בפני | כב' השופטת אילת דגן | |
תובע | עו"ד ניב דוד גלנטי | |
-נגד- | ||
נתבע | פרדי מלק ת.ז 067287128 |
פסק דין |
לטענתו, בחודש 7/12 פנה אליו הנתבע לקבלת שירותים משפטיים שעניינם תקיפת בחירתם של מר משיח עמר (להלן"משיח") ומס' חברים נוספים המזוהים עמו מחברי רשימת הליכוד ובנוסף, התבקש לפעול לעיכוב הבחירות להנהלת סניף הליכוד בנשר ועיכוב הבחירות ליו"ר הסניף.
בשל ההכרות המוקדמת, כאמור, השקיע התובע בעניינו של הנתבע זמן רב וטרחה רבה.
יו"ר הועדה קבע דיון אליו התיצבו התובע ועו"ד גינת, אשר הצריך יום עבודה מלא ובסופו נדחתה הבקשה.
לאחר מכן קוימה בין הצדדים פגישה נוספת בה סוכם כי תעשה פניה כפולה לביה"ד העליון של הליכוד: ערעור על החלטת הועדה+ בקשת סעד זמני לעיכוב הליכי בחירות. לטענת התובע, לשם הנ"ל נדרש עבודה רבה וטיפול דחוף.
הואיל ובקשת עיכוב ביצוע שהוכנה מטעם התובע, נדחתה ע"י ביה"ד, הוכנו 4 הליכים נוספים: ערעור, בקשת עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, תביעה להוצאת חבר מהתנועה, בקשה לצו מניעה זמני. ביה"ד דחה את הבקשה לצו זמני להוצאת חבר מהתנועה ולכן נעשתה פניה נוספת לועדת הבחירות המרכזית לעכב הבחירות עד להכרעת ביה"ד העליון.
בשל כך ובחלוף 3 חודשים, פנה התובע לנתבע בהמלצה לפנות בה"פ לבימ"ש מחוזי אך הנתבע החליט, ככל הנראה, שלא לפעול, וניתק מגע עם משרדו של התובע.
עוד הוא טוען כי הטיפול הדחוף בענייני הנתבע הצריך עצירת הטיפול ביתר לקוחות המשרד, ולכן הערכה אמיתית של השירותים תבטא תוספת של 50% לשכ"ט המקורי ובסה"כ – 35,625 ₪ ובתוספת מע"מ ובמעוגל – 45,000 ₪.
לטענתו הוא מכיר את הנתבע שנים רבות, עוד טרם החל לעבוד במשרדי התובע, ולכן לא סבר כי יש להבטיח את תשלום שכה"ט מראש.
לטענתו, ביום 25/7/13 התקשר הנתבע למשרד התובע וביקש לדבר עם עו"ד גינת ומשזה לא היה שם, השאיר לו הודעה להגיע אליו בדחיפות. למרבה הפתעתו, התובע הגיע למשרדו והוא הבין שנשלח ע"י עו"ד גינת. רק מאוחר יותר הוברר לו כי התובע הוא בעל המשרד. הנתבע טוען כי התובע הגיע רק מתוך רצון לקדם עצמו ואת משרדו בקשרים עם ראש העיר ונבחרים נוספים.
כשהגיע התובע הבהיר לו הנתבע כי הוא מעוניין בטיפולו של עו"ד גינת בלבד וכך היה בהמשך.
עד הגשת דרישת התשלום בעניין, מעולם לא הודיעו לו כי יחויב בתשלום כלשהו עבור הטיפול המפלגתי שאיננו עניין אישי שלו!
עוד הוא טוען הנתבע כי אין כל ראייה בדבר כמות השעות שנדרשו לעבוד וממילא לא היתה הסכמה לסכום כלשהו או מנגנון התחשבנות.
עובדתית ומשהגיש הנתבע תצהיר הוברר (תוך שינוי חזית), כי הנתבע ביקש גם ביקש לקבל שירות משפטי, אמנם מעו"ד גינת ולא מהתובע ברם, אין חולק כי ביקש לקבל, ולפי המסמכים שהוצגו אף קיבל שירות כמפורט לעיל בפרק טענות התובע.
ברור אף כי הטענה לפיה עו"ד גינת היה בקשרי היכרות עם הנתבע והיה מוכן להעניק שירותים משפטיים בחינם בכל היקף שהוא, אינה סבירה. ניתן לתת לחבר ייעוץ קצר בחינם או אולי אפילו מכתב התראה ברם ההליכים הרבים שבוצעו כאן והשעות שהושקעו, חורגים מכל "עשיית טובה" מקובלת לידיד.
