לפני: כב' השופטת קרן כהן

נציג ציבור (עובדים) מר יגאל כוחלאני

נציג ציבור (מעסיקים) מר אפרים שלייפר

החלטה

1. לפנינו שתי בקשות: האחת, בקשה למחיקה על הסף של עילות תביעה שונות שמכוחן נתבעו המשיבות במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. השנייה, בקשה לתיקון הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הרקע לבקשות

2. המשיבים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: הבקשה לאישור) כנגד שירותי בריאות כללית (להלן: הכללית) וכנגד סופר פארם (ישראל) בע"מ (להלן: סופר פארם).

3. הבקשה לאישור עוסקת בשתי טענות עיקריות: האחת, רכישת תרופות על פי מרשם מרופא הכללית, באחד מבתי המרקחת השייכים לסופר פארם או לכללית תעלה יותר מאשר רכישתה באופן פרטי. השנייה, הכללית מספקת למבוטחים הצורכים תרופות באופן קבוע, מרשמים לאריזות קטנות של התרופות הנדרשות, במקום אריזה אחת גדולה ובכך מגדילה את שיעור דמי ההשתתפות שעל המבוטח לשלם.

המבקשים טענו כי החובה ליידע את המבוטחים על קיומן של תרופות במחיר זול יותר היא מכוח סעיף 27(ב) לפקודת הרוקחים, התשמ"א-1981 (להלן: פקודת הרוקחים) וכי החובה לספק למבוטחים תרופה באריזה שתכלול את הכמות הרשומה במרשם היא מכוח סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות).

עוד נטען כי על סופר פארם להציג את מחירי התרופות אותן היא מוכרת בסניפיה בגלוי, כך שלכל צרכן תהיה האפשרות לדעת מהו מחיר התרופות הנמכרות על פי מרשם ומהו מחיר התרופות הנמכרות באופן פרטי. המבקשים טענו שהמשיבות מתאמות ביניהן את הפגיעה במבוטחים מכיוון שהרוקחים בבתי המרקחת של הסופר פארם אינם יכולים לספק תרופות מהמאגר הפרטי למבוטח המגיע עם מרשם הכללית.

עילות התביעה שפורטו בבקשה לאישור הן הפרת חוק הגנת הצרכן, הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר), הפרת חובות חקוקות לפי חוק ביטוח בריאות ופקודת הרוקחים, הפרת חובת תום הלב, שקיפות והגינות מכוח דיני החוזים הכלליים והטעייה ורשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

4. המשיבות הגישו תגובה לבקשה לאישור וטענו במסגרתה לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בעילות שפורטו בה למעט עילת התביעה מכוח חוק ביטוח בריאות.

נציין כי הכללית הוסיפה וטענה שהיא בבחינת "רשות" כהגדרתה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק) ולכן ניתן להגיש נגדה תובענה ייצוגית רק בעילות המפורטות בתוספת השנייה לחוק, דהיינו סעד של השבה בגין סכומים שנגבו שלא כדין. עוד נטען כי הסמכות לדון בתביעה בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

5. ביום 26.4.2015 הגישו המבקשים בקשה לתיקון הבקשה לאישור על דרך של הוספת עילת תביעה מכוח חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים). נטען כי ההסכם למתן שירותים שנחתם בין המשיבות הוא הסדר כובל.

6. ביום 28.5.2015, במסגרת הדיון שהתקיים, הוסכם שתוגשנה השלמות טיעון בנוגע לשאלת הסמכות העניינית.

7. הצדדים הגישו השלמה לטיעוניהם כפי שהוסכם.

במסגרת השלמת הטיעון מטעם הכללית צוין כי בבית הדין הארצי מתנהל הליך בבקשת רשות ערעור שהגישו כל קופות החולים בנוגע להיותן "רשות" כהגדרתה בחוק וביקשה להשהות את ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית עד להכרעת בית הדין הארצי.

8. ביום 24.2.2016 התקיים דיון נוסף בהליך. הכללית הודיעה שתמסור למבקשים את פרוטוקול הדיון בבקשת רשות הערעור שעתיד להתקיים ביום 22.3.2016 ונקבע שלאחר מכן יודיעו המבקשים עמדתם בנוגע להמשך ניהול ההליך.

