27 מרץ 2016

1. התובע, מר חבאס רבאעיה, תושב עבידייה שבשטחים, הועסק על ידי הנתבעת כפועל יומי מחודש 6/11 עד למועד שנוי במחלוקת בשנת 2013.
2. בתביעה זו עותר התובע לתשלום זכויותיו מכוח עבודתו וסיומה, ובכללן פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי כלכלה, פדיון חופשה והחזר ניכויי שכר.

המחלוקות

1. להלן השאלות הטעונות הכרעתנו בהליך:
   1. באיזה מועד הסתיימה העסקת התובע?
   2. מה היה היקף עבודתו של התובע? לעניין זה – האם הדיווח לאגף מת"ש ברשות האוכלוסין משקף את ימי עבודתו של התובע בכל חודש, כטענת הנתבעת, או שמא יש לקבל את טענת התובע (בכתב התביעה טען כי עבד מידי חודש כ-20 ימים).
   3. מה היה שכרו היומי של התובע? האם 350 ₪ כטענתו או כעולה מדו"ח אגף מת"ש?
   4. נסיבות סיום עבודתו של התובע – האם פוטר בכך שהנתבעת ביטלה לו את אישור הכניסה לישראל או שמא התפטר בזניחת העבודה?
   5. זכאותו של התובע לרכיבי התביעה הנתבעים על ידו.

ראיות התובע

1. התובע העיד לעצמו. לתצהירו צירף היתרי העסקה, תלושי שכר של מת"ש ודו"ח ריכוז נתונים של מת"ש.
2. התובע ביקש להזמין שני עדים לתמיכה בגרסתו. לאחר מספר ימים הגיש בקשה בה הודיע כי אינו מבקש את הזמנת העדים. הוא נימק זאת בטענה שהנתבעת פנתה אל העדים ואיימה עליהם. טענות אלה לא נתמכו בתצהיר כלשהו. מר קניאס, נציג הנתבעת, הכחישן בעדותו. בנסיבות אלה, טענות אלו לא הוכחו. איננו מקבלים את טענת התובע בסיכומיו כי העובדה שהנתבעת לא הגיבה לטענות אלה לפי רשות שניתנה לה (בניגוד לטענת התובע היא לא חוייבה לעשות כן), תומכת בהן.
3. התובע טען כי השתכר מדי חודש 6,500 ₪ אך משכרו נוכה שלא כדין סך 2,000 ₪ בכל חודש: 1,600 ₪ נוכו עבור היתר הכניסה של התובע וכן נוכה סך 400 ₪ בגין נסיעות. טענת התובע לא הוסברה כל צורכה בכתב התביעה ובתצהיר התובע. במהלך חקירתו הנגדית נעשה ניסיון לברר את טענתו. התובע הסביר שהנתבעת שילמה לו את שכר באמצעות אדם בשם חלף, אשר היה מפחית מהסכום שהועבר לו על מנת שישלם שכר לתובע, סך 1,600 ₪. לסדרת שאלות של בית הדין הסביר התובע כי ידוע לו שבעת העברת הסך 6,500 ממר קניאס לחלף, מר קניאס ניכה סך 1,600 ₪ בגין היתר וסך 400 ₪ בגין נסיעות. לשאלה מניין לו ידיעה זו, היפנה התובע למסמכים. בשלב זה הסביר ב"כ התובע כי "אלו מסמכים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר" והציגם לבית הדין. בית הדין הבהיר לב"כ התובע כי לכתב התביעה ולתצהיר לא צורפו המסמכים שהוצגו. לאחר דין ודברים הבהיר בית הדין כי אם התובע מבקש לצרפם עליו הדיון יידחה ויהיה עליו להגיש תצהיר משלים וכי הוא יחוייב בהוצאות. בו במקום הודיע ב"כ הנתבעת בהגינותו כי הנתבעת לא תבקש הוצאות כי היא מבקשת לרדת לחקר האמת, אך ב"כ התובע ביכר להודיע כי הוא מוותר על הגשת המסמכים על מנת לקדם את התיק. חרף האמור, התובע מסתמך בסיכומיו על מסמכים אלה, שנסרקו לתיק בית הדין רק לשם תיעוד ההתרחשות בדיון בלבד, כפי שצוין בפרוטוקול. מובהר כי מסמכים אלה אינם חלק מחומר הראיות בתיק ואין לקבל כל טענה של התובע המבוסס עליהם.

ראיות הנתבעת

1. מטעם הנתבעת העיד בעל המניות העיקרי מר דוד קניאס. במהלך עדותו הוגשו ספחי שיקים ששולמו לתובע.

