מבוא

1. ענינה של העתירה, התנגדותם של העותרים, לתוכנית מ/419 (להלן-התוכנית, נספח ע/2 לעתירה), שנועדה להסדיר הקמת שתי בריכות מים בנפח של 7,000 מ"ק כל אחת ודרך הגישה אליהן, בכותרת התוכנית צויין כי הבריכות נועדו, "...לספק צרכי המים עבור העיר חריש".

העותרים, 10 מתושבי הכפר אום אלקוטוף הנמצא בסמוך לעיר חריש בואדי ערה, הגישו התנגדות לתוכנית (נספח ע/5) מסיבות שונות, שהעיקרית שבהן היא כי המקום המיועד להקמת הבריכות הוא מקום בעל נצפות גבוהה, שמורת יער באיזור בעל רגישות נופית גבוהה ואתר עתיקות מבלי שנבדקו חלופות, מבלי שהתקבלו אישורי רשות העתיקות ופקיד היערות, במיוחד שעל פי תוכנית חפאג/1287 השטח בו ממוקמות הבריכות מוכרז כיער (החלק הרלבנטי של תוכנית חפאג/1287 צורף כנספח ע/6).

1. ביום 1.7.2013 נדחתה התנגדותם של העותרים, על ידי ועדת המשנה להתנגדויות והוחלט לאשר התוכנית בתנאים, נגד החלטה זו הוגשה העתירה.
2. יובהר כי במהלך הדיון שקויים בעתירה, הסתבר כי הטענה בדבר תוכנית חפאג/1287 היא טענה מהותית וחשובה ולאור טענת המשיבים כי מדובר בהרחבת חזית או טיעון מפתיע, התרתי להם להשלים טיעוניהם בנושא ולעותרים להגיב לטיעון המשלים וכך נעשה, [אבהיר כי המשיבים לא חרגו בטיעון המשלים מהמטרה לשמה הוא נועד וטענות העותרים נגד תוכנו אינן מקובלות עליי, בכוונתי להתייחס רק לפרק הטעונים המתייחס לתוכנית חפאג/1287].

המחלוקת

1. לעותרים טענות רבות נגד התוכנית, חלקן לא הוכחו, חלקן הסתבר כטענות לא מבוססות לאור נספחי התשובה, כך למשל הטענה כי לא נתקבלו אישורי רשות העתיקות או פקיד היערות, הסתברה כלא נכונה. נכון ליום הדיון בעתירה, ביום 27.6.2013 התקבל אישור פקיד היערות (נספח ט' לתגובת המשיבים), ביום 30.6.2013 התקבל אישור קק"ל לתוכנית (נספח ח' לתגובת המשיבים) וביום 2.9.2013 התקבל אישור רשות העתיקות (נספח י' לתגובה).

-לטענה כי הבסיס לתוכנית הוא צורך הלכתי לספק לתושביה החרדים של העיר חריש מים שלא באמצעות שאיבה, אין בסיס בנימוקי הועדה ובהחלטותיה.

-הטענה כי חישוב נפח הבריכות שגוי לא הוכחה, (ראו נימוקי הועדה בסעיף 4יא, עמוד 15 להחלטה, נספח ע/1 לעתירה).

1. הטענה העיקרית הטעונה בירור היא האם חרגה הועדה בהחלטתה ממתחם הסבירות, לרבות לאור המצב התכנוני, הקבוע בשתי תוכניות תמ"מ 6 וחפאג/1287.

יצוין כי למשיבים טענת סף בדבר אי צירוף משיבים נדרשים, שאינה מקובלת עליי וניתן להכריע במחלוקת, גם ללא עמדת הועדה המקומית, המועצה המקומית קציר-חריש ומקורות.

דיון

המצב התכנוני

1. התוכנית הרלבנטית, מ/419, חלה על שטח של 18.3 דונם, מתוכם 5.7 דונם מיועדים למתקן הנדסי והשאר לדרך גישה וטיפול נופי. המתקן ההנדסי שמוקם בתא שטח 101 בתשריט התוכנית, מיועד להקמת שתי בריכות לאגירת מים בנפח של 7,000 מ"ק כל אחת, על מנת לשרת בעיקר את תושבי העיר חריש המתוכננת ל-60,000 תושבים.