9. ביום 30.5.2016 הודיעו המבקשים כי הם עומדים על הבקשה לתיקון הבקשה לאישור וכן ביקשו כי תינתן החלטה בנוגע לסמכות העניינית לדון בבקשה לאישור.

נדון תחילה בשאלת הסמכות העניינית ולאחר מכן בבקשה לתיקון הבקשה לאישור.

דיון והכרעה

האם יש לבית הדין סמכות עניינית לדון בבקשת האישור?

טענות הצדדים בתמצית

10. המבקשים טענו את הטענות הבאות:

10.1 לבית הדין סמכות לדון בעילות התביעה נגד הכללית. בעניינים מושא הבקשה לאישור יש לראות את הכללית כ"עוסק" כהגדרתו בחוק ולא כ"רשות". הפעולות והמחדלים שפורטו בבקשה לאישור הן בכובעה של הכללית כעוסק לכל דבר ועניין. הכללית פעלה להשיא את רווחיה ולשכנע לקוחות פוטנציאליים להשתמש בשירותיה דווקא. מעשים ומחדלים אלה מצויים בליבת עיסוקה המסחרי כמי שפועלת בשוק חופשי ותחרותי וכי התנהלותה היא מסחרית לכל דבר ועניין.

10.2 לבית הדין סמכות לדון בתביעה נגד הסופר פארם מכיוון שהיא נותנת שירותים לכללית מכוח חוק ביטוח בריאות. נטען כי המעשים והמחדלים המפורטים בבקשה לאישור בוצעו בכובעה כ"נותנת שירותים".

10.3 לעניין עילות התביעה נטען כי ההוראה הרלוונטית לענייננו היא הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות המעניק לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות שבין מבוטח לבין הגופים האמונים על מתן שירותי הבריאות. עוד נטען כי המשיבות הפרו את הוראת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות ולכן יש עילת תביעה נגדן.

בנוסף נטען כי לבית הדין סמכות לדון גם ביתר עילות התביעה מכיוון שכולן עוסקות ביחסים שבין מבוטח לבין קופת החולים ולבית הדין ישנה המומחיות לדון בעניינים אלה.

10.4 המשיבים הוסיפו כי ככל שבית הדין יקבל את הבקשה לסילוק חלק מעילות התביעה כי אז יש להעביר את התביעה כמקשה אחת לבית המשפט המוסמך, מכיוון שפיצול הדיון ימנע בירור מהיר ויעיל של התובענה.

11. ואלה טענות הכללית:

11.1 לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה נגדה מכיוון שהיא בגדר "רשות" כהגדרתה בחוק. תביעה נגד "רשות" ניתן להגיש רק בעילות הנוגעות לסעד של השבה בגין סכומים שנגבו שלא כדין ולא בעילות של פיצוי בגין נזק שנגרם לצד שלישי. נטען כי הכללית אינה בגדר "עוסק" ולכן לא ניתן לתבוע אותה בעילות המפורטות בבקשה לאישור. הכללית הוסיפה כי הסמכות לדון בתביעות נגד "רשות" מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

11.2 עילות התביעה המפורטות בבקשה לאישור כוללות עילות נזיקיות ומדובר בתביעה צרכנית במהותה ולא בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי.

12. ואלה טענות הסופר פארם:

12.1 אין לבית הדין סמכות לדון בעילות התביעה המופנות כלפיה אלא אם היא נתבעת בכובעה כ"נותנת שירותים".

12.2 מרבית עילות התביעה המפורטות בבקשה לאישור אינן מצויות בסמכותו של בית הדין מכיוון שמדובר בעילות שרובן נזיקיות. עוד נטען כי לא ברורה סמכותו של בית הדין לדון בעילות מכוח דיני החוזים הכלליים, מכוח חוק עשיית עושר ומכוח פקודת הרוקחות. סופר פארם הוסיפה כי לבית הדין סמכות לדון רק בעילות התביעה הנוגעת להפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות.