שכרו והיקף עבודתו של התובע

1. במחלוקת בעניין שכרו והיקף עבודתו של התובע אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה אלו היו כמדווח לאגף מת"ש ברשות האוכלוסין. התובע לא הרים את הנטל לסתור נתונים אלה.
2. טענת התובע כי השתכר 350 ₪, אינה נתמכת בכל ראיה. היא גם אינה מסתברת. בתצהירו טען התובע כי עבד כטפסן. לעומת זאת בחקירתו הנגדית טען התובע כי היה פועל וטייח. הוא אישר כי שכר של פועל וטייח בנתבעת הוא בערך חצי מ-6,500 ₪, שיעור השכר לו טען. בנסיבות אלה, עולה מעדותו סתירה המקשה על קבלתה.
3. קיים קושי נוסף לקבל את עדותו של התובע בעניין שכרו בשל סתירה שהתגלתה בין עדותו בתצהירו, לפיה קיבל את שכרו לעיתים במזומן ולעיתים בהמחאות, לבין עדותו בחקירתו הנגדית בה הכחיש קבלת שיקים וטען כי תמיד שולם לו שכר במזומן.
4. לעניין היקף עבודתו של התובע – גרסתו של התובע כי עבד כ-20 ימים בחודש בממוצע לא נתמכה בכל ראיה, אף לא בעדות של התובע עצמו בתצהירו.
5. בהתאם לכך אנו קובעים כי שכרו והיקף עבודתו של התובע הם כעולה מתלושי השכר ודו"ח מת"ש ברשות האוכלוסין.

נסיבות סיום עבודת התובע

1. התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי פוטר.
2. בתצהירו טען התובע כי הנתבעת החליטה לפטרו בכך שהפסיקה לו את אישור הכניסה לו ולעוד שני עובדים, ה"ה חאלד אבו סרחאן וחליל רדאידה.
3. בחקירתו הנגדית נשאל התובע אם כשהתחיל לעבוד הוא הגיע עם עוד שלושה עובדים, חליל, חלף וחאלד. התובע השיב בחיוב. כאשר נשאל "מה איתם היום?" השיב שהם עדיין עובדים עם דודו – דוד קניאס. כלומר, גרסת התובע בדבר פיטוריו יחד עם חאלד וחליל נסתרה על ידי התובע בחקירתו הנגדית. נציין כי מר קניאס למעשה אישר כי התובע, חליל וחאלד סיימו את עבודתם באותו מועד – לטענתם הם עזבו יחד את עבודתם בנתבעת – אך עצם העובדה שהתובע טען בחקירתו הנגדית טענה שאינה מתיישבת עם גרסתו בתצהירו מצביעה על קשיים במהימנות גרסתו, זאת מעבר לקשיים שמנינו לעיל בעניין תפקידו ואופן קבלת שכרו.
4. מנגד, לא נסתרה עדותו של מר קניאס שלפיה התובע עזב את עבודתו מיוזמתו ללא הודעה מוקדמת, יחד עם חליל וחאלד.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

1. בהתאם לקביעתנו דלעיל דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת – להידחות.

התביעה לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר

1. כמו כן, דין תביעת התובע להפרשי פנסיה להידחות, מכיוון שהנתבעת הפרישה לפנסיה למת"ש כנדרש בגין ימי העבודה שהתובע עבד, ונדחתה טענת התובע כי עבד מעבר לימים הרשומים בדו"ח מת"ש.

התביעה להחזר שכר שקוזז ולדמי נסיעות

1. לאור האמור לעיל דין תביעת התובע להחזר סך 2,000 ₪ לכל חודש עבודה בגין קיזוזים משכרו עבור היתר ונסיעות – להידחות. כמו כן, התובע עתר בסיכומיו לתשלום דמי נסיעות אך תביעה כזו לא נכללה בכתב התביעה ולכן גם היא נדחית.

התביעה לדמי הבראה

1. לעניין התביעה לדמי הבראה הצהיר מר קניאס שמכיוון שאין אפשרות מעשית להכניס רכיב של דמי הבראה לתלושי השכר של עובדים מהשטחים, הנתבעת נכונה לשלם לתובע דמי הבראה.
2. מקובלת על בית הדין גרסת הנתבעת בדבר היקף המשרה של התובע – 68%, גרסה אשר נתמכת בדו"ח מת"ש של רשות האוכלוסין. על פי צו ההרחבה בענף הבניה זכאי עובד בוותק של חמש עד עשר שנים בענף הבנייה ל-9 ימי הבראה לשנה, ובהתאם לתקופת עבודת התובע הרי שהוא צבר 9+6.75 (75% מ-9) ובסך הכל ל-15.75 ימי הבראה. התובע תבעה 11 ימים ועל כן נפסוק לו כבקשתו 11 ימים לפי 374 ₪ ליום הבראה, ובסך הכל ל-2,798 ₪.