בת.א 6985/06 (שלום הרצליה) עו"ד צחי נשר נ' ג'ואל אטלן (לא פורסם [פורסם בנבו] -ניתן ביום 26/3/08) סיכם בית המשפט מפי כב' הש' ש. אבינור את הגישה הרווחת, שעמה אני מסכימה, ובענין זה מצאתי להביא את הדברים בשם אומרם וכלשונם:
"הסכם שכר טרחת עורך-דין, ככל חוזה אחר, "יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת", כאמור בסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שכן פורמאלית אין חובה שבדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב או בצורה מוגדרת אחרת.
יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שהסכם שכר טרחת עורך-דין הינו חוזה מסוג מיוחד, ולא אחת העירו בתי המשפט כי ראוי שהסכם כזה ייערך בכתב (ר', רק לשם הדגמה, ע"א (ת"א) 3379/01 בן בכור נ' עו"ד רון אורי, [פורסם בנבו] "בשולי הדברים יש להעיר כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת"; וכן רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש, [פורסם בנבו]: "שורש הקושי, שעליו הצביעו בתי המשפט הקודמים, היה היעדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא...").
בהקשר זה בתי המשפט גם מרבים להפנות להצעתו של פרופ' ד' פרידמן בעניין, שעיקריה הם כדלקמן:
"בעיניי ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך-דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר-טרחתו. בהעדר הוראה כזו מן הראוי להחיל את הכללים הבאים: א) אם עורך הדין לא דאג לעריכת הסכם בעניין שכרו, ואם מדובר בנושא שקיים לגביו טווח מחירים, יש להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי... ג) בכל מקרה יש לחייב את עורך-הדין, שלא דאג לעריכת הסכם בעניין גובה שכרו, בתשלום הוצאות המשפט בדבר שכר-הטרחה, אפילו זכה במשפט. הטעם לכך הוא ששורש ההתדיינות נעוץ בהעדרו של הסכם בדבר שכר-הטרחה, והאחריות להיווצרותו של מצב זה רובצת על עורך-הדין שנמנע מעריכת הסכם בעניין זה. (ר' ד' פרידמן, "שכר-טרחה ראוי לעורך-דין", המשפט ב', תשנ"ה, 105, 113-112).
אכן, רבים ומגוונים הם הטעמים, המצדיקים עריכת הסכם שכר טרחת עורך-דין בכתב דווקא.
ראשית, הסכם שכר טרחה מטבעו מורכב הוא, וצריך להתייחס לא רק לשאלת שיעור שכר הטרחה ואופן תשלומו אלא גם לעניינים נוספים, לרבות שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג ועוד (ר' והשווה ד"ר ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין (תשס"א-2001), 212-209). פשיטא, שעניינים כאלה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לסכם בבהירות ובאופן שיובן כראוי על ידי שני הצדדים בשיחה בעל-פה.
שנית, חובותיו המקצועיות והאתיות של עורך-דין מחייבות אותו להקפיד הקפדת-יתר על שקיפות ביחסיו הכספיים עם לקוחו, ושקיפות כזו אינה מתקיימת מקום שהסכם שכר הטרחה נעשה בעל-פה ומטבע הדברים הוא חסר ועמום.
ושלישית, בכל הקשור לניסוח ועריכת הסכם שכר הטרחה יש לעורך-הדין יתרון מובנה על פני לקוחו, בהיותו בעל המקצוע הרלוואנטי (היינו המשפטן) שבין השניים, ולפיכך מכוח חובת תום הלב החוזית עליו לדאוג לביטוי ברור ומלא ככל האפשר של תנאי ההסכם, ביטוי שככלל יכול להיעשות רק בכתב.
העולה מן המקובץ הוא, אם כן, כי אף שאפשר שהסכם שכר טרחת עורך-דין ייכרת בעל-פה, אפשרות כזו אינה רצויה. לפיכך, משנמנע עורך הדין מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין הסכם שכר הטרחה – הן באשר לעצם כריתתו והן באשר לתנאיו השונים – לחובתו של עורך הדין, ולקבוע כי במצב של ספק ידו תהא על התחתונה".
חרף כל האמור, לא עלה בידי התובע להוכיח להנחת דעתי מהן מספר השעות שהושקעו בפועל, וודאי לא הוכחו 48 שעות עבודה, וממילא שכר שעת עבודה של עורך דין אינו בידיעה שיפוטית, שכן עורכי דין שונים גובים תעריפים שונים.
ניתן היום, י"א אב תשע"ד, 07 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
20/01/2014 | החלטה מתאריך 20/01/14 שניתנה ע"י אינאס סלאמה | אינאס סלאמה | צפייה |
02/04/2014 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש תצהיר | אילת דגן | צפייה |
07/08/2014 | פסק דין שניתנה ע"י אילת דגן | אילת דגן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | ניב דוד גלנטי | ניב גלנטי |
נתבע 1 | פרדי מלק | זאב לנדאו |