התשתית המשפטית

13. סמכותו של בית הדין לדון בתביעות שונות נבחנת על פי מבחן הצדדים ועל פי מבחן עילה. במסגרת הבקשה לאישור נטענו מספר עילות תביעה מכוח חיקוקים שונים: חוק הגנת הצרכן, חוק עשיית עושר, הפרת חובות חקוקות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ופקודת הרוקחים, עוולת הרשלנות, הטעייה, הפרת חובת תום הלב, שקיפות, הגינות ויושר לפי דיני החוזים. לפיכך יש לבחון אם כל עילות תביעה אלה מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין.

14. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע את סמכותו העניינית של בית הדין (להלן: חוק בית הדין).

בסעיף 24(א)(5) נקבע כי לבית הדין סמכות עניינית לדון "בכל עניין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ט-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר". כלומר, לבית הדין סמכות לדון גם בעילות מכוח חוקים שונים, אם נקבעה בהם באופן מפורש סמכותו העניינית לדון בהם.

15. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי נקבעה סמכותו הייחודית של בית הדין לדון בעילות תביעה מכוחו בסעיף 54(ב). וכך קובע הסעיף:

"לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות".

מכאן שלבית הדין סמכות לדון בתובענה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי שאינה עוסקת בעילה מכוח פקודת הנזיקין וכאשר הצדדים לתובענה הם בין היתר מבוטח וקופת חולים או "נותן שירותים" לפי החוק.

"נותן שירותים" על פי חוק ביטוח בריאות המפנה להגדרה שבפקודת בריאות העם, 1940 הוא "בית חולים, מרפאה, מוסד לטיפול במשתמשים בסמים ומעבדה".

16. בעניין פרפרה^[1] דן בית המשפט העליון בשאלת סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות על פי חוק ביטוח בריאות ופסק שסמכותו של בית הדין לעבודה הוגדרה בחוק ביטוח בריאות על פי זהות הצדדים (קופת חולים והמבוטח) ועל פי עילת התביעה (תביעה מכוח חוק ביטוח בריאות) ולכן אין לבית הדין סמכות לעסוק בתביעות נזיקיות, אף אם הן מכוח החוק.

17. נוסיף כי בפקודת הרוקחים, בחוק הגנת הצרכן ובחוק עשיית עושר, שהם החיקוקים מכוחם נתבעו עילות התביעה שפורטו בבקשה לאישור, לא קיים סעיף דומה לזה שבחוק ביטוח בריאות.

18. כמו כן, לעניין הסמכות לדון בעילות מכוח פקודת הנזיקין נציין כי סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי "לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה".

עילות התביעה המפורטות בסעיף הנ"ל עוסקות בהסגת גבול במיטלטלין ובמקרקעין, בגרם הפרת חוזה ובהפרת חובה חקוקה. יצוין כי נוכח הסייפא של סעיף 24(א)(ב1) אין לבית הדין אין סמכות לדון בכל עילה העוסקת בעניינים אלה, אלא רק בעילות תביעה הקשורות לסכסוך עבודה בין הצדדים.

ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין מימון^[2]:

"לטעמנו הסמכות להיזקק לתביעות מכוח הפקודה מצריכה הוראה ברורה ומפורשת בדין, כפי שנמצא בהתייחס לסמכות בית הדין שנקבעה מפורשות ובמדויק, לדון בעוולות אחדות לפי פקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה.... נמצאנו למדים אפוא כי אין בדין הסמכה כללית לבית הדין לדון בעוולות לפי פקודת הנזיקין, בין בקשר לסכסוך עבודה ובין בכלל" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

19. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את סמכותו של בית הדין בצורה התואמת את תכלית החוק המסמיך^[3] וכי כאשר אין לבית הדין סמכות לדון בכל עילות התובענה, אין מנוס מלפצל את הדיון בתביעה בין בית הדין לבין בתי המשפט האזרחיים^[4].

20. כעת, נפנה לבחון את זהות הצדדים ואת עילות התביעה השונות שפורטו בבקשה לאישור ונכריע בשאלה אם עילות תביעה אלה מצויות בסמכותנו.

הכרעה

21. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

א. זהות הצדדים

תביעה נגד הכללית

22. תחילה נציין כי אין מחלוקת שהצדדים לתובענה הן המבוטחים והכללית ולכן על פי חוק בית הדין לעבודה לבית הדין יש סמכות לדון בתובענות נגדה בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות.

