בפני תביעה כספית על סך 7,588 ₪.

הצדדים

1. ברקע הדברים – אין מחלוקת כי ביום 23.05.13 אירעה תאונה בין הצדדים. אין גם מחלוקת כי מבוטח התובעת נהג בנתיב הימני ביותר ואילו מבוטח הנתבעת השתלב מהנתיב השמאלי. אם כן, המחלוקת בענייננו נסבה סביב שאלת האחריות.

טענות התובעת

1. התובעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 510015951, הינה חברת ביטוח. התובעת ביטחה את סולסי (טרטמן) איילה (להלן: המבוטח) בגין רכב מס' רישוי 87-169-14 (להלן: הרכב המבוטח), בפוליסה לביטוח כלי רכב מסוג מקיף שמספרה 7301057827/12 (להלן: הפוליסה) ואשר הייתה בתוקף בתאריך הרלוונטי לתביעה. התובעת תטען כי ביום 23.05.13 בתל אביב, הרכב הפוגע סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הרכב המבוטח, חסם את דרכו של הרכב המבוטח והביא לגרימת התאונה. כתוצאה מן התאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים בסך של 7,465 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית 7,588 ₪.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת, הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520004078, הינה חברת ביטוח. הנתבעת ביטחה בזמנים רלוונטיים לתביעה את רכבה של נתבעת 1 , משה נחייסי. הנתבעת טוענת כי התאונה אירעה בשל נהיגתו הרשלנית של התובעת, שכן עת היה רכב הנתבעת בנתיבו כדין בטרם פנייה, רכב התובעת מאחור ופגע בו. בנוסף, הנתבעים טוענים כי התובעת הגדילה את נזקיה וכי היא טוענת לנזקים שאין להם קשר עם התאונה וכי היא מנסה לעשות עושר ולא במשפט וזאת על כתפי הנתבעים. הנתבעים יטענו כי התאונה נגרמה באשמתה הבלעדית של התובעת. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת מושתקת, שכן התובעת אישרה בעבר את תשלום הפיצוי לנתבע 1.

דיון והכרעה

1. בבואי לדון בסוגיה זו עלי לבחון על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי מבוטח התובעת נהג בנתיב הימני ביותר ואילו מבוטח הנתבעת השתלב מהנתיב השמאלי.
3. מבוטח התובעת טוען כי מבוטח הנתבעת חתך אותו מצד שמאל כשפנה פניה חדה ימינה על מנת להשתלב וכי ניסה לבלום ולא הספיק ופגע בו בצידו הימני של הפגוש כאשר אצלו הפגיעה היא בפנס בצד שמאל. לעומת זאת, מבוטח הנתבעת טוען כי השתלב בזהירות והאחריות היא של מבוטח התובעת.
4. תקנה 41 לתקנות התעבורה - אין פניה אלא בבטחה תק' (מס' 3)  תש"ל-1970 – קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."
5. בידי עובר הנתיב השליטה שכן הוא זה שמחליט מתי לסטות. בעשותו כן עליו לשקול ולנהוג בזהירות רבה. עליו לכלכל את צעדיו בצורה זהירה ושקולה מבלי שאף אחד ייפגע. על סוטה הנתיב לבצע את המעבר רק בשעה שהכביש פנוי עבורו. לא בכוח צריך לעבור נתיב, גם אם פספס וזוהי "ההזדמנות האחרונה" מוטב היה שיאריך לעצמו את הדרך במספר דקות מאשר שיגרום לתאונה.
6. אם כן, באופן כללי נראה כי האחריות לעבור נתיב מוטלת על מבצע הפעולה.
7. ואולם, איני מתרשם רק מכך שכן, נוסף לבחינה שטחית נראה כי גם העדויות של הנתבעת אינן אמינות. מטעם ההגנה הוצגו גרסאות סותרות – בתחילה טענה הנתבעת כי רכב הנתבעים הוסע כדין בנתיבו ועצר עקב פקק תנועה ולאחר מכן נפגע מאחור ע"י רכב התובעת, ואילו בגרסה השנייה טענה כי רכב הנתבעים ניסה להשתלב בנתיב הימני ונפגע.
8. באשר לטענת הנתבעת כי התובעת מושתקת מלטעון שכן אישרה את דרישת הנתבע 1 לתשלום הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה - אני מתרשם שטעויות עשויות לקרות. נראה כי מדובר בטעות בתום לב שתוקנה מיד עם גילוי הטעות וקבלת גרסת נהג התובעת ולא בכדי לא שולם לנתבעים אלא, אדרבא התובעת פנתה בדרישה ואף הגישה תביעה נגד הנתבעים.
9. על כן, הנני מורה לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לתובעת סך של 7,588 ₪ בצירוף הצמדה , שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.