אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 20.9.11.

הנהג ברכב התובעת סיפר בעדותו כי נסע בכביש 4 לכיוון פ"ת, מדרום לצפון. לקראת המחלף של ליד בית IBM נוצר פקק תנועה, הייתה עצירה לכל הרכבים, והוא עצר. כשעמד, אחרי כמה שניות, שמע מכה מאחורה. הוא הסתכלת במראה וראה את קטנוע הנתבע שהתנגש בו מאחור. הקטנוע לא נפל ולא נפגע. הוא ראה אותו במראה מתעסק בכידון על הפגוש, נשאר יושב על הקטנוע, לא נפגע, ולא נפל.

הנתבע העיד כי בכביש חמישה נתיבים והוא נסע במסלול האמצע (השלישי מימין) במהירות סבירה לחלוטין, על כביש 4 לכיוון צפון. לפתע ראה מכונית מהנתיב שמימינו סוטה בצורה פזיזה, קיצונית, שמאלה, והוא, כדי לא לפגוע בו, בלם בלימת חירום בשני בלמי היד. לדבריו, רכב שהיה לפני רכב התובעת עצר ובלם, אבל מאחר ורכב התובעת לא שמר מרחק בלימה מסוים, הוא סטה שמאלה, והנתבע בלם בכל הכוח תוך שמירה על שיווי משקל. האופנוע שלו פגם עם חזית ימין שלו, בחזית שמאל של דופן שמאל של רכב התובעת.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי דין שתי התביעות להדחות הדדית. לפי מוקדי הנזק ברכבי הצדדים יכולה התאונה להגרם לפי כל אחד מגרסאות הנהגים. הקטנוע נפגע בחלקו הימני, ותמונות רכב התובעת מראות פגיעה בחלק השמאלי של הפגוש האחורי. פגיעות אלו יכולות להיות הן כתוצאה מכך שרכב התובעת באמת סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבע; והן כתוצאה מכך שרכב התובעת בולם והנתבע, כדי להמנע מפגיעה בולם, אך לא פוגע חזיתית אלא עם חלקו הימני של הקטנוע.

לא מצאתי בחומר הראיות תימוכין להעדפת גרסה כזו או אחת, ועל כן איני יכול לבכר גרסה אחת על פני ראותה.

בנסיבות אלו אני דוחה את התביעות הדדית.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.