23. טענת היעדר הסמכות שמעלה הכללית היא מכוח הוראות חוק תובענות ייצוגיות. שכן לטענתה היא בגדר "רשות" ולא בגדר "עוסק" כהגדרתם בסעיף 1 לתוספת השנייה לחוק ולכן הסמכות לדון בתביעה נגדה מסורה לבית הדין לעניינים מנהליים.

24. בית המשפט העליון דן בעניין קומם^[5] בבקשה לסילוק על הסף בקשה לאישור על הסף בטענה זו, ופסק כך:

"אשר לשאלה אם המבקשים נכללים תחת הגדרת 'עוסק' שבסעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, איני סבור כי המקום לבררה הוא בקשה לסילוק על הסף. טרם נקבעה הלכה ביחס לפרשנותו של הביטוי 'עוסק' בהקשר זה, והפרשנות שמציעים המבקשים אינה מובנת מאליה. על כן, ובהתחשב בכך שמדובר בשאלה שיש לה משמעויות רבות ביחס לגבולותיה של התובענה הייצוגית הצרכנית, מוטב כי היא תידון לגופה במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית".

25. בנסיבות אלה, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אין מקום לברר את טענת הכללית באשר להיותה בגדר "רשות" במסגרת בקשה לסילוק על הסף וטענה זו תישמע בין יתר טענות הכללית במסגרת הדיון בבקשה לאישור לגופה.

תביעה נגד הסופר פארם

26. המבקשים טענו בהשלמת הטיעון מטעמם כי התביעה נגד הסופר פארם היא בכובעה כ"נותנת שירותים" לכללית ולא בגין מעשים או מחדלים שביצעה כבית מרקחת פרטי^[6].

27. בנסיבות אלה, הודתה אף סופר פארם במסגרת תשובתה להשלמת הטיעון^[7] כי "משזוהי טענת המבקשים הרי שבירורה נתון לסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין הנכבד" (סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות בצירוף עם סעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה)".

28. אי לכך, יש לבית הדין סמכות לדון בעילת תביעה נגד סופר פארם הנובעת מפעולותיה או מחדליה בכובעה כ"נותנת שירותים" לכללית.

29. לאחר שמצאנו כי בשלב זה מתקיים מבחן "זהות הצדדים", נבחן את עילות התביעה השונות ונכריע בשאלה אם הן מצויות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין.

ב. עילות התביעה

30. בטרם נפרט את עילות התביעה ונדון בסמכותו של בית הדין לדון בהן , נציין שתיים אלה:

האחת, אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בהפרת סעיף 27(ב) לפקודת הרוקחים או כל סעיף אחר בפקודה זו, מן הטעם שאין בפקודת הרוקחים סעיף ספציפי הקובע את סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לדון בעילות תביעה מכוחה. לכן בהתאם לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה אין לבית הדין סמכות לדון בעילות מכוח פקודה זו.

השנייה, לבית הדין יש סמכות עניינית לדון בהפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות, בהתאם להוראת סעיף 54(ב)לחוק ביטוח בריאות, כל עוד אין מדובר בעילות תביעה נזיקיות.

לפיכך נבחן להלן את עילות התביעה שנטענו בבקשה לאישור בגין הפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות.

31. ואלה עילות התביעה שנטענו בבקשה לאישור:

31.1 הפרת חוק הגנת הצרכן - המשיבות מפרות את סעיף 2(א) העוסק בהטעיית צרכנים; את סעיף 3 העוסק במעשה או מחדל שיש בו כדי לנצל את מצוקתו של הצרכן; את סעיף 17ב המתייחס להצגת מחירים על טובין המוצעים למכירה. כמו כן נטען להפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991 העוסקות בהצגת מחירים לצרכן באופן הנראה לעין.

31.2 הפרת חובה חקוקה - המשיבות מפרות את סעיף 21ג לחוק ביטוח בריאות הקובע כי עליהן לספק למבוטח תכשיר מרשם המשווק בישראל באריזה שבה הכמות הקרובה ביותר לכמות התכשיר הרשומה במרשם, באופן שיימנע תשלום יתר של דמי השתתפות עצמית.

