זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה בגין נזקים לרכבו שנגרמו בתאונה שקרתה ביום 12.12.12 בה היה מעורב קטנועו של הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

המבוטחת סיפרה בעדותה על נסיבות התאונה:

נסעתי ברחוב המרד בת"א, מצפון לדרום, כשהייתי צריכה לפנות שמאלה לרחוב פינס. מולי יש נתיב תנועה שמגיע, היה עמוס, פקוק, עצרתי, אותתתי, חייבים לתת לי זכות קדימה בשביל לפנות שמאלה, כשהראשון עצר לי לפנות שמאלה, פניתי. אבל אז, הגיח, עקף את השורה שעומדת מולי מימין ברווח, עקף האופנוע ופשוט התנגש בי. הוא עקף את כל הרכב שהמתינו בשיירה ונתנו לי לפנות שמאלה.

ש. מאיפה עקף?

ת. הוא בא מדרום לצפון, נסע ישר, ואני פניתי...

ש. איפה הוא עוקף את כל הרכב שעומדים?

ת. הוא נמצא מימין להם, עושה עקיפה מימין, השתחל ברווח של כל השיירה שנסעה שם.

חברתה, שהיתה עימה ברכב סיפרה:

הייתי ברכב עם איריס, נסענו מכיוון צפון לכיוון דרום. רצינו לפנות שמאלה, הייתה שיירה, הרכב אפשר לנו לפנות שמאלה, התחלנו לפנות ופתאום התנגש בנו אופנוען.

הנתבע העיד:

נסעתי ברחוב המרד, באזור שאני מכיר. נסעתי ברחוב המרד, לפני המעגל תנועה יש פנייה שמאלה לנתיב הנגדי, והנהגת ברכב השני פנתה שמאלה לכיווני.

שתי העדות מטעם התובעת מתארות מצב שבו הן ממתינות טרם הפניה שמאלה עד שמכונית תעצור ותתן להן לפנות. המתנה זו היתה מאחר והיתה תנועה ערה בנתיב הנגדי לנתיב נסיעת מבוטחת התובעת ולכן היא נאלצה להמתין. ואכן גם הנתבע אישר בחקירה הנגדית כי נסע בתוך פקק בנסיעה מאד איטית ולעיתים התנועה עצרה ממש (אם מיד אח"כ סתר את עצמו ואמר כי התנועה זרמה, אלא שבכל אופן נראה כי מדובר בתנועה איטית למדי). בכך יש חיזוק לעדותן של עדות התביעה כי מאחר והיה עומס בנתיב הנגדי הן נאלצו להמתין עד שאחד הרכבים יואיל לאפשר להן לפנות שמאלה. בנסיבות אלו, סבורני כי מבוטחת התובעת נהגה כדין, בהתאם לתנאי הדרך וללא כל רשלנות מצידה. אדרבא, היא המתינה עד שיאפשרו לה לפנות ורק אז החלה לפנות. במקרה זה, רשאית היתה מבוטחת התובעת להסתמך על אותו רכב שעצר ואפשר לה לפנות.

הנתבע לא סיפר בעדותו הראשית האם נסע בתוך טור המכוניות או שנסע מצידן הימני, אלא רק תיאר את התאונה. זאת לעומת המבוטחת שהיטיבה לתאר הן בעדותה בבית המשפט, והן בהודעתה הכתובה בה ציינה ברחל ביתך הקטנה כי הנתבע רכב בין טור הרכבים לבין המדרכה שמימנו. היא חזרה על כך גם בהודעה בכתב למשטרה וגם בחקירתה שם. כל אלו מקנים משנה תוקף לעדותה כי למעשה הנתבע עקף את כלי הרכב שהיו בטור מימין בעוד המבוטחת החלה לפנות שמאלה כדין לאחר שכלי הרכב אפשרו לה לעשות כן. לפי דברי הנתבע בחקירה הנגדית הוא נסע בנסיעה רציפה ולא עצר. אילו היה עוצר כפי שעצר הרכב שאפשר למבוטחת לפנות, ייתכן והתאונה היתה נמנעת.

בהקשר זה איני מקבל את גרסתו כאילו נסע בטור המכוניות כאשר מלפניו ומאחוריו כלי מכוניות. ראשית, אם היה בטור הרי שהיה צריך לעצור מאחורי הרכב שנתן למבוטחת לפנות עצר גם הוא ואז לא היתה מתרחשת התאונה. שנית, נראה לי בלתי סביר לקבל את גרסתו כי הוא נוסע באיטיות בתוך טור מכוניות, כאשר יש לו אפשרות לקצר את הדרך ולעקוף את הטור, ויותר סביר לקבל את עדות המבוטחת כי הוא פשוט "חתך" מימין ברווח שבין הטור לבין המדרכה ובכך לנצל את יתרונותיו של הקטנוע בפקק ובעומס תנועה.

נוכח כל האמור לעיל, האחריות לתאונה היא על הנתבע ודין התביעה להתקבל.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

הנתבעים ישלמו 16,033 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 3500 ₪.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.