התביעה לפדיון חופשה

1. אין חולק כי בגין התובע הופרשו הפרשות למת"ש בגין זכויותיו לחופשה, ואולם התובע טוען למכסת ימי חופשה העולה על המכסה בגינה הופרשו ההפרשות, בשים לב לכך שהוא בעל וותק של 7 שנים בענף הבנייה, וצו ההרחבה בענף הבנייה מזכה עובד במכסת ימי חופשה לפי וותקו בענף.
2. התובע ביקש בסיכומיו לפסוק לו 38 ימי חופשה, ואולם בכתב התביעה הועמדה התביעה לפדיון חופשה על 14 ימים בלבד, ולא התבקשה וממילא לא ניתנה לתובע רשות לתקן את כתב התביעה.
3. הנתבעת מתנגדת לטענת התובע בסיכומיו הנסמכת על וותקו בענף הבנייה, בשל הרחבת חזית. אכן, לא נטענה בכתב התביעה או בתצהיר התובע טענה למכסת ימי חופשה משופרת על סמך הוותק הענפי של התובע, אך איננו סבורים שמדובר בהרחבת חזית, ומכל מקום אין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי וותקו של התובע לא התברר דיו, שכן מדו"ח מת"ש עולה כי אכן לתובע וותק בענף הבנייה משנת 2006.
4. צו ההרחבה מבחין לעניין זכויות החופשה בין עובד שמועסק בשבוע עבודה בן חמישה ימים לבין עובד המועסק שבוע עבודה בן שישה ימים. התובע לא טען ולא הוכיח שעבד שבוע עבודה בן שישה ימים, ולכן נחשב את זכויות החופשה שלו בתקופת עבודתו לפי הוותק שלו בענף הבנייה, לפי שבוע עבודה בן חמישה ימים.
5. התובע היה בשנת עבודתו השישית והשביעית בענף הבניה. בהתאם לכך צבר זכויות חופשה של 15 ו-75% מ-17, שהם 12.75, ובסך הכל 32.5 ימים.
6. לא הוכח עבור איזה היקף של ימי חופשה הועברו בגין התובע הפרשות למת"ש.
7. בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת התובע לזכאות להפרש של 14 ימי חופשה (שכן כאמור איננו מתירים לו לתבוע מעבר למה שתבע בכתב התביעה), לפי 68%.
8. בהתאם לכך נפסוק לתובע פדיון חופשה בסך 1,904 ₪.

התביעה לדמי חגים

1. הנתבעת נכונה לשלם לתובע דמי חגים על פי היקף משרתו, משלא ניתן היה לכלול דמי חגים בתלושי השכר. לטענתה התובע זכאי לפי היקף משרתו ל-12 ימי חג מוסלמים בתקופת עבודתו.
2. התובע מבקש לחשב את דמי החגים להם הוא זכאי לפי החגים היהודיים, ובקשה זו מקובלת עלינו שכן בחגים היהודיים שבת התובע מעבודתו בשל כך שהנתבעת לא העסיקה אותו בימים אלה.
3. התובע החל את עבודתו בחודש 6/11 ועל כן בחגי תשרי שלאחר תחילת העסקתו כבר היה זכאי לדמי חגים. התובע מודה בכך שבתקופת העסקתו חלו שני חגים בשבת, ועל כן, בשים לב לכך שעל פי צו ההרחבה זכאי התובע לעשרה ימי חג בשנה, וכן להלכה לפיה על המעסיק שברשותו נמצא כל המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, מוטל הנטל להראות אי התקיימות תנאי הזכאות לדמי חגים (עע 665/09, 667/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נ. ארפצ'י זאקי ואח' (מיום 1.11.11), נחייב את הנתבעת בתשלום 15 ימי חג לפי שכר של 200 ₪ ליום, ולפי היקף משרה של 68%, ובסך הכל 2,040 ₪.

התביעה לדמי כלכלה

1. דין תביעת התובע לדמי כלכלה בסך 139 ₪ לחודש – להידחות בהיעדר כל מקור נורמטיבי לתביעה.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.13 עד לתשלום בפועל:
   1. דמי הבראה בסך 2,798 ₪.
   2. פדיון חופשה בסך 1,904 ₪.
   3. דמי חגים בסך 2,040 ₪.
2. בהתחשב בסכום התביעה ובתוצאה – אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ו, (27 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".