המשיבות אף מפרות את סעיף 27(ב) לפקודת הרוקחים הקובע כי על הרוקח ליידע את הקונה על קיומם של תכשירים רשומים זהים הקיימים בבית המרקחת שמחירם או היצרן שלהם שונה מהתכשיר הרשום במרשם.

31.3 עילות מכוח פקודת הנזיקין: הטעייה ורשלנות - המשיבות הטעו את המבוטחים כאשר הסתירו מהם שקיימים הפרשים בין מחירי התרופות הנרכשות על פי מרשם לבין התרופות הנרכשות באופן פרטי.

עוד נטען כי מעשיהן ומחדליהם של המשיבות עולים כדי עוולת הרשלנות, שכן הן מנצלות את פערי המידע שבינן לבין המבוטחים ובכך מטעות אותם בנוגע למחירי התרופות ולאפשרות לרכשן במחיר מוזל. בנוסף, הן לא מספקות את מארזי התרופות באופן שיימנע מהמבוטחים תשלום יתר של דמי ההשתתפות העצמית.

31.4 הפרת חוק עשיית עושר - המשיבות גבו מהמבוטחים סכומים ביתר עקב ניצול מנגנון ההשתתפות העצמית ויצרו מצג שווא ולפיו האפשרות העדיפה לרכישת התרופות היא באמצעותן, ולא באופן פרטי. בנוסף, המשיבות מכרו למבוטחים מארזי תרופות שלא מבטיחים שדמי ההשתתפות העצמית שישולמו יהיו מינימאליים, וזאת באמצעות מכירת מארזי תרופות נפרדים המחייבים בכפל דמי השתתפות עצמית.

31.5 הפרת דיני החוזים: חוסר תום לב, היעדר שקיפות, הגינות, סבירות ויושר - היחסים בין הכללית למבוטחיה מוסדרים בתקנון ולכן עליה לפעול בתום לב ולגלות למבוטחים את הפרטים המהותיים הקשורים להסכם וליישומו. נטען כי העובדה שהמבוטח משלם מחיר גבוה יותר בשל מנגנון ההשתתפות העצמית היא חלק מהותי מיישום ההסכם. לכן נטען כי למבקשים עילות תביעה מכוח דיני החוזים.

32. לאחר ששקלנו את עילות הבקשה לאישור מצאנו כי רק חלקן מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין, כפי שיפורט להלן.

33. לעניין עילות התביעה העוסקות בהפרת חוק הגנת הצרכן - אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בעילות תביעה אלה, מהטעמים הבאים:

האחד, בחוק הגנת הצרכן אין סעיף ספציפי הקובע את סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לדון בעילות תביעה מכוחו. לכן בהתאם לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה אין לבית הדין סמכות לדון בעילות מכוח חוק זה.

השני, עילת התביעה שפורטו בבקשה לאישור הן עילות תביעה מכוח פרקים ב' ו-ד' לחוק הגנת הצרכן. עילות אלה הן עילות נזיקיות בהתאם להוראת סעיף 31 (א) לחוק הגנת הצרכן הקובע כי "דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בהתאם להוראת סעיף 24 (ב)1 לבית הדין יש סמכות לדון רק בעילות הנזיקיות הספציפיות שפורטו בו. לפיכך אין לבית הדין סמכות לדון בעילות הנזיקיות מכוח חוק הגנת הצרכן.

34. לעניין הפרת חובה חקוקה - אין לבית הדין סמכות לדון בהפרת חובה חקוקה הנוגעת להוראות החיקוק מפורטות בבקשת לאישור.

החובות החקוקות שלהפרתן טוענים המבקשים הן החובות הקבועות בסעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות ובסעיף 27(ב) לפקודת הרוקחים. בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה יש לבית הדין סמכות לדון בעילה של הפרת חובה חקוקה רק כאשר מדובר בסכסוך עבודה. אין מחלוקת כי הסכסוך מושא הליך זה אינו סכסוך בענייני עבודה אלא ביחסים שבין מבוטח למבטח ולנותן שירותים. בנסיבות אלה, אין לבית הדין סמכות לדון בעילה של הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיפים 21ג' לחוק ביטוח בריאות ובסעיף 27(ב) לפקודת הרוקחים.