ביום 15.11.2010 החליטה הועדה המקומית לתכנון ולבניה- מנשה אלונה להמליץ בפני הועדה המחוזית על הפקדת תוכנית לבריכה אחת, (נספח ד' לתגובה). הוועדה המקצועית לביוב שהינה ועדה מייעצת לועדה המחוזית בשאלות מקצועיות, דנה פעמיים בתוכנית והחליטה להעבירה לדיון בפני הועדה המחוזית (נספח ע/4 לעתירה).

ביום 14.9.2011 החליטה הועדה המחוזית על הפקדת התוכנית (נספח ה' לתגובה), דיון נוסף קוים ביום 25.7.2012 לבחינת קיום התנאים שנקבעו בהחלטה הראשונה והוחלט שלא לעכב הפקדת התוכנית (נספח ו לתגובה).

התוכנית פורסמה להפקדה ביום 17.1.2013, העותרים הגישו התנגדות מפורטת (נספחים ז1-ז-10 לתגובה) וביום 1.7.2013 התקבלה ההחלטה בגינה הוגשה העתירה לפיה נקבע בין השאר כי:

"התוכנית תואמת את מגמות התכנון הארצי המקבלות ביטוי בתמ"א 34/ב/5 שייעדה מקום זה לבריכת מים וכן את מגמות התכנון האיזורי המקבלות ביטוי בסעיף 8 בתמ"מ 6- תוכנית המיתאר המחוזית של מחוז חיפה המאושרת, המאפשרת הקמת מערכות תשתיות בשטחים פתוחים (לענינו –"שטח פתוח/חקלאי מוגן")".

1. את ההחלטה והתוכנית יש לבחון אל מול 4 תוכניות אחרות החלות על השטח, כל אחת בהתאם למעמדה במידרג על פי החוק: תמ"א 34/ב/5, תמ"א 35, תמ"מ 6 ו- חפאג/1287.

-תמ"א 34/ב/5-תוכנית מיתאר ארצית משולבת למשק המים, קבעה כי בסמוך לחריש תמוקם בריכת מים בנפח של מעל 5,000 מ"ק. (ראו הקטע הרלבנטי מהתשריט סעיף 21 לתגובה).

-תמ"א 35- תוכנית מיתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור, שטח התוכנית נמצא ב"תחום מרקם עירוני", באיזור שאינו מוגדר בעל רגישות סביבתית גבוהה.

-תמ"מ 6- תכנית מיתאר מחוזית למחוז חיפה, השטח נמצא בתחום "שטח פתוח/חקלאי מוגן" וככל שמדובר בתשתיות נקבע לגבי סוג שטח זה בסעיף 8.1(2) כי על מוסד התכנון לשקול "את הצורך בבחינת חלופות למיקומן של מערכות התשתית במטרה למנוע פגיעה בערכי טבע, נוף ומורשת".

-חפאג/1287, ייעדה השטח הרלבנטי ליער, (ראו ע/6 לעתירה).

היקף ההתערבות

1. בטרם נצא לדרך מן הראוי להזכיר את המסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל בפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל:

"כלל ידוע הוא שאין בית המשפט מתערב בשיקול הדעת המקצועי של ועדות התכנון והבניה. בעניין זה ראויים לציון דברי השופטת חיות, כלשונה: "כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים (24.11.2005), פסקה 9)...",עע"ם 4573/12 עו"ד פיינגולד נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים (22.12.2013) (להלן-ענין פיינגולד).

רגישות נופית ונצפות גבוהה

השאלה העיקרית הטענה בירור, היא שאלת הרגישות הנופית והאם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות.

1. מעיון בהחלטת הוועדה ניתן לראות כי כחלק מרכזי בשיקוליה, עמדה שאלת הפגיעה הנופית וצמצום הנצפות של הבריכות והפגיעה בסביבה, ככל שניתן. הוועדה החליטה שלא להתיר הקמת בריכה אחת, בגובה הפוגע בנצפות ולכן הורתה לפצל את המתקן לשתי בריכות ובכך להנמיך את המפלס והנצפות, וזאת בנוסף לחיוב הטמנת חלק מהבריכות בקרקע, תוך הקפדה על שיקום נופי של הדרך ומבלי שתפגע האפשרות לטייל במקום ולהשקיף על הסביבה מאותו מקום (ראו סעיפים 4ב ו-5ב להחלטה).

עוד חשוב לציין כי הבריכות ממוקמות במקום שאינו מוגדר בתוכניות המיתאר הארציות כשטח בעל רגישות סביבתית או נופית גבוהה. השטח אינו בתחום יער לפי תמ"א 22, אינו בתחום שמורת טבע לפי תמ"א 8 והוא מוגדר לפי תמ"א 35 כמרקם עירוני.

