שקלתי את טענות הצדדים בבקשת הנתבעת לביטול פסק דין, ואני פוסק כך:

טענתה של הנתבעת כי לא קיבלה את כתב התביעה אינה משכנעת. מדובר בטענה סתמית שאין בה כל התמודדות רצינית עם החתימה על אישור המסירה ותצהירו של המוסר. אף בעין לא מקצועית ניתן להבחין כי החתימה על אישור המסירה דומה, שלא לומר זהה, לחתימה על התצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין.

בנוסף: פסק הדין ניתן ביום 22.5.14. בקשת הביטול הוגשה ביום 31.1.17 ללא כל בקשה להארכת מועד וללא כל הסבר או נימוק מדוע הוגשה הבקשה באיחור ניכר. הנתבעת לא טענה מתי נודע לה על פסק הדין ולא סתרה את האמור בתצהירו של עו"ד משרקי בדבר השיחות שהיו לו עימה ועם מי מטעמה, מיד לאחר מתן פסק הדין. בכך יש כדי לבסס את טענת התובעת כי הנתבעת ידעה זמן רב לפני הגשת בקשת הביטול על פסק הדין ועל הליכי ההוצאה לפועל, אך נמנעה מלהגיש בקשת ביטול בכל אותו הזמן. מדובר בהגשת בקשה בשיהוי בלתי סביר.

הנתבעת לא מכחישה את האחריות לתאונה ולא את טענת התובעת בתגובתה כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה מועסק מטעמה, שנהג ברכבה.

כידוע, התנאים להטלת אחריות שילוחית על מעביד נקבעו בסעיף 13 לפקודת הנזיקין העוסק בחבות מעבידים. סעיף 13(א)(2) קובע כי לעניין הפקודה יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו. אולם סעיף 13(ב) קובע כי רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד.

על פי סעיף 13, אחראי מעביד לעוולה שביצע עובדו במהלך עבודתו למען המעביד, לרבות מעשה אסור של העובד, אם ניתן לראותו כביצוע בלתי-נאות של פעולה שהוסמך לבצעה. משמע, אם המדובר היה במעשה שבוצע תוך כדי העבודה אך הוא בוצע באופן לא נאות, הרי שיחוב המעביד באחריות שילוחית ביחס לעובדו. אם המדובר במעשה פרטי, שאינו קשור קשר הדוק לביצוע התפקיד, הרי שהמעביד יהא פטור מאחריות שילוחית (עזבון המנוח מירו נ' מירו פ"ד נו(2) 785 (2003); ישראל גלעד, 'דיני נזיקין- גבולות האחריות', 1195 (תשע"ב-2012).

הנתבעת לא העלתה כל טענה בעניין ולמעשה לא השיבה עניינית לתגובת התובעת בסוגיה זו ויש לראותה כמודה בטענות התובעת. אמנם, היא טענה כי יש לה ביטוח מקיף אולם, אין לכך כל קשר לשאלת האחריות ואין מניעה כי התובעת תפנה את הדרישה לחברת הביטוח.

לא מצאתי ממש בטענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות מקומית, שכן היה על הנתבעת לעורר את הטענה בכתב ההגנה ומשלא טרחה להתגונן למרות מסירת כתב התביעה, הרי שבדין נטלה התובעת פסק דין כנגדה.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק דין להדחות.

הנתבעת תשא בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.