35. לעניין עילות התביעה מכוח פקודת הנזיקין: הטעייה ורשלנות - אין לבית הדין סמכות לדון בעילות תביעה אלה.

הסעיף בפקודת הנזיקין העוסק בעילת התרמית הוא סעיף 56 ואילו הסעיפים העוסקים בעוולת הרשלנות הם סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. כאמור, בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה אין לבית הדין סמכות לדון בתביעות שמקורן בפקודת הנזיקין אלא אם מדובר בעילות המפורטות בסעיפים 29, 31, 62 ו-63 לפקודה. בנסיבות אלה, משעילות התביעה העוסקות בהטעיה ורשלנות אינן מנויות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בהן.

36. לעניין הפרת חוק עשיית עושר והפרת חוק החוזים הכלליים: חוסר תום לב, היעדר שקיפות, הגינות, סבירות ויושר - לבית הדין יש סמכות לדון בעילות תביעה אלה.

בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות לבית הדין סמכות לדון בכל תובענה, למעט תביעת נזיקין העוסקת בהפרת הוראות החוק. מכאן, שלבית הדין סמכות לדון בעילות העוסקות בהפרת חוק החוזים (חלק כללי) ולהפעיל כללי מדיניות שיפוטית וכללי צדק טבעי. כך גם בנוגע לטענת השבה בין מכוח חוק עשיית עושר ובין מכוח חוק החוזים.

בהקשר זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין פשט. באותו מקרה נדונה שאלת סמכותו של בית הדין לדון בתביעות להחזר תשלומי יתר בהתאם לסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ונקבע כי לבית הדין סמכות לדון בכל תובענה של מבוטח הנובעת מדיני החוזים הכלליים ומדיני עשיית עושר. וכך פסק דין הדין הארצי:

"אליבא דסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי הקובע את סמכותו של בית הדין לעבודה בעניינים הנוגעים למוסד לביטוח לאומי, מוסמך בית הדין לדון בכל תובענה של מבוטח בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה.

החלטה על סמך 'חוקים שאינם חוק ביטוח בריאות' סמכות בית הדין לעבודה נקבעה בחוק בית הדין לעבודה. אך שיטת המשפט אחת היא. קשה לתאר את בית הדין לעבודה נמנע מהפעלת כללי מדיניות שיפוטית, כללי הצד הטבעי, עקרונות יסוד של השיטה כמו גם כללים הנובעים מחוקים אחרים. כל אלה מופעלים על ידי בית הדין לעבודה כשם שהם מופעלים על ידי ערכאות אחרות, כגון, בתי הדין הרבניים. שיטת המשפט אחת היא. בית הדין לעבודה כעניין שביום יום שוקל שיקולים על פי חוק החוזים (חלק כללי) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)....לא נראה לי שלבית הדין לעבודה, בדונו בתובענות כנגד המוסד לביטוח לאומי, לא תהא סמכות לדון בשאלת השבה אם מכוח חוק החוזים (חלק כללי)), אם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ואם מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה.... מעבר לכך חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 גם על פעולות משפטיות שאינן נובעות מחוזה. קובע סעיף 61(ב) לחוק: 'הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה'....".

בהקשר זה נוסיף כי בהתאם לנפסק בעניין פרפרה לבית הדין סמכות לדון בתביעות הנוגעות למערך הזכויות החובות של הצדדים להליך מכוח חוק ביטוח בריאות. לכן לבית הדין סמכות עניינית לדון בטענות הנובעות להפרת חוק ביטוח בריאות שמקורן בעילות מכוח דיני החוזים הכלליים, כללי הצדק הטבעי וחוק עשיית עושר.

37. מן המקובץ עולה כי לבית הדין סמכות לדון בעילות התביעה העוסקות בהפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות מכוח חוק עשיית עושר וחוק החוזים הכלליים. כאמור, לבית הדין אין סמכות לדון בעילות התביעה העוסקות בהפרת חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה והפרת עילות נזיקיות אחרות. כמו כן, לבית הדין אין סמכות לדון בהפרה של הוראות פקודת הרוקחות.

