המדובר בתביעה כספית בגין נזק רכוש (אובדן כללי) שנגרם לרכבם של התובעים בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 14/7/11 בה היה מעורב רכבה של הנתבעת מס' 1 והמבוטח אצל הנתבעת מס' 2.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידה התובעת מס' 2, אשתו של המנוח סמיר אבו טריף, ז"ל, אשר נהג ברכב בזמן התאונה ולאחר מכן הלך לעולמו ביום 23/7/12. מטעם הנתבעות העידה הנתבעת מס' 1. לא הובאו עדים נוספים. הוגשו מוצגים אשר סומנו במהלך הדיון והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתום ישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 29/3/16.

גרסת התביעה לגבי אירוע התאונה הינה שביום 14/7/11 סמוך לשעה 06:40 בבוקר בעיר כרמיאל, נהג המנוח ברכב המאזדה בתוך העיר בכביש דו סיטרי. המנוח התקרב עם רכבו למקום בו אמור לפנות שמאלה לחנייה הקשורה למקום עבודתו ולאחר שאותת והאט את מהירותו, החל להשתלב בנתיב הנגדי לשם כניסה לחניון. באופן מפתיע הגיע רכב נהוג על ידי הנתבעת מס' 1 מהצד האחורי של רכב

המנוח במהירות, פגע ברכב המנוח וגרם לו לנזקים שהביאו להגדרתו כ"אובדן כללי" על פי חוות דעת שמאי.

גרסת הנתבעת מס' 1 כפי שנמסרה הן לסוכן הביטוח והן בתיק החקירה המשטרתי הינה שהיא אכן נסעה מאחורי רכב המנוח בכביש הפנימי בעיר כרמיאל, הרכב של המנוח עצר והיא עצרה אחריו וחיכתה. כאשר ראתה הנתבעת כי הרכב שלפניה אינו נוסע, היא אותתה ועקפה מצד שמאל. ברגע שהנתבעת החלה לעקוף את רכב המנוח מצד שמאל, התחיל הרכב הנ"ל באופן פתאומי לנסוע תוך פנייה שמאלה, דבר שגרם לאירוע התאונה.

גרסת התביעה מבוססת על עדת התובעת מס' 2, אשתו של המנוח, שלא נכחה בזמן אירוע התאונה ולא היתה עדת תביעה. היא העידה רק על סמך מידע שנמסר לה. יחד עם זאת, אילו כך היו פני הדברים בלבד, היתה התביעה עומדת בפני קושי אמיתי להוכיח את הגרסה לעניין האופן המדויק של התרחשות התאונה והוכחת הרשלנות של הנתבעת מס' 1. דא עקא, הנתבעת מס' 1 העידה ונחקרה נגדית וכן הוגשו מסמכים שסומנו כמוצגים מתיק החקירה המשטרתי. כעת, ההכרעה תיפול על סמך מכלול הראיות שהובאו בפניי ואין כל מקום ו/או הצדקה לדחות את התביעה מחמת העובדה שהעידה רק התובעת מס' 2 (שכאמור לא היתה עדת ראיה לאירוע).

בחלק לא מבוטל מהעובדות שבאירוע התאונה אין למצוא מחלוקת של ממש. המחלוקת מתחילה באותו רגע שבו שני כלי הרכב עמדו אחד מאחורי השני ואז החלה הנתבעת מס' 1 לעקוף את רכב המנוח מצד שמאל ואילו רכב המנוח החל לפנות שמאלה. בעוד שגרסת התביעה הינה שהמנוח אותת שמאלה והאט את רכבו והחל לגלוש לשם פנייה שמאלה, טוענת הנתבעת מס' 1 כי רכב המנוח עמד בעצירה מוחלטת מבלי שנסע ולכן היא החליטה לעקוף אותו מצד שמאל ורק אז החל רכב המנוח לפנות שמאלה וגרם לאירוע התאונה.

בשורה 2 בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון השיבה הנתבעת מס' 1 לשאלה שהיא ניסתה לעקוף את רכב המאזדה וציינה: "ראיתי שהוא עצר. חיכיתי כמה שניות וחשבתי שרוצים לצאת מהאוטו". עדות זו

הביאה אותי למסקנה שהנתבעת התרשלה וגרמה לאירוע התאונה, אם כי מוצדק להטיל אשם תורם על המנוח כפי שאבהיר להלן. הטעם הראשון הינו שהביטוי "חיכיתי כמה שניות" מלמד כי הנתבעת לא המתינה כנדרש, וזאת גם אם נקבל את גרסתה שאכן המנוח עצר את רכבו באופן מוחלט ולא המשיך בגלישה שמאלה כפי שנטען על ידי התביעה. הטעם השני הינו שהאמרה "חשבתי שרוצים לצאת מהאוטו" איננה מתיישבת עם העובדה כי רכב המנוח עצר באמצע הכביש ולא בשוליים.

עניין נוסף שקשור לפנייה שמאלה הינו שהנתבעת העידה בחקירתה הנגדית כי המנוח לא אותת בטרם החל לפנות שמאלה, אלא התחיל לפנות שמאלה ואז אותת. מגרסה זו אני למד כי המנוח אותת עם רכבו לשם פנייה שמאלה אך המחלוקת הינה האם אותת בטרם פנה שמאלה או שמא החל בפנייתו שמאלה ותוך כדי כך אותת על הפנייה הנ"ל. לאחר ששקלתי את הנתונים, אני קובע כי גרסאות הצדדים לעניין זה נותרו מעוינות. אינני רואה סיבה להעדיף גרסה על פני רעותה, אם כי במכלול הנסיבות, אני קובע כי רכבו של המנוח עצר עצירה מוחלטת בטרם פנה שמאלה.

מכל האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי יש להטיל את האשמה בגין אירוע התאונה על שכמה של הנתבעת מס' 1. יחד עם זאת, יש הצדקה לייחס אשם תורם למנוח בגין אירוע התאונה, שכן לא הובהר מדוע עצר את רכבו לצורכי פנייה שמאלה, כאשר הכביש בכיוון הנגדי היה פנוי. כמו כן, לא ברור מדוע העצירה לשם פנייה שמאלה נמשכה שניות ארוכות. ולבסוף, לא הוכח בפניי מה היה מצב הכביש באותו רגע של תחילת הפנייה שמאלה, הן מהכיוון הנגדי והן מהכיוון האחורי. כאמור, בעניין זה, חסרה לנו עדותו המהותית של המנוח, שלדאבוננו הלך לעולמו בטרם הסתיים המשפט.

אני מחליט לייחס למנוח אשם תורם בשיעור 35%.

שווי הרכב על פי חוות דעת השמאי עומד על סך 14,000 ש"ח שכ"ט השמאי אותו אני מאשר יעמוד על סך 1000 ₪. סה"כ מדובר ב – 15,000 ₪. לאחר ניכוי אשם תורם, היתרה המתקבלת הינה 9,750 ₪.

אשר על כן:

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך 9,750 ₪ בצירוף החזר אגרות משפט באופן יחסי לסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ו, 10 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.