1. בתוכנית תמ"מ 6 השטח מוגדר כשטח פתוח חקלאי/מוגן ומותר להקים בו על פי סעיף 8 תשתיות הנדסיות. על פי נספח העצים הבוגרים ומכתבה של אדריכלית הנוף, מסתבר כי לא תהיה פגיעה בעצים, עצים ראויים לשימור יועתקו ובמסגרת השיקום הנופי, יינטעו 284 עצים.
2. כל שנותר לברר משמעות חפאג/1287 על מיקום הבריכות, התייחסות הוועדה לתוכנית זו והאם לאור השילוב של הוראות חפאג/1287 וסעיף 12.8 לתמ"א 34/ב/5 קיימת חובה להכין נספח נופי-סביבתי, לשם כך התרתי כאמור לצדדים להשלים טיעוניהם בכתב לאחר הדיון וכך נעשה.
3. מניתוח טענות הצדדים, הסתבר כי תשריט חפאג/1287 (העתקו ע/6), הינו תשריט מופקד. מעמדה של חפאג/1287 נקבע על סמך מסמכים והחלטות בכתב של מוסדות התכנון ולכן ציטוט כזה או אחר מפרוטוקול הדיון כפי שעושים העותרים, אינו רלבנטי, השאלה מה החליט מוסד התכנון המתאים ומתגובת המשיבה עולה כי טרם אושר התשריט וכי בתשריט המאושר אשר יפורסם למתן תוקף יוצאו שטח המקרקעין שבו ממוקמות הבריכות מתחום התוכנית. קביעה שנעשתה לאחר דיון בהתנגדויות חלק מהעותרים לחפאג/1287, כמפורט בהחלטה מיום 25.12.2012 (נספח א לטעון המשלים מטעם המשיבה), שהחריגה מתחום תוכנית חפאג/1287 שטחי תוכניות מופקדות אחרות המציעות ייעודים שאינו יער .

התוכנית הרלבנטית בענין הבריכות תוכנית מ/416 היא תוכנית מופקדת שהוחלט לאשרה, היא לא מייעדת את השטח הספציפי ליער אלא לבריכות והמסקנה הנובעת מיישום ההחלטה מיום 25.12.2012 שניתנה בקשר לחפאג/1287 על השטח החופף המופיע בתוכנית מ/416, היא כי הייעוד הקבוע בתוכנית מ/416 גובר על המופיע בתוכנית חפאג/1287 שהוחרגה לגבי שטח זה.

יצוין כי גם בהחלטה מיום 1.7.2013 שניתנה בקשר לתוכנית מ/416, בגינה הוגשה העתירה, נקבע מפורשות "תכנית זו משנה את חפאג/1287 בתחומי תחולתה" וכך למעשה הסדירה הוועדה את היחס בין שתי תוכניות במדרג זהה שנבחנו ונדונו על ידה ואיני מוצא כל פגם בדרך פעולה זו שכן לעותרים ניתנה ההזדמנות להעלות טענותיהם כחלק מההתנגדויות בפני הועדה (בשני דיונים נפרדים לגבי כל אחת מתוכניות).

1. לאור קביעה ברורה זו, נשמט הבסיס לטענת העותרים במסגרת העתירה, לפיה מדובר ביער ואם לא מדובר ביער (או שמורת טבע) גם סעיף 12.8 לתמ"א 34/ב/5 לא חל במקרה זה ואין חובה סטטוטורית להכין נספח נופי-סביבתי.

העותרים בטעון המשלים בכתב, טוענים כי הבחינה אם יש תחולה לסעיפים 12.8 (ובהתאמה 8.8-8.10) לתמ"א 34/ב/5 צריכה להיות לפי יום הפקדת התוכנית מ/419 וביום הפקדתה 22.3.2013, השטח היה מיועד ליער לפי חפאג/1287 ומכאן שנכון לאותו יום חלה חובה להכין נספח נופי-סביבתי.

טענת העותרים אינה מתיישבת עם האמור לעיל, אזכיר כי תשריט חפאג/1287 עליו מבססים העותרים טיעוניהם, לא היה במעמד מחייב ובאותו מועד התשריט טרם אושר ותוכנית חפאג/1287טרם פורסמה למתן תוקף, ומכאן שייעוד השטח ליער טרם אושר ולכן גם ביום פרסום התוכנית מ/419 לא היתה תחולה להוראות סעיף 12.8 לתמ"א 34/ב/5. [וגם אם היה מדובר ביעוד של יער שאושר, הרי שלפי עקרון הבטלות היחסית, מאחר ויעוד השטח ליער על פי תוכנית חפאג/1287 הוחרג ובוטל כאמור לעיל, הרי שאין כל פגם באישור החלטת הועדה התואמת את המצב התכנוני העכשווי].

1. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי ההחלטה מיום 1.7.2013 התקבלה לאחר שהנושא הנופי-סביבתי נבחן ונשקל לפרטי פרטים לרבות נספח עצים בוגרים ובהתבסס על חוות דעת של גורמים מקצועיים.
2. עוד יצוין כי על פי הנתונים שהוצגו במסגרת כתב התגובה והטיעון המשלים, התרשמתי כי קוים דיון רציני ועניני בחלופות השונות שהוצעו ע"י גורם ניטרלי, משרד השיכון שבחן את האינטרס הציבורי, עשה עבודה מעמיקה בטרם הציג את החלופות וגם הועדה בהתאם להחלטתה המנומקת פעלה בצורה התואמת את כללי המשפט המינהלי וקיימה בצורה מקצועית את דרישת סעיף 5.2.1(ב) לתמ"מ 6.

חלופות המיקום הוצגו בתחילה בפני הוועדה המקצועית לביוב, ולאחר מכן בפני ועדת המשנה לתוכניות ג' של הוועדה המחוזית שדנה בהפקדת התוכנית ובהמשך בפני ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית (ראו סעיף 4א' להחלטה, עמוד 13). בפועל נבחרה חלופה סבירה, שנלקחו בחשבון שיקולים הנדסיים ותפקודיים, בהתייחס לקירבה לישובים, לרבות העובדה כי הקרקע מנוהלת ע"י רשות מקרקעי ישראל, כך שמימוש התוכנית לא יצריך פגיעה בזכויות הקנין של גורמים פרטיים. זה השלב לשוב ולהפנות לענין פיינגולד הנ"ל :

"הבחירה בין שתי אופציות אפשריות היא בחירתה הלגיטימית של הוועדה המחוזית. זהו תפקידה. משכך, אין מקום לבית המשפט להתערב בה, רק מפני שניתן היה לבחור אחרת".

לא מצאתי כי נפל פגם כל שהוא בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות של בית המשפט בהחלטתה לאשר את התוכנית.

בטרם סיום אשוב ואתייחס לטענות אחרות שהועלו וגם בהן לא מצאתי ממש.

1. אין בסיס בעתירה או בנספחיה לטענה כי מיקום הבריכות, נובע משיקולים הלכתיים, בשל איסור שאיבת מים המגיעים לעיר חריש המתוכננת לאוכלוסיה חרדית. על פי דיוני הועדה המקצועית לביוב, הפרוטוקול וההחלטה מיום 1.7.2013 עולה כי מיקום הבריכות ברום של 175 מטר נגזר משיקולים הנדסיים-גרביטציוניים. חישובי לחצי המים ההכרחיים לשם הגעה לבתי התושבים, מחייבים מיקום גבוה יותר מהמיקום הגבוה ביותר בתוך הישוב חריש (140 מטר) ולמעשה הוברר בדיון כי זו גם דרישת מקורות מבחינת צרכי האיגום האזורי, בלי קשר לאוכלוסיית היעד של העיר חריש (ראו ניתוח הנושא בעמודים 61,64,65 לע/4, של פרוטוקול הדיון בוועדה המקצועית לביוב).
2. בדיון בפני הועדה המקצועית לביוב (נספח ע/4) התקיימה בחינה ספציפית של הנפח הדרוש והתכנון המקורי של הבריכות בנפח של 20,000 מ"ק הוקטן ל-14,000 מ"ק, תוך התחשבות בדרישת מקורות לאפשר לספק באמצעות בריכות אלו מים גם לישובי ואדי ערה.

יצוין כי הוועדה בחנה גם את חישוב הנפח לבקשת העותרים/המתנגדים ולא נמצא פגם כל שהוא בחישוב או בהחלטת הוועדה בנושא (ראו סעיף 4יא, עמוד 15 להחלטה) ומיותר לציין כי החישוב המדויק ייעשה בעת הדיון בבקשה להיתר הבניה ובהתאם להחלטה לא תותר חריגה מהנפח של 7,000 מ"ק לכל בריכה.

סיכום

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית העתירה.

העותרים ישלמו ביחד ולחוד למשיבות (יחדיו), שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.