38. לעניין טענת המבקשים ולפיה אין להורות על פיצול הדיון, אציין כי דינה להידחות. כפי שפורט בהרחבה לעיל חלק מעילות התביעה אינן מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין ולכן לא ניתן לדון בהן. כאשר מנגד, עילות התביעה האחרות מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין ולכן לא ניתן להעבירן לדיון בבית המשפט האזרחי^[8]. אי לכך, אין מנוס מפיצול הדיון. ובלשונו של בית המשפט העליון בעניין פרפרה:

"במקרה דנא, אין מנוס מפיצול הדיון. ראשית, לא ניתן לקבל את הפרשנות המוצעת על-ידי המבקש. כפי שהובהר לעיל, הסמכות הייחודית לדון ברכיב הראשון של התביעה ניתנה באופן מפורש לבית הדין לעבודה. לפיכך, בית המשפט האזרחי הרגיל אינו יכול לקנות סמכות לדון ברכיב זה. שנית, גם הפרשנות המוצעת על-ידי המשיבים אינה חפה מקשיים. כפי שהובהר לעיל, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו. בנוסף, אימוץ הפרשנות המוצעת על-ידי המשיבים, עלול להוביל לקשיים במקרים אחרים...".

39. אי לכך, הדיון בבית הדין יעסוק רק בעילות התביעה העוסקות בהפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות מכוח חוק עשיית עושר וחוק החוזים הכלליים. התביעות העוסקות בהפרת חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה, הפרת עילות נזיקיות אחרות והפרת הוראות פקודת הרוקחות - תימחקנה.

האם יש להתיר את תיקון כתב התביעה?

טענות הצדדים

40. המבקשים טענו כי הצורך בתיקון הבקשה לאישור נולד בעקבות תגובת המשיבות לבקשת האישור. נטען כי סופר פארם צירפה את ההסכם שנחתם בינה לבין הכללית ומעיון בו עולה שמדובר בהסכם כובל. לכן ביקשו המבקשים לתקן את הבקשה לאישור על דרך של הוספת עילה מכוח חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים).

41. מנגד טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה לתיקון מכיוון שאין לבית הדין סמכות עניינית לדון בעילה שיסודה בחוק ההגבלים העסקיים, שכן מדובר בעילה נזיקית. עוד נטען כי הוספת עילה זו תוביל לסרבול ההליך שלא לצורך ולהארכת הדיון בו.

המשיבות הוסיפו וטענו כי קיים שיהוי בהגשת הבקשה לתיקון.

התשתית המשפטית

42. תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 קובעת כי בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית יחולו תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים, אם אין בחוק או בתקנות אלו הוראה אחרת.

בנסיבות אלה יש להחיל על הבקשה לתיקון הבקשה לאישור את הוראות תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

43. בית המשפט העליון בעניין אינסלר^[9] פסק לעניין תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית כי "בקשה לתיקון של בקשה לאישור תובענה ייצוגית תיבחן לפי אמת-המידה שהותוותה בפסיקתנו לתיקון כתבי טענות, תוך מתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית והשלכתם על האינטרסים המתחרים: אינטרס הציבור בניהול תובענות ייצוגיות מוצדקות, בעיית הנציג המובנית, פער המידע האינהרנטי בין הצדדים, והצורך לפרוש במועד הגשת בקשת האישור את התשתית העובדתית, המשפטית והראייתית כולה. מנגד, בית המשפט יביא בחשבון את הסכנות הטמונות בניצול לרעה של מוסד התובענה הייצוגית לציבור ולנתבע: החשש מתובענות סרק שאינן מגלות עילה והחשש לשימוש בתובענה הייצוגית לצורך יצירת לחץ בלתי הוגן על הנתבע".

44. כלומר, לצורך ביצוע האיזון בין האינטרסים המתנגשים על בית הדין לשקול ארבעה שיקולים עיקריים: האחד, אם התיקון דרוש לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. השני, הטעם לאיחור בהגשת הבקשה, וזאת בשים לב לעובדה שכשמדובר בתובענה ייצוגית עיקר המידע הרלוונטי מצוי בידי הגורם הנתבע ולא בידי התובע המייצג. השלישי, אם התיקון המבוקש עשוי לפגוע בבעל הדין היריב. הרביעי, אם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב.

