתבע על ההוצאות שהוציא בפועל ולא יותיר אותו בחסרון כיס.

אין מקום להותיר את הנתבע בחסרון כיס, לאחר שתביעה שהוגשה נגדו, נדחתה.

בעת קביעת סכום ההוצאות לא ניתן גם להתעלם מכך שעל מנת להתגונן כראוי כנגד התביעה נאלץ הנתבע להגיש הודעה לצד שלישי וגם בשל כך נגרמו לו הוצאות, הן בשל שכר טרחת עורך דין והן בשל האגרה שנדרשה בהליך הזה.

בפרט הדבר נכון כאשר מטענות ב"כ התובעת בפניי היום, ברור כי בדין הוגשה ההודעה לצד שלישי, שכן אף לגרסת התובעת חלק הארי של הנזקים אינו קשור כלל לנתבע. זאת, אף מבלי להידרש להכרעה בשאלה אם החלק האחר, אותו מייחסת התובעת לנתבע, אכן נגרם בשל מעשי הנתבע או מחדליו.

כאמור, ב"כ הנתבע טען כי הנתבע שילם שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,409 ₪.

התובעת לעומת זאת טענה כי אין מקום לפסוק לנתבע הוצאות כלל, וכל שכן שלא בסכום אותו הוא דורש, שכן יש לקחת בחשבון את העובדה שההליך הסתיים כבר בשלב קדם המשפט הראשון.

אכן, לא ניתן להתעלם מהשלב שבו מסתיים ההליך אך לא ניתן גם להתעלם מהתשלום ששילם הנתבע בפועל בגין השירותים המשפטיים שקיבל מבא כוחו. זאת, כמובן, בהנחה שהתשלום ששולם על ידו סביר ואינו מופרז בנסיבות העניין.

עיון בהודעת לשכת עורכי הדין, אודות השכר המינימלי המומלץ בתביעות שסכומן עולה על 25,883 ₪ ואינו עולה על 105,218 ₪, כסכום התביעה שבפניי, מלמד כי התעריף המומלץ הוא 10% מסכום התביעה.

בעניין שבפניי מדובר בשתי תביעות. האחת, התביעה שהוגשה כנגד הנתבע ואשר בה נדרש להתגונן. השניה, התביעה שהגיש הנתבע במסגרת ההודעה לצד שלישי. הסכום הכולל בגין שני ההליכים האלה, על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, קרוב ביותר לסכום ששילם הנתבע בפועל ומצאתי לכן כי הסכום ששילם הנתבע סביר. למעלה מן הצורך ייאמר כי התובעת לא טענה, וכל שכן שלא הראתה, אחרת.

לפיכך אני מורה כדלקמן:

הנתבעת תישא בהוצאות הנתבע, בגין התביעה וההודעה לצד שלישי, ובכלל זה באגרת בית המשפט ששילם הנתבע, בעלות המסירות שבוצעו על ידו או מטעמו, וכן בעלות התמלול בסכום של 686 ₪.

כל הסכומים האלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כל תשלום מיום הוצאתו בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין לנתבע בסכום כולל של 15,409 ש"ח.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.