הכרעה

45. לאחר ששקלנו את הבקשה לתיקון הבקשה לאישור מצאנו כי דינה להידחות מן הטעם שעילת התביעה שמבוקש להוסיף לא נמצאת בסמכותו העניינית של בית הדין, כפי שיפורט להלן.

46. כאמור, לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות מכוח חוק ביטוח בריאות בהתאם להוראת סעיף 54(ה) לחוק ביטוח בריאות. עילת התביעה אותה מבקשים המבקשים להוסיף אינה מכוח חוק ביטוח בריאות אלא מכוח חוק ההגבלים העסקיים, שבו לא קיים סעיף הקובע את סמכותו של בית הדין לדון בעילות מכוחו.

47. לכך יש להוסיף כי סעיף 50(א) לחוק ההגבלים העסקיים קובע ש"דין מעשה או מחדל בניגוד להוראות חוק זה, כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין". כלומר, עילת התביעה אותה מבקשים המבקשים להוסיף היא עילה נזיקית, כאשר בהקשר זה כבר קבענו שלבית הדין אין סמכות לדון בעילות נזיקיות פרט לעילות הנזיקיות הספציפיות שפורטו בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה. לפיכך, משעילת התביעה מכוח חוק ההגבלים העסקיים אינה נמנית על העילות הנזיקיות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב) אין לבית הדין סמכות לדון בה.

48. בנסיבות אלה, לא ניתן לתקן את הבקשה לאישור על דרך של הוספת עילה מכוח חוק ההגבלים העסקיים.

סוף דבר

49. הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור – מתקבלת בחלקה.

הדיון בבית הדין יעסוק רק בעילות התביעה העוסקות בהפרת סעיף 21ג' לחוק ביטוח בריאות מכוח חוק עשיית עושר ודיני החוזים הכלליים.

התביעות העוסקות בהפרת חוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה, הפרת עילות נזיקיות אחרות והפרת הוראות פקודת הרוקחות - תימחקנה.

50. הבקשה לתיקון הבקשה לאישור – נדחית.

52. נוכח התוצאה אליה הגענו ובשים לב לכך שמרבית עילת הבקשה לאישור נדחו ולכך שהבקשה לתיקון הבקשה לאישור נדחתה אף היא, יישאו המבקשים, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבות בסכום כולל של 5,000 ₪ (2,500 ₪ לכל אחת מהמשיבות). הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

53. נוכח קביעתנו, אנו מורים כדלקמן:

53.1 המבקשים יגישו בקשה מתוקנת לאישור התובענה הייצוגית בהתאם למפורט בסעיף 49 לעיל, וזאת עד ליום 29.9.2016.

53.2 המשיבים יגישו תגובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית המתוקנת עד ליום 10.11.2016.

53.3 דיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית יתקיים ביום 12.1.2017 בשעה 13:30.

54. התיק יובא לעיוני ביום 30.9.2016 וביום 11.11.2016.

ניתנה היום, י"ח אב התשע"ו, (22 אוגוסט, 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. רע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת, (23.11.2009). ↑

2. עב"ל (ארצי) 617/09 המוסד לביטוח לאומי – מימון, (29.7.2010) (להלן: עניין מימון). ↑

3. עב"ל(ארצי) פשט - המוסד לביטוח לאומי, (26.6.2000) (להלן: עניין פשט). ↑

4. ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליונס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004); עניין מימון; רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, (14.10.2015) ↑

5. רע"א 6996/11 קומם נ' רוזובסקי, (28.8.2012). ↑

6. השלמת טיעון מטעם המבקשים מיום 28.10.2015 - סעיפים 42 – 49. ↑

7. תשובה מטעם המשיבה 2 להשלמת טיעון המבקשים מיום 11.11.2015 - סעיף 4. ↑

8. רע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, (18.7.2011). ↑

9. בר"ם 4302/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, (22.